אמרי הצבי א רע

מתכוין להציל ע"ש וע"כ צריכינן לומר כן דשומר אבידה ג"כ צריך לעשות קנין משיכה דאל"כ הכי נימא דאם יראה אבידה ולא יגביהנו כלל דיהיה נחשב שומר אבידה דא"כ בספק הניח דלא יטול הלא תיכף בשעת ראיה נעשה שומר אבידה והאיך רשאי לעזבה אלא ע"כ דלא נעשה שומר אבידה עד שימשכנה כמו שאר שומרים דעלמא ואפי' אם נימא בשאר שומרים דעלמא דלא בעינן דוקא משיכה רק כשקיבל שמירה נעשה שומר מ"מ היה עכ"פ קבלת שמירה אבל בשומר אבידה דלא היה כלל קבלת השמירה א"כ במה נעשה שומר אבידה הכי נימא דבראיה בלבד נעשה שומר בודאי דז"א. וכן מצאתי לי חבר, רב תנא דמסייע הגאון בעל קצוה"ח ז"ל (בסי' רצ"א סק"ד) וז"ל ומשום האי טעמא נמי בשומר אבידה כיון דכל השומרים צריכין משיכה לדעת הרמב"ם כשם שתקנו משיכה בלקוחות כך תקנו בשומרים א"כ כל כי האי גוונא דלא ידע מזהב לא הוי משיכה ובלא משיכה אפי' שומר אבידה לא נתחייב ואפי' לדעת התוס' והרא"ש דשומרין לא בעי משיכה אלא מכי נסתלקו הבעלים משמירתן נתחייב השומר נראה דהיינו דוקא בשארי שומרין אבל גבי שומר אבידה ודאי בעי משיכה אליבא דכ"ע דכתיב ואספתו אל תוך ביתך והיינו דהתורה רמי עליה ליקח אותו תוך ביתו אבל כ"ז שלא משך אע"ג דראה אותו לא נתחייב בשמירה וכה"ג דלא ידע ליה בזהב לא הוי משיכה וכמו האי (דסי' רל"ב) ע"ש עכ"ל הרי מבואר כן בהדיא בקצה"ח והנאני שכוונתי לדעתו הגדולה וכן הוא האמת לענ"ד

ואף אם יש לדחוק ולומר דהואיל דמונח בחצירו של הגזלן הוי כאלו משכו עתה ונעשה שומר אבידה עליה רגע קודם השבירה מ"מ זה דוקא באם היה רוצה להיות שומר אבידה דהיינו שהיה בדעתו להחזיר אז היה מקום לסברא זו לומר דנעשה עתה שומר אבידה אבל היכא דאין בדעתו כלל להחזיר א"כ הרי עומד במרדו במחשבתו הראשונה שנזלו וא"כ לא מיחשב שומר אבידה כלל וז"פ בסברא ובטעמא וחידוש בעיני על הגאון בעל שער המשפט בזה ועוד י"ל בזה וקצרתי

ושוב אח"ז ראיתי בספר נתה"מ (סי' שנ"ג ס"ד) שכ' שם בפירוש דברי הרמ"א (בסי' שמ"ח ס"ז) ג"כ כדברי השער המשפט ולפי האמור כפי שפירשתי לא נוכל לפרש כן ועיין מ"ש לקמן על (דף ס"ח ע"ב) על תוס' ד"ה הוא דאמר כצנועין [אומ"ב אק"ב] ועל (דף ע"ט ע"א) במתני' מ"ש בזה [אוקמ"ד אק"ז] ועל (דף צ"ז ע"א) [אוכ"ט אק"ב] ועל (דף ק"ח ע"ב) [אוקע"א] ועל (דף קי"ד ע"א) אוי"ח אק"א] מ"ש בזה ועיין לקמן בפירקין [או"ה אוק"א] מ"ש שם אי שומר אבידה צריך משיכה עייש"ה

[ד] (א) שם בגמ' מסרה לרועה נכנס הרועה תחתיו. אמרי תחתיו דמאן אילימא תחתיו דבעל בהמה תנינא חדא זימנא מסרה לש"ח ולשואל לנושא שכר והשוכר כולן נכנסו תחת הבעלים אלא תחתיו דשומר ושומר קמא איפטר ליה לגמרי לימא תהוי תיובתא דרבא כו' מאי מסרה לרועה לברזילי כו' ופירש"י אלא תחתיו דשומר והכי משמע מסרה שומר לרועה נכנס הרועה תחתיו ואזלי בעלים ומשתעו דינא בהדי שני והראשון מסתלק עכ"ל ונראה מפירש"י ז"ל דש"ס קאי לענין אם הוזקה הבהמה ולא קאי להיכא דהזיקה הבהמה לאחרים. אולם הרמב"ם בפי' המשנה כתב וז"ל דרך הרועים שיש להם משמשים תחת ידם ימסרו להם עדרי צאן לשומרן ואמר ג"כ כי הרועה הגדול כאשר מסר לרועים אחרים אשר תחת ידו הוא נכנס תחתיו וכשהזיקה יתחייב בנזקה הרועה השני אשר תחת הרועה הגדול ולא רועה הראשון וכו' ולא נאמר בכגון זה שומר שמסר לשומר חייב לפי שמנהג הרועים כך עכ"ל הרי שמפורש דקאי לענין נזיקין דהיינו שאם הבהמה הזיקה לאחרים ולכאורה אינו מובן דלענין אם הזיקה לאחרים מאי נ"מ להניזק בין אם השומר הראשון היה מותר למסור להשומר השני או לא בשלמא לפי' רש"י דקאי לענין אם הוזקה הבהמה א"ש דיש חילוק בין אם היה מותר להשומר למסור להשומר השני אז פטור הראשון על ההיזק אבל אם לא היה מותר למסור לשני חייב הראשון על ההיזק אבל לענין אם הזיקה לאחרים מאי נ"מ בזה

והנה הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' נזקי ממון הי"א כתב וז"ל מסר השומר לשומר אחר השומר הראשון חייב לשלם לניזק שהשומר שמסר לשומר חייב והרי הניזק אומר לו למה לא שמרת אתה בעצמך ומסרת לאחר שלם לי אתה ולך ועשה דין עם השומר שמסרת לו אתה מסרה השומר לבנו או לבן ביתו או למסעדו נכנסו תחת השומר וחייבין עכ"ל ובהשגת הראב"ד ז"ל וז"ל א"א כל זה איני מחוור אלא הניזק גובה מן הב' או מן איזה שירצה ועד שאומר לשומר יאמר לבעלים למה לא שמרת אתה את שורך וחיי ראשי כל מה שכתב בזה שלא לצורך הוא דליכא למימר הכא אין רצוני שיהיה פקדוני ביד אחר שהרי הבעלים אינן מפסידין כלום עכ"ל ועיין בה"ה וז"ל ומ"ש נכנסו תחת השומר פירושו שאפי' אין להם לשלם הוא פטור ואין כאן מקום להשגה כלל ולא ידעתי מה היא שהרי הדברים מבוארים שם בגמ' ולזה לא כתבתי' עכ"ל ה"ה

והנה הטור בחו"מ (סי' שצ"ו) וז"ל מסרו השומר לשומר והוזק חייב ששומר שמסר לשומר חייב אא"כ שמסר לבנו או לתלמידו ואם הזיק כתב הרמב"ם הראשון חייב לשלם לניזק שיאמר לו הניזק למה לא שמרת אתה ומסרת לאחר שלם לי אתה ותעשה אתה דין עם השני והראב"ד השיג עליו וכתב שהניזק גובה מן השני או מאיזה שירצה ועיין בב"י שכתב שגם הרמב"ם כוונתו דיוכל לגבות משומר הראשון או משומר השני ומאיזה שירצה יגבה ועיין בש"ע (סי' שצ"ו ס"ט) מ"ש בזה. ועיין בלח"מ שכתב ע"ד הרב"י דאכתי קשה השגתו של הראב"ד דא"כ ה"ה מהבעלים יהיה יכול לגבות ג"כ אם ירצה הניזק דהבעלים הם חייבין לניזק והם ילכו אחרי השומרים וכ"כ לעיל בהשגה המתחלת הא לא מתוקמא כו' וכי תימא דגם כוונת הרמב"ם כאן הוא שיגבה מהבעלים אם לא יוכל לגבות מהשומר לא הוא דאין נראה לשונו כן אלא שילך לגבות מהשומר הא' ולא מהבעלים כו' שהאריך בזה

(ב) ולהבין כל הנ"ל צריך אנכי לבאר קצת דברי הרמב"ם ז"ל והראב"ד שהביא הלח"מ כאן ויתבאר ג"כ דברי הרמב"ם ז"ל בכאן

והנה הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' נזקי ממון שם בה"ד ז"ל המוסר בהמתו לש"ח או לנושא שכר כו' נכנסו תחת הבעלים ואם הזיקה חייב השומר במד"א בזמן שלא שמרוה כלל אבל אם שמרה שמירה מעולה כראוי ויצאת והזיקה השומרין פטורין והבעלים חייבין אפי' המיתה את האדם. שמרוה שמירה פחותה אם ש"ח הוא פטור ואם ש"ש או שוכר או שואל הוא חייבין עכ"ל והראב"ד בהשנות שמירה פחותה א"א לא מתוקמא הא אלא בכדי שידע כענין שאמרו בבור של ב' שותפין ואפ"ה לא מחוור דלא דמיא שמירת שומר דאית ליה זמן קצוב כו' אלא שיש לומר לעולם אין הבעלים ניצולים מיד הניזק והם ידונו עם השומר ואם יש זמן לשמירתו יחזרו הבעלים על השומר ואם כלתה שמירתו פטור והבעלים חייבין עכ"ל והנה מבואר שיטת הראב"ד דלעולם הבעלים חייבין אפי' אם גם השומר חייב מ"מ יכול הניזק לגבות מהבעלים ורק שהבעלים יכולין לגבות מהשומר כ"נ מבואר בדברי הראב"ד ואף שבתחלת דבריו נראה שאין סובר כן הוא כתב כן רק לסברת הרמב"ם אבל הוא ז"ל לעצמו כשמסיק וכתב אלא שי"ל לעולם אין הבעלים ניצולים כו' מבואר בהדיא כן

והנה ה"ה כתב וז"ל ומ"ש והבעלים חייבין כששומרו שמירה מעולה הוא בנזק קרן בלבד ר"ל בדברים שהוא תמה לכם שבהם הבעלים חייבין אפי' בשמירה מעולה כמו שיתבאר בפ"ז אבל בנזק שן ורגל אפי' הבעלים פטורין וזה דין הכונה שבראש הפרק וחילוק זה מבואר בגמ' כו' עיי"ש ועיין בלח"מ שם שהאריך לתמוה ע"ד ה"ה דאמאי בנזקי קרן יהיו הבעלים חייבין אם שמרוה השומר כראוי דהא בין ר"מ ובין ר"י סני להו בשמירה מעולה דהיינו שיכולה לעמוד בפני כל רוח דלהאי קרו ליה שמירה מעולה ופלוגתייהו לא הוי אלא גבי מועד דלר"י סני ליה בשמירה פחותה ולר"מ בעי שמירה מעולה כתם ורבינו ז"ל פסק ברפ"ז כר"י דבמועד סגי ליה בשמירה פחותה ובתם מעולה א"כ אפי' גבי קרן שמירה מעולה מהני. והאריך לתמוה שם על ה"ה בזה. והביא הלח"מ תשובת הרמב"ם ז"ל שהשיב הרמב"ם לחכמי לוניל כי ט"ס יש ברמב"ם וז"ל ששאלו חכמי לוניל לרבינו ז"ל ע"ז דהאיך כתב דשמירה מעולה הבעלים חייבין אפי' המית את האדם ותי' שהוא טעית בספרים וצריך לומר הך דינא דהבעלים חייבין אחר שמירה פחותה וכך הוא הנוסחא אבל אם