אמרי הצבי א רנד

גרמא בעלמא דפטור ענין אחר וכשאין הכורה בעל הבור עסקינן אלא שהוא שכיר' וכגון שהיתה בור כרויה כו'. והנה נרשם בגליון הש"ס כי המוהרש"ל מחק פי' הראשון של רש"י ובמוהרש"ל לא מצאתי כלל ורק ביש"ש כאן (סי' ל"ט) הביא רק הפי' השני ע"ש והנה לכאורה נראה ממה שמחקו פי' הראשון [ונכתב בין שני חצאי עגולים] הוא משום דאם בעל הבור בעצמו הכורה בודאי דחייב ולא נוכל למפטרי' מכח זה דהוא עשה מעשה ההיזק שחפר את הבור וגם עתה הוא הגורם בחפירתו ורק הפי' השני שאחר הוא החופר ובזה שפיר פריך הש"ס דשניהם ליפטרי הכורה וגם בעל הבור דבעל הבור יכול לפטור א"ע משום דכורה גרם והכורה יכול לפטור א"ע משום דהוא רק גרמא בעלמא. ולכאורה י"ל בזה דהא לעיל (דף כ"ו ע"ב) וא"ר זרק כלי מראש הגג והיו תחתיו כרים או כסתות בא אחר וסילקן או קדם וסילקן פטור מ"ט בעידניה דשדי' פסוקי מיפסקי גירי' ופירש"י וזה שנטל ואפילו הזורק עצמו נטלן פטור דגרמא בנזקין הוי עכ"ל והרי דין זה דומה ממש להתם שהרי אם הזורק עצמו נטל הכרים ג"כ פטור משום דעל מעשה הזריקה לא נוכל לחייבו הואיל דאז היו תחתיו כרים ולא היו עתידין להשבר ועל נטילת הכרים לא נוכל לחייבו הואיל דהוא רק גרמא בעלמא וה"נ דכוותיה על עיקר חפירת הבור לא נוכל לחייבו אם היה נופל לתוכו שור פקח ועתה ע"י הכריה נ"כ לא נוכל לחייבו הואל דלא הוי אלא גרמא בעלמא ולכאורה דומה ממש זה לזה וע"כ לעד"נ דשפיר נוכל לקיים הלשון ראשון של רש"י ז"ל ואין מהצורך למוחקו מהספרים

[לב] שם ע"א דתניא שור שדחף את חבירו לבור כו' עולם קסבר האי כוליה הזיקא עביד כו' כל הסוגיא. ועיין בטוח"מ (סי' ת"י) הביא ב' הדעות דהרמ"ה סובר דהה"נ שנים שמזיקין ושניהם בני חיובא אלא שהאחד ברח או שהוא כאן ואין לו לשלם משתלם מן האחר ודוקא עד שיעור מה דהוה חייב בי' אהאי נזקא היכא דהוה עביד ליה איהו לחודיה אבל טפי לא וכתב הטור וז"ל ואין נראה דלא מחייב ר"נ היכא דליכא לאשתלומי מאידך אלא היכא שפטור מדינא דכיון שהתורה פטרה אותו שעמו והוא עשה כל הנזק צריך לשלם אבל אם שותפו בר תשלומין אלא שאין לו לשלם למה יפרע הוא בשבילו וכ"כ הר"ר חזקיה עכ"ל ובש"ע שם הובאו ב' הדעות הללו עיי"ש

והנה דברי המוהר"ם בר"ב בתשובותיו נראין כסותרין לכאורה כאשר יבואר עיין בהגמי"י (פי"ב מהל' נזקי ממון אות ג') וז"ל דאי ליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי כר"נ דדיינא הוא וכתב מוהר"מ בתשובה דה"ה לשנים שמסרו [בשקר] ממון חבירם או פטרו בעלי חובין וערבים שמשלמין לו היזקם ואי ליכא לאשתלומי כו' דליכא למימר דר"נ לא אמר אלא גבי בור משום טעמא דתוראי בבירך אשכחיתיה מאי דלית לי לאשתלומי מבעל השור משתלימנא מינך כדאיתא פ"ק דב"ק כדפיר"י דע"כ הך חילוק דיחוי הוא שהרי בפ' הפרה אומר אפילו בשור ושור כל היכא דלית לאשתלומי כו' א"נ להכי קאמר האי טעמא בפ"ג [לע"ד ט"ס וצ"ל בפ"ה או בפ"ק] דאע"ג דבור פלגא הזיקא עבד א"ה [צ"ל אפ"ה] משום טעמא תוראי בבירך אשכחיתי' משלם הכל היכא דלית ליה לאשתלומי בבעל [צ"ל מבעל] השור אבל היכא דכוליה הזיקא עבד בלא ההיא טעמא אמר כל היכא דלית לאשתלומי וכו' כמו בשור ושור וה"נ בנדון זה כל חד וחד כוליה הזיקא עביד דאיזהו מהם שהיה פוטר את הערבים היה מקלקל החוב כדי הזיקא כתוא מכמר כדפריש בסי' י"ב מוהר"ם עכ"ל. והנה מבואר מתשובה זו שסובר דאפילו שעל שניהם מוטל לשלם ההיזק שהזיקו מ"מ אם אחד אין לו לשלם או שברח, גובה כל ההיזק מן השני והוא כשיטת הרמ"ה הנ"ל כנראה למעיין. אולם ההגמי"י שם מביא תיכף עוד תשובה למוהר"ם ז"ל אשר נראה שסובר כשיטת הר"ר חזקיה והטור וז"ל הגמי"י שם ובתשובה אחרת משלו מצאתי דאפילו ר"נ לא אמר היכא דלית לאשתלומי מהאי משתלם מהאי אלא היכא דהאי לאו בר תשלומין הוא כלל כגון שור תם שדחף חבירו לבור או שור ושור פסוהמ"ק שנגחו כו' אבל אם שניהם בני תשלומין אלא שאחד עני ואין לו מה לשלם לא ישלם חבירו יותר מדינו בשביל עניותו של זה עיין (בסי' ס"ג) מס' משפטים ע"כ עכ"ל ותשובה זו הובאה במרדכי ב"ק בפרקין (סי' נ"ה) עיי"ש והב"י (בסי' ת"י) שם בד"ה וכתב הרמ"ה כו' כ"כ בהגמי"י פי"ב מהל' נזקי ממון בשם תשו' מוהר"ם ואח"כ כתבו תשו' מוהר"ם עצמו בהיפוך עכ"ל. ועיין בתשו' מיימוני בהל' משפטים (סי' ס"ג) הביא ג"כ תשו' מוהר"ם על ערבים שנתערבו יחד והמלוה תובע מקצתן עבור הכל אע"ג דגרס בירושלמי דשבועות הדה אמרה שנים שלוו מן האחד אחראין וערבאין זל"ז הנ"מ כשאין לאחד מהן לשלם חלקו חייב השני לשלם עבורו דכי ליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי אבל כשיש לכל אחד לשלם חלקו יש לתבוע לכל אחד חלקו דע"כ לא פליגי רבנן ור"נ בפ' הפרה בשור שדחף חבירו לבור אלא דכי ליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי אבל היכא דמצי לאשתלומי מכל חד וחד משתלם מכל חד וחד מנתא דיליה כו' עכ"ל בשם מוהר"ם בר"ב ז"ל הרי מבואר ג"כ דסובר מוהר"מ ז"ל דכשאין לאחד לשלם חלקו משלם חבירו והוא כמ"ש בהתשובה הראשונה של המוהר"ם ז"ל שהביא ההגמי"י והגמי"י ציין לעיין בתשו' מיימוני הנ"ל ולכאורה י"ל בזה טובא

והנלע"ד ליישב כל הנ"ל והוא דיש חילוק בין אם עשו ההיזק בגוף הממון או שהוא רק גרמא שלא עשו הנזק בגוף הממון רק שמכח מעשיהם נולד ההיזק בדבר אחר והוא דאם עשו שניהם הנזק בגוף הממון כגון בנידון דהתשובה הראשונה של המוהר"ם הנ"ל ששנים מסרו ממון חבירם שהרי הוא כתוא מכמר וכן אם פטרו בע"ח וערבים הזיקו גוף הממון ומש"ה אם שנים הזיקו הרי מוטל על כל אחד לשלם כולו שהרי הוא עשה כל הנזק דהא אמרינן האי כוליה הזיקא עביד כו' ומש"ה כי ברח אחד מהם או שאין לו לשלם מחויב השני לשלם כולו הואיל דבאמת הוא עביד כולי' הזיקא וכן בהתשובה של מוהר"ם המובא בתשו' מיימוני שם דן מוהר"מ ז"ל על ערבים שנתערבו יחד והמלוה תובע מקצתן עבור הכל דהרי התם מיירי שהיו ערבים בשעת מתן מעות וא"כ הרי כולם נתחייבו לשלם וחל החיוב על כל אחד מהן על כל מה שערב בעד חבירו ובאמת פסקינן כן בש"ע חו"מ (סי' ע"ז ס"ג) והוא דעת הרמב"ם ז"ל בפכ"ה מה' מלוה (ה"י) והה"מ הביא ראיה לזה ממס' ב"ב (דף ק"ז) ג' אחין שחלקו ובא בע"ח ונטל חלקו של אחד מהם וכן הוא דעת העור בשם הרא"ש ודעת הרמב"ם ז"ל הוא דאפילו בשנים שלוו כאחד הדין כן דיוכל לגבות מכל אחד כולו ומקורו מן הירושלמי הנ"ל ועיי"ש בטוש"ע ובש"כ (סק"ב). והמוהר"ם ז"ל דן כאן דדוקא כשאין להשני לשלם אז גובה מן האחד הכל ומשום דר"נ דסובר כי ליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי אבל כי יש לאחד לשלם לא מצי לגבות מן השני הכל וסובר המוהר"מ ז"ל דכי ברח השני או שאין לו מה לשלם משלם האי כוליה וחידוש שלא הביא הב"י דברי התשו' מוהר"ם הנ"ל בס' ע"ז וגם בסי' ת"י לא הביאו. והנה מש"ה סובר כאן המוהר"ם כן משום דהחיוב הוא על כל אחד מהם תיכף בשעה שנעשה ערב ועל כולו חל עליו החיוב הואיל דהוה כאלו הוא לקח ממנו המעות בעין. אבל בהתשובה האחרונה שהביא ההגמ"י בפי"ב מהל' נ"מ אשר המעיין היטב בהמרדכי הנ"ל שהביא התשובה בארוכה יראה ששם דן המוהר"מ ז"ל על אחד שעשה סעודה וזימן את ראובן ונפתלי משרתו לסעודה ונפלה מריבה ביניהם ועמדו בני ביתו של ראובן והכו לבעל הסעודה ובעל הסעודה רץ לפני השופט וקיבל על ראובן ומשרתו שהכו אותו וגם שמעון קרובו של בעל הסעודה אמר ג"כ אל השופט דברים שלא כדת על ראובן ומתוך זה גרם היזק לראובן שהיה מגיע לו מן השופט ששה ליטרא ומכח מה שהם דברו דברים שלא כהוגן לפני השופט מופסד החוב הזה שירא ראובן לתובעו כו' אבל הם לא באו על עסקי ממון להפסידו הממון רק שממילא נעשה ההפסד ואף שדן המוהר"מ ז"ל שהם חייבין לשלם לראובן מה שגרמו לו הפסד בדברם לפני השופט דברים שלא כהוגן וקאמר דפסקינן כר"נ דהאי כוליה הזיקא עביד כו' הואיל דבדיבורו של אחד מהם לבד ג"כ הי' נעשה ההיזק וא"כ כשכל אחד מהם היה יכול לעשות ההיזק לבדו אמרינן האי כוליה הזיקא עביד כו' מ"מ לא נוכל לחייב לאחד מהם לבדו לשלם כל הנזק אפילו כשאין לאחד מהם לשלם ודוקא אם האחד לאו בר חיובא הוא כלל אז חל החיוב תשלומין בכולו על השני לבדו אבל כשהחיוב תשלומין הוא על שניהם רק שאין לאחד