אמרי הצבי א רעט

השמיט באמת להאי דינא ואולי משום האי טעמא אבל בש"ע פוסק כן

אולם י"ל בזה דגם בהכשר מצוה ג"כ אמרינן ביה עוסק במצוה פטור מן המצוה ורק דוקא אם בודאי יהיה הכשר מצוה כגון שהדבר שהוא עוסק בו בודאי הגמר המצוה אח"כ כגון כותבי ספרים ותפלין ומזוזות שבודאי אחד מישראל יעשה בו המצוה משא"כ בשוכר הפועל לשמור הפרה והזרעים דאיכא ספק אם יקח זה למצוה דבפרה אם ימצאו אחרת נאה ממנה לא יקחנה כלל לפרה אדומה וכן בזרעים אם ימצאו ב"ד במקום אחר שעורים ספיחים ויהיו נאים ביותר יניחו הב"ד זה ולא יקחוהו וי"ל עוד דבאמת הוקשו התוס' שם דהא הי"ל מן המשומר ותי' דאין השומרים מונעים מליקח רק שמודיעים שממנו יקחו לעומר וממילא פרשו א"כ כשימצאו הב"ד שעורים אחרים שאינם משומרים כלל י"ל דמצוה מן המובחר ליקח האחרים ואפילו אם נימא שהב"ד יכולים ליקח גם השעורים הללו שהיו משומרים אבל עכ"פ הרשות ביד ב"ד ליקח אחרים ג"כ וא"כ ספק אם יהיה זה למצוה ובודאי דלא אמרינן בכה"ג עוסק במצוה פטור מן המצוה וא"כ בודאי דממילא לא נעשו ש"ש כלל ודוק

וראיתי בספר ערוך לנר על מס' סוכה שם שכ' לדקדק על לשון הש"ס דנקיט לקיים דברי ריה"ג והיל"ל מפני שעוסק במצוה וכ' עוד דלכאורה לא שמענו רק דעוסק בקיום מצוה ממש אבל שיהיה פטור גם מי שמזמין מצוה לאחרים לא שמענו מהא דלעיל אבל שיהי' פטור גם מי שמזמין מצוה לאחרים לא שמענו מהא דלעיל אבל י"ל דדייקינן כן מלשון העוסק במצוה דאם רק המקיים מצוה פטור בעת קיומו ממצוה אחרת לא היל"ל העוסק במצוה אלא המקיים מצוה פטור מן המצוה ומדקאמר העוסק במצוה משמע כל שעוסק במצוה אפילו אם אינו מקיים עתה המצוה ג"כ פטור מהמצוה ואשמעינן רחב"ע דכותבי ספרים פטורים לקיים דברי ריה"ג דנקיט העוסק ודפח"ח. אולם ע"כ צרכינן לומר ג"כ החילוק שכתבתי בין אם ההכשר מצוה זאת בודאי יבא לידי גער וי"ל עוד בזה וקצרתי מאד ועיין לקמן על (דף צ"ט ע"ב) [או"ס אק"ב] מ"ש שם

(ג) ועתה אחרי אשר ישבתי בעזה"י קושיא הנ"ל ואזיל ליה יסודו של הנתה"מ בזה אבוא לעיקר הדין שחידש הנתה"מ דגבאי צדקה שלקח משכון לא הוי ש"ש משום פרוטה דר"י הואיל דלא רמיא על האדם להיות גבאי ורק החיוב על הב"ד לכוף את ישראל לצדקה ולמצותן של מקום ולהעמיד ממונים ע"ז והממונים רשאים לקבל שכר ע"ז לא שייך בזה פרוטה דר"י ולעד"נ די"ל דכמו שהב"ד יכולים לכוף על הצדקה ולמשכן ה"ה הגבאי צדקה שנתמנה מן הב"ד להיות גבאי בודאי דדינו כשליח ב"ד ממש לענין זה והרי הוא כב"ד עצמו ובודאי אם הב"ד בעצמם כופין לאדם לעשות צדקה ומשכנו על הצדקה דבודאי מיקרי עוסקי במצוה ופטורים מליתן פרוטה לעני ונחשבים כש"ש ה"ה הגבאי שנתמנה עפ"י ב"ד בודאי דדינו ממש כמו הב"ד עצמו ונחשב גם הוא כש"ש ממש משום דעוסק במצוה ופטור מן המצוה. אלא אפילו בגבאי צדקה שלא מינוהו ב"ד רק שנתמנה מעצמו להיות גבאי צדקה ג"כ י"ל דמיקרי עוסק במצוה ופטור מן המצוה והטעם דגדול המעשה יותר מן העושה וכדאיתא במס' ב"ב (דף ט' ע"א) ואר"א גדול המעשה יותר מן העושה כו' ואינו מחלק כלל בין אם הוא גבאי הממונה על הצדקה מן הב"ד ובין לא מנוהו ב"ד רק הוא בעצמו גבה צדקה ומשכן על הצדקה דג"כ מיקרי עוסק במצוה ופטור מן המצוה וא"כ ממילא נחשב כש"ש. ובאמת בזה איפלגו הראשונים ז"ל אם האדם יכול להעשות מעצמו גבאי. ומדברי רש"י ז"ל לעיל (בדף ל"ו ע"ב) בד"ה אנן יד עניים פירש"י ורב יוסף גבאי עניים הוה משמע דדוקא גבאי קבוע הוא דיש לו דין גבאי הואיל דנתמנה מן הב"ד או ר"י בעצמו הוא דהוה גבאי הואיל דהיה ראש גולה אבל אדם אחר שאינו גבאי קבוע מן הב"ד אינו יכול להעשות מעצמו גבאי אולם המח"א בהלכות צדקה האריך הרבה בביאור השיטות בזה ועיי"ש (בסי' ג') מ"ש שם בדברי הירושלמי דמס' מגילה פרק בני העיר עייש"ה

אולם לפי מה שביארתי בעזה"ש לעיל על (דף ל"ו ע"ב) [או"ח אוק"ד] דגם רש"י ז"ל מודה דכל אדם יכול להעשות גבאי מעצמו ורק לענין מעמ"ש אז בעינן דוקא שיהיה גבאי קבוע וא"כ גם רש"י מודה לזה וא"כ פשיטא דאפילו אם נעשה גבאי מעצמו לזה בלא מינוי הב"ד ג"כ נעשה ש"ש גמור מטעם פרוטה דר"י מיהו בגבאי הממונה מהב"ד בודאי דעוסק במצוה הוא ופטור מן המצוה ונעשה ש"ש משום פרוטה דר"י וא"כ בנאמן הקהל ג"כ י"ל דהוה ש"ש כמ"ש הש"ך והטעם הנאמן הקהל העוסק בצרכי צבור ג"כ עושה מצוה ועיקרי עוסק במצוה ופטור מלמיתב ריפתא לעניא

אולם אפילו אם נימא דבנאמן הקהל לא אמרינן דהוה כש"ש מ"מ בגבאי צדקה בודאי נלע"ד ברור דמיקרי ש"ש מטעם דהוה עוסק במצוה ומכ"ש בגבאי שנתמנה מב"ד בודאי דמיקרי עוסק במצוה ופטור מן המצוה והוי ש"ש ומהני תפיסה אם תפס השני

ולכאורה י"ל עוד ע"ד הנתה"מ ממ"ש התוס' מס' שבועות מ"ב ע"ב) ד"ה ש"ח וז"ל ונראה דש"ש נמי פטור מפשיעה כדמוכח בפ' החובל (צ"ג) גבי ההוא ארנקי דצדקה דאתא לפומבדיתא אפקדיה רב יוסף גבי ההוא גברא פשע ביה אתא גנבי גנבוהו ובעי למיפטרי משום לשמור ולא לחלק לעניים והתם ש"ש היה לרב יוסף דאמר בסמוך שומר אבידה כש"ש משום דלא בעי למיתב ריפתא לעניא כו' עכ"ל הרי חזינן מדברי התוס' דכל שהוא שומר מעות צדקה הוה עליו ש"ש מטעם פרוטה דר"י לר"י דסובר דשומר אבידה הוא כשיש ומשום דהוא עושה ג"כ מצוה דהוא שומר מעות צדקה לעניים או משום דהוה ממש כמו שומר אבידה ששומר המעות של העניים וא"כ ה"ה נמי גבאי צדקה בודאי די"ל דהוי ג"כ ש"ש שהרי מונח אצלו המעות של צדקה והוא שומר אותם. וכן ראיתי בשמ"ק סו"פ החובל בסוגיא דלשמור ולא לחלק לעניים וז"ל ופסק הר"מ מסרקסטה ז"ל הפקיד אצל חבירו מעות של צדקה ע"מ לחלקם לעניי עולם ופשע פטור שאין להם תובעין וכן נמי אי א"ל ע"מ לסלקן לעניי העיר היכא דלא קייץ להו מאי דיהבי ליה אבל אי קייץ להו לעניי העיר מאי מחלקי להו בכל יומא וא"ל ע"מ לחלקם לעניי העיר ופשע בשמירתם חייב דממון שיש לו תובעין הן דכיון דקייץ להו כמאן דגבו להו דמי וכן נראה לומר דאפילו בגנבה ואבדה מחייב בהא כש"ש דעוסק במצוה הוא וכן אמרינן בעלמא גבי שומר אבדה דכשיש דמי דעוסק במצוה הוא ולא צריך למיתב ליה ריפתא לעניא כיון דעוסק במצוה הוא פטור מן המצוה עכ"ל והרי מבואר בהדיא דגבאי צדקה מיחשב כש"ש והרי התם לא עשאוהו ב"ד לגבאי ורק חבירו מסרו לידו ואפ"ה מיחשב כש"ש ומכ"ש היכא דהב"ד עשאוהו לגבאי דודאי הוה ש"ש. ונראה לכאורה דלא כדברי הנתה"מ ז"ל ועיין לקמן על (דף צ"ג ע"א) [אומ"ה] מ"ש בזה

(ד) ועיין בש"ש ב"ק פרק החובל שה (סי' ע"א) וז"ל וגבאי המלוה ברבית דרבנן על המשכון ונגנב המשכון נלע"ד דמעות של צדקה אין לפרוע דהצדקה אינה פושעת וגם הגבאי אינה פורעו דש"ח הוא דהא הרבית נופל לצדקה וישבע הגבאי שלא פשע בו כך הוא בפסקי לקוטים ופסק זה אתא אפילו לר"י דאמר שומר מצוה הוא כש"ש אבל זה אינו שומר מצוה לבעל המשכון אלא שומר מצוה הוא להקדש כו' עכ"ל וכוונת דבריו ז"ל הוא דלבעל המשכון לא הוי שומר מצוה כיון דאין הממון שלו ולהצדקה נהי דהוי שומר מצוה מ"מ אינו מחויב לשלם להצדקה כיון דהלוה מחויב לשלם להצדקה מה שלוה מן הצדקה וי"ל בזה. אבל חזינן דאי לאו האי טעמא רק שהיה בא היזק לצדקה היה מחויב לשלם להצדקה אף שנאבד ונגנב וכן מורה הלשון שכתב אבל זה אינו שומר מצוה לבעל המשכון אלא שומר מצוה הוא להקדש. וא"כ חזינן דהוי ש"ש להקדש מטעם פרוטה דר"י הואיל דהוי גבאי ואמרינן ביה עוסק במצוה פטור מן המצוה. אולם זה דוקא אם גבה מעות לצדקה אבל בלקח משכון סובר היש"ש דלא הוי ש"ש על המשכון וא"כ מצינו מקום לדינו של נתה"מ הנ"ל דגבאי שלקח משכון לא הוי ש"ש על המשכון רק ש"ח וזה שנלקח המשכון ממנו לצדקה מחויב לשלם לצדקה כפי שהיה מחויב ליתן והתוס' והשמ"ק לא כתבו לדינם אלא באם גבו מעות שזה המעות הוא לצדקה אבל במשכון על הצדקה והמשכון יחזור לבעלים כשישלמו הצדקה שמחויבים ליתן אז לא הוי הגבאי על המשכון רק ש"ח דלא הוי ש"ש דידיה וכמ"ש היש"ש. אולם מ"ש הנתה"מ הטעם משום דאין המצוה על האדם להיות גבאי צדקה ולפי"ז הוא