אמרי הצבי א רצו

ומשום דבעידנא דשדיא פסוקי מיפסקי גירי' משא"כ כשהביאו עצים והאש ואח"כ ליבו הרי הפעולה להזיק הוא הכל בדבר אחד ומש"ה אף דאם שנים ליבוי לא מחייבי לשלם ומשום דלא עשו מעשה בההיזק מ"מ אם הביאו ג"כ עצים ואש וליבו שפיר חייבין הואיל דעשו ג"כ מעשה בההיזק הזה ובכה"ג לא אמרינן פסוקי מיפסקי גירי' דהבאת העצים והאש וחייבין שפיר בכה"ג היכא דהביאו שניהם עצים ואור וליבו שניהם אף שאין בכל אחד כדי ללבות ואכתי צריך עיון בזה

והנה אם נימא כן דהיכא דשנים הביאו עצים ואור וליבו שניהם דחייבין ואפילו אם נימא דהרמ"א לא ס"ל כן מ"מ בדעת הרי"ף בודאי נוכל לומר כן ולולא דמסתפינא הייתי אומר דגם דעת הרמב"ם ז"ל הוא כן כשיטת הרי"ף ז"ל ויהיה מיושב קצת דברי הרמב"ם ז"ל במ"ש (בפי"ד מהלכות נזקי ממון ה"ז) אחד הביא את האור ואחד הביא את העצים המביא את העצים חייב כו' בא אחר וליבה המלבה חייב ליבתו הרוח שאינה מצוי תמיד הרי כולן פטורין ליבה וליבתה הרוח חייב שהרי הוא גרם כו' ותמה עליו הראב"ד ז"ל וז"ל ואיך לא הפליג כמו שהפליג בברייתא אם יש בליבוי כדי ללבותה חייב ואם לאו פטור עכ"ל. ועיין בה"ה ובכ"מ ובש"ג בסוגיין ובש"כ (סי' תי"ח סק"ג) מ"ש ליישב דברי הרמב"ם ז"ל ולפי האמור נוכל ליישב קצת דכוונת הרמב"ם ז"ל הוא במ"ש ליבה וליבתה הרוח חייב היינו היכא שהביא ג"כ עצים ואש וליבה ג"כ רק שלא היה כדי ללבותה אם לא בצירוף הרוח ג"כ דבכה"ג חייב על הליבה הואיל דעשה מעשה ג"כ שהביא העצים והאור וליבה ג"כ אבל אם לא עשה מעשה כלל רק ליבה לבד ואין בליבויו כדי ללבותה אם לא בצירוף הרוח פטור והש"ס קאי על הברייתא דמיירי שלא עשה שום מעשה כלל רק ליבה לבד ומש"ה בעינן דוקא שיהיה בליבויו לבד כדי ללבותה כן היה נ"ל לפום ריהטא. אולם באמת אין לשון הרמב"ם ז"ל סובל פי' זה וגם דא"כ אמאי השמיט הרמב"ם ז"ל ולא הביא כלל להאי דינא דבריי' דליבה וליבתה הרוח היכא שלא עשה מעשה כלל רק שליבה לבד דפטור בכה"ג וכדאיתא בברייתא אולם גם על תירוצא של ה"ה והכ"מ שכתבו לתרץ דהרמב"ם פוסק כתירוצא דרבא ג"כ קשה כנ"ל וצ"ע כעת ולקמן יתורץ דברי הרמב"ם ז"ל הנ"ל

(ה) עוד נלע"ד לומר בזה ליישב דברי התוס' והמרדכי שכתבו דאם שנים הביאו עצים ואור וליבו שניהם דשניהם פטורים והקשיתי דהא גבי שבת בזא"י וזא"י דחייבין ונלע"ד לומר בטעם הדבר עפ"י מ"ש רש"י ז"ל לקמן (בדף ס"ב ע"א) בד"ה מאי הוה לך גביה דאזקתיה בידים ששרפת או שהשלכת לים ולא דמי למשאיל מקום לחבירו להגדיש שעורים והגדיש חטים דאמרן לעיל אינו משלם אלא דמי שעורין דמבעיר לא מזיק בידים הוא אלא פושע כדכתיב כי תצא אש מעצמו מפי המורה עכ"ל ולכאורה י"ל דפושע דחייב הוא דוקא בשומר שקיבל שמירה אבל באינש דעלמא שלא קיבל שמירה לא מתחייב בפשיעה והטעם דמבעיר חייב הוא משום דגזה"כ הוא וא"כ נוכל לומר דוקא כשהוא פושע גמור דהיינו שהוא בעצמו הבעיר אבל לא כששנים הבעירו ביחד ומעתה יש ליושב ג"כ דברי הרי"ף ז"ל דאע"ג דגרמי חייב מ"מ היינו דוקא כי עביד בלחודיה ולא בהצטרפות דבר אחר ועל הדרך שכתבתי לעיל

ומעתה נלע"ד לומר דהנה מ"ש רש"י ז"ל לקמן (בדף ס"ב ע"א) בד"ה מאי הוי לך דמבעיר חייב מטעם פושע היינו דוקא היכא דהבעיר בשלו והלכה הדליקה בשל אחרים אבל כי הבעיר בשל אחרים אז חייב מדין מזיק עיין היטב לקמן בהסוגיא ובפ"י שם וא"כ י"ל דמ"ש התוס' והמרדכי דאם שנים הביאו עצים ואש כו' דפטורין דהיינו דוקא כשהבעירו בשלהם ואח"כ הלכה הדליקה והבעירה בשל אחרים משא"כ אם הבעירו בשל אחרים שפיר חייבין מדין מזיק ויהיה א"ש הכל ויהיה מיושב ג"כ דברי הרמב"ם ז"ל (בפי"ד מהל' נ"מ ה"ז) שהבאתיו לעיל ונוכל לומר דהתי' הוא כמ"ש ה"ה דפוסק כאוקימתא אחריני ולא פסק כאוקימתא דרב אשי או שנתרץ כמו שתירצתי דברי הרמב"ם לקמן ולא תיקשי ממה שפסק (בפי"א מהל' שכנים) כאוקימתא דרב אשי משום דשם לא עשה ההיזק בשל חבירו רק שעשה הגורן בשלו והרוח הוא שהוליכו להמוץ והזיק שפיר פטור והרמב"ם שכ' כאן (בפי"ד מהנ"מ) דחייב היינו היכא שהדליק בשל אחרים ויהיה מיושב הכל ודוק היטב בזה כי קצרתי למאד וסמכתי על המעיין היטב בהסוגיא

[כא] (א) שם ע"א בגמרא ת"ר ליבה וליבתה הרוח כו' כל הסוגיא. וז"ל הרמב"ם (בפי"ד מהל' נ"מ ה"ז) אחד הביא את האור ואחד הביא את העצים המביא את העצים חייב כו' בא אחר וליבה המלבה חייב ליבתו רוח שאינה מצויה תמיד הרי כולן פטורין ליבה וליבתה הרוח חייב שהרי הוא גרם וכל הגורם להזיק משלם נ"ש מן היפה שבנכסים כשאר כל המזיקין עכ"ל והראב"ד ז"ל בהשגות ואיך לא הפליג כמו שהפליג בברייתא אם יש בליבויו כדי ללבותו חייב ואם לאו פטור עכ"ל וכתב ה"ה לתרץ דפוסק כאוקימתות דאביי ורבא ור"ז ולא פסק כרב אשי ועיין בכ"מ מ"ש לחזק תי' זה ועיין בש"ג שהביא קושית הראב"ד והוסיף להקשות במ"ש הרמב"ם דכל הגורם להזיק חייב והא גרמא בנזקין פטור וכ"כ איהו גופו (בפ"ד מהל' נ"מ) ועוד קשה קושית ה"ה כמפורש בדבריו וכ' הש"ג לתרץ יעוש"ה בדבריו והש"כ (בסי' תי"ח סק"ד) כתב ג"כ לתרץ כן דברי הרמב"ם הנ"ל אלא שלא נחית לחלק בין גרמי לגרמא ורק דהרמב"ם סובר דבין גרמי ובין גרמא חייב והביא ראיה לשיטתו מדברי הראב"ן ז"ל הבאתיו לעיל ג"כ יעו"ש

והנלע"ד ליישב דברי הרמב"ם ז"ל דהנה לעיל (דף נ"ג) איתא שם פלוגתא דר"נ ורבנן גבי שור שדחף את חבירו לבור בעל השור חייב ובעל הבור פטור ר"נ אומר בעל השור משלם מחצה ובעל הבור משלם מחצה כו' עיי"ש

ועיין בש"מ שם (דף נ"נ) בד"ה ואמאי נימא כ' שם בסה"ד בשם הרשב"א ז"ל וז"ל הא דתניא שור שדחף את חבירו בבור בעל השור חייב ובעל הבור פטור כל המפרשים פי' חייב בחצי נזק ובמועד כמו שהעמידוהו בסמוך לר' נתן אבל בכל אי אפשר לרבנן דלית להו דהיכא דליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי ונראה ראיה לדבריהם מהא דאמרינן שור ושור פסוהמ"ק שנגחו אביי אמר משלם ח"נ רבינא אמר משלם כוליה נזק הא והא במועד הא ר"נ והא רבנן אלמא לרבנן אפילו במועד אע"ג דליכא לאשתלומי מאידך לא משתלם מהאי אלא פלגא כו' עיי"ש. והנה מבואר מזה דרבנן ס"ל דאפילו היכא דליכא לאשתלומי מהאי לא משתלם מאידך וגם לפרש"י שם ג"כ הוה כן לרבנן ורק רש"י מחולק עם המפרשים התם דוקא בשור שדחף חבירו לבור ס"ל לרבנן דאזלינן בתר קמא אבל בכל שנים שהזיקו ס"ל לרש"י ז"ל ג"כ דרבנן ס"ל דאפילו היכא דליכא לאשתלומי מהאי לא משתלם מאידך וכן מורה סוגית הש"ס בפשטא דקאמר שם (בדף נ"ג ע"ב) רבינא אמר משלם כוליה נזק כו' הא ר"נ והא רבנן עיי"ש וא"כ פליגי ר"נ ורבנן אי אמרינן כל היכא דליכא לאשתלומי מהאי אי משתלם מאידך דר"נ סובר משתלם מאידך ורבנן סברי דלא משתלם מאידך

והנה שם (בדף נ"ג) [אול"ג אק"ג] כבר הבאתי דברי הרמב"ן ז"ל במלחמות שם וז"ל בקצרה אמר הכותב אין זה נכון דכיון דס"ל לר"נ כל היכא דלא משתלם מהאי משתלם מהאי אף זה חייב בנזק שלם [הרמב"ן ז"ל כתב זה ע"ד הבעה"מ שמפרש דהא דקאמר רבא שם הניח אבן עפ"י הבור ובא שור ונתקל בה ונפל בבור באנו למחלוקת ר"נ ורבנן והקשה הבעה"מ מהא דאמרינן לעיל בגמ' אלא ה"ד לאחריו מקול הכריה דפטור כגון שנתקל בבור ונפל לאחורי הבור אמאי פטור בעל הבור ניחייב כי היכי דמיחייב הכא, בעל האבן י"ל מאי פטור פטור מנזק שלם וחייב בח"נ וכלישנא בתרא דרבא אליבא דר"נ דאמר האי פלגא הזיקא עביד כו' עייש"ה וע"ז כתב הרמב"ן דלא מצינו לפרש כן לר"נ דס"ל כל היכא דלא משתלם מהאי משתלם מהאי ע"כ לא מצינו לפרש כאן דפטור מנ"ש וחייב בח"נ עיין היטב בהסוגיא וברמב"ן ז"ל אבל על פי' זה דהיכא דקתני פטור דליהוי הפי' פטור מנ"ש וחייב בח"נ ע"ז לא פליג הרמב"ן כלל רק דהתם א"א לפרש כן ועיין ב"ק (דף כ"ב ע"א) דמשני הש"ס פטורים מנ"ש וחייבים בח"נ אלמא אף דבברייתא קתני סתמא פטורים אפ"ה מפרש הש"ס כן ודוק בזה] כו' ולא תדקדק במה שאמרו בגמ' אנא תוראי בבירך אשכחתיה מאי דאית לי לאשתלומי מהאיך כו' אלא ה"ק לעולם פלנא הזיקא עביד וכיון