אמרי הצבי א לט

יקשה באופן השני מה דקאמר הש"ס מדאגביה קניא וכמש"ל. אולם לאחר העיון עולה התירוץ בזה גם על אופן שני דנוכל לומר הפירוש בגמרא דקאמר מדאגביה קניא היינו הואיל דחייב מלקות ורק אם ישלם יפטור ממלקות לסברת המקו"ח הנ"ל וא"כ ממילא ירצה לשלם שיפטור ממלקות ושפיר קאמר הש"ס מדאגביה קניא לענין חיוב תשלומין. ובודאי ישלם שלא ילקה. והבן בזה כי קצרתי במובן

[טז] (א) דף ה ע"א עדים זוממין דממונא הוא ליתני סבר לה כר"ע דאמר אין משלמין על פי עצמן כו' וברש"י בד"ה עדים וז"ל דכל המשלם יותר על מה שהזיק כגון כפל ותשלומי ד' וה' קרי קנס כדלקמן בהך פרקין וכגון כל דבר קצוב האמור בתורה כגון חמשים של אונס ומפתה ומאה של מוציא שם רע כולהו הוי קנסא אבל מידי אחרינא ממונא עכ"ל. והנה מדברי רש"י ז"ל למדנו דקנס הוא באחד משני אופנים או שמשלם יותר על מה שהזיק או שהוא דבר קצוב אבל אם אינו משלם אלא כמו שהזיק ואינו קצוב הוי ממון ולא קנס. ולכאורה י"ל דהא עדים זוממין ג"כ עדיין לא הזיקו כלל רק שרצו לחייבו וא"כ אמאי יהיה זה נחשב לממונא. דבשלמא כשכבר שילם זה ע"פ העדים ואח"כ הוזמו י"ל דהוה ממון הואיל שהעדים הזיקו לו ממון מה ששילם על פיהם אבל כשעדיין לא שילם ע"פ העדים ונעשו זוממין א"כ אמאי יהיה זה נחשב ממון דהא עדיין לא הזיקו לו העדים כלום. וא"ל דהש"ס דפריך עדים זוממין דממונא הוא ליתני היינו אם כבר שילם ע"פ העדים זוממין ובכה"ג היכא שכבר שילם על פיהם הוה שפיר ממון. אבל א"א לפרש כן חדא דאכתי תקשי לשיטת הנ"י הבאתיו לעיל [אות י"ד או"ק ג'] בשם הריטב"א דגם בממון אמרינן כאש זמם ולא כאשר עשה. וא"כ אם כבר שילם ע"פ העדים תו לא מחייבי מכח דין הזמה ואפילו לסברת הריב"א ושאר הראשונים הבאתים לעיל שם דבממון אפילו אם כבר שילם הנידון על פי העדים ואח"כ הוזמו העדים שייך בהו הזמה וצריכין העדים לשלם ומשום דממון אפשר בחזרה או משום דגבי ממון אמרינן עונשין מה"ד אם נימא כן תקשי דמאי משני הש"ס סבר לה כר"ע דאמר אין משלמין ע"פ עצמן הלא כשכבר שילם ע"פ העדים א"כ תו נוכל לחייבו מדינא דגרמי דהא הזיקו לו ודל דין הזמה מכאן לשלמי מדין מזיק דרוב הפוסקים פסקו דדינא דגרמי הוה ממונא ולא קנסא ור"ע דאמר אין משלמין ע"פ עצמן היינו היכא דעדיין לא שילם זה ע"פ העדים והוזמו דאז חייבה התורה אותן לשלם. ומשום הכי אם הודו אח"כ בב"ד אחר שהוזמו סובר ר"ע דאין משלמין ע"פ עצמן. משא"כ היכא דכבר שילם הנידון ע"פ העדים ואח"כ הוזמו מנ"ל דגם בכה"ג סובר ר"ע דאין משלמין ע"פ עצמן הואיל דבכה"ג נימא דהעדים שהוזמו חייבין לשלם מדינא דגרמי ומדין מזיק

ואולי מכאן יצא לו להר"ח ז"ל שכתב הטוח"מ בשמו בסי' ל"ח וז"ל אבל אם אמרו העדים שקר העדנו כתב הר"ח לא מיבעיא שאין משלמין ע"פ עצמן אלא אפילו העדות שהעידו נכונה חשבינן ליה ומתקיימת שכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד עכ"ל. ועיין בב"י ובד"מ ובש"כ שם וכבר האריכו בזה גדולי האחרונים ז"ל. ועיין מ"ש לעיל על דף ד' ע"ב [שם או"ק י"א]. ונוכל לומר דהר"ח ז"ל למד מכאן דעדים שאמרו שקר העדנו דגם כן מקרי קנס ואינן משלמין ע"פ עצמן ואפילו אם כבר שילם על פיהן. דהא הש"ס דפריך הכא עדים זוממין דממונא הוא ליתני ע"כ הוה הפירוש היכא שכבר שילם ע"פ העדים דאם לא שילם על פי העדים אם כן אמאי מחשב ממונא הא עדיין לא הזיקו לו העדים כלל. וע"כ צריכינן לפרש דקושית הש"ס דליתני ר' אושעיא עדים זוממין דהוה ממונא והיינו היכא שכבר שילם על פיהן ובגוונא דא"א למהדר לגבות מן המלוה. וע"ז משני הש"ס סבר לה כר"ע דאין משלמין ע"פ עצמן. והיינו אפילו בכה"ג גם כן אין משלמין ע"פ עצמן ומשום דגם בכה"ג אפילו היכא שכבר שילם ע"פ העדים דיש סברא לחייבן מדין מזיק ואפילו הכי אמרינן דשאני גרמי זה מכל גרמי דעלמא דאפילו אם נימא דכל גרמי דעלמא הוה ממונא גרמי זה שלא עשו שום מעשה כלל הוה רק קנסא ולא ממונא ואין משלמין ע"פ עצמן. וא"כ ה"ה נמי היכא דהודו העדים מעצמן ששקר העידו ג"כ לא מחייבי העדים לשלומי מדין מזיק דשאני גרמי זה מכל גרמי דעלמא דלא הוה גרמי זה רק קנסא. ומשום הכי כשהודו מעצמן ששקר העידו גם כן אין משלמין ע"פ עצמן הואיל דמודה בקנס פטור כנלע"ד לפום ריהטא. וגם סדר לשון הטור מדוקדק שפיר לפי זה וז"ל בסי' ל"ח ומה שמתחייבין הניזומין אינו אלא קנס לפיכך אין משלמין ע"פ עצמן שאם אמרו העדנו בב"ד פלוני והוזמנו אינן חייבין אבל אם אמרו הוזמנו בב"ד פלוני ונתחייבנו ליתן לו כך וכך הרי אלו משלמין שזה ממון גמור הוא כיון שכבר נתחייבו בו בב"ד אבל אם אמרו עדים שקר העדנו כתב ר"ח לא מיבעיא שאין משלמין ע"פ עצמן אלא אפילו העדות שהעידו נכונה חשבינן ליה ומתקיימת שכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד עכ"ל. וכוונת הטור בזה דהואיל דאמרינן דעדים זוממין קנסא הוא והיינו אפילו אם כבר שילם הנידון ע"פ העדים גם כן הוה רק קנסא ושאני גרמי זה מכל גרמי דעלמא הואיל דלא עשו העדים מעשה כלל וא"כ אפילו אם הודו מעצמן ששקר העידו ג"כ פטורין מלשלם הואיל דכל מה שחייבה התורה לעדים זוממין לשלם הוה רק קנסא ואפילו היכא שכבר שילם ע"פ העדים וא"א למיהדר. ודוקא היכא דניזומין חייבה התורה אותן לשלם והוא קנס ומשום הכי כשהודו מעצמן ששקר העידו ג"כ פטורין דגרמי זה לא הוה מדינא

והנה לפי האמור מובן ג"כ סידור לשון הרמב"ם ז"ל בפ' י"ח מהלכות עדות הלכה ח' חיוב העדים זוממין לשלם במקום שחייבין לשלם קנס הוא ולפיכך אין משלמין ע"פ עצמן כיצד הרי שהעידו ונחקרה עדותן בב"ד ואחר כן אמרו שניהם עדות שקר העדנו ואין לזה אצל זה כלום או שאמרו העדנו על זה בכך וכך והוזמנו אין משלמין על פיהן כו' עכ"ל. הרי שכתב דמשום הכי אם אמרו שקר העדנו פטורין הואיל דמה שחייבין עדים זוממין לשלם הוא רק קנס ומשום הכי אינן משלמין גם כשאמרו שקר העדנו. ולכאורה אינו מובן כלל דדילמא הא דהזמה הוא קנס היינו דוקא כשעדיין לא שילם זה ע"פ העדים דעדיין לא הזיקו לו העדים וא"כ לא הוה רק קנסא. משא"כ כשכבר שילם הנידון ע"פ העדים וא"א למיהדר בכה"ג הוה ממונא ומדין מזיק וכמו כל גרמי דעלמא. אבל לפי האמור שפיר תלי זה בזה דהא אם אמרינן דעדים זוממין הוא קנסא ואינן משלמין ע"פ עצמן והיינו אפילו אם כבר שילם זה הנידון ע"פ העדים ואח"כ הוזמו וא"א למיהדר. וא"כ בכה"ג הו"א דחשיב ממונא ומדין מזיק ואפילו הכי סובר ר"ע דהוה קנס ושאני גרמי זה מגרמי דעלמא ומשום דלא עשו מעשה (והא דאיתא במס' מכות דף ב' ע"ב משום ר"ע אמרו אף אין משלמין ע"פ עצמן מ"ט דר"ע קסבר קנסא הוא וקנס אין משלם ע"פ עצמו אמר רבה תדע שהרי לא עשו מעשה ונהרגים ומשלמין אר"נ תדע שהרי ממון ביד בעלים ומשלמין מאי נהי דלא עשו מעשה היינו דרבה אימא וכן אר"נ ועיין ברש"י שם. והנה לכאורה י"ל בזה לפי האמור דהא שפיר מצינן לומר דרבה ור"נ לא קאמרו טעם אחד דרבה קאמר תדע דלא עשו מעשה כו' הוה הפירוש שהעדים לא עשו מעשה ואף שכבר נעשה המעשה מ"מ העדים לא עשו המעשה ואיכא סברא לפוטרם ואפ"ה חייבין כשהוזמו. וע"כ דהוא קנסא ור"נ קאמר הטעם משום דממון ביד הבעלים ומשלמים היינו שעדיין לא נעשה המעשה כלל וא"כ סברת רבה לומר דהוה קנסא משום דהיה סברא לפוטרם הואיל דהם לא עשו המעשה ואף שכבר נעשה המעשה. ועיין בריטב"א שם בד"ה תדע וז"ל פי' לאו משום דליכא בעדותן אלא דיבור בעלמא קאמר ונהרגין מדינא ולא משום קנסא [הנה דבריו ז"ל אינם מובנים כלל ונלע"ד שיש כאן טעות הדפוס וכצ"ל ונהרגין משום קנסא ולא מדינא] אלא הכי בעי למימר שלא עשו מעשה שיזיק לזה שהרי הוזמו ונתבטלה עדותן ואעפ"כ נהרגין וכדכתיב כאשר זמם ולא כאשר עשה והיינו נמי כר"נ כו' יעו"ש. וא"כ לפי סברתי שכתבתי לעיל דיש סברא לפטור העדים משום דלא עשו הם המעשה א"כ אמאי לא קאמר הש"ס כן בפי' דברי רבה. זה לא קשה כלל דהא רבה קאמר הלשון תדע שהרי לא עשו מעשה ונהרגין ומשלמין וא"כ לא נוכל לפרש בדברי רבה הטעם משום דלא עשו מעשה והיינו שהעדים לא עשו המעשה ואע"פ שכבר נעשה המעשה ע"פ עדותן דבכה"ג אין העדים חייבין מיתה לכ"ע