אמרי הצבי א רנח

בשכרו מה שדיבר עליה לשלטון אבל הכא הטובת הנאה אינה משלו דהא ממון גבוה הוא ואינו יכול ליקח ממון מהנאה שעשה לה הכוונה דנהי דהבשר קודש הוא שלו מה שמגיע לחלקו ויכול הוא לאוכלו אבל רק לאכול יש לו רשות דזה התירה לו, התורה אבל הנאה אחרת דהיינו למכרו לא התירה לו התורה ואם מכר להבשר קודש הרי הוא נהנה מהמעות שלקח בשכרו והנאה הזאת שייכא ג"כ להקדש ואין לו בעצם קנין בבשר קודש רק הנאת אכילה בלבד

וע"ז הוקשו בתו"י אע"ג דאית ביה ש"פ שיכול למוכרה לכהן והכוונה בזה דהא עכ"פ היה יכול ליקח פרוטה מכהן עבור זה שנותן לו חלקו קודש והכוונה דאפי' אם נימא דלא יהיה רשאי להנות זה מן הפרוטה שלקח עבור בשר הקודש מ"מ הרי מהנה הוא להאשה שאינה צריכה ליתן פרוטה עבור זה [ובזה מיושב קושית הפ"י והאור חדש שהוקשו דלא מהני מכירה כלל כדתניא להדיא בריש מעשר שני דאינו יכול למכור ומבואר שם בירושלמי דכל מקום שאינו יכול לקדש את האשה אינו יכול למכור כו' והאריכו בזה עיי"ש בדבריהם. אבל לפי האמור א"ש דכוונתם הוא דנהי דאסור לו למכור מ"מ מיקרי הנאה שמהנה להאשה שיש לה בשר, קודש ואינה צריכה ליתן פרוטה עבור זה וי"ל בזה] וע"ז תירצו מ"מ כיון שהוא ממון גבוה אינה מקודשת ולא דמי לע"מ שאדבר עליך לשלטון. והכוונה בזה דסוף סוף איהו לית ביה שום זכות כלל דכל הזכות שיש לו להכהן בו הוא רק של גבוה הואיל דהוא קודש ואין לו בו זכות רק לאכילה בלבד ומשלחן גבוה הוא דקזני ומש"ה אינה מקודשת דאיהו לא נתן לה כלל משלו ויש להוסיף בה תבלין עפ"י מ"ש המלמ"ל בשם הרדב"ז באם מקדש לאשה חולנית בדבר האסור בהנאה דאם בעינן שיהיה משל הנותן לא חלין הקידושין כלל דהא לא יהיב לה מידי עיי"ש בפ"ה מהל' אישות ה"א וה"נ דכוותיה ודוק היטב בזה

והנה כ"ז הוא דוקא בבשר קודש הוא דאמרינן דאין לו בו שום זכות רק היתר אכילה בלבד הואיל דהוא קודש גמור אבל בבכור בע"מ דבאמת מותר לו לכהן ליהנות ממנו כל מה שירצה ורק בגיזה ועבודה אסור וגם להאכילו לכלבים אסור ונהי דאמרינן דכ"ז שהוא ביד כהן אמרינן ביה דלא מיקרי שלו וכל הזכות שיש לו לכהן בו אז בשעת הנאתן משלחן גבוה קא זכי ולא מיקרי רעהו ומש"ה כי הזיק הבכור בע"מ לשל אחרים או אחרים הזיקו בו פטורין משום דלא מיקרי רעהו אבל מ"מ הואיל דהוא מותר לכהן ליהנות בו כל הנאה שירצה מלבד גיזה ועבודה ולהאכילו לכלבים א"כ הרי יכול למוכרו ג"כ והתורה נתנה לו היתר זה ג"כ למוכרו לאחרים והרי מהני המכירה וה"ה אם מקדש בו את האשה מקודשת אע"ג דלענין נזיקין לא מיקרי רעהו הואיל דמשלחן גבוה קא זכי מ"מ כשמוכרו או נותנו לאחרים הרי המכירה והנתינה בא מכחו והרי הוא מוכר זכות זה ומקדש בזכות זה ומש"ה אע"ג דלענין נזיקין לא מיקרי רעהו מ"מ כשמוכרו או מקדש בו חלין המכירה והקידושין ודוק היטב בזה כי הוא סברא דקה ונכונה אחר העיון

[לה] שם ע"ב אמר רבא שור ואדם שדחפו לבור לענין נזיקין כולן חייבין כו' כל הסוגיא ועיין במהרש"א בד"ה בגמ' שור ואדם שדחפו לבור לענין נזיקין כולן חייבין מכאן תשובה לדברי הרא"ם אמתניתין דנפלו לתוכו שור וכליו כו' דנקיט בכה"ג דבעינן אחר ליכא לחיובא אכלים דאי הפילם אדם לא איצטריך קרא דחמור נמי דומיא דהכי אם הפילו אדם בבור בעל הבור פטור והאדם הדוחפו חייב עכ"ל עיי"ש באורך דבהדיא קאמרינן הכא היפוך זה דגם בעל הבור חייב וכמו שפי' רש"י ותוס' כו' עכ"ל המהרש"א ז"ל ועיין במזרחי עה"ת פרשת משפטים (פ' כ"א פסוק ל"ג) שכתב שם בהדיא כמ"ש המהרש"א בשמו ז"ל יעוש"ה בדבריו ולמען דלא נשוויה לרבינו המזרחי ז"ל כטועה ח"ו אשר נעלם ממנו סוגיא ערוכה בעידנא דעסיק בה עיינתי בזה וראיתי כי דברי המזרחי צודקים מאד דהא התוס' בד"ה שור ואדם כתבו בהדיא וז"ל לא שדחף אדם בכוונה דא"כ בעל הבור אמאי מחייב דאטו אם ישים אדם טליתו של חבירו באש של חבירו וכי יתחייב בעל האש כו' ע"ש וכוונת המזרחי הוא היכא דהאדם דחף בכוונה אז הוא דכתב דבעל הבור פטור כמו שכתבו התוס' ורק דמיירי שהאדם דחף שלא בכוונה והן הן דברי התוס' ממש כמ"ש המזרחי ותידוש בעיני על המהרש"א ז"ל במה שתמה על המזרחי ועיין בשמ"ק כאן בד"ה שור ואדם מ"ש בזה

והנה לכאורה י"ל ע"ד התוס' שכתב דמיירי שהאדם דחף שלא בכוונה הא אם היה בכוונה היה באמת בעל הבור פטור ורק האדם חייב א"כ נימא דגם כשדחף שלא בכוונה יהיה רק האדם חייב דהא לענין נזקי אדם אין חילוק בין בשוגג בין במזיד בין בכוונה לשלא בכוונה כדאיתא לעיל (דף כ"ו) אדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד בין ער בין ישן כו' וי"ל בזה דדוקא אם הנזק שהזיק האדם הוא רק ע"י האדם בלחוד הוא דאמרינן כן אבל היכא דהנזק הוא רק ע"י דבר אחר ג"כ בזה שפיר אמרינן דיש חילוק בין אם האדם עשה המעשה בכוונה אז הוא לבדו חייב בכל אבל אם הוא שלא בכוונה אז שניהם גרמו לזה האדם והבור ומש"ה כולן חייבין ויש לעשות סמוכין לזה מדברי הירושלמי מובא בתוס' לעיל (דף ד' ע"א) בד"ה כיון דכייף וז"ל ובירושלמי יש דישן לא מחייב אלא כשהשכיב עצמו אצל הכלים אבל אם ישן והביאו כלים אצלו ושברן פטור דהם גרמו לו כו' אלמא דכל שדבר אחר גרם לו לא נוכל לחייב האדם וה"נ גם בעל הבור חייב בנזקין הואיל דהאדם הוא שלא בכוונה כולם גרמו להזיק ודוק

ועוד נ"ל לומר בישוב דברי המזרחי ז"ל עפ"י מ"ש בשמ"ק כאן בד"ה שור ואדם בסה"ד וז"ל הרא"ה ז"ל לענין נזיקין כולן חייבין ואע"ג דפרישנא לעיל דאדם וכו' שאני הכא דמסייע ליה שור ודאי בעל הבור ראוי להתחייב עמהם דהא פושע לגבי דחיפת שור כו' עכ"ל וא"כ י"ל דנהי דאם אדם דחף שור לבור דרק האדם לבד חייב ובעל הבור פטור מ"מ כי מסייע ליה שור נם בעל הבור חייב וא"כ הא דכתב המזרחי דאדם שדחף שור לבור דרק האדם חייב ובעל הבור פטור היינו אם האדם לבד דחפו לבור אבל כי איכא ג"כ שור המסייע אז תו חייב גם בעל הבור דפשע לגבי שור ודוק

והנה ראיתי בשמ"ק בד"ה שור ואדם בסה"ד וז"ל וריב"א פ"י דמיירי בכוונה ואומרים שישלם אדם יותר מן השור לפי מה שהוא דוחקו בחוזק ובכוונה עכ"ל ולא זכיתי להבין פי' דברי קדשו ז"ל בזה וצ"ע כעת. ואולי י"ל בכוונת הריב"א ז"ל דמיירי שהאדם לבדו לא היה יכול לדחפו להבור רק בהצטרפות השור המסייע ומ"מ צריך האדם לשלם יותר כיון שדוחקו בחוזק ובכוונה והיינו הואיל דהוא בר דעת הוא עושה יותר פעולות הדחיפה מן השור ומשלם האדם יותר ואומדים זה הב"ד [ואולי תיבת ואומרים הוא טעות הדפוס וצ"ל ואומדים] אבל אם האדם לבדו היה יכול בודאי די"ל דהאדם לבדו חייב לשלם ואכתי צ"ע קצת דאף שהאדם לבדו לא היה יכול מ"מ אמאי יתחייב בעל השור אטו הי"ל לבעל השור למיסק אדעתיה לשמור שורו מזה שלא יצטרף עם אדם לדחוף לבור וי"ל בזה

[לו] (א) שם ע"ב אמר רבא שור ואדם שדחפו לבור כו' לענין כופר ושלשים של עבד שור חייב אדם ובור פטורים כו' ופירש"י בד"ה אדם ובור פטורין אדם דהא בר קטלא הוא וא"נ לא אתרו ביה פטור מדתנא דבי חזקיה בב"ק (ל"ה) ובור דכתיב שור ולא אדם עכ"ל. ועיין במהרש"א שתמה ע"ד רש"י ז"ל וז"ל דבריו תמוהין דמה"ט ודאי לא פטרינן אדם מכופר אלא מדכתיב עליו עליו ולא על האדם כדאיתא בהדיא סו"פ כיצד הרגל עכ"ל. ועיין בקצה"ח (סי' ת"י) שהקשה קושית המהרש"א מדעתיה דנפשיה ונדחק לתרץ יעוש"ה

ולעד"נ לתרץ קושית המוהרש"א דהנה באמת קשה דהא גם השור פטור ממיתה דהא גבי שנים שהרגו פטורין וא"כ גם השור פעור ממיתה דהא השור והאדם דחפוהו להבור וא"כ אין הבעלים משלמין כופר ועיין בתוס' ד"ה לענין כופר ובשמ"ק כאן שהוקשו כן ועיין בתוס' מה שתירצו בזה ובמוהרש"ל ומהרש"א ובשמ"ק בשם הרשב"א ושאר גדולי הראשונים ז"ל מ"ש בזה

ולעד"נ לתרץ קושית התוס' והראשונים הנ"ל די"ל דיש חילוק בין אם שני בני אדם הרגו לאחד דכל אחד עושה