אמרי הצבי א רנה

מהם לשלם אז אין השני צריך לשלם הכל הואיל דהחיוב הוא רק מטעם דגרמו היזק לחבירם. ונוכל להסביר הדברים עוד יותר עפ"י מה שיבואר לקמן בסוגיין [אול"ג] דשנים שהזיקו אמרינן דכל אחד חל עליו החיוב לשלם הכל והיינו חציה מחויב לשלם מדינא דהרי הוא מזיק גמור ועל החציה השני הוא חייב מדד"ג שהרי היה שותף להשני והגם שכתבתי סברא זו על היכא דזה א"י וזה א"י אבל באמת נוכל לומר סברא זו גם כשזה יכול וזה יכול דחציה הוא מזיק גמור וחציה השני חייב מדד"ג ולקמן שם הבאתי ראיה לדברי מדברי הרמב"ן ז"ל במלחמות שנתית ג"כ לסברא זו יעו"ש. וכתבתי דהיכא דשנים גרמו היזק לאחד ולא עשו גוף הנזק דבכה"ג אין האחד מתחייב לשלם בעד חבירו הואיל דהוה גורם דגורם וישבתי בזה קושית הקצה"ח (בסי' כ"ה ס"ג) וא"כ ה"נ דכוותיה נוכל לומר בסברת המוהר"מ ז"ל דבתשובה האחרונה אשר הביאם המרדכי שהיה רק גרם היזק שלא הזיקו גוף הממון מש"ה דן המוהר"מ דהיכא דהחיוב הוא על שניהם לשלם אז אפילו כי אין לאחד לשלם או שברח אין השני מתחייב עבורו לשלם וצדקו דברי המוהר"מ ז"ל שלא יסתרו דבריו הקדושים אהדדי ודוק

וראיתי בחידושי אנשי שם במרדכי שם אות ב' שהקשה מדוע לא הביא הטור (בסי' ח"י) דברי המוהר"ם הנ"ל שחולק על הרמ"ה וכתב לתרץ דהמוהר"ם אינו חולק על הרמ"ה דהמוהר"ם מיירי שכל אחד בלבדו יכול לעשות בלא חבירו והשני חייב החצי א"כ למה ישלם הוא והרמ"ה מיירי בענין היזק שאחד לא היה יכול בלא השני וא"כ נעשו חברים ושותפים לכן יש לשלם בשביל שותפו וא"כ מתורץ ג"כ שאין הטור מביא דברי המוהר"ם שחולק על הרמ"ה ורק הטור חולק מסברא דנפשיה עכ"ד ותידוש בעיני על דבריו הקדושים דא"כ תיקשי דהא בתשובה הראשונה של המוהר"מ שהביא ההגמי"י שמה מבואר ההיפוך דהיה ג"כ יכול אחד לבדו לעשות ההיזק או לפטור הערב ואפ"ה פסק דאחד מתחייב בשביל השני כשאין להשני לשלם וגם חידוש שלא הביא כלל דברי התשובה שבהגמי"י אשר הב"י הביאה במקומו בקצרה שם (בסי' ת"י)

[לג] (א) שם ע"א בגמרא לעולם קסבר האי כוליה הזיקא עביד והאי כוליה היזקא עביד כו' ואב"א לעולם קסבר האי פלגא הזיקא עביד והאי פלגא הזיקא עביד כו' כל הסוגיא

והנה בדין זה אי פליגי הני תרי לישני אי אמרינן כל חד פלגא הזיקא עביד או כולה הזיקא עביד וכמאן נקטינן כבר האריכו בזה הראשונים קצת מהראשונים סברי דלא פליגי כלל ורק בפי' הסוגיא לר"נ ורבנן וקצת הראשונים סברי דפליגי ועי' בשמ"ק כאן ואם נימא דפליגי ג"כ איפליגו הראשונים כמאן נקטינן להלכה ועיין ג"כ בשמ"ק כאן ולעיל על (דף יו"ד ע"א) [אל"ה אק"ד] הבאתי דברי הראשונים ז"ל. והנה לכאורה תליא זה בענין שנים שעשאוה. והנה גבי שבת מצינו דשנים שעשאוה פטורין והיינו היכא שעשאוה שניהם כאחד וזה יכול וזה יכול פלוגתא דר"מ ור"י ור"ש במסכת שבת (צ"ב ע"ב) כל הסוגיא שם נקטינן להלכה דבזה יכול וזה יכול פטורין ובזה אינו יכול וזה אינו יכול שניהם חייבין ושיעור אחד לכולן עיי"ש בסוגיא וכן הוא פסק הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' שבת (הט"ו וט"ז) ובכ"מ שם מ"ש בזה. והטעם דילפינן לפטור מקרא דאם נפש אחת תחטא בעשותה עייש"ה

והנה מצינו ג"כ גבי שנים שהעלו בחוץ שחייבין ושנים ששחטו פטורין ואית לן קראי לזה עיין במסכת זבחים (דף ק"ח) ובמסכת קידושין (מ"ג) ובריטב"א שם מ"ש בזה. ובחידושי בעזה"י ביארתי קצת ענין זה אם הסברא החיצונה. היתה לחייב רק דגלי קרא לפטור או להיפוך והארכתי קצת בביאור הענין. והנה האי קרא דבעשותה הוא לכל התורה כולה כן נראה לכאורה ועיין במק"ח בהגהות על (סי' רס"ב) כתב שם דדוקא לענין כרת הוא דממעטינן שנים שעשאוה מהאי קרא אבל לענין לאוין לא ממעטינן מהאי קרא כגון שנים שבישלו בב"ח או חרשו בשביעית חייבין עי"ש בדבריו ואם בעינן שיעור לכל אחד אי שיעור אחד לכולם כגון אם שני בני אדם בישלו חצי זית בשר וחצי זית חלב אם חייבין שניהם או דבעינן דוקא שיהיה כזית לכל אחד מהם. והנה לפי מה שפסק הרמב"ם בפ"א מהל' שבת דבזה אינו יכול וזה א"י שניהם חייבין אף על שיעור אחד ה"ה הכא בבב"ח ג"כ הדין כן

(ב) והנה לכאורה י"ל בהאי ענינא דהנה לכאורה הא דאמרינן להאי לישנא האי כולה הזיקא עביד והאי כולה הזיקא עביד כו' וכל היכא דליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי ודומה לשנים שעשאוה בשבת דחייבים בזה א"י וזה א"י וכן לשנים שהעלו בחוץ דחייבים וכדאיתא במסכת זבחים (ק"ת). והנה לכאורה כד מעיינין בדבר הא דידן גבי פלוגתא דר"נ ורבנן הוה להיפוך מהא דגבי שבת. דהנה הסמ"ע (בסי' ת"י בס"ק נ"ז) עד שיעור מה שהיה הוא חייב בטור מבואר יותר וז"ל ודוקא עד שיעור מה שהיה חייב ביה אהאי נזקא היכי דהוי עביד ליה איהו לבדו אבל טפי לא עכ"ל

ולכאורה היה נראה לפרש דר"ל משום דלפעמים נחבט וניזק יותר מדחיפה שניה מבדחיפה ראשונה ובא לומר דבכה"ג אין האחד צריך לשלם כל הנזק הנעשה ע"י שניהם כיון דאין האחד יכול להזיקו כ"כ אבל קשה דה"ט שייך גם בדחפו כלים לבור ונשברו דאי לאו בור לא היו נשברים הכלים מדחיפת האדם ואפ"ה קאמר לפני זה דצריך האדם לשלם כל נזקי הכלים לכן נראה דלא אתי לאפוקי אלא כגון אדם ושור שדחפו אדם והזיקוהו שנתבאר לפני זה שבדמי הזיקו המה משותפים ובשאר ד' דברים האדם צריך לשלמן לבדו כו' יעוש"ה. והרי רצה הסמ"ע לפרש דברי הטור דדוקא בשכל אחד יכול להזיק הוא דאמרינן דכל חד כולה הזיקא עביד והיכא דליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי אבל היכא דאין האחד לבדו יכול לעשות הנזק אין האחד צריך לשלם בעד חבירו והסמ"ע הדר ביה מזה וכתב דגם בכה"ג היכא דאין האחד יכול לעשות הנזק לבדו רק בהצטרף שניהם ג"כ אמרינן דכל היכא דליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי וכדברי הסמ"ע באחרונה מורים דברי הרמב"ן ז"ל במלחמות כאן ועיין ביש"ש כאן (סי' מ') שס"ל כמו שפי' הסמ"ע דברי הטור בראשונה ועיין בקצה"ח (סי' ת"י סק"ג) האריך בביאור הדבר ע"ש. ועיין לקמן בפירקין [אול"ו אוק"כ] כתבתי שם לחזק הפי' הראשון של הסמ"ע הנ"ל. אבל עכ"פ היכא דזה יכול להזיק וזה יכול להזיק לכ"ע סובר ר"נ וכ"פ להלכה דכל היכא דליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי ואילו גבי מלאכת שבת בשנים שעשאוה בכה"ג היכא דזה יכול וזה יכול פסקינן להלכה דפטור וגרע זה יכול וזה יכול מזה אינו יכול וזה אינו יכול ואילו כאן גבי שנים שהזיקו אמרינן דהיכא דכל חד יכול לעשות הנזק כולו בודאי חייב לכ"ע והיכא דכל אחד בלחודיה לא היה יכול לעשות הנזק ס"ל להטור לפי פי' הראשון של הסמ"ע וכן מסיק המוהרש"ל וגם הקצה"ח שם דפטורין בכה"ג וגבי שנים שהעלו בחוץ דחייבין לא נתבאר אי מיירי שכל א' בלחודיה לא היה יכול להעלות או שכל אחד יכול להעלות

והנלע"ד לומר דיש סברא לחלק בין הא דידן דשנים שהזיקו שנים שעשו מלאכה בשבת והוא דהכא גבי שנים שהזיקו עיקר תליא בדבר שנעשו בו הנזק וזה מביא החיוב ומש"ה אמרינן דאם ע"י מעשה שלו היה יכול לעשות כל הנזק אז הוא דמיחשב כאילו הוא עשה כל הנזק ורק שקצת שיטות סוברים דגם אפי' אם לא היה יכול זה לעשות בלחודיה כל הנזק ורק בהצטרף מעשה השני ג"כ חייב דסוף סוף נעשה הנזק ע"י מעשה שלו ג"כ ולקמן יבואר אי"ה עוד להסביר שיטות הרמב"ן ז"ל ופי' הסמ"ע במסקנא אבל גבי מלאכת שבת דעיקר הקפידא הוא על העושה המלאכה ובעינן דוקא שכל אחד בלחודיה לא היה יכול לעשות אז מיקרי עשיית המלאכה כדרך העושה מלאכה אבל אם כל אחד יכול לעשות המלאכה אז כשעשאוהו שניהם לא מיקרי כדרך מלאכה ופטרה התורה אבל כשכל אחד א"י ורק בהצטרף שניהם אז יכולין זה מיקרי תו שעושין כדרך מלאכתן וחייבין כנלע"ד להסביר החילוק שבין שנים שעשו מלאכה ובין שנים שהזיקו. ולפי האמור מיושב שפיר מה שהקשה התבו"ש (בסי' ב' ס"ק נ"ב) דהעיר מהא דגבי שנים שעשו מלאכה בשבת צריכינן קרא לפטור אלמא דמצד הסברא החיצונה היינו אומרים דמיקרי האי כולה עביד והאי כולה