אמרי הצבי א רפג

אם טען אח"כ טענת גנב אולם לא אדע מניין יצא לו להפ"י כן וכמש"ל

עוד כתב הפ"י וז"ל דשפיר מצי לאוקמי כגון שלא הכיר בה אם הוא של מי שמחויב להשיבה לו וא"כ רצה לזכות בה לעצמו ולא שייך פרוטה דר"י עכ"ל

ולעד"נ דג"כ נוכל לומר דזה תליא ג"כ בהני ב' לישני אליבא דר"י דדוקא לל"ק דסובר ר"י דהוה ש"ש משום פרוטה דר"י וא"כ הכא בכה"ג דלא ידע שמחויב להחזירם ולא היה סבור כלל שהוא עושה מצוה וא"כ לא היה לו ריוח כלל בדבר וא"כ בכה"ג לא הוי ש"ש משא"כ לל"ב דר"י דהוה ש"ש משום דרחמנא שעבדיה בע"כ וא"כ סוף סוף הרי הוא שיש וא"כ כשנודע לו שהוא מחויב להשיב לבעליו והוא עסה ש"ש וכשטוען נגנבה ונשבע לשקר חייב בכפל וז"ב והרבה י"ל עוד בדברי הפ"י בזה וקצרתי

ועפ"י האמור נוכל ליישב דברי הרמב"ם ז"ל בפ"א ופ"ד מהל' גנבה שהבאתי ועל הדרך שכתבתי לעיל אולם הרמב"ם נקיט בפירוש דהא דשומר אבידה משלם כפל הוא בטוען ליסטים מזויין וא"כ אי אפשר לפרש כן וכמש"ל

[י] שם בגמ' ואי ס"ד ש"ש הוה אמאי משלם תשלומי כפל קרנא בעי שלומי כו'. והקשה הפ"י דלמ"ד ש"ח הוי נמי קשה אמאי איצטריך קרא לרבויי שומר אבידה לתשלומי כפל ומ"ש מדין שמירה גופיה בשומר אבידה דלא מצרכינן קרא אלא מסברא אמרינן דהוי ש"ח א"כ ה"ה לכפל יכתב שם ליישב ב' תירוצים עיי"ש בדבריו וכבר הבאתי דבריו לעיל

ולע"ד נראה בזה דרבה דסובר דש"ח הוה הוא משום דרחמנא שעבדיה בע"כ והוה שומר ורק לא ש"ש הואיל דאינו מקבל שכר ודי שנאמר דמה שהתורה שעבדיה בע"כ ומכח זה נעשה שומר הוא רק ש"ח אבל לא ש"ש ופרוטה דר"י ל"ל ורב יוסף סובר דהוה ש"ש משום דהוה כאלו מקבל שכר בהדיה דהא לא קא בעי למיתביה ריפתא לעניא בשעה שעוסק במצוה אבל האי סברא דרחמנא שעבדיה בע"כ לית ליה לר"י כלל לל"ק אליבא דר"י ולל"ב סובר דטעמא דר"י דהוי ש"ש משום דרחמנא שעבדיה בע"כ ומהני האי סברא דרחמנא שעבדיה בע"כ למשוויה כש"ש גמור אבל רבה אית ליה ג"כ האי סברא דרחמנא שעבדי' בע"כ אבל לא להיות ש"ש רק ש"ח הוא דהוה מכח זה. ומיושב קושית הפ"י הנ"ל דגם לרבה דסובר דהוה ש"ח לא הוה מצד הסברא רק משום דרחמנא שעבדיה בע"כ ומש"ה צריכינן ג"כ קרא לרבויי כפל בטוען טע"ג באבידה

והנה לפי מה שכתבתי לעיל בכמ"ד דהא דשומר אבידה צריך למשוך דוקא תליא בהני ב' לישני דלל"ק דר"י דהוה ש"ש משום פרוטה דר"י א"כ הוי כמו ש"ש דעלמא שמקבל שכר וא"כ צריך השומר אבידה למשוך אבל ללישנא בתרא דר"י דהוה שיש משום דרחמנא שעבדיה בע"כ לא צריך כלל למשוך דהא הוי שיש משום דרחמנא שעבדיה בע"כ וכאשר ביארתי לעיל. וא"כ לפמ"ש דלרבה ע"כ צריכינן לומר דאית לים דהוה ש"ח משום דרחמנא שעבדיה בע"כ וא"כ לא בעינן כלל משיכה בשומר אבידה לרבה וא"כ אשכחנא פתרי דלרבה יהיה חייב השומר אבידה לשלם ולרב יוסף יפטור השומר מלשלם כגון שלא משכה ולרבה הוה ש"ח משום דרחמנא שעבדיה בע"כ ולא בעינן כלל משיכה וא"כ אם פשע השומר אבדה חייב לשלם אבל לרב יוסף דלית ליה האי סברא דרחמנא שעבדיה בע"כ כלל וא"כ לא נעשה ש"ש כלל כשלא משך להאבדה ופטור גם מפשיעה וא"כ הרמב"ם והראשונים והמחבר דפסקו כר"י וכלישנא קמא דהוה ש"ש משום פרוטה דר"י ולא ס"ל האי סברא משום דרחמנא שעבדיה בע"כ א"כ בעינן דוקא שימשוך השומר אבידה הא כי לא משך לא הוי אפי' ש"ח ג"כ ופטור אפי' מפשיעה והרמ"א פוסק כרבה ומסיים דהוה ספיקא דדינא וא"כ י"ל דאם לא משך המוציא ופשע בה ג"כ יהיה ספיקא דדינא והיל"ל ג"כ דמהני תפיסה וצ"ע לדינא

בזה

[יא] שם ע"ב בגמ' איתיביה לא אם אמרת בש"ח שכן משלם תשלומי כפל תאמר בש"ש שאינו משלם תשלומי כפל ואי ס"ד ליסטים מזויין גנב הוא נמצא בש"ש משלם תשלומי כפל בטוען טענת ליסטים מזויין א"ל ה"ק לא אם אמרת בש"ח שכן משלם תשלומי כפל בכל טענותיו כו' ועיין בפירש"י ועיין בתוס' ד"ה לא אם אמרת וז"ל נראה דקאי. אהא דבעי למילף בשילהי המפקיד (דף מ"א) שליחות יד בש"ש מש"ח אע"ג דש"ש מתחייב קרנא בלא שבועה קסבר האי תנא כפילא בשבועה עדיפא מקרנא בלא שבועה כו' ע"ש, והנה הפ"י הקשה דמשמע דהש"ס אתי לאוקמא הך ברייתא דשליחות יד צריכה חסרון כרב יוסף דשומר אבידה כש"ש דמי וקשיא לי היאך אפשר לומר כן דא"כ לא לכתוב שליחות יד בש"ש ותיתי משומר אבידה גופא דהוה נמי ש"ש וכתיב בה להדיא שליחות יד דמחייב כפל ע"י שבועה דכתיב בהך פרשה ונקרב בעה"ב אם לא שלח ידו אע"כ לומר לך דשליחות יד אינה צריכה חסרון וצ"ע ליישב עכ"ל הפ"י ז"ל

והנלע"ד ליישב קושית הפ"י הנ"ל בהקדם מה שאיני מבין פשטות הש"ס בב"מ שם (דף מ"א) מ"ט דלוי אר"י משום ר"י בן נהוראי משונה שליחות יד האמורה בש"ש משליחות יד האמורה בש"ח ואני אומר אינה משונה ומאי משונה לא תאמר שליחות יד בש"ש ותיתי מש"ח ומה ש"ח שפטור בגניבה ואבידה שלח בה יד חייב ש"ש שחייב בגניבה ואבידה לא כל שכן למאי הלכתא כתבינהו רחמנא לומר לך שליחות יד א"צ חסרון ואני אומר אינה משונה כר"א כו' משום דאיכא למיפרך מה לש"ח שכן משלם תשלומי כפל בטוען טענת גנב כו' כל הסוגיא ובתוס' שם. ולכאורה לא זכיתי להבין דאטו ש"ש גרע מש"ח הלא ש"ש אית ביה ג"כ חיובא מה שמחויב הש"ח דש"ח חייב רק בפשיעה וגם ש"ש חייב בפשיעה אלא שש"ש חמור מש"ח ונוסף בו עוד חיובא שחייב ג"כ בגניבה ואבידה וא"כ בודאי דש"ש חייב בכל החיובין שמתחייב בהו ש"ח ולא גרע מש"ח וא"כ גם בשליחות יד דחייב ש"ח בודאי דגם ש"ש חייב דהא אית בהו ג"כ צד חיובא מה שש"ח חייב וא"כ דל חיובא דש"ש מ"מ מתחייב בשליחות יד מכח צד חיובא דש"ח וא"כ קשיא במה שרצה הש"ס למילף דש"ש חייב בשליחות יד מק"ו דש"ח ל"ל למילף מק"ו הלא ש"ש אית ביה ג"כ צד חיובא דש"ח וכי יגרע ש"ש מש"ח וגם אליבא דמסקנא דלא נוכל למילף מק"ו זה משום דאיכא למיפרך מה לש"ח שכן משלם תשלומי כפל בטוען טענת גנב הלא בלא שום ילפותא הוה ידעינן זה דש"ש חייב בשליחות יד מכח צד חיובא דש"ח דאית בי' בש"ש דהא ש"ש פשיטא דחייב בפשיעה כדין ש"ח ונתוסף עליו עוד חיובא דגניבה ואבידה ולכאורה י"ל בזה. וחפשתי בראשונים ובאחרונים ולא מצאתי מי שיעורר בזה

ולחומר הנושא היה נלע"ד לומר בזה דסברת הש"ס דש"ח יהיה חייב בשליחות יד ושיש יהיה פטור משליחות יד הוא דבשלמא ש"ח חייב בשליחות יד הואיל דקיבל על עצמו לשמור בחנם בלי שום קבלת שכר וא"כ כי שלח בה יד חייביה רחמנא אבל ש"ש לא נוכל לחייבו מכח זה משום דיש סברא לפוטרו דהא חזינן שאינו רוצה לשמור בחנם ורק בקבלת שכר וא"כ גם מה שמשתמש בהפקדון הוא ג"כ בשכרו ואעפ"י שכבר קצב לו שכרו שכר שמירה מ"מ לא מיבעי אם עדיין לא קיבל שכרו משלם א"כ נוכל לחשוב זה שנהנה והשתמש בהפקדון שיהיה בשכרו אלא אפי' אם כבר קיבל שכרו מ"מ הלא די שנחייבו להש"ש לשלם מה שהשתמש בהפקדון אבל לא שיהיה גזלן על כל הפקדון כדין שולח יד ומש"ה יש סברא לומר דש"ש יהיה פטור משליחות יד וקא בעי הש"ס למילף מק"ו דש"ש יהיה חייב בשליחות יד ויהיה מיותר הקרא דגבי ש"ש דכתיב ביה אם לא שלח ידו וע"כ דאתיא לאשמעינן דשליחות יד א"צ חסרון והדר קא דחי הש"ס למיפרך האי ק"ו וצריכינן קרא דכתיב בש"ש אם לא שלח לגופיה דחייב על שליחות יד אבל אי לאו קרא לא הוה יכולין לחייבו לש"ש בשליחות יד מכח דחייב בפשיעה כמו ש"ח מכח הסברא הנ"ל שכתבתי ודוק

ועפ"י האמור נוכל ליישב תו קושית הפ"י הנ"ל דהנה כשגילה הכתוב דש"ח חייב בשליחות יד ולא מצינן למילף ש"ש מיניה ומן הסברא שכתבתי לעיל וא"כ בשומר אבידה דהוא נעשה שומר בע"כ לא מיבעיא ללישנא בתרא דר"י משום דרחמנא שעבדיה בע"כ וא"כ בודאי דחייב אם שלח בה יד כדין ש"ח אלא אפי' לל"ק