אמרי הצבי א רנז

קרבן שנפל בו מום ונפדה דקרינא ביה שור רעהו אפ"ה לענין בור פטור כו' ע"ש. הרי מבואר דסובר רש"י ז"ל דבכור בע"מ קרינן ביה שור רעהו ועיין בתוס' כאן בד"ה שור כתבו בפי' כן בשם רבינו יהודאי גאון ז"ל וכתבו אע"פ שדינו להיות נשחט במדינה ונאכל לכהנים במומו כצבי וכאיל דאפילו להאכילו לנכרים מתיר ר"ע בבכורות (ל"א) כו' אפ"ה לא חשיב בחייו ממון הדיוט ושור רעהו כו' עייש"ה. והנה לשון התוס' ז"ל הוא משונה קצת ממ"ש ברש"י שהתוס' כתבו אפ"ה לא חשיב בחייו ממון הדיוט ושור רעהו משמע הא לאחר שחיטה חשיב שפיר ממון הדיוט ורעהו קרינן ביה ומלשון הכתוב ברש"י ואע"פ שהכהן אכלו לא קרינא ביה שור רעהו דמשלחן גבוה קזכי משמע דגם לאחר שחיטה כשאכלו הכהן במומו ג"כ לא מיקרי רעהו ורק דמשלחן גבוה קזכו

והנה לולא דמסתפינא הייתי אומר להשוות לשון הכתוב ברש"י עם הלשון התוס' דגם כוונת רש"י הוא דדוקא בחייו הוא דאמרינן דלא הוי ממון הדיוט ולא קרינא בים רעהו ומשום דמשלחן גבוה קזכי אבל לאחר שחיטה שפיר הוי ממון שלו וכמ"ש התוס' הלשון אפ"ה לא חשיב בחייו ממון הדיוט ושור רעהו והא שכתב רש"י הלשון ואעפ"י שהכהן אכלו לא קרינא ביה רעהו הכוונה דאעפ"י שלאחר שחיטה יהיה מותר להכהן לאכול וא"כ איכא סברא לומר דגם בחייו מיקרי שלו הואיל דיכול לשחטו ולאכול אפ"ה לא אמרינן כן רק דכ"ז שהוא בחייו לא הוי של הכהן ולא קרינא ביה שור רעהו אבל לעולם דגם רש"י ס"ל ג"כ דלאחר שחיטה מיקרי ממונו לגמרי לכל דבר ורעהו קרינא ביה וכמו שמשמע מלשון התוס'

והנה לפי האמור היה נוכל לכאורה ליישב שלא יספור רש"י א"ע במ"ש לעיל (דף נ"א ע"א) הבאתיו לעיל והוא דבבכור בע"מ יש חילוק בין אי כבר נתנוהו הבעלים לכהן לבין אם עדיין לא נתנוהו לכהן דכ"ז שלא נתנוהו לכהן א"כ אין לבכור הזה בעלים כלל דאע"ג דסוף סוף יבא ליד כהן מ"מ עדיין לא בא ליד כהן וגם אינו מבורר עוד לאיזה. כהן יתנוהו ואפי' למכירי כהונה מ"מ עדיין לא בא לידו של כהן ולית ליה בעלים כלל דהא הבעלים לית להו זכיה בגוויה דהא אין לו לבעלים בו רק טובת הנאה והכהן ג"כ לא זכה בו עדיין ולא מיקרי תו רעהו ודומה לשור של הפקר שנגח דפטור וכדאיתא לעיל (דף י"ג ע"ב) וה"נ דכוותיה אבל היכא דכבר נתנוהו הבעלים לכהן תו קרינא ביה רעהו ורש"י שכתב לעיל (בדף נ"א) כגון בכור בע"מ שהוא של כהן דקרינא ביה רעהו היינו היכא שכבר נתנוהו הבעלים להכהן והכא מיירי הש"ס שעדיין לא נתנוהו הבעלים להכהן ומש"ה לא קרינא ביה רעהו והא שכתבו התוס' ואע"פ שדינו להיות נשחט במדינה ונאכל לכהנים במומו כצבי וכאיל דאפי' להאכילו לעכו"ם מתיר ר"ע כו' אפ"ה לא חשיב בחייו ממון הדיוט ושור רעהו כו' ה"פ דהואיל דהוא חולין גמור וא"כ היל"ל דחשוב רעהו ג"כ אפי' אם עדיין לא נתנוהו הבעלים להכהן וע"ז כתבו דמ"מ לא חשב בחייו ממון הדיוט כלומר כ"ז שלא נתנוהו לכהן וכן נפרש בלשון רש"י ז"ל כן היה נראה לכאורה אבל באמת אין לשון התוס' סובל לפרש כן ובפרט בלשון רש"י בודאי דלא נוכל לפרש כן מיהו החילוק שחלקתי מצד עצמו נכון לחלק כן אבל לא לפרש כן כוונת רש"י ותוס' ז"ל

ובהיותי בזה ראיתי שיש לעיין דאמאי לא נקיט הש"ס על שור של בעלים ושור של הפקר שגגתו לשור דהא שור של הפקר פטור ושפיר שייך ג"כ האי פלוגתא דאביי ורבינא וצ"ע כעת

(ב) ועיין לעיל בב"ק (י"ב ע"ב) בהא דקאמר הש"ס בי אמר ריה"ג מחיים אבל לאח"ש אפילו ריה"ג מודה דמשלחן גבוה קא זכו ופריך הש"ס ומחיים מי אמר והתנן בכור מוכרין אותו תם חי כו' ובע"מ חי ושחוט ומקדשין בו את האשה ואר"נ ארב"א נ"ש אלא בכור בזה"ז כו' אבל בזמן שביהמ"ק קיים כו' לא כל הסוגיא וכתב התוס' בד"ה ואם דסוגיא דפרק הפרה נ"ג וכנוסחת רב יהודאי גאון דמסתמא מיירי אביי ורבא בזה"ז ג"כ פליגי עם הסוגיא דידן ומלתא דר"נ ארב"א אזלא אליבא דריה"ג ואביי ורבא (בדף נ"ג) כרבנן וגם לרבנן דוקא מחיים אבל לאח"ש לא הוי ממון גבוה ועיין ברא"ש פ"ק שם (סי' ט"ו) שכתב ג"כ דסוגיא דב"ק (דף נ"ג) הוא אליבא דרבנן דוקא והלכתא כן וכהן שקידש אשה בבכור חי אינה מקודשת ועיין ביש"ש שם (סי' ל"ד) דמסיק להלכה כהאי סתמא דמסכת מע"ש ופסקינן בריה"ג ואביי ורבא לעולם ס"ל כריה"ג ורק דנקטי לדינייהו אליבא דר"נ ומסיק להלכה דהמקדש בבכור בזה"ז בתם חי ובע"מ חי ושחוט מקודשת מדאורייתא ועיין בש"ע יו"ד (סי' ש"ו ס"ו) דפסקינן דמוכרין ומקדשין בו את האשה ועיין בש"ע אהע"ז (סי' כ"ח סכ"ג) דפסקינן דהוי ספק מקודשת והוא שיטת הרא"ש הנ"ל ועיין בח"מ וב"ש (שם) שכתב לחלק בין חי ובין שחוט דבשחוט בודאי יכול לקדש בו ובכה"ג מיירי ביו"ד (שם) ובאהע"ז מיירי בחי והאריכו בזה ועיין בחמ"ח הביא דברי המוהרש"ל הנ"ל יעוש"ה והאריכו בזה גדולי אחרונים ועיין בקצה"ח (סי' ת"י) מ"ש בזה

והנה לפי מה שכתבתי לעיל לחלק בין אם עדיין הבכור ברשות הבעלים ולא נתנו עוד הבכור לכהן בבה"ג הוא דלא מיקרי עדיין ממונו של הכהן ולא מיקרי שור רעהו אבל היכא דכבר נתנוהו לכהן אז שפיר מיקרי שור רעהו אפילו כשהוא בחיים א"כ נוכל ליישב שפיר דהא דקאמר הש"ס כאן בפרק הפרה שור ושור פסולי המוקדשין מאי ניהו שור בכור דלא מיקרי רעהו היינו כשהוא עדיין ביד הבעלים ולא מיקרי שור רעהו אבל הא דקתני בכור מוכרין אותו כו' ומקדשין בו את האשה היינו שכבר נתנוהו הבעלים להכהן ומקרי אז שפיר ממונו

שוב ראיתי בשמ"ק על לעיל (דף י"ב) בד"ה ומחיים באה"ד שם וז"ל הר' ישעיה ז"ל ומחיים מי אמר כו' ואי קשיא מדריה"ג מאי קא מותיב הא פליגי רבנן עליה י"ל דלא מיתוקמא מתני' דמוכרין ומקדישין דמוקמינן בזה"ז כרבנן דפליגי עליה דריה"ג כדמוכח בפרק הפרה דמסיק תלמודא איתמר שור ושור פסולי המוקדשין שנגחו כו' ופי' רב יהודאי גאון ז"ל בבכור דלא פריק ליה ואף בבע"מ דאע"ג דאכיל ליה משלחן גבוה קזכי כו' וכן תי' תלמיד הר"פ ז"ל בשם ריב"א ז"ל דהתם מיירי בבכור דלא מטי לידי כהן שעודו בבית ישראל דהשתא לא הוי לא לכהן שעדיין לא זכה בו ולא דבעלים שהרי סופו לינתן לכהן ולכך לא חשיב שור של רעהו אבל הכא מיירי לאחר שבא ליד כהן מדקתני מוכרין אותו ולכך חשיב ליה ממונו דלא חזי להקרבה לרבנן כדפירשתי ורבא ורבינא דהוה משמע להו מלתא דרב כריה"ג דוקא ולא כרבנן לא ס"ל האי חילוק אלא הוה ס"ל דלרבנן לא חשיב כלל ממונו אף כי לא חזי להקרבה ולכך לדידהו לא מתוקמא מלתא דר"נ רק כריה"ג כדפירשתי עכ"ל והנאני שמצאתי סברתי שכתבתי בהראשונים ז"ל. ורק במ"ש השמ"ק דרבא ורבינא לא ס"ל האי חילוקא לע"ד י"ל בו טובא ויש להאריך בזה

(ג) ובעיקר הקושיא הנ"ל לולא שאיני כדאי היה נלע"ד ליישב שלא יקשה עפ"י נוסחות הגאון ז"ל ממתני' דמעשר הנ"ל דקתני בה בפירוש בכור מוכרין כו' ומקדשין בו את האשה ולא נצטרך לומר דסוגיא דידן אזלא אליבא דרבנן דפליגי על ריה"ג ובהקדם יבואר קצת הא דאיתא במסכת קידושין (דף נ"ב ע"ב) המקדש בחלקו בין קדשי קדשים בין קדשים קלים אינה מקודשת כו' ובתוס' שם ד"ה המקדש בחלקו וא"ת מי גרע מהמקדש ע"מ שאדבר עליך לשלטון דמקודשת אעפ"י שלא נתן לה כלום אלא שעשה לה הנאה וי"ל דלא דמי דהתם יכול ליטול שכר מדיבורו והוי כאלו נתן לה פרוטה אבל הכא הטובת הנאה אינה משלו דהא ממון גבוה הוא ואינו יכול ליקח ממון מהנאה שעשה לה ובתו"י וז"ל אע"ג דאית ביה ש"פ שיכול למוכרה לכהן מ"מ כיון שהוא ממון גבוה אינה מקודשת ולא דמי לע"מ שאדבר עליך לשלטון עכ"ל. והנה דבריהם הקדושים אינם מובנים כלל גם התוס' וגם התו"י וכוונתי בעזה"י לקצת דברי הפ"י והאור חדש על מסכת קידושין שם מ"ש בזה יעויין היטב שהניח בתימא דברי התו"י וגם בדברי התוס' עצמם התחיל הפ"י לפרש וקיצר מאד במקום הראוי האריך

ולעד"נ לפרש כוונת התוס' ז"ל דהוקשו דהא בע"מ שאדבר עליך לשלטון מקודשת ומשום דזה חשיב הנאה אעפ"י שלא נתן לה כלום וה"נ לא גרע מזה דהא אית לה ג"כ הנאה שנותן לה בשר קודש ותי' דלא דמי דהתם יכול ליטול שכר מדיבורו והוה כאילו נתן לה פרוטה דהא היה יכול ליקח ממנה פרוטה