אמרי הצבי א רצב

עכ"פ אין הגדישין עומדים בבקעה בלתי שומר וא"כ הרי המקום הזה משתמר ומש"ה כשבעל השדה נתן לו רשות להגדיש שם הרי הוא כאילו נתן לו רשות להניח חפציו בבית והרי הבקעה הלזו משתמרת ומה לי בין אם המקום הוא משתמר ע"י שהוא מוקף מחיצות עם מסגר דסובר הירושלמי דבבית גם רבי מודה דבסתמא קיבל עליה נטירותא ומה לי אם הבקעה היא משומרת ע"י שיושב שומר ומשמר והיינו לא מיבעיא אם בעל השדה יושב ומשמר דבודאי נחשוב כבית אלא אפי' אם בעל השדה הושיב שומר אחר במקומו להיות יושב ומשמר ג"כ חשוב מקום המשתמר כמו בית וכשא"ל בעל השדה עול והגדיש כמו שא"ל ואני אשמרנו ואפי' רבי מודה. בזה ור' יוסי בי רבי בון משני תיפתר בהאי דאית ליה מסגר והיינו דסובר דיש חילוק בין בית גמור דממילא הוא משתמר ע"י שינעול הבית בודאי דגם רבי מודה בזה דבסתמא קיבל נטירותא אבל אם הבקעה היא משומרת ע"י שומר בכה"ג לא חשיבא כבית לא מיבעיא אם הבעל השדה הושיב שומר אחר דודאי לא מקרי משתמר כ"כ שנימא שבעל השדה קיבל עליו נטירותא כשא"ל סתמא עול והגדיש הואיל דלא הוי דבר ברור שישמור השומר אלא אפי' אם בעל השדה הוא שומר בעצמו וא"ל עול והגדיש אפ"ה גרע מבית דלא מקרי משתמר כ"כ דנימא דגם בסתמא קיבל עליו נטירותא ומש"ה א"ר יוסי בי ר' בון דמתני' דהמגדיש מיירי דהשדה אית ליה מסגר דאז הרי הוא ממש כמו בית ומודה רבי דגם בסתמא קיבל עליו נטירותא ומתני' אתיא ככ"ע וגם לא תקשי ממתני' על ר' ירמיה כנלע"ד בפי' דברי הירושלמי

ולפ"ז מובן היטב לשון הירושלמי בפירקין כאן על מתני' דילן המגדיש שהבאתי לשון הירושלמי א"ר יצחק גדישין בשדה ככלים בבית וה"פ דר' יצחק אתא לפרושי מתני' דהא במתני' קתני בסיפא ואם הגדיש ברשות בעל השדה חייב ותיקשי דמתני' לא אתיא כרבי ולא כרבנן והיינו דכרבי ודאי לא אתיא הואיל דרבי סובר דבסתמא לא קיבל עליו נטירותא וכקושית הש"ס דילן כאן אלא דלר' ירמיה דאמר דבשדה גם רבנן מודו לרבי דבסתמא לא קיבל עליו נטירותא וא"כ מתני' דהמגדיש מני דהא איירי בסתמא וא"כ לכ"ע דבסתמא לא קיבל עליו נטירותא ומשני ר' יצחק גדישין בשדה ככלים בבית וכמו שפירשתי לעיל הירושלמי בפרק שור שנגח ור' יוסי בי רבי בון משני ההוא דאית ליה מפתח וכמו שפירשתי ומתני' אתיא כד"ה בין כרבי ובין כרבנן ולא צריכינן לדחוק ולפרש כפירושו של הפ"מ

ומעתה נבא לפרש לפי"ז סוגית הש"ס דילן דפריך לימא תנן דלא כרבי דאי כרבי הא אמר עד שיקבל עליו לשמור כו'. והנה משמע דכרבנן שפיר אתיא ואם נימא דרבנן מודו לרבי בשדה דבסתמא לא קיבל עליו נטירותא והכא מיירי בשדה וא"כ כרבנן נמי לא אתיא ומדפריך הש"ס רק דמתני' לא אתיא כרבי אבל כרבנן שפיר אתיא אלמא דלא ס"ל להש"ס דילן הני חילוקי שמחלק ר' ירמי' בין בית לשדה וזה הוא כוונת הרא"ה שהביא בשמ"ק הבאתיו לעיל דש"ס דילן לא ס"ל כהירושלמי

מיהו י"ל דגם הש"ס דילן ס"ל ג"כ כר' ירמי' דיש חילוק בין בית לשדה ורבי וחכמים ל"פ רק בחצר ורק דהש"ס דילן היה סובר דגדישין בשדה לא הוה כמו שדה דעלמא דנימא דמודו בה רבנן דבסתמא לא קיבל עליו נטירותא רק דעדיף משדה דעלמא ורק דלא דמי לבית וא"כ תליא בפלוגתא דרבי ורבנן דלרבי בסתמא לא קיבל עליו נטירותא ולרבנן גם בסתמא קיבל עליו נטירותא ופריך הש"ס לימא תנן דלא כרבי אבל כרבנן שפיר אתיא [מיהו אפי' אם נימא דהש"ס דילן הקשה בפשיטות לימא תנן דלא כרבי אבל כרבנן אתיא וחולק על הירושלמי מ"מ בתירוצא דר"פ בנטר בי דרי עסקינן שפיר סובר כהירושלמי וכמו שיתבאר] וע"ז משני ר"פ הכא בנטר בי דרי עסקינן דכיון דא"ל עייל וגדיש עייל ואנטר לך הוא וה"פ דר"פ קאמר דהכא מיירי דהגדישים הם משומרים שם ע"י שומר וא"כ הו"ל כמו בית דבבית אפי' רבי מודה לרבנן וס"ל דגם בסתמא קיבל עליו נטירותא וס"ל לר"פ כר' ירמי' בירושלמי דבבית ר' מודה לרבנן ובשדה רבנן מודו לרבי ועיקר פלוגתייהו דרבי ורבנן הוא רק בחצר וס"ל לר"פ כתירוצא קמא של הירושלמי וכמו דמוקי ר' יצחק בירושלמי בפירקין למתני' דקאמר גדישין בשדה ככלים בבית וכמו שפירשתי לעיל וא"כ הואיל דהגדישים הם משומרים ע"י שומר לא מיבעיא אם הבעל השדה בעצמו הוא השומר דבודאי דהוה כמו בית דאמרינן דגם רבי מודה דסתמא קיבל עליו נטירותא אלא אפי' אם בעל השדה הושיב שומר אחר לשמור הגדישין ג"כ דינו כבית וכשא"ל בעל השדה עייל וגדיש בודאי עייל ואנטר לך הוא הואיל דהמקום הזה הוא משתמר והרי הוא ג"כ כאילו הוא משתמר לדעתו דבעל השדה ואמרינן דבסתמא קיבל עליו נטירותא דמה לי אם הוא בית שמשומר ע"י מחיצות ומנעול או שמשומר ע"י שומר ואם אכלתן בהמתו של בעה"ב חייב לשלם וא"כ גם לפי תירוצא דר"פ הא דקתני בסיפא ואם הגדיש ברשות בעל השדה חייב היינו בעל השדה ממש אבל לית ליה להמכניס דין כלל בהדי השומר רק עיקר דינו בהדי בעל השדה ומדוייק היטב לשון המתני' דקתני בעל השדה חייב כנלע"ד בפי' הסוגיא וא"כ סובר הש"ס דילן ג"כ כחילוקא דר' ירמי' בהירושלמי דבבית גם רבי מודה ובשדה גם רבנן מודו ועיקר פלוגתייהו הוא בחצר וא"כ לדידן דפסקינן כרבי אפ"ה בבית אמרינן דבסתמא קיבל עליו נטירותא

(ג) ומעתה יתפרש היטב דברי הרמב"ם ז"ל הנ"ל דהרמב"ם ז"ל פוסק כרבי והטעם הואיל דשמואל סובר כן וכמ"ש המפרשים בדברי הרי"ף והרמב"ם שפסקו כרבי [וכעת נוכל לומר עוד טעם אחר הואיל דר"פ דחיק לאוקמי מתני' כרבי ג"כ ועיין ברא"ש כאן מ"ש בזה. מיהו י"ל בזה דאם ר"פ סובר כר' ירמי' בירושלמי א"כ ע"כ צריך לאוקמיה בנטר בי דרי דאל"כ מתני' לא מצי אתיא אפילו כרבנן ג"כ וי"ל בזה] ורק דסובר הרמב"ם דר"פ סובר ג"כ כר' ירמי' בירושלמי הנ"ל ופוסק הרמב"ם ג"כ כן דבבית אמרינן בסתמא קיבל עליו נטירותא וא"כ לפי מה דמתרץ ר"פ בנטר בי דרי היינו דאז הוי הבקעה שהגדיש בתוכה כמו בית ואמרינן דבסתמא קיבל עליו נטירותא הבעל השדה כשנתן לו רשות להגדיש בתוכה וז"ש הרמב"ם ז"ל (בהט"ו) ואם הגדיש ברשות בעל השדה חייב אעפ"י שלא קיבל עליו לשמור כו' והכוונה הואיל דהגדיש הוא משומר ע"י השומרים ששומרים הגדישין א"כ הרי הוא כמו בית וזה שכתב אח"כ וז"ל שהשומר בגרנות כיון שא"ל הגדיש בכאן כמי שא"ל הגדיש ואני אשמור לך הוא חשוב עכ"ל. הכוונה שהואיל דהגדיש הוא משומר א"כ כיון שא"ל הגדיש בכאן והיינו שבעל השדה א"ל הגדיש בכאן הו"ל כמי שא"ל בעל השדה הגדיש ואני אשמור לך וא"כ מש"ה אפי' בסתמא שא"ל סתם הגדיש בכאן הו"ל כאילו קיבל בפירוש נטירותא וחייב בעל השדה לשלם ולא קאי חיובא דתשלומין כלל על השומר כי עיקר דינו הוא רק עם בעל השדה והוא צריך לשלם לו דהואיל דהוא מקום המשתמר ע"י השומר הו"ל כמו בית דלכ"ע אמרינן דמסתמא קיבל עליו נטירותא ואפי' רבי מודה בבית וא"ש היטב דברי הרמב"ם ז"ל. ומכ"ש אם נפרש דבעינן דוקא שבעל השדה בעצמו יהיה השומר של הגדישין דאז יש סברא טובה לומר דהו"ל ממש כמו כלים שבבית דמה לי אם הוא משומר ע"י המחיצות והמנעול או שהבעל השדה בעצמו יושב ומשמר ועדיף עוד יותר אם בעל השדה יושב ומשמר דהא בידו ממש הוא לשמור ועדיף כשהוא יושב ומשמר מאילו הושיב שומר אחר לשמור דאז יש קצת סברא לומר דלא מקרי משומר כל כך עד שנימא דכשנתן לו בעל השדה רשות להכניס שקיבל ג"כ שמירה בזה והטעם הואיל דלא סמכה דעתו דבעל השדה כ"כ על השומר שישמור היטב עד שיקבל עוד בעל השדה שמירה על גדישו של חבירו ומש"ה אפי' כשנתן לו רשות להגדיש יש לומר שלא קיבל שמירה בסתמא אבל כשבעל השדה בעצמו הוא השומר אז בודאי דגם בסתמא קיבל עליו נטירותא אפי' לרבי הואיל דבכה"ג דומה שפיר לכלים בבית. ומעתה נוכל לומר דהירושלמי דמתרץ גדישין בשדה ככלים בבית והפירוש הואיל דהוא שומר להגדישין שלו וא"כ גם ממילא ישמור גדישו של חבירו ג"כ והו"ל כבית ממש ובעינן דוקא שיהיה הוא לבדו יושב ומשמר ולפי"ז יהיה הפירוש בש"ס דילן דמתרץ ר"פ הכא בנטר בי דרי עסקינן יהיה ג"כ הפירוש שהבעל השדה בעצמו הוא השומר בעצמו