אמרי הצבי א רנו

עביד ואילו גבי שנים שהעלו צריכינן קרא לחייבו אלמא דמצד הסברא החיצונה היינו אומרים דלא אמרינן האי כולה עביד וגבי נזיקין אמרינן האי כולה עביד עיי"ש. ולפי האמור נוכל ליישב קצת לשיטת הטור הנ"ל דגבי נזיקין דחייב הוא דוקא כשזה יכול וזה יכול אז אמרינן דכל אחד כולה הזיקא עביד אבל לא היכא דזה א"י וזה א"י וגבי שבת דפטרינן הוא דוקא כשזה יכול וזה יכול ומשום דלא הוי דרך מלאכה ומש"ה פטרה התורה וכמש"ל וגבי שנים שהעלו דצריכינן קרא לחיובא הוא משום דלא הוה ידעינן לחייבו כשזה יכול וזה יכול דהו"א דנילוף משבת וצריכינן קרא לחייב שנים שהעלו אפילו היכא דזה יכול וזה יכול ודלא נילוף משבת דשאני גבי שבת דפטרה תורה הואיל דלא הוי כדרך מלאכה אבל גבי העלאה חייב בכה"ג כנלע"ד ליישב קצת ובחידושי לשנים שעשאוה ביארתי בעזה"י ענין זה

(ג) והנה כבר הבאתי לעיל השיטות הסוברים דגם בזה א"י וזה א"י ג"כ סובר ר"נ דכל היכא דליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי ולכאורה טעמא בעי הא כל אחד בלחודיה לא היה יכול לעשות הנזק וא"כ אמאי נחייביה לא' לשלם הכל היכא דליכא לאשתלומי מאידך והיה נלע"ד לומר בזה דלעולם דלא נחשב מזיק רק על חצי הנזק ורק על אידך החצי נזק הוא חייב מדינא דגרמי דהא אם לא היה הוא מסייע ג"כ להזיק לא היה השני יכול להזיק וא"כ על חצי הנזק חייב מדין מזיק גמור ועל חצי' השני הוא חייב מדד"ג וז"נ לע"ד

ומצאתי און לדברי מדברי הרמב"ן ז"ל במלחמות שכתב וז"ל ולא תדקדק במה שאמרו בגמ' אנא תוראי בבירך אשכחת כו' אלא ה"ק לעולם פלגא הזיקא עביד וכיון דאיכא לאשתלומי מהאי לא משתלם מהאי אלא רביע דהוא פלגא ניזקא דידיה אבל היכא דליכא לאשתלומי מהאי אע"ג דפלגא נזקא עביד משתלם נזקו משלם ממי שאפשר לשלם ממנו משום שאמר את גרמת לי עכ"ל. הרי שהרמב"ן ז"ל נחית לסברא זו דעל החציה חייב מדין מזיק ועל חצי השני חייב מדינא דגרמי. והנה באמת דעת הנ"י דאין גרמי בבהמה וא"כ היכא דשור ובור הזיקו דאנו רוצים לחייבו לבעל השור על חציה מדין מזיק גמור ועל חציה השניה מדינא דגרמי והלא אין גרמי בבהמה ועיין בח"מ (סי' שפ"ו ס"א) שכ' הרמ"א ודוקא באדם חייב דינא דגרמי אבל בבהמה לכ"ע פטור נ"י פרק הפרה. ועיין בש"כ (סק"ה) וז"ל כ"כ הנ"י פרק הפרה שכתב הרא"ה בשם רבו וצ"ע דרבו של הרא"ה הוא הרמב"ן והרמב"ן מפלפל בזה בדינא דגרמי שלו ומסיק דחייב וז"ל שם ולפום הך סברא שורו שהדליק את האש ושרף שטרותיו של חבירו או אפי' קרען או מחקן פטור דגרמת שורו הוא ומסברא דחייב ושאני גרמא דרוחא דממילא אתיא מהך דהכא מעשה שורו הוא עכ"ל ומ"מ לפי מה שהעליתי לעיל (סק"א) דדינא דגרמי אינו אלא קנסא דרבנן ובדבר דלא שכיח לא קנסו א"כ בבהמה פטור ועיין בש"ג פרק הפרה עכ"ל הש"כ. והנה הרמב"ן לשיטתו דסובר דגרמי בבהמה חייב א"ש אבל לדידן דפסקינן דגרמי בבהמה פטור א"כ לא נוכל לומר האי סברא אליבא דידן ועיי"ל בפ' המניח [אוכ"ו] מ"ש שם בזה. אולם אחר העיון נלע"ד די"ל אפי' להסוברי' דגרמי בבהמה פטור הוא דוקא היכי שכל הנזק הוא רק מכח גרמי משא"כ הכא דבאמת הוא מזיק כל השור ורק הואיל דאינו יכול להזיק בלחודיה אם לא בהצטרף המזיק השני וא"כ אמרינן דעל חציה הוא מזיק גמור ועל חציה השני הוא מזיק מדינא דגרמי אבל סוף סוף הוא מזיק גמור בכל הנזק בכה"ג חייב שפיר גם בבהמתו על חציה השני מטעם גרמי כנלע"ד בזה

ומעתה א"ש הא דסברי הראשונים ז"ל דגם בזה א"י וזה א"י ג"כ אמרינן כל היכא דליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי ומשום דעל חציה חייב מדין מזיק גמור ועל חצים השניה הוא חייב מדינא דגרמי. ונוכל לומר עוד דפליגי בזה תרי לישני אי אמרינן דכל חד כולה הזיקא עביד או פלגא הזיקא עביד דהאי לישנא דסובר כולה הזיקא עביד היינו דנחשב כאלו הוא מזיק כל הדבר דאי נימא דפלגא הזיקא עביד ועל חציה השני הוא מדינא דגרמי הא גבי בהמה גרמי פטור ואפי' בכה"ג ג"כ פטור בבהמה והאי לישנא דסובר פלגא הזיקא עביד ס"ל דבכה"ג גם בבהמה חייב מדד"ג ומן הטעם שכתבתי לעיל וא"כ על חציה חייב מדין מזיק גמור ועל חציה השני הוא חייב מדינא דגרמי אבל לדינא ליכא נ"מ כלל בין שני הלשונות שבגמ' וכמ"ש הרבה ראשונים ז"ל הבאתים לעיל. וי"ל עוד באופן אחר דפליגי הני תרי לישני במה דאיפלגו הראשונים אי בבהמה חייב מדינא דגרמי דלישנא דסובר דכולה הזיקא עביד הוא משום דלא נוכל לומר דפלגא הזיקא עביד דא"כ לא נוכל לחייב רק על חציה ולישנא דסובר פלגא הזיקא עביד היינו דפלגא הוא מזיק גמור ועל אידך פלגא חייב מדינא דגרמי דנם בבהמה חייב מדינא דגרמי אבל לדינא כאן לא פליגי כלל והראשון נלע"ד יותר נכון. ולפי האמור נוכל לומר דאין דין זה דכאן שייך כלל לדין שנים שעשאוה גבי שבת וי"ל בזה אולם כבר הארכתי בזה הענין

(ד) ועפ"י האמור עלה בידי ליישב קושית הקצה"ח על הא דכתב הרמ"א בח"מ (סי' כ"ה ס"נ) וי"א דאפי' לא נשא ונתן ביד מה שעשה עשוי וישלם מביתו ואין הדין חוזר כו' וכשטעו ומשלמים אם מסכימים כל הדיינין ביחד כולם משלמין ואם היו הדיינין רק ג' והלכו אחר שנים שבהם הם משלמים ב' חלקים והחלק השלישי מפסיד הבע"ד כו' והקשה הקצה"ח שם (ס"ק י"ב) וז"ל ויש בזה מקום עיון לפי מה דקיי"ל כר"נ דהיכא דליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי וכמבואר (בסי' ת"י) גבי שור שדחף חבירו לבור כו' וא"כ ה"נ השנים ראוי שישלמו בעד השלישי כיון דליכא לאשתלומי מהשלישי והאריך שם בזה. ועיין בקצה"ח (סי' ת"י סק"ג) מ"ש בהקושיא הנ"ל ועיין בנתה"מ (סי' כ"ה ס"ק י"ח) מ"ש לדחות קושית הקצה"ח ויש לדחות דבריו והקצה"ח הניח בקושיא עיי"ש. ולפי מ"ש נוכל ליישב דהנה הא דאמרינן דכל היכא דליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי הוא חצי' מדין מזיק גמור וחצי מדינא דגרמי והנה זה דוקא היכא דההיזק הוא מזיק ממש בידים אבל היכא דגוף ההיזק הוא רק גרמי וא"כ אם שנים הזיקו לאחד רק שלא היה ההיזק גמור בידים ורק שגרמו היזק לחבירו באופן שחייבים לשלם מדינא דגרמי בכה"ג לא אמרינן כל היכא דליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי אפי' לר"נ והטעם הואיל דבאמת רק פלגא הזיקא עביד ואמרינן דעל פלגא הוא מזיק גמור ועל חציה השניה הוא חייב מדד"ג היכא דזה אינו יכול לעשות בעצמו כל ההיזק וזה אינו יכול וזה דוקא היכא דהוא הזיק ממש בידים אבל היכא דכל ההיזק הוא רק גרמי וא"כ על חציה הוא מזיק מדד"ג ועל חציה השני הוא גורם דגורם ובגורם דגורם ס"ל בעה"ת מביאו הש"כ (בסי' שפ"ו סק"ג) דפטור לכ"ע והש"כ מסיק כן להלכה ע"ש. וא"כ הכא גבי שלשה דיינים שפסקו שנים והא' לא הסכים ורק שפסקו אחרי רבים לפי מ"ש הרמ"א שם (בסי' כ"ה ס"ג) דאפי' לא נשא ונתן ביד חייב וא"כ הוא רק גרמי ולא אמרינן בזה כל היכא דליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי דהא התם הוי ג"כ זה א"י וזה א"י ואי מיירי שנשא ונתן ביד אי מיירי שזה השלישי שלא הסכים עמהם בדין הוא נשא ונתן ביד א"כ הוא חייב בודאי ואי מיירי שהשנים נשאו ונתנו בידן א"כ הרי על שעת הפסק לא נוכל לחייבם בשביל חלק השלישי מהטעם שכתבתי ובודאי בכה"ג היכא שנשאו ונתנו בידן הם צריכין לשלם הכל ומיושב שפיר קושית הקצה"ח הנ"ל ודוק היטב בזה

שוב ראיתי בספר ישועת ישראל להגאון מוהר"י שליט"א (בסי' כ"ה ס"ק י"א) העיר בכעין מ"ש ליישב קושית הקצה"ח הנ"ל על דרך הנ"ל והנאני

[לד] (א) שם ע"ב איתמר שור ושור פסוהמ"ק שנגחו מאי ניהו שור בכור דלא פריק ליה אביי אמר משלם ח"ג רבינא אמר משלם רביע נזק כו' וברש"י ה"ג מאי ניהו כו' בכור בע"מ שאין בר פדיון דכיון דלאו בר פדיון הוא לא נפיק מקדושה קמייתא הלכך שור הקדש קרינא ביה ואע"פ שהכהן אכלו לא קרינא ביה שור רעהו דמשלחן גבוה קזכי והאי דנקיט פסולי המוקדשין ולא נקיט שור ושור הקדש שנגחו רבותא אשמעינן דאף לבכור בע"מ פטור הואיל ולא נפדה כו' עיי"ש ובגליון הש"ס כתבו דאין זה מלשון הגמ' הא דקאמר ומאי ניהו בכור שור דלא פריך ליה רק הוא מרבינו יהו יהודאי גאון ז"ל וגם דברי רש"י ז"ל אינו מרש"י ז"ל רק הוא גליון תלמוד דהא לעיל (בדף נ"א ע"א) כתב רש"י ז"ל בד"ה שור פסולי המוקדשין כגון בכור בע"מ שהוא של כהן דקרינא ביה שור רעהו או שור