אמרי הצבי א רצה

בסברא זו. וי"ל עוד דהא התוס' לשיטתם בודאי א"ש סברא זו שהרי כתבו שם בב"ק (כ"ו) בד"ה קדם וסילקן אחר שהביאו דברי הרי"ף ז"ל כתבו וז"ל ולר"י נראה דהא גרמא בנזקין הוא ופטור לכ"ע עכ"ל. הרי שפסקו התוס' לדינו דרבה וא"כ מכ"ש הכא דלא נוכל לחייבם על הבאת עצים ואור אם אח"כ ליבו שניהם כא' הואיל דאז לא התחיל הנזק ובודאי דלא הוי יותר מגרמא וז"ב לע"ד וי"ל עוד בזה

והנה לפי האמור אם שנים הביאו אש ממש וכן אם הביאו עצים ואור ורוח מצויה הדליק תיכף בזה י"ל דשפיר חייבין שניהם הואיל דהזיקו ממש בידים. מיהו אם הביאו עצים ואור ורוח מצויה הדליק בזה יש לספק קצת. מיהו יותר נראה לומר דאפילו אם הביאו עצים ואור ורוח מצויה והדליק דג"כ חייבים וי"ל בזה. אבל באם הביאו אש והדליקו שניהם כא' פשיטא דחייבין וזה שדקדקו התוס' ולומר דוקא היכא דליבו שניהם ודוק. ולקמן אי"ה יבואר עוד קצת מזה

(ג) ועפ"י האמור נוכל לפרש היטב סוגית הש"ס כאן בהא דקאמר בברייתא ליבה וליבתה הרוח אם יש בליבוי כדי ללבותה חייב ואם לאו פטור דליהוי כזורה ורוח מסייעתו והיינו דאע"ג דאין עושה המלאכה בזרייתו לבד רק ע"י הרוח ג"כ ואפ"ה חייב בשבת וא"כ ה"ה הכא כשליבה ואין בליבוי לבד כדי ללבות רק בצירוף הרוח המסייע ג"כ ליחייב לשלם ומשני רב אשי כי אמרינן זורה ורוח מסייעתו הנ"מ לענין שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה והפי' דהואיל דבאמת הוא עושה מעשה גמור בזריה זו ורק דהוא בצירוף הרוח ג"כ ונתקיימה מחשבתו וחייב אבל הכא גרמא בעלמא הוא וגרמא בנזקין פטור. והכוונה דבאמת אפילו אם היה בליבוי כדי ללבותה דחייב הוא ג"כ רק מגזה"כ דהא באמת מצד הסברא לא הוה ידעינן לחייב המלבה דהא באמת אינו עושה מעשה כלל רק שמלבה בפיו ועוד דהרי אינו עושה מעשה בגוף החפץ והוה רק גרמא בעלמא כלומר דגרמא הוא שאינו עושה מעשה והא דחייב המלבה הוא רק מגזה"כ דכתיב שלם ישלם המבעיר את הבערה וזה דוקא היכא דהוא לבד מלבה ויש בליבוי כדי ללבות אבל היכא דאין בליבוי לבד כדי ללבות רק בצירוף רוח אחר א"כ הרי הוא לא מקרי המבעיר ורק שיש סברא לחייבו הואיל דאם לא היה הוא מלבה לא היה בליבוי הרוח לבד כדי ללבות והרי הוא גרם בנזיקין שע"י ליבוי שלו היה בליבוי הרוח כדי ללבות אפ"ה פטור משום דנהי דגרמי חייב הוא דוקא היכא דההיזק הוא היזק ממש ע"י המעשה משא"כ היכא דההיזק גופיה הוא רק ע"י גרמא ולא ע"י מעשה א"כ כשגורם לזה פטור דהוה כמו גורם דגורם דסובר הבעה"ת דפטור לכ"ע ועיין בש"כ (סי' שפ"ו סק"ג) הבאתיו לעיל על (דף נ"ג) [אול"ג אוק"ד] וא"כ הכא שבאנו לומר דחייב בליבוי שלו הואיל דע"י הליבוי שלו היה בליבה הרוח כדי ללבות וליחייב המלבה משום דגרם לרוח להדליק על זה לא נוכל לחייבו הואיל דהוה רק גרמא בנזקין ופטור כלומר הואיל דליבוי לא חשיב מעשה כלל וא"כ תו לאו שם מבעיר עליה כלל ופטור לגמרי דהתורה לא חייבה רק מבעיר היינו היכא דהוא לבדו מלבה ולא היכא שאין מלבה לבדו רק בצירוף דבר אחר וכמש"ל כנלע"ד פי' הסוגיא

ומעתה יבואר היטב דברי הראב"ן ז"ל שהביא הש"כ (בסי' תי"ח) הבאתיו לעיל והוא דהא דקאמר הש"ס בב"ק לקמן (צ"ח ע"ב) הוה עובדא וכפי' רפרם לרב אשי ואגביה ביה כי כשורא לצלמא ופירש"י ואכפיה ששרף שטר חבירו בילדותו והיה דעת רב אשי שפטור והיינו לשיטתו בסוגיא דידן דכמו דסבר רב אשי כאן דגרמא בנזקי אש פטור משום דהתורה לא חייבה רק מבעיר גמור ולא גורם וא"כ ה"ה נמי היכא שהזיק באשו דבר שאינו גופו ממון רק גורם לממון הוא ג"כ פטור וחלק עליו רפרם בזה שמדמה דין זה לכאן דנהי דאם בגוף ההבערה לא הבעיר הוא בלבדו רק בגרמתו אתעביד ההבערה פטור מן התורה משום דלא מיקרי מבעיר אבל היכא דשרף שטר חבירו בידים א"כ הרי הזיק בידים וקרא ליה התורה מבעיר וא"כ הרי הזיק ממש ואף שהשטר הוא רק גרמי ג"כ חייב. וי"ל עוד דאפילו אם היה שריפת השטר ע"י ליבוי לבד ולא היה עושה מעשה ההבערה בידים ג"כ מחויב לשלם כל שיווי השטר הואיל דגוף ההיזק שהוא ההבערה התורה חייבה עליו אף שהנזק הוא רק גרמי ג"כ חייב דדוקא היכא דגוף ההבערה הוא רק גרמי הוא דאמרינן הואיל דהוא באמת בהליבוי אינו עושה מעשה רק שהתורה קראתו מבעיר וחייבתו לשלם א"כ זה דוקא היכא דהוא לבדו המבעיר ולא כשהוא אינו לבדו המבעיר רק הגורם בזה לא חייבתו התורה ואפילו על חלקו ג"כ לא מחויב וכמו שביארתי לעיל ולקמן אי"ה יבואר עוד מזה

ומכח הסברא הנ"ל שכתבתי לחלק כפי' רפרם לרב אשי ורב אשי הודה לרפרם לחלק כן וא"כ שני הסוגיות הנ"ל לא סתרי אהדדי ונוכל לכוון ג"כ זה בלשון הראב"ן ז"ל שכתב ואכפיה רפרם לרב אשי בדברי"ם ובדי"ן ואגביה ביה כו' וכיון דרב אשי ורפרם עבדו עובדא ודנו דינא דגרמי כוותייהו קיי"ל דאינון בתראי עכ"ל דקדק רבינו הראב"ן ז"ל לכתוב בדברים ובדין ולפמ"ש נוכל לומר דכוונתו ז"ל כמ"ש והביא ראיה דפסקינן דינא דגרמי ודוק היטב בזה

והנה אף אם נימא דהראב"ן ז"ל לא כוון לזה אבל מ"מ הפי' בסוגיא דכאן ובהא דלקמן (דף צ"ח) נלע"ד נכון ונוכל לפרש כן ולא נצטרך לומר דרב אשי דמתרץ כאן לא הוי אליבא דמסקנא רק לפי מה דהיה סובר מתחלה דלא דיינינן דינא דגרמי ועיין בש"כ שם (סי' תי"ח) שכ"כ וגם הש"ג כאן כ"כ ולפי האמור גם תירוצא של רב אשי כאן עולה גם אליבא דידן דפסקינן דינא דגרמי וכמו שכתבתי בעז"ה

ומעתה צדקו היטב דברי הרי"ף ז"ל שהביא כאן לתירוצא דרב אשי אע"ג דהרי"ף ז"ל פוסק דינא דגרמי משום דהרי"ף ז"ל סובר ג"כ דתירוצא דרב אשי הוא עולה גם למסקנא דפסקינן דינא דגרמי והבן בזה. וראיתי בחידושי אנשי השם על פרק הפרה אות ב' כשכתב לתרץ דברי המוהר"ם כתב שם וז"ל וא"ל הרי בפ' הכונס כתב המרדכי ומכאן נראה שאם שנים הביאו עצים ואש ושניהם ליבו ואין בכל אחד כדי ללבות פטורין ולפי תי' הנ"ל חייבים אפילו אחד בעד חבירו די"ל דהתם הטעם דלא הוי אלא גרמא ולכך פטורים כמ"ש רב אשי הטעם בהדיא בגמ' כו' עיי"ש עכ"ל הרי שנחית לסברא זו דהואיל דהוי, רק גרמא אין מתחייב לשלם בעד חבירו. אלא דלדבריו תיקשי דעכ"פ ליחייב לשלם חצי' של הנזק והרבה י"ל בדבריו ז"ל ולפמ"ש א"ש ודוק כי קצרתי

(ד) והנה הרמ"א (בסי' תי"ח בס"ט) כשכתב להאי דינא וז"ל וי"א דה"ה אם שנים ליבו ואין בכל אחד כדי ללבות פטורין עכ"ל והוא מהמרדכי פ' הכונס ומתוס' הנ"ל אלא שהתוס' הניחו דין זה בתימא והמרדכי פסקו בפשיטות והנה כד נדקדק בלשון הטהור דקדק הרמ"א ז"ל לכתוב רק אם שנים ליבו ואילו התוס' והמרדכי כתבו בלשונם הטהור אם שנים הביאו עצים ואור וליבו ובד"מ כשהביא דברי המרדכי כ' ג"כ דאם שנים הביאו עצים ואור וליבו שניהם כו' ולכאורה י"ל מדוע קיצר הרמ"א ז"ל ולא כ' רק אם שנים ליבו וי"ל בזה

ולולא דמסתפינא הייתי אומר דבכוונה השמיט הרמ"א ז"ל לזה דאם שנים הביאו עצים ואור משום דדוקא היכי דהיה רק ליבוי לבד שלא עשו מעשה בזה הוא דפטורים משום דהתורה לא חייבה רק כשהוא לבדו המבעיר משא"כ אם עשו ג"כ מעשה שהביאו עצים ואור ונהי דבהבאת עצים ואור עדיין לא נעשה מעשה ההיזק רק אח"כ בהליבוי הוא דאיתעביד הנזק ודומה לזרק כלי מראש הגג והיו תחתיו כרים וכסתות וקדם הוא וסילקן וכמש"ל בסברת התוס' והמרדכי והלא הרמ"א (בסי' שפ"ו ס"ג) פוסק ג"כ לדינא דרבה הנ"ל וכבר כתבתי לעיל דיש סברא לומר דאפילו להרי"ף שפוסק דלא כרבה בהאי דינא דזרק כלי אפ"ה נוכל לומר דהכא בשנים הביאו עצים ואש וליבו שניהם ואין בכל אחד כדי ללבות דפטורין וא"כ מכ"ש להרמ"א דפוסק לדינא דרבה בזרק כלי מכ"ש דהו"ל לכתוב יותר רבותא דאפילו אם שנים הביאו עצים ואש וליבו ג"כ פטורין. מ"מ כעת נלע"ד לומר הסברא דאם הביאו עצים ואש ג"כ דחייבין דבשלמא התם בזרק כלי לא עשו שני הפעולות להזיק בדבר אחד כי מתחלה עשה הפעולה להזיק בהכלי שזרק להכלי ואח"כ עשה הפעולה בהכרים שסילקן ומש"ה שפיר אמרינן דפטור