אמרי הצבי א רצא

בדיקלא דארמאה והלכתא כוותיה דר"ג בדיקלא פרסאה ופסק הרמב"ם ז"ל כן וכמו שביארתי לעיל

ונוכל להוסיף עוד ולומר דהש"ס דקאמר והלכתא כוותיה דר"פ ור"ה כו' לא הוה הפי' כענין הכרעה בין ר"פ ור"ה לבין ר"ג ורק דהלכתא כשניהם והיינו דלא פליגי כלל ר"פ ור"ה על ר"ג דר"פ ור"ה איירי בדיקלא ארמאה ור"ג איירי בדיקלא פרסאה והיינו דלא פליגי ר"פ ור"ה עם ר"ג ורק ר"פ ור"ה איירי בדיקלא ארמאה ושמו הפירות בששים והדקל אגב קטינא דארעא ומשום דהדקל הוא נחשב יותר כשנשיימו אגב ארעא דלקוצצו אינו שוה כ"כ רק שיימינן אגב ארעא והיינו כל זמן שיהיה לו יניקה מן הקרקע ויתקיים בקרקע ההוא וכמ"ש לעיל אבל בדיקלא פרסאה דהוא חשוב שיימינן בעיניה הכל בין הפירות ובין האילן וכמו שדן ר"ג ולא פליגי כלל על ר"ג ומש"ה שפיר פסק הרמב"ם דבאכלה הפירות או שקצץ הוא עצמו הפירות אם דיקלאה ארמאה הוא משערינן בששים ע"ג הקרקע דכל ששיימינן בס' הוא רק אגב הקרקע דהיינו שיתקיימו בהקרקע כל זמן שיגדלו וכמ"ש היש"ש הבאתיו לעיל על (דף נ"ח ע"ב) והדקל משערינן רק אגב קרקעו והיינו כל זמן שיתקיים בקרקע ויגדלו הפירות עליו דאל"כ לא ישלם רק דבר מעט ובדקל פרסאה שחשוב יותר משלם הכל בעיניה והרמב"ם הביא כאן רק דין הפירות ודין הדקל הוא כמו כל נזק דעלמא וכמש"ל ודוק

(ה) והנה הלח"מ הקשה שם על הטור שכתב הפסיד האילן וכן הקוצץ אילן חבירו אם לא נגמר גידולו ולא הגיע לכך שיהא ראוי לעקור ולשתול במקום אחר אז דינו כפירות שלא נגמרו ושמין אותו בס' ואם נגמר גידולו וראוי לשתלו במקום אחר אז דינו כפירות גמורין ושמין אותו בפ"ע. והוא שיטת הרא"ש ז"ל בפרקין כאן וכן הביא הרי"ו במישרים נצ"א ותמה הלח"מ דהא הטור כתב דבין בנזקי ממונו ובין בנזקי גופו הוה הדין כן לחלק בין דיקלא ארמאה לבין דיקלא פרסאה והש"ס לא קאמר כן רק על נזקי גופו אבל בנזקי ממונו אין החילוק כלל ע"ש הבאתיו לעיל

והנה המעיין בטור יראה כי כתב הטעם דדקלא ארמאה משום דראוי לשתלו במק"א ודקדק וכתב אז דינו כפירות גמורים ובאמת סברתו טובה מאד דהא הואיל דיכול לשתלו במק"א א"כ דרך נעקרו ולשתלו במק"א וא"כ למה נפסידנו לניזק הלא הניזק היה יכול לעקרו ולשתלו במק"א וא"כ דינו ממש כפירות גמורים ובאכלה או הזיקה פירות גמורים באמת גם בנזקי ממונו הוה הדין דמשלם פירות גמורים וכר"ש וכן פסק הטור שם לעיל מיניה ולכאורה צ"ע דברי הלח"מ הנ"ל

ונוכל לומר עוד יותר דהרא"ש והטור מפרשי כהערוך שהביאו התוס' לעיל בד"ה דדאין דקשבא היינו דקלא פרסאה וא"כ דן ר"ג לשומו בעיניה ור"נ חולק וס"ל דגם דקלא פרסאה הוא בס' ולא ס"ל האי סברא הואיל דהוה כפירות גמורים ופריך ליה רבא אם אמרו בנזקי ממונו יאמרו בנזקי גופו ואביי משני דאין חילוק בין נזקי ממונו לנזקי גופו ומסיק הש"ס ר"פ וד"ה עבוד עובדא כוותיה, דר"נ בששים ואם שיימינן ג"כ ע"ג הקרקע או רק בששים בלא הקרקע לא נזכר כלל בדברי ר"נ וע"ז קאמר הש"ס לישנא אחרינא שמו דקלא אגב קטינא דארעא ולא פליגי על ל"ק רק לפרושי אתא דהא דמשערינן בששים היינו עם הקרקע ג"כ והיינו כ"ז שיהיה האילן ראוי להתקיים בהקרקע דאם נשיימי' רק האילנות לבד כמה הם שווים לעוקרן א"כ יפסיד הניזק הרבה דהא לא ישומו רק בדמי עצים וכמש"ל וע"ז קאמר הש"ס והלכתא כר"פ ור"ה בדקלא ארמאה והיינו הואיל דר"נ לא מזכיר כלל דשיימינן ג"כ אגב הקרקע ומש"ה נקיט הלכתא כר"פ ור"ה והלכתא כוותיה דר"ג בדקלא פרסאה ונוכל לומר עוד דגם ר"פ ור"ה לא פליגי על ריש גלותא בזה דשפיר סברי כריש גלותא ומשום דהוה כמו פירות גמורים ומש"ה פסק הטור כן ומיושב כל הקושיות שהקשה הלח"מ על הטור ודוק בזה

[יח] (א) שם ע"ב במתני' המגדיש בתוך שדה חבירו שלא ברשות ואכלתן בהמתו של בעל השדה כו' ואם הגדיש ברשות בעל השדה חייב ובגמ' לימא תנן דלא כרבי דאי כרבי הא אמר עד שיקבל עליו בעה"ב לשמור אר"פ הכא בנטר בי דרי עסקינן דכיון דא"ל עייל וגדיש עייל ואנטר לך הוא ועיין ברש"י ותוס' מ"ש בזה

ועיין ברמב"ם בפ"ג מהל' נזקי ממון (הט"ו) וז"ל המגדיש בתוך שדה חבירו שלא ברשות ואכלתן בהמתו של בעל השדה פטור כו' ואם הגדיש ברשות בעל השדה חייב אעפ"י שלא קיבל עליו לשמור שהשומר בגרנות כיון שא"ל הגדיש בכאן כמי שא"ל הגדיש ואני אשמור לך חשוב עכ"ל. וכתב הראב"ד ז"ל בהשגות וז"ל אעפ"י שלא קיבל א"א ודוקא בשומר את הגרנות עכ"ל ועי' בה"ה וז"ל ופי' נטר בי דרי שומר בית הגרנות ולזה כ' רבינו שהשומר בגרנות שלא אמרו אלא בשומר דוקא ולכך כ' בהשגות א"א ודוקא בשומר בית הגרנות עכ"ל ועיין במגדל עוז שכתב ג"כ דגם דעת הרמב"ם הוא כן וכ"כ גם הלח"מ עיי"ש היטב

ולע"ד היה נראה. בזה לפרש דברי הרמב"ם ז"ל ובהקדם יבואר דברי הירושלמי אשר נראה כחולק על הש"ס דילן וכ"כ ג"כ בשמ"ק בשם הרא"ה ז"ל וז"ל בד"ה אר"פ כבר כתיבנא לעיל דהלכתא כרבנן ואפ"ה שמעינן מיהא דדין שדה ובית שווין דמקשינן להו אהדדי ומתרצינן ושלא בדברי הירושלמי הרא"ה ז"ל עכ"ל

ולפע"ד נראה די"ל דגם ר"פ סובר ג"כ כתירוצו של הירושלמי ומקודם יבואר קצת דברי הירושלמי וז"ל בפרק שור שנגח את הפרה (ה"ד) על מתני' דהקדר וז"ל א"ר ירמיה הכל מודין בבית שהוא אומר לו הכנס ואני משמרו הכל מודין בשדה שאומר לו הכניסהו ושמרהו מה פליגין בחצר רבי אומר חצר כשדה וחכמים אומרים חצר כבית תמן תנינן המגדיש בתוך שדה חבירו שלא ברשות גדישים בשדה ככלים בבית א"ר יוסי בי רבי בון תיפתר בהיא דאית לה מסגר עכ"ל הירושלמי ומפרש הפני משה דהקושיא מהא דהמגדיש מסיפא דמתני' דקתני אם הגדיש ברשות בעל השדה ואכלתו בהמתו של בעל השדה חייב ולא פליג רבי גדישים בשדה ככלים בבית בתמי' הא בשדה דרכן של בהמתן שם תמיד ואמאי מודה רבי התם וכי דין גדיש בשדה כמו כלים בבית עכ"ל. והנה מפרש הפ"מ דקושית הירושלמי הוא דאמאי לא פליג רבי על מתני' דהמגדיש לקמן והוא באמת קושיית הש"ס דילן בפרקין כאן ומפרש דהכל הוא בהקושיא דקאמר הירושלמי דהכי נימא דגדישים בשדה ככלים בבית דנימא דמודה רבי בהו והוה הקושיא לרבי ירמיה. ובאמת פירושו אינו מובן כלל דהא לפי"ז תיקשי גם לרבנן דאמאי אם הגדיש ברשות חייב הלא גדישים נחשבים כשדה לפום סברת המקשן וא"כ גם לרבנן הלא לא קיבל נטירותא בסתמא אם לא שנדחק דכוונתו דלרבנן נחשבים כחצר ורק הקושיא הוא לרבי אמאי לא פליג רבי וזה אינו מבואר בפירושו. וגם הי"ל להירושלמי להקשות בפשיטות על מתני' דלקמן אמאי לא פליג רבי על מתני' כדפריך הש"ס דילן ואמאי מקשה הירושלמי דוקא על ר' ירמי'

ועוד דלפי פירושו לא יתיישב הירושלמי בפרק הכונס ה"ג דקאמר שם על מתני' דילן א"ר יצחק גדישין בשדה ככלים בבית אר"י בי רבי בון תיפתר בההיא דאית ליה מסגר והפ"מ נדחק שם לפרש ופירושו בשני המקומות הללו אינם מותאמים כ"כ כנראה למעיין

(ב) ולעד"נ הפי' בירושלמי בפרק הפרה שם דמקשה לרבי ירמיה ממתני' דקתני המגדיש בשדה אם הגדיש ברשות בעל השדה חייב ומתני' מני דהא ר' ירמיה סובר דגם רבנן מודו בשדה דמסתמא לא קיבל עליו נטירותא והתם מיירי בשדה דהא קתני המגדיש בשדה כו' בעל השדה חייב בשלמא בלא ר' ירמיה לא תיקשי דנוכל לומר דמתני' אתיא כרבנן ורבנן סברי דאפי' בשדה ג"כ אמרינן דבסתמא נמי קיבל נטירותא אלא לר' ירמי' תיקשי

ומשני הירושלמי שני תירוצים על זה התי' הא' הוא גדישין בשדה ככלים בבית וכוונתו הוא דהואיל דגדישים א"א להיות בלא שומר ופעמים שבעל השדה שומר בעצמו את גדישו ופעמים שלוקח שומר אחר לשמור כל הגדישין שבשדהו אבל