אמרי הצבי א רעח

יותר עפ"י דברי הרמב"ן ז"ל על התורה בפ' יתרו שכתב דמש"ה ע"ד לל"ת משום דניכר יותר בעשיית המעשה בידים שהוא עושה לשם ה' ממה שיושב בטל ולא יעבור על הל"ת דאינו ניכר בזה שמה שיושב בטל הוא מחמת צווי ה' עיי"ש. וכבר האריכו בזה וה"נ דכוותיה הא דאמרינן עוסק במצוה דפטור מן המצוה הוא דוקא היכי דעושה מעשה בידים וא"כ גבי שוכר הפועל לשמור הפרה והזרעים הרי אינו עושה מעשה בידים כלל וא"כ לא שייך בזה לומר עוסק במצוה פטור מן המצוה אבל גבי שומר אבידה בשעה שמוצאה הרי הוא עושה מעשה שמגביה ומכניסה לביתו או בשעת שיטוח וניעור הוא עושה מעשה בידים ושייך לומר גביה דעוסק במצוה פטור מן המצוה והוה ש"ש משום פרוטה דר"י, והתוס' שכתבו כאן בד"ה בההיא וז"ל משום דעוסק במצוה ודוקא בשעה שמתעסק בה כגון שוטח לצורכה או משום עסק שצריך לה להאבידה אבל בשביל שהאבידה בביתו לא יפטור מלמיתב ריפתא לעניא כיון שיכול לקיים שתיהם כדמוכח בסוכה (דף כ"ה) דלא נפקא ליה מקרא דעוסק במצוה פטור מן המצוה אלא דוקא היכי שאינו יכול לקיים שתיהם וסברא הוא דאטו אדם שיש תפלין בראשו כו' יפטור מן המצות כו' עכ"ל. ולכאורה י"ל בפשיטות דמש"ה כשהאבידה בביתו ואינו עוסק בה עתה לצורכה לא מיפטר מלמיתב ריפתא לעניא הואיל דעתה אינו עוסק בה בהאבידה ואינו עושה מעשה כלל ובכה"ג לא אמרינן עוסק במצוה פטור מן המצוה וכן אם יש לו תפלין בראשו וציצית בבגדו דאז ג"כ אינו עושה מעשה וממילא לא מיפטר מלמיתב ריפתא לעניא ולמה הוצרכו התוס' לומר הטעם הואיל דאפשר לקיים שתיהם ולכאורה משמע דהתוס' לא ס"ל להאי כללא שכתבתי. ועיין במסכת ברכות (דף י"א ע"א) ברש"י ד"ה ובלכתך בדרך פרט לחתן ואע"ג דחתן נמי עוסק במצוה הוא אי לאו קרא יתירא לא נפקא לן מקרא קמא כיון דעוסק במצוה לאו כתיב בקרא בהדיא אלא מעוטא בעלמא הוא דקא דרשינן מביתך וממעטינן מינה עוסק במלאכת מצוה דאיכא טרדא אבל חתן דטרדא דמחשבה בעלמא הוא שמחשב על עסק בתולים אי לאו קרא יתירא לא אתמעט עכ"ל. ועיין בסוכה (דף כ"ה) בתוד"ה בלכתך שכתבו ג"כ כן ועיין בפנ"י ברכות שכתב שם ומה שהוצרך למעט חתן מבלכתך ולא מיעט אותו מטעם עוסק במצוה משום דאי מהתם הו"א שאינו פטור אלא, בשעת מעשה בלבד ולפיכך השמיענו שאפי' שלא בשעת מעשה אם הוא טריד טירדא דמצוה פטור עכ"ל מבואר להדיא דלא סבירא להו להאי חילוקא שכתבתי

אולם ראיתי באור זרוע הגדול ומובא ג"כ בהג"א סוכה (דף כ"ה) וז"ל הא"ז בהל' סוכה (סי' רצ"ט) באה"ד ה"נ מסתברא דת"ר בלכתך בדרך פרע לשלוחי מצוה ואי אינו יכול לקיים את שניהם אמאי איצטרך קרא, למיפטריה דמ"מ יסתלק מן המצוה שעוסק, בה ויתעסק במצוה אחרת ואפי' מצוה קלה ולא שביק בעבור מצוה חמורה שאין אדם יודע מתן שכרן של מצות כו' א"ו אע"פ שיכול לקיים את שתיהם פטרה רחמנא וגזירת המלך הוא ודוקא שעוסק במצוה בידיו כגון משקה אבידה או מאכיל דמיפטר בהאי שעתא מלמיתב פרוטה לעני אבל בשעה שאינו מאכילה ואינה משקה אותה חייב ליתן לו פרוטה אעפ"י שהאבידה היא בביתו המשתמרת וכן הא דתניא רחבע"א כותבי ספרים תפילין ומזוזות תגריהן כו' וכל העוסקין במלאכת שמים ולאתויי מוכרי תכלת פטורין מק"ש ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורם לקיים דברי ריה"ג שהיה ריה"ג אומר העוסק במצוה פטור מן המצוה היינו דוקא בשעת כתיבה ובשעת מכירה וקניה אע"פ שהיה יכול להושיע באותה שעה פרוטה לעני או לומר לו קח פרוטה זו פטור ואעפ"י שהיה יכול לקיים את שניהם לזה איצטרך קרא אבל בשעה שהוא כותב תפלין ומזוזות שאינו יכול באותם שעה להתפלל או להניח תפלין מפני שמתבטל מכתיבה להא לא איצטרך קרא דמסברא הוא פטור כיון שאינו יכול לקיים את שניהן דאמאי יניח מצוה שעוסק בה ויתעסק במצוה אחרת כו' וכן בשעה שמתעטף בציצית או לובש תפלין פטור מכל המצות אבל אחר שנתעטף ולבש תפלין חייב כי אין זה קרוי עוסק במצוה ותו דגבי ציצית אין שייך לומר עוסק במצוה דאי בעי לא מכסי כלל דלכסויי לא חייביה רחמנא עכ"ל. הרי מבואר בהדיא דהא"ז סובר דהא דאמרינן עוסק במצוה פטור מן המצוה הוא דוקא כשעושה מעשה בידים בשעת קיום המצוה וכשעושה מעשה פטור שפיר מן המצוה אעפ"י שיכול לקיים שתיהם ועיין היטב באו"ז שם

והנה אאמו"ר הרה"ג שיחיה הקשה על סברתי הנ"ל מהא דמס' ברכות (דף י"ח ע"א) והתניא המשמר את המת אעפ"י שאינו מתו פטור מק"ש ומתפלה ומן התפלין ומכל מצות האמורות בתורה כו' כל הסוגיא. הרי מבואר בהדיא דאע"ג שאינו עושה מעשה ורק יושב ומשמר ג"כ מיחשב עוסק במצוה ופטור מן המצוה ולכאורה הוא סתירה לסברת האו"ז אשר לכאורה מבואר דסובר דכל שאינו עושה מעשה לא מיפטר ממצוה אחרת ואחר העיון היטב נלע"ד די"ל בזה דהנה ברבינו יונה ר"פ מי שמתו הביא בשם יש מפרשים דלא גרסינן במשנה ולא בברייתא פטור מכל מצות האמורות בתורה ורק דחייב בשאר מצות לבד מקיש ותפלה ותפלין והטעם משום דבעי כוונה ותפלין בעינן שלא יסיח דעתו והר"י גריס לה וא"כ י"ל דהאו"ז ג"כ סובר כיש מפרשים דלא גרסינן לה וא"כ י"ל הטעם דחייב בכל מצות משום דאינו עושה מעשה בעשיית המצוה והתוס' דגרסי פטור מכל מצות שבתורה ע"כ לא ס"ל להאי סברא של האו"ז ורק דגם כי אינו עושה מעשה ג"כ אמרינן ביה דעוסק במצוה פטור מן המצוה ודוק. ואאמו"ר הרה"ג שיחיה אמר בזה ליישב דיש חילוק בין אם מקיים עתה המצוה בשמירתו ובין אם אינו מקיים עתם המצוה בבירור בשמירה זו דמשמר את המת השמירה גופיה הוא המצוה שלא יאכלוהו כלבים וכדומה אבל שומר התינוק והזרעים עדיין אינו מקיים עתה גוף המצוה כי יוכל להיות שימצא פרה אחרת נאה הימנה או תבואה אחרת עומדת בשדה וכן תינוק עדיין אינה מקיים עתה המצוה ומש"ה משמר המת מיחשב עתה גוף מצוה והרי מקיים מיד בשמירתו ומיחשב שפיר עוסק במצוה ובכה"ג שפיר פטור מכל מצות אבל לא בשומר הפרה והזרעים ומצדיק קצת בזה סברתי אשר היא כתובה בספר או"ז הנ"ל ומיישב בזה עיקר קושית הנתה"מ דבשומר הזרעים והפרה לא דמי לשומר אבידה משום דבשומר אבידה מקיים המצוה עתה בשמירה זו משא"כ בשומר הפרה והזרעים ונכונים הדברים ודוק היטב בזה

היוצא מכל המבואר דשיטת התוס' ורש"י הוא דעוסק במצוה דפטור מן המצוה הוא דוקא באי אפשר לקיים שתיהם ואז אפילו היכא דאינו עושה מעשה בקיום המצוה ג"כ אמרינן ביה עוסק במצוה פטור מן המצוה ולשיטת האו"ז עיקר תליא בעשיית המעשה דאם עוסק במצוה בעשיית מעשה אז פטור מן המצוה אפילו איפשר לקיים שתיהם וא"כ לכל השיטות הנ"ל ל"ק קושיא הנ"ל מהא דהשוכר את הפועל לשמור את הפרה והזרעים דהתם אינו עושה מעשה ואפשר לקיים שתיהם דבשלמא גבי חתן א"א לקיים שתיהם הואיל דטריד אבל בשומר הפרה והזרעים אפשר לו לקיים עוד מצות צדקה ג"כ וא"כ לשיטת התוס' לא שייך התם לומר דיהיה מיקרי עוסק במצוה ויהיה פטור מן המצוה הואיל דאפשר לקיים שתיהם ולשיטת האו"ז לא מיקרי עוסק במצוה הואיל דאינו עושה מעשה בשמירת הפרה והזרעים

(ב) והנה לעיל הבאתי דברי אאמו"ר הרה"ג שיחי' מ"ש לחלק דאם עוסק רק בהכשר מצוה לא אמרינן דפטור ממצוה ולכאורה נכון הוא. אלא שי"ל בהא דאיתא במס' סוכה (כ"ו) תניא ארחב"ע כותבי ספרים תפלין ומזוזות הן ותגריהן ותגרי תגריהן וכל העוסקין במלאכת שמים לאתויי מוכרי תכלת פטורים מק"ש ומן התפלה ומן התפלין ומכל מצות האמורות בתורה לקיים דברי ריה"ג שהיה ריה"ג אומר העוסק במצוה פטור מן המצוה ועיין בש"ע או"ת (סי' ל"ח ס"ח) כותבי תפלין ומזוזות הם ותגריהן כו' פטורין מהנחת תפלין כל היום זולת בשעת ק"ש ותפלה. ובהג"ה אם היו צריכים לעשות מלאכתן בשעת ק"ש ותפלה, אז פטורין מק"ש ומתפלה ומתפלין דכל העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת אם צריך לטרוח אחר האחרת אבל אם יכול לעשות שתיהן כאחת בלא טורח יעשה שתיהן ועיין במג"א (ס"ק ח') מ"ש שם וא"כ משמע דאפילו אם הוא רק הכשר מצוה ג"כ אמרינן ביה דעוסק במצוה פטור מן המצוה והרמב"ם