אמרי הצבי א רנג

נ') הנ"ל ורק מתני' דקתני לאחריו מקול הכרי' מיירי שנתקל בבור ונפלה אחורי הבור וכמו דמתרץ שמואל וא"כ א"ש הא דקאמר הש"ס תני רב חנני' לסיועי לרב אבל תיובתא לשמואל לא הוי ומש"ה לא קאמר איחבי' וא"ש ג"כ הא דהוצרכה הברייתא להביא מקודם הדרש מקרא דונפל עד שיפול דרך נפילה ומשום דמיירי שנפלה על פניה לתוך הבור דבזה הי"ל לומר דלכ"ע חייב אפילו לרב דהא איכא הבלא ורק הא דפטר הוא משום דמיירי דנבעתה מקול הכריה וחזרה לאחור ואח"כ נפלה לבור ופטור משום דלא הוה דרך נפילה וגם שמואל מודה בזה דפטור דשמואל דרש ג"כ מקרא דונפל עד שיפול דרך נפילה כנלע"ד לפרש הסוגיא לשיטת הרמב"ם ז"ל

ומעתה לפ"ז מובן שפיר פסקו של הרמב"ם ז"ל בשני בבות הראשונות שכ' הי' חופר בבור ונפלה בהמה בתוך הבור מקול החפירה ומתה אם נפלה מלפניה חייב ומאחריה כגון שנבעתה וחזרה על עקיבה לאחור ונפלה ומתה פטור שנאמר ונפל עד שיפול דרך נפילה עכ"ל. הנה דקדק הרמב"ם ז"ל בלשונו הטהור וכ' הטעם דפטור בנפלה מאחרי' כגון שנבעתה מקול הכרי' וחזרה על עקיבה לאחריה ונפלה ומתה דפטור משום שנא ונפל עד שיפול כדרך נפילה וסתם ג"כ בפי' לאחרי' ולא חילק בין נפלה על פניה ובין נפלה על אחוריה והוא משום דהרמב"ם פוסק שם באותו הפרק בהל' י"ד כשמואל דבין מלפניו בין מלאחריו חייב אם נפלה לבור משום דסובר דלהבלו וכ"ש לחבטו וא"כ אין חילוק כלל בין מלפניו בין מלאחריו כל שנפלה לבור חייב ורק הכא הוה הטעם משום דחזרה לאחוריה על עקיבה מקול הכרי' ואח"כ חזרה ונפלה לבור דפטור הוא משום דלא הוי כדרך נפילה וגם שמואל מודה לזה ומש"ה סתם ולא חילק כלל בין נפלה על פניה ובין נפלה על אחוריה דבכל גווני פטור בכה"ג והוא כהאי ברייתא דתני רב חנני' לסיועי לרב. והדר כ' הרמב"ם ז"ל עוד וז"ל נפלה לפני' מקול החפירה חוץ לבור ומתה אין ב"ד מחייבין אותו ואם תפס הניזק אין מוציאין מידו ואם נפלה לאחורי' חוץ לבור ומתה או הוזקה בעל הבור פעור עכ"ל. ונלע"ד פי' דבריו ז"ל דהרמב"ם היה, מסופק בהא דקאמר שמואל דהא דקתני במתני' לאחריו מקול הכרי' דפטור דמיירי שנפלה חוץ לבור אם הוא דוקא בנפלה על אחורי' אז פטור הואיל דלא הוי דרך נפילה אבל אם נפלה על פני' חוץ לבור חייב הואיל דזה הוי דרך נפילה או דילמא דכל שנפלה חוץ לבור לעולם פטור בין נפלה על פניה או על אחוריה

ונוכל להסביר עוד יותר דהנה דעת התוס' לעיל (בדף כ"ח ע"ב) בד"ה ונשוף דהיכא דנישוף באבן ונתקל בקרקע לכ"ע פטור גם לשמואל עייש"ה. אולם הראשונים ז"ל חלקו בזה וס"ל דבכה"ג חייב ועיין ברמב"ן במלחמות כאן ובשמ"ק שם על (דף כ"ח) ועיין מ"ש בעזה"י לעיל שם. והנה הרמב"ם ז"ל בפי"ג מהל' נזקי ממון ה"ג וז"ל נתקל בקרקע ונחבט בתקלה זו והוזק בה חייב על התקלה כו' ודקדק הרמב"ם ז"ל לכתוב רק בכה"ג אבל בנתקל בתקלה ונחבט בקרקע לא הביא הרמב"ם ז"ל כלל ועיין בלח"מ שם מ"ש בדברי רבינו ז"ל. ולעד"נ דנוכל לומר דהרמב"ם ז"ל ספוקי מספקא לי' בדין זה בנתקל בתקלה ונחבט בקרקע ומש"ה מספקא לי' הכא בנידון דידן בפי"ב הי"ח בהא דקאמר שמואל דהא דקתני במתני' לאחריו מקול הכרייה פעור היינו כגון דנתקל בבור ונפל לאחורי הבור חוץ לבור ומספקא לי' לרבינו ז"ל אם דוקא כשנפל על אחוריו חוץ לבור פטור הואיל דלא הוי דרך נפילה אבל בנפל על פניו לאחורי הבור חוץ לבור חייב דזה הוי דרך נפילה ודומה זה ממש לנתקל באבן ונישוף בקרקע וחייב או דילמא דנתקל באבן ונישוף בקרקע פטור וא"כ ה"ה הכא כשנפלה על פניו אחורי הבור חוץ לבור ג"כ פטור דזה דומה ממש לזה וא"כ פסק הרמב"ם ש הכא דבאם נפלה על פני' אחורי הבור חוץ לבור דאין הב"ד מחייבין אותו אבל אם תפס אין מוציאין מידו כמו כל ספיקא דדינא ומש"ה א"ש הא דלא הביא הרמב"ם ז"ל בפי"ג ה"ג להאי דינא דנתקל באבן ונישוף בקרקע משום דסמיך לי' על האי דינא שכבר כתב בפי"ב הח"י דאם נפלה על פני' לאחורי הבור לבור דהיינו ממש נתקל באבן ונישוף בקרקע ופוסק דהוי ספיקא דדינא ומהני תפיסה וממילא שמעינן דין זה ולא הוצרך לכפלו שנית. והדר כ' ואם נפלה לאחורי' חוץ לבור ומתה או הוזקה בעל הבור פטור דבכה"ג בודאי פעור משום דלא הוי דרך נפילה וא"כ מיושבים כל הקושי' דשפיר פוסק כשמואל ודברי הרמב"ם ז"ל עולים כפתור ופרח

ומצאתי און לדברי בדברי השמ"ק בד"ה תני הביא דברי המאירי ז"ל בשם גדולי המחברים והן הן דברי הרמב"ם ז"ל ואח"כ הביא דברי הר"מ מסרקסטה ז"ל ובסה"ד וז"ל לר"מ ז"ל נפל לאחרי' מקול הכרי' שנבעתה ונפלה על עקבה לאחור ומתה פטור שנאמר ונפל כו' נפל מקול הכרי' חוץ לבור לפניו ומתה או הוזקה אין ב"ד מחייבין אותו ואם תפס הניזק אין מוציאין מידו אלמא מספקא לי' אי פטר שמואל חוץ לבור כי נפל על פניו שהוא דרך נפילה ואם נפל לאחריו חוץ לבור ומתה או הוזקה בעל הבור פטור בין אליבא דרב בין אליבא דשמואל עכ"ל הנה מפורש כאן דהרמב"ם ספוקי מספקא לי' אם כשנפל על פניו חוץ לבור אי מיקרי זה דרך נפילה והוא כמ"ש בראשונה ונוכל לדייק ג"כ כהפי' שכתבתי לעיל דלשמואל ג"כ בעינן קצת דרך נפילה עכ"פ. ולפי מה שהסברתי דתליא באם נתקל באבן ונשוף בקרקע א"ש יותר ודוק. ועיין מ"ש לעיל על (דף כ"ח ע"ב) בתוס' ד"ה נשוף [או"ד]

(ג) ועיין בפירוש משניות להרמב"ם ז"ל שכ' וז"ל לפניו מקול הכרי' הוא שיכשל בשפת הבור מקול התפירה שיחפור החופר בקרקע הבור ויפול בתוך הבור ואז יהי' בעל הבור חייב אבל כשיפול לאחריו והוא שכבר עבר מן הבור וכשל וחזר לאחריו ונפל לאחר הבור הוא פטור אלא א"כ נפל לבור ואז הוא חייב על איזה בשני הפנים שיהי' כו' עכ"ל. והנה לכאורה י"ל בע"ש הפי' על לאחריו מקול הכרי' דהיינו שכבר עבר מן הבור וכשל וחזר לאחריו ונפל לאחר הבור הוא פטור דלמה הוצרך לומר כל זה הלא אפילו לא עבר מן הבור עדיין רק כל שנתקל בבור ונפל לאחורי הבור חוץ לבור פטור דהא בגמ' קאמר אליבא דשמואל דסובר דלחבטו חייב וא"כ כל שנפל בבור אפילו נפל על אחוריו ג"כ חייב וקאמר הש"ס אלא ה"ד לאחריו מקול הכרי' דפטור כגון דנתקל בבור ונפל לאחורי הבור חוץ לבור והרמב"ם בהלכותיו פי"ב מהל' נזקי ממון הי"ח שכתב להאי לישנא הוא להיכא דנפל בבור וקאמר דאם נבעתה מקול הכרי' וחזרה לאחור ונפלה דפטור משום דלא הוי דרך נפילה ומשמע מדבריו דאפילו אם נפלה לבור ג"כ פטור בכה"ג ובאופן אחר א"א לפרש דברי הרמב"ם בהלכותיו וכאן בפה"מ כתב דבכה"ג אם נפלה לבור חייב וצ"ע כעת

(ד) איתא בירושלמי בפרקין על מתני' דילן ה"ז וז"ל א"ר ינאי לתוכו בין שלפניו בין שלאחריו פעור חוצה לו לפניו פטור לאחריו חייב עכ"ל. ועיין בפ"מ נדחק מאוד בפירושו והחזיק דבריו במראה הפנים שם וכ' וא"צ לשבש הגירסא כלל ע"ש ודבריו דחוקים מאוד בפירושו כאשר יראה המעיין וגם דלדבריו סובר ר' ינאי דכל דאין בעל הבור חייב אז חייב הכורה וקשה מאד דהא באמת קול הכרי' לא הוי אלא גרמא בעלמא כדאמרינן כאן בסוגיין דפריך הש"ס לפניו מקול הכרי' חייב ואמאי נימא כורה גרם ליה ופירש"י וכורה ג"כ פטור דגרמא בעלמא הוא אם לא שנאמר דר' ינאי סובר דגרמא חייב ודוחק. והנה מדברי המראה פנים שכ' דא"צ לשבש הגירסא ומשמע מדבריו דאיכא דמפכי לה להגירסא. ולולא דמסתפינא הייתי אומר דהגירסא בירושלמי הוא א"ר ינאי לתוכו בין שלפניו בין שלאחריו חייב חוצה לו לפניו חייב לאחריו פטור והוא כמו שבש"ס דילן קאמר אליבא דשמואל דסובר להבלו וכ"ש לחבטו אלא ה"ד לאחריו מקול הכרי' דפטור כגון שנפל לאחורי הבור חוץ לבור. אולם לשון שלפניו ושלאחריו אינו מובן כ"כ דהיל"ל לפניו ולאחריו ואולי יש להמתיק דברי הרמב"ם בפירוש המשנה בזה אולם הוא דחוק וקצרתי בזה

[לא] שם בגמרא אמר מר נפל לפניו מקול הכרי' חייב ואמאי נימא כורה גרם לי' כו'. ופירש"י בד"ה נפל וז"ל וכורה פטור הוא דגרמא בעלמא הוא ואפילו הכורה בעל הבור איכא למפטרי' מהאי טעמא דכיון דמשום גרמא נפל אסתלק חיובא דבור מיניה ורמיא פשיעותא דקול הכורה וההוא