אמרי הצבי א רסא

והוסיפו עליהן דינין אלא אמר רבא לא נצרכה אלא לדיני קנסות כו' עד אלא אמר רבא האי תנא תנא דבי מנשה הוא דמפיק ד"ך ועיי"ל (ס"ך) דתנא דבי מנשה שבע מצות נצטוו בני נח עכו"ם וג"ע וש"ד כו' וי"א אף על הדינין כו' כל הסוגיא והנה מבואר שם דפליגי תנאי בזה אי ב"נ נצטוו על הדינים דתנא דבי מנשה סובר דבני נח לא נצטוו על הדינים ורק במרה נצטוו על הדינין ותנא דברייתא קמייתא סובר דבני נח נצטוו על הדינין וא"כ לא ס"ל דבמרה נצטוו על הדינין ואף דהא פשיטא דב"נ שנצטוו על הדינין לא היו דיניהם שוים לגמרי לדיני ישראל דהא ב"נ סגי בדיין אחד ובע"א ובלא התראה אפ"ה לא מצינן לומר דבמרה הוסיפו עליהם הני דינין דבעינן ב"ד ובשני עדים והתראה דא"כ לא שייך לומר הוסיפו עליהן דינין וכן לא נוכל לומר דהוסיפו דיני קנסות דא"כ הי"ל לתנא דברייתא לומר והוסיפו בדינין וכדקאמר הש"ס שם וע"כ דהאי תנא דברייתא דקתני דבמרה הוסיפו עליהן דינין ושבת וכיבוד ע"כ דס"ל דבני נח לא איפקדו על הדינין כלל וכתנא דבי מנשה דאפיק ד"ך ועיי"ל ס"ך יעוש"ה בסוגיא הנ"ל

והנה לפום סברת תנא דברייתא קמייתא דב"נ נצטוו על הדינין הוה הפי' על כל הדינין שנוהגין בישראל בדיני ממונות נצטוו ב"נ ג"כ אז וגם בעניני נזיקין נצטוו אז וכ"כ הרמב"ן ז"ל בהדיא בפ' וישלח (ל"ד פסוק י"ג) וז"ל ועל דעתי הדינין שמנו לב"נ בשבע המצות שלהם אינם להושיב דיינין בכל פלך ופלך בלבד אבל צוה אותם בדיני גניבה ואבידה ואונאה ועושק ושכר שכיר ודיני השומרים ואונס ומפתה ואבות נזיקין וחובל בחבירו ודיני מלוה ולוה ודיני מקח וממכר וכיוצא בהם בענין הדינין שנצטוו ישראל כו' ודלא כמ"ש הרמב"ם בסופ"ט מהל' מלכים ע"ש ובאמת דברי הרמב"ם ז"ל הם תמוהים מסוגית הש"ס דסנהדרין (נ"ו) הנ"ל וכבר תמה בזה הלח"מ שם והניח בצ"ע וגם דעת רש"י ז"ל הוא כשיטת הרמב"ן ז"ל ועיין בלח"מ שם שכתב ג"כ כן

והנה התוס' במסכת ע"ז (דף כ"ד ע"ב) ד"ה יתרו באה"ד וז"ל ולמ"ד קודם מתן תורה בא קשיא מה שאמר משה אל יתרו והודעתי את חוקי האלהים ואת תורותיו דהא עדיין לא ניתנה תורה כו' עכ"ל ולא זכיתי להבין חדא דהא למ"ד במרה נצטוו על הדינין א"כ גם קודם מתן תורה כבר היו הדינין ואפי' אם נאמר דלא נצטוו על הדינין במרה מ"מ היה להם הדינין שבני נח היו מצווין עליהן וא"כ שפיר באו לשפוט לפני מרע"ה ואי דנימא דקושית התוס' הוא על הלשון חוקי האלהים ואת תורותיו הלא במרה נאמר להם חק ומשפט דכתיב שם שם לו תק ומשפט וא"כ קאי תורותיו על כל מה שנצטוו במרה ושייך שפיר הלשון והודעתי חוקי אלהים ותורותיו דהיינו התורות של החוקים וצ"ע אצלי להבין דברי התוס'

והנה עפ"י האמור נוכל ליישב דברי התוס' הנ"ל דסברי דהאי סוגיא דידן כאן בכ"ק אזלא אליבא דהאי ברייתא קמא דסנהדרין שם דב"נ איפקדו אדינין וא"כ לא הוסיפו לישראל במרה דינין ורק נשנה להם השבע מצות ובשבע מצות היו נאמרים דינין מקרא דויצו ה"א על האדם וכדאיתא בסנהדרין שם ורק אחר מתן תורה נאמר לישראל כל הפרשיות של כל הדינין דבשלמא למ"ד דב"נ לא איפקדו על הדינין ורק במרה נצטוו על הדינין וא"כ כשנאמרו מחדש הדינין לישראל בודאי נאמרו כל הפרשיות כאשר כתובים בתורתנו הקדושה ככתבם וכלשונם הקדוש. ויש להביא ראיה לזה מדברי הרשב"ם ז"ל במסכת ב"ב (דף קי"ט ע"א) בד"ה יודע היה משה רבינו שבנות צלפחד יורשות הן כמו בן שהרי דינין נצטוו במרה כדאמרינן בסנהדרין (נ"ו) וכדכתיב שם שם לו חק ומשפט ומעשה דבנות צלפחד בערבות מואב בסוף המ' שנה כו' עיי"ש הרי מבואר בהדיא כן דלמ"ד דבמרה נצטוו על הדינין אזי נצטוו על כל הדינין בכללות ובפרטות ואח"כ נכתבו בתורה וכמו שמצינו במסכת גיטין (דף ס') בהא דפליגי אי תורה מגלה מגלה ניתנה או תורה חתומה ניתנה ומייתי הא דר' לוי דאמר ר"ל שמנה פרשיות נאמרו ביום שהוקם המשכן כו' ועיין בתוס' ד"ה תורה חתומה ניתנה ונראה לפרש דלא קאמר חתומה ניתנה שלא נכתבה עד לבסוף אלא שעל הסדר נכתבה דיש פרשיות שנאמרו תחלה לפני אותם הכתובים לפניהם ולא נכתבה עד שנאמר לו אותה שכתובה לפניו וכותב זאת אחריה ועל זה מייתי מדר' לוי שאותם לא נאמרו על הסדר כו' עיי"ש וא"כ נוכל לומר דכ"ע דלמ"ד דדינין נצטוו במרה שנאמרו פרשיות של כל הדינין ככתבה וכלשונה ולמ"ד מגלה מגלה ניתנה נכתבה אז ג"כ תיכף וא"כ שפיר יש חילוק בין אם אמרינן דבמרה נצטוו על הדינין אז היו כתובים כל הפרשיות או נאמרו אז כל הפרשיות של הדינין ונכתב האי קרא דכסף ישיב לבעליו ודרשינן מיניה כל דאית ליה בעלים ואז לא היינו יכולין למילף עוד שור שור משבת דהא במרה לא איפקדו עוד על תחומין ועל שביתת בהמתו וא"כ לא נאמר עוד קרא דשורך גבי שבת וצריכינן למילף מקרא דכסף ישיב לבעליו. וזה ניחא אי אמרינן דבמרה איפקדו על הדינין אבל אם נימא דב"נ איפקדו על הדינין והוא מקרא דויצו ה"א על האדם ונאמר זה עוד הפעם לישראל במרה בלשון הזה עצמו אבל כל פרשיות של הדינין לא נאמרו במרה לישראל ורק אחר מתן תורה נאמרו לישראל כל הפרשיות של כל הדינין ונאמר אז קרא דכסף ישיב לבעליו ואז תו שפיר מקשי התוס' דנילוף שור שור משבת דהא שבת נאמרה עוד הפעם במעמד הר סיני ואז נצטוו ג"כ על שביתת בהמתו וא"כ תו לא צריכינן למילף מקרא דכסף ישיב לבעליו כל דאית ליה בעלים דהא נוכל למילף שור שור משבת כן נוכל ליישב דברי התוס' ודוק היטב בזה

אולם באמת נוכל ליישב קושית התוס' הנ"ל ולומר דהאי סוגיא אזלא אליבא דתנא דברייתא דבי מנשה דאפיק ד"ך ועייל ס"כ וא"כ דינים נאמרו במרה ונאמרו אז לישראל כל הפרשיות של דינין וא"כ נאמר אז קרא דכסף ישיב לבעליו ונהי דגבי שבת נאמרה במרה מ"מ הא ע"כ גם לסברת התוס' צרכינן לומר דהאי סוגיא אזלא אליבא דרבא דסובר ששי לחנייתן וא"כ לא איפקדו במרה על תחומין וגם לא איפקדו על שביתת בהמתו וא"כ לא היו אז יכולין למילף שור שור משבת וצרכינן למילף מקרא דכסף ישיב לבעליו כל דאית לי' בעלים והש"ס אזלא כאן לפרש הקראי שנאמרו במרה קודם מתן תורה ואז היו למדין מקרא דכסף ישיב לבעליו ומש"ה נקיט הש"ס האי דרשא גם לדידן שנוכל למילף שור שור משבת והבן בזה

והנה ע"פ האמור נוכל ליישב דברי רש"י ז"ל בחומש שפי' דונפל שור וחמור דה"ה לכל בהמה חיה ועוף משום דגמרינן שור שור משבת והקשה המזרחי ז"ל דהא הש"ס בכאן יליף מקרא דכסף ישיב לבעליו כל דאית לי' בעלים אבל לפי האמור נוכל ליישב זה דהש"ס בכאן אזלא אליבא דרבא דאית לי' במס' שבת (פ"ז ע"ב) דהא דקתני בברייתא ששי לחודש ששי בשבת וכר' יוסי והוי נמי ששי לחנייתן וא"כ סובר דנהי דאיפקדו במרה על שבת אבל אתחומין לא איפקדו וא"כ גם על שביתת בהמתו לא איפקדו עוד במרה וא"כ לא נוכל למילף שור שור משבת וא"כ כשאיפקדו במרה על דינין הי' משרע"ה אומר להם מפי הגבורה כל הפרשיות של הדינין ככתבם וכלשונם. ולזה מפרש הש"ס כאן דמנא ידעינן דאיפקדו בדינין שהבור ישלם על כל בהמה חיה ועוף והוצרך הש"ס לומר דילפינן מקרא דכסף ישיב לבעליו כל דאית לי' בעלים ומגז"ש דשור שור משבת לא מצינן למילף דהא במרה לא איפקדו על תחומין וגם על שביתת בהמתו לא איפקדו אז וכמו שכתבתי לעיל בשם חידושי הר"ן ז"ל על מס' שבת שם משא"כ לרב אחא ב"י דסובר התם בשבת ששי למסען וא"כ סובר דגם על תחומין איפקדו וא"כ גם על שביתת בהמה איפקדו וא"כ ע"כ צרכינן לומר דכל דיני שבת נאמר להם במרה וכל הפרשיות שבתורה בענין שבת נאמר להם במרה ככתבם וכלשונם וא"כ תו היו יכולין למילף בגז"ש דשור שור משבת ולא צרכינן תו למילף מקרא דכסף ישיב לבעליו כל דאית לי' בעלים ונוכל לומר דרש"י ז"ל נקיט לדרשא אליבא דראב"י דסובר ששי למסען וא"כ איפקדו כל דיני שבת במרה ותו ילפינן בגז"ש דשור שור משבת ודוק בזה. ואם כי הוא דרך פלפול עכ"ז הלא ראיתי שהמהרש"א נדחק לתרץ דרש"י ז"ל נקיט לפירושו אליבא דב"ש דסובר שביתת כלים דאורייתא וע"כ רשות ניתן לתרץ גם באופן שכתבתי

(ב) ונוכל להוסיף עוד פלפלת כל שהוא בהא דמסיק הש"ס כאן לבתר דמשני אלא אמר קרא כסף ישיב לבעליו