אמרי הצבי א שא

שמה בן אנא הררי וכו' ויתיצב בתוך החלקה ויצילה כו' וע"ז כתיב ויתאוו דוד וגו'. וי"ל כי המעשה הראשון היה שהציל החלקה מיד פלשתים שבאו לקצרה ולשלול אותה ואח"כ באו פעם אחרת כאשר נקצרה החלקה הגדישים ונחבאו שם כו' והאריך שם בזה ולענ"ד לא זכיתי להבין דהא הש"ס קאמר בשלמא למ"ד למיקלי היינו דכתיב ויתיצב בתוך החלקה ויצילה [והיינו האי קרא דשמואל דכתיב ויצילה כי בדה"י כתיב ויצילוה ולקמן אי"ה יבואר זה] אלמא דזה היה אחר שרצו לשרוף היה שמה בן אגא מציל מלשרוף ועי' בשמ"ק שם מ"ש עוד בזה להקשות על דבריו וקושיתו הנ"ל באמת צע"ג ליישב

ולולא שאיני כדאי היה נלע"ד הפי' בדברי הש"ס כאן ויתפרש ג"כ קצת הפסוקים בשמואל ובדה"י ויתיישבו ג"כ קצת דקדוקים ממה שיש לדקדק בהם והוא דבשמואל ב' (כ"נ) דקחשיב הגבורים אשר לדוד וחשב תחלה שלשה הגבורים היותר מפורסמים מהם וחשב הא' עדינו העצני והב' אלעזר בן דדי בן אחהי כו' ובהשלישי כתיב ואחריו שמה בן אגא הררי ויאספו פלשתים לחיה ותהי שם חלקת השדה מלאה עדשים והעם נס מפני פלשתים ויתיצב בתוך החלקה ויצילה כו' ואח"כ כתיב וירדו שלשה מהשלשים ראש ויבאו אל קציר אל דוד כו' ויתאוה דוד ויאמר מי ישקני מים מבור בית לחם אשר בשער ויבקעו שלשת הגבורים במחנה פלשתים כו' עיי"ש ואלו בדה"י שם א' (י"א) דקחשיב הגבורים אשר לדוד ישבעם בן חכמוני ראש השלישים (ופי' המפרשים שהוא הוא יושב בשבת תחכמוני עדינו העצני] ואחריו אלעזר בן דודו האחוהו הוא בשלשה הגבורים הוא היה עם דוד בפס דמים והפלשתים נאספו שם למלחמה ותהי חלקת השדה מלאה שעורים והעם נסו מפני פלשתים ויתיצבו בתוך החלקה ויצילוה כו' ויתאוו דוד ויאמר מי ישקני מים מבור בית לחם אשר בשער ויבקעו השלשה במחנה פלשתים וישאבו מים כו'. דיש לדקדק אמאי לא הזכיר הכתוב בפירוש מי הוא השלשה והמפרשים מפרשי דקאי על שמה בן אגא הררי המוזכר בשמואל שם וגביה כתיב ויתיצב בתוך החלקה ויצילה ובאמת י"ל דאמאי לא כתיב בפי' בקרא כן. ועוד יש לדקדק דאמאי בשמואל כתיב ויתיצב ובד"ה כתיב ויתיצבו ועוד הרבה דקדוקים יש בזה

לכן נלע"ד בזה דהמעשה היה בגדישים דעדשים דישראל שהיו פלשתים טמונים בהם ורצו לשורפם ועמד שמה בן אגא בתוך החלקה ויצילה ולא הניח לשרוף והיינו כי פסק דאסור להציל עצמו בממון חבירו והחמיר עוד דאפילו אם רוצה לשלם להם הדמים דפסקינן להלכה דמותר בכה"ג ושמה בן אנא החמיר בזה או שפסק כן להלכה ובא תשועה על ידו וזאת המעשה הנזכרת בשמואל שם ואח"כ כתיב וירדו שלשה, מהשלשים כו' והיינו כי באו הגבורים הללו לדהמע"ה וספרו לו הפלפול שהיה ביניהם כי הם פסקו להלכה כי מותר לשורפם והיינו כי מותר להציל א"ע בממון חבירו ואלו פסקו כי אפי' שלא ע"ד לשלם ג"כ מותר או שאם רוצה לשלם מותר להציל את עצמו בממון חבירו ורק שמה בן אגא פסק דאסור להציל א"ע בממון חבירו ואפי' אם רוצה לשלם או שהחמיר בזה מצד החומרא ודהמע"ה היה ג"כ מסופק בזה או אולי הים דהמע"ה יודע הדין ודק הואיל שגבורי כח הללו היו מחולקים בדין לא רצה לפסוק להם הדין רק תלה הדבר כאשר יצא הפסק מן הסנהדרין וז"ש ויתאוה דוד ויאמר מי ישקני מים מבור בית לחם אשר בשער ויבקעו שלשת הגבורים כו' ופסקו הסנהדרין כי אסור להציל א"ע בממון חבירו והיינו שלא ע"מ לשלם וכמ"ש התוס' והרא"ש כאן ורק מלך פורץ לעשות לו דרך ואין מוחין בידו וזה היה המעשה דעדשים הכתוב בשמואל ואח"כ היה עוד הפעם מעשה אחרת בגדישין דשעורים דישראל דהוי טמונין בהו פלשתים וכבר ידעו הדין המופסק מן הסנהדרין ורק שדוד המע"ה עם אלעזר בן אחוהו עמדו בתוך החלקה ויצילוה והיינו שלא נזכר בפירוש מי הוא רק כתיב מקודם שם ואחריו אלעזר בן אחוהו הוא בשלשה הגבורים הוא היה עם דוד בפס דמים כו' והיינו הוא אלעזר בן אחוה היה עם דוד המע"ה בפס דמים ודלא כמ"ש המפרשים שקאי על שמה בן אגא ונוכל לפרש ג"כ הפי' זה אפי' אם אם נפרש כמו שפירשו המפרשים דקאי על שמה בן אגא הררי המוזכר בשמואל והיינו כי שמה שפסק במעשה דעדשים כן ועתה שגם דוד דמע"ה היה עמו באותו מעשה דגדישין דשעורין והיה ג"כ בדעת דהמע"ה להחמיר צירוף א"ע שמה בן אגא במעשה זו ויתיצבו בתוך החלקה ויצילוה והיינו ששניהם דוד המע"ה ושמה בן אגא שניהם הצילום ומספר הכתוב המעשה כי כבר היה מעשה פעם אחרת היינו המוזכרת בשמואל ויתאוה דוד כו' והיה הפסק דאסור להציל א"ע בממון חבירו ורק מלך מותר וכאן בעובדא זו בגדישין דשעורין החמירו ויתיצבו בתוך החלקה ויצילוה

ונוכל לומר דזה הוא כוונת הש"ס כאן במה שאמר אמר לך דהוי נמי גדישין דעדשים דישראל כו' והיינו שהיה פעם אחת גדישין דעדשים והוא המוזכר בספר שמואל ועוד מעשה אחרת בגדישין דשעורים והוא המוזכר בדה"י והפי' הוא כמו שפירשתי

[כו] בגמרא ורבנן ואיתימא רבה בר מרי אמרו גדישים דשעורים דישראל הוי וגדישים דעדשים דפלשתים וקא מיבעיא להו מהו ליטול גדישין דשעורים דישראל ליתן לפני בהמתו ע"מ לשלם גדישים של עדשים דפלשתים כו' וכתב הרא"ש (בסי' י"ב) וז"ל מהו לאחלופי שעורים דישראל בעדשים דפלשתים כדי להאכיל לבהמתו ושלחו ליה דאסור לגזול ע"מ לשלם שנאמר חבול ישיב רשע גזלה ישלם ויראה דמיירי שעדיין לא היו מזומנין אלא רצו ליקח גדישין של שעורים דישראל ולכשיזדמן להם גדישין דעדשים דפלשתים יחזירו להם אבל אם היו גדישים דעדשים מזומנים אפילו אין בעלי גדישין דשעורין לפנינו מותר לזכות להם גדישין של עדשים ע"י אחר וליקח גדישין של שעורים דזכות הוא לו דעדשים עדיפא טפי וכן משמע לישנא דקרא כו' דמשלם אחר שכבר גזלו עכ"ל. ועיין ביש"ש כאן (בסי' כ"ז) שחולק על הרא"ש ז"ל דוכי שרי להסתחר בממון חבירו שלא מדעתו דדלמא חביב עליו יותר שעורים או צריכים לו נמי לבהמתו ודלמא לא יהא מצוי לו לקנות שעורים או דדלמא לא ניחא ליה למכור את שלו הלא מסקינן בסו"פ דחמסן הוא אפילו יהיב דמי ומסתמא אין חילוק בין שילם לו דמיו או יותר מדמיו ולא אמרינן זכין לאדם שלא מדעתו אלא במידי דאית ליה זכיה ולא יש בו שום צד חסרון אבל כה"ג לא מיקרי זכות אלא דינו כחמסן עיי"ש

והנה הראיה מחמסן אינו ראיה כ"כ דחמסן היינו היכא דהבעלים עומדין בפנינו וצווחין שאינם רוצים בתשלומין רק בחפץ שלהם אבל שלא בפניו שפיר יש לומר דאם משלם בטוב יותר מכדי שווי החפץ דשרי היכא דנותן תיכף התשלומין ולאו שם חמסן עליו

אולם בתוס' ד"ה ה"ג אלא כתבו וז"ל דלמ"ד לאחלופי אעפ"י שאם לא היו עדשים היו צריכים לשאל אם מותר ליטול שעורים ע"מ לשלם דמים מ"מ הוזכר עדשים לפי שהיו מזומנין שם והים רוצים לפרעם תחתיהם כו' עכ"ל. הרי מבואר בתוס' דגם בכה"ג אסור שלא מדעתו ודלא כהרא"ש רק כמ"ש המוהרש"ל וחידש שלא הביא המוהרש"ל דברי התוס'

אולם י"ל דמנ"ל דהיו רוצים לשלם העדשים שיהיו שוים יותר מהשעורים דלמא היו רוצים לאחלופי בשויה דוקא אבל כי רוצה ליתן עדשים כמדה של שעורים אפשר דשרי וכמ"ש הרא"ש

רק די"ל עוד בלשון הרא"ש ז"ל שכתב דזכות הוא לו דעדשים עדיפי טפי דמשמע דהרא"ש ז"ל היה מפרש שרצו לשלם גדישין דעדשים כמדה שילקחו מהם שעורים דילמא היו רוצים רק ליתן עדשים בשווים של שעורים ואולי אפילו בכה"ג ג"כ עדשים עדיפי דחשיבי טפי וכדקאמר הש"ס בפסחים (ל"ב) אמר אביי לעולם לפי דמים משלם ואמאי תבוא עליו ברכה דאכיל מידי דלא קפיץ עלי' זביני' וקא משלם מידי דקפץ עלי' זביני' וה"נ עדשים עדיפי טפי דקפיץ עלי' זביניה יותר מעל שעורים. ועיין לקמן על (דף קט"ו ע"ב) [אול"ג אק"ב] מ"ש עוד בענין זה: