אמרי הצבי א רפז

כמו שהיה שוה בשעת הזיקו וא"כ ה"ה בדמי ולדות ג"כ שיימינן רק מה שהיה שוה האשה כשהיתה מעוברת בשעה שהכה אותה וכמו שאמרו רבנן במתני' לעיל (בדף מ"ת ע"ב) וגם רשב"ג ס"ל הכי רק דפליגי בענין אחר וכמבואר שם אבל בזה דשיימינן רק כמה היתה שוה בשעת הנזק ולא שיימינן כמה שהיתה ראויה להיות שוה בשעת הלידה בזה לא פליגי כלל רשב"ג ורבנן ושניהם ס"ל כן אבל ר' יהושע דסובר הכא גבי אכלה או הזיקה פירות דרואין אותן כאלו הן ענבים העומדות ליבצר אע"ג דבשעת ההיזק לא היה רק סמדר אפ"ה סובר דרואין כפי מה שעתיד להשביח וזה מה שעתיד להשביח ג"כ משלם וא"כ ה"ה נמי גבי דמי ולדות ג"כ אמרינן דצריך לשלם כפי מה שיהיה שוה הולד בשעת הלידה דהיינו תיכף אחר הלידה דמאי חילוק יש בין הא דאכלה סמדר לבין שבח ולדות

אלא דאכתי י"ל דא"כ דנימא דלר' יהושע שמין בדמי ולדות ג"כ מה שראוי להשביח אח"כ ושיימינן כמה שהיה שוה הולד בשעת הלידה דהיינו תיכף אחר הלידה א"כ נימא דנישום ג"כ כפי מה שהיה שוה הולד כשיגדל. אולם באמת ז"א והטעם בזה דדוקא בדבר שעתיד להשביח ממילא בזה אמרינן דשמין ההיזק כפי מה שעתיד להשביח אבל במידי דעתיד להשביח ע"י הוצאות וטורח זה א"צ לשלם הואיל דהא אכתי לא טרח ולא הוציא ולא נוכל לחייבו לזה לשלם במה שעתיד להשביח ע"י מה שיטרח זה ויוציא הוצאות, דשמא לא יוציא הוצאות וכדומה ורק במה שעתיד להשביח ממילא בזה אמרינן דהוה כאלו כבר נשבח ומש"ה סובר ר' יהושע דרואין אותן כאלו הן ענבים עומדות ליבצר ולא שיימינן כאלו היה בצורות כבר רק כמו שעומדות ליבצר והטעם הואיל דממילא יהיה השבח דהא הענבים יגדלו ממילא ולא יצטרך לעשות בהן שום פעולה עוד שיגדלו וה"ה גבי שבת ולדות ג"כ אמרינן כן דשיימינן כאלו כבר ילדה ותיכף אחר הלידה משערינן

והנה ר' יהושע דסובר באכלה סמדר דרואין אותן כאלו הן ענבים עומדות לבצור וגם בדמי ולדות משלם כפי מה ששוה הולד בשעת הלידה ע"כ כמו ששוה אחר הלידה תיכף וכמש"ל דהא ר' יהושע ס"ל דלא חיישינן לכחש גופנא ור' יוסי ובן עזאי ס"ל דחיישינן לכחש גופנא כדקאמר הש"ס וא"כ ר' יוסי ובן עזאי דס"ל נכי חיה ונכי מזונות משום דס"ל דחיישינן לכחש גופנא וא"כ ע"כ דר' יהושע לית ליה נכי חיה ומזוני דהא לא חייש לכחש גופנא דאל"כ גם ר' יהושע חייש לכחש גופנא ואביי סובר דר' יהושע לא חייש לכחש גופנא וע"כ דסובר דא"צ להוציא הוצאות על חיה ועל מזונות דהא רש"י פי' נכי מזונות שבימי קושיי' צריכה למזונות יתירי וסובר ר' יהושע דא"צ לחיה ולמזונות יתירי בימי קושיי' ולא דמי לאכלה סמדר דרואין כאלו ענבים עומדת לבצור ולא שיימינן כאלו היו בצורות משום דהא גבי ענבים ע"כ צריך לבצור אותם בידי אדם משא"כ חיה לא צריך לחיה דע"כ תלד וכן מזונות יתירות גם אם לא יוסיף לה מזונות יתירי ג"כ תלד ואע"ג דאם יקח חיה וגם יוסיף לה מזונות יתירי עדיף יותר לאשה ולולד אפ"ה לא מנכינן זה הואיל דגם בלעדם תלד ור' יוסי ובן עזאי פליגי בזה וסברי דמנכינן דמי חיה ודמי מזונות הואיל דעדיף יותר ע"י חיה ומזונות יתירים בימי קושיי' וגם דדרכן בכך וזה הוא פלוגתתן דר' יהושע ור' יוסי ובן עזאי וקאמר הש"ס דתליא פלוגתא זו אי חיישינן לכחש גופנא או לא חיישינן

ולפי האמור מיושב שפיר מה שהקשיתי לעיל דהאיך שייך לומר נכי חיה נכי מזונות דהא לא שיימינן ליה רק כפי מה שהיתה שוה האשה למכור בשוק בשעת ההכאה. וא"כ כבר נחשב הנכיון הזה בהשומא וכמש"ל אבל לפי האמור א"ש דנוכל לומר דר' יוסי ובן עזאי אזלי אליבא דר' יהושע דס"ל לר' יהושע דאכלה סמדר רואין אותן כאלו הן ענבים עומדות לבצור והטעם דשמין הניזק כפי מה שהיה עתיד, להשביח ואולי גם ר' יוסי ובן עזאי הכי ס"ל כר' יהושע בזה. וא"כ גבי דמי ולדות הוה ג"כ הדין דשמין הולדות ג"כ כפי מה שהיה שוה תיכף אחר הלידה וכמש"ל אליבא דר' יהושע ועל זה אמרו ר' יוסי ובן עזאי דנכי חיה ומזונות דהואיל דשיימינן כפי מה שהיה ראוי להשביח א"כ מנכינן ג"כ דמי חיה ומזונות ומשום דסברי דחיישינן לכחש גופנא דהא חזינן דגם ר"ש בן יהודה משום ר"ש סובר דשמין החק כפי מה שהיה עתיד להשביח וסובר ג"כ דמנכינן כחש גופנא וא"כ ר' יוסי ובן עזאי דסברי ג"כ דרואין הנזק כפי מה שהיה עתיד להשביח ס"ל ג"כ דמנכינן כחש גופנא אבל למאן דסובר דאין שמין הנזק רק כמו ששוה בשטת ההיזק ולא משגחינן כלל במה שהיה עתיד להשביח לא שייך כלל לומר דמנכינן כחש גופנא דהא כבר נכה זה בהשומא וכמו שכתבתי לעיל

ומעתה שלש מחלוקת בדבר דרבנן סברי דאין שמין הנזק רק כפי מה ששוה בשעת הנזק ולא משגחינן במה שעתיד להשביח וכן גבי דמי ולדות ג"כ הדין כן דשיימינן רק כפי מה שהיו שוין הולדות בשעת ההכאה וכן ס"ל לרבנן ורשב"ג במשנתנו לעיל בפרק הפרה (דף מ"ח ע"ב) עיי"ש כל הסוגיא ור' יהושע ור"ש בן יהודה משום ר"ש ור' יוסי ובן עזאי ס"ל דרואין הנזק כפי מה שעתיד להשביח וגם בדמי ולדות הוה הדין כן דשיימינן כפי מה שהיה שוה הולד אחר הלידה ורק דאיכא עוד פלוגתא בינייהו דר' יהושע סובר דלא מנכינן כחש גופנא ור"ש בן יהודה ור' יוסי ובן עזאי ס"ל דמנכינן כחש גופנא ומנכינן דמי חיה ודמי מזונות וכמ"ש לעיל

(ד) ומעתה נוכל לומר הטעם שהשמיטו הרי"ף והרמב"ם והסמ"ג וגם ראיתי להבה"ג ז"ל שלא הביאו כלל האי דינא אי חיישינן לכחש גופנא משום דלפי האמור האי דינא אי שמין הנזק כפי מה שהיה שוה בשעת הנזק דוקא או דשמין גם מה שהיה עתיד להשביח ופליגי תנאי בזה האי פלוגתא עצמה תליא ג"כ בענין תשלומי דמי ולדות דלמ"ד דשיימינן הנזק כפי מה שעתיד להשביח א"כ גם שומת דמי ולדות ג"כ שיימינן כפי מה שהיה שוה הולד בשעת לידה דהיינו תיכף אחר שנולד וכמש"ל ואם נימא דשיימינן החק רק כפי מה שהיה שוה בשעת ההיזק ולא משגחינן במה שהיה עתיד להשביח אפי' אם היה נשבח ממילא א"כ גם בשומת דמי ולדות ג"כ שיימינן רק כפי מה שהיה שוה הולד אז בשעת ההכאה וכמש"ל. והנה לעיל (דף מ"ח ע"ב) במתני' גבי שועת דמי ולדות מבואר דבין רבנן ובין רשב"ג ס"ל דשיימינן רק כפי מה שהיה שוה הולד בשעת ההכאה והטעם דלא שיימינן הנזק רק כפי ששוה אז בשעת ההיזק וא"כ ס"ל לרבנן ורשב"ג במשנתנו שם כרבנן דברייתא דהכא דרואין אותן כמה היתה יפה וכמה היא יפה וממילא אם נימא דשיימינן להנזק רק כפי מה שהיה אז בשעת ההיזק ולא משגחינן כלל במה שהיה יכול להשביח אח"כ א"כ ממילא דלא שייך תו לנכות כחש גופנא ופסקו הראשונים ז"ל כמשנתנו דדמי ולדות כרבנן וכרשב"ג וכרבנן דהכא דלא שיימינן רק במה שעשה ההיזק באותה שעה ולא משגחינן כלל במה שהיה יכול להשביח אח"כ וא"כ ממילא דלא הוצרכו כלל להביא האי פלוגתא דכחש גופנא ונוכל להסביר עוד ולומר הואיל דבמשנה דלעיל (דף מ"ח ע"ב) גבי דמי ולדות דגם רשב"ג סובר שם כן דלא שיימינן במה שהיה יכול להשביח וקיי"ל כ"מ ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו ואע"ג דהרא"ש כתב שם דלא קיי"ל כהאי כללא וכבר האריכו בזה גדולי המפרשים ז"ל ועיין בספר יד מלאכי ח"ר (סי' ש"ז) האריך בבקיאות עצום ונפלא כדרכו הטוב ועלה ברעיוני סברא נכונה קצת בזה הענין דהנה בודאי אף למאן דלית לי' להאי כללא מ"מ כשליכא מחלוקת במשנתנו שיחלקו על רשב"ג בודאי דהלכה כמותו וא"כ י"ל דאף היכא דאיכא, פלוגתא במשנתנו ופליגי רבנן על רשב"ג דלא אמרינן להאי כללא מ"מ אם פליגי עליו רק בדבר אחד אבל בדבר השני לא פליגי עליו א"כ בודאי דבאותו דבר דלא פליגי עליו בודאי דהלכה כמותו ומכ"ש אם רבנן מסכימים עמו בזה אע"ג דאיכא בברייתא רבנן דפליגי עליו גם בדין השני ולע"ד נכון חילוק זה ואולי נוכל להשוות איזה סתירות בזה וכעת לא אוכל לעיין בענין זה

ולפי האמור שפיר פסקינן הכא כהאי מתני' ושמעינן מינה דלא שיימינן במה שעתיד להשביח וממילא דלא שייך כלל לשום כחש גופנא וכמש"ל ודוק. ואחר כל האמור נתחזק הקושיא על הרא"ש דפוסק כרבנן ופוסק להאי דינא דשיימינן כחש גופנא דהוא כתרתי דסתרי ולכאורה צ"ע רב בזה

(ה) ואחר העיון היטב בזה היה נלע"ד ליישב קצת הקושיא הנ"ל על הרא"ש ז"ל דהרא"ש היה מפרש דהא