אמרי הצבי א רנב

שם בד"ה שור עיי"ש שהקשו על פירש"י הנ"ל וכתבו וז"ל ונראה לפרש דדרכו לנתוקי ע"י חרש קאמר דגרע משום דמסר לחרש אבל גחלת לא גרע כ"כ דאין דרכו ללכבות גחלת כמו שדרכו לנתוקי שור כו' עי"ש וא"כ לא אתינן עלה כלל משום תחלתו בפשיעה וסופו באונס רק דגם סופו בפשיעה הוא שהכל הוא ע"י החרש וא"כ הרי הוא פשע שמסרו לחרש ומש"ה חייב אבל היכא דהוא תחלתו בפשיעה וסופו באונס שפיר נוכל לומר דפטור וכסברת הבעה"מ ז"ל

ועיין בשמ"ק כאן בד"ה ושכיחי גמלים בסה"ד וז"ל ויש מתרצים שלא נאמר תחלתו בפשיעה כו' חייב בבור הואיל ומיעטה הכתוב בשמירתו ואין זה כלום שהרי נאמר כן לענין רגל פרק כיצד הרגל ובענין שן פרק הכונס כו' ויש מי שבא בזה מטעם פטור כלים שבבור ולדעת תירוצן אילו אף בנפילת גמלים פטור ולא יראה כן עכ"ל והן הן דברי הבעה"מ ז"ל וכ' עוד בשמ"ק שם וז"ל וגדולי פרובינציא תירצו שלא נאמר תחלתו בפשיעה כו' אלא באונס המצוי ושראוי קצת להעלות על לב ומביאין ראיה ממשנה הכלב והגדי בפרק כיצד כמ"ש הניחא למ"ד תחלתו בפשיעה כו' אלא למ"ד חייב מא"ל ותי' דמקרבי כלים לגבי כותל דכי נפיל לבראי נפיל אלמא באונס שאינו מצוי פטור כו' ע"ש בשם הרב המאירי ז"ל ועיין בש"ך חו"מ (סי' רצ"א ס"ק י"ד) כ' בשם מוהרש"כ דאפשר דבאונס דלא שכיח כלל לא אמרינן תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב כו' ואינו נ"ל כלל ודוק עכ"ל הש"ך. והנה באמת דברי המוהרש"כ ז"ל בתשובה הם ממש כדברי הרב המאירי ז"ל והש"ך שדחאו לא ראה דברי השמ"ק בשם הרב המאירי ז"ל ובזמניהם לא הי' נתפרסם בדפוס עוד השמ"ק. ועיין בספר מח"א הל' שומרים (סי' ל') הביא ג"כ דברי תשו' מוהרש"כ הנ"ל ותמה עליו דגבי צריפא דאורבני דאתו גנבי לא שכיח כלל שיבואו שם גנבים ואפ"ה מחייב משום תחלתו בפשיעה וסופו באונס כו' עיי"ש ובאמת בדברי השמ"ק שכ' בשם הרב המאירי שמתרץ הקושיא מהא דצריפא דאורבני וכ' לחלק חילוק זה דדוקא באונס המצוי קצת ע"כ דס"ל דבצריפא דאורבני שכיח קצת גנבי והי' לו לשומר להעלות על לב שלא יגנבו ממנו וצ"ע בזה ועיין בספר יד מלאכי ח"ג אות תי"ו (סי' תרי"א) הביא דברי הש"כ והמח"א ולא העיר כלל בזה

[ל] (א) דף נג ע"א נפל לפניו אמר רב לפניו פניו ממש לאחריו אחריו ממש וזה וזה בבור כו' עד תני רב חנני' לסיועי' לרב ונפל עד שיפול דרך נפילה מכאן אמרו נפל לפניו מקול הכרי' חייב לאחריו מקול הכרי' פטור וזה וזה בבור כו' כל הסוגיא. והנה הרמב"ם ז"ל יש לו שיטה חדשה בכאן וז"ל בפי"ב מהל' נזקי ממון הי"ח היה חופר בבור ונפלה הבהמה בתוך הבור מקול החפירה ומתה אם נפלה מלפני' חייב מאחריה כגון שנבעתה וחזרה על עקבה לאחור ונפלה פטור שנאמר ונפל עד שיפול דרך נפילה נפלה לפניה מקול החפירה חוץ לבור ומתה אין ב"ד מחייבין אותו ואם תפס הניזק אין מוציאין מידו ואם נפלה לאחרים חוץ לבור ומתה או הוזקה בעל הבור פטור עכ"ל וכ' עליו הראב"ד ז"ל בהשגות וז"ל חוץ לבור כו' א"א נ"ל כל הסוגיא אינה ניצלת מן השיבוש ואולי חזרה היתה שנסתפק לו הלכה כרב או כשמואל וכ' למעלה כשמואל ועכשיו בא לפסוק כרב מ"מ שיבושים יש כאן שאם נתקל בבור מקול החפירה ונפל חוץ לבור לרשות הרבים פעור ואם נפל לאחורי' בבור זה הוא הספק שאמר שאין ב"ד מחייבין אותו עכ"ל. ועיין בה"ה שם וז"ל והר"א ז"ל תיקן דבריו בהשגות ולא הגיע בידי הנוסחא המתוקנת בהשגות ועיקר הדברים מחלוקת רב ושמואל בפ' הפרה (דף נ"ג) ונחלקו המפרשים ז"ל בפסק הדין ואין הדברים הללו מצויים כדי להאריך בהם עכ"ל ועיין בב"י א ת"י) בחו"מ שכתב שנוסחא משובבת היא בהרמב"ם ואין לידע מקורה. ועיין בלח"מ נדחק מאד בישובו וסיים זה נראה לי להעמיד דברי רבינו אמת שהוא רחוק בעיני אבל מה אעשה שלא מצאתי מרווח וישוב בסוגיא ע"פ הנראה לפום ריהטא מדבריו עכ"ל. והנה למען להבין קצת דברי קדשו של רבינו הרמב"ם ז"ל עיינתי היטב בהסוגיא וסלותי לי קצת דרך ליישב דברי רבינו ז"ל והוא דבהקדם י"ל במה דקאמר הש"ס תני דב חנניה לסיועי לרב כו' אמאי לא קאמר הש"ס איתבי' לשמואל כדקאמר הש"ס לעיל איתבי' בבור בין מלפניו בין מלאחריו חייב ותיובתא דרב לימא הש"ס כ"כ הכא איתבי' ותיובתא דשמואל. ועוד י"ל בלשון הברייתא דתני ר"ח ונפל עד שיפול דרך נפילה מכאן אמרו כו' דלמה הוצרך לילף זה מהפסוק דבעינן שיפול דרך נפילה הלא הא דלאחריו פטור הוא משום דס"ל דקרקע עולם הזיקתו ובור שחייבה עניו תורה הוא להבלו ולא לחבטו ואין הטעם כלל משום דבעינן שיפול דרך נפילה. והנה לעיל (בדף נ' ע"ב) אמר רב בור שחייבה עליו סורה להבלו ולא לחבטו אלמא קסבר חבטה קרקע עולם הוא דמזקא לי' ושמואל אמר להבלו וכ"ש לחבטו כו' מאי בינייהו דעבד גובה ברה"ר לרב אגובה לא מיחייב לשמואל אגובה נמי מחייב מ"ט דרב דאמר קרא ונפל עד שיפול דרך נפילה ולשמואל ונפל כל דהו משמע והנה מבואר שם דהא דדרשינן מקרא דויפול דבעינן דוקא דרך נפילה הוא רק על עבד גובה דלא מחייב עלה אע"ג שהוא עשה הגובה והו"א דמחייב וצרכינן קרא לזה דבעינן דוקא עד שיפול דרך נפילה אבל הא דלרב בור שחייבה תורה להבלו ולא לתבעו לא ילפינן לה מקרא דויפול דרך נפילה דוקא. ועיין ברש"י שם ד"ה דרך נפילה בעומק משמע ועל פניו עכ"ל מבואר מרש"י דגם לאחריו דפטור משום דזה לא הוי תו דרך נפילה וא"כ לחבטו דפטור הוא ג"כ משום דלא הוי דרך נפילה ועיין בפ"י שם וי"ל בזה. ועיין שם בשמ"ק (דף נ' ע"א) בד"ה איכא באה"ד שם וז"ל הרא"ה ז"ל אמר רב בור שחייבה תורה להבלו ולא לחבטו אלמא קסבר חבטו קרקע עולם הוא דמזקא לי' פי' דבור בין בהבל בין בחבטא גרמא בעלמא הוא ומן הדין ראוי שיפטור בגרמא דבנזיקין דעלמא פטור אלא דרחמנא הוא דחייבי' בהכשר נזיקין וחייב אבורו ואהבלי' וכיון דלא חזינן דחייבי' אלא אהבלא חבטא כדקאי קאי ומן הדין פטור הוא דהא ליכא אלא גרמא בעלמא כו' עכ"ל. הרי מבואר מדברי הרא"ה ז"ל דהא דסובר רב דעל חבטא פטור הוא משום דגרמא בעלמא הוא ולא גלי בי' קרא לחיוב אכל לא דממעטינן לי' משום דלא הוי דרך נפילה וא"כ לרב דסובר דלאחריו פטור הוא משום דעל חבטי' לא חייבה קרא ולא משום דלא הוי דרך נפילה וא"כ קשה הכא בברייתא דתני רב חנני' ונפל עד שיפול דרך נפילה מכאן אמרו כו' לאחריו מקול הכרי' פטור כו' והא מה דלאחריה פטור הוא, משום דהוא רק חבטי' וליכא הבלא ולא חייבה עליו תורה כלל ולמה הוצרך התנא דברייתא להביא מקודם קרא דונפל עד שיפול דרך נפילה ולכאורה י"ל בזה

(ב) אשר על כן מכח אילו הדקדוקים היה מפרש הרמב"ם ז"ל דהך ברייתא דתני רב חנני' ונפל עד שיפול דרך נפילה מכאן אמרו נפל לפניו מקול הכרי' חייב לאחריו מקול הכרי' פטור וזה וזה בבור היינו לאחוריו מקול הכרי' שנבעתה הבהמה מקול הכרי' וחזרה על עקבה לאחור ונפלה ומתה והיינו אפילו אם נפלה על פניה ומתה ואפ"ה פטור בכה"ג הואיל דלא הוה דרך נפילה ואע"ג דנפלה על פניה ואיכא הבלא ומתה מחמת הבלא דגם לרב חייב אפ"ה פטור הואיל דלא הוי דרך נפילה ומש"ה הביאה הברייתא מקודם האי קרא דונפל עד שיפול דרך נפילה וכל שנבעתה מקול הכרי' וחזרה על עקבה לאחורי' ונפלה ומתה פעור דזה לא הוי דרך נפילה וקתני עלה וזה וזה בבור ומייתי סייעתא דכמו דברייתא איירי ששניהם נפלו לבור ה"ה מתני' נמי איירי בכה"ג דמה דקתני לאחריו מקול הכרי' פטור מיירי ג"כ שנפל לבור וא"כ איכא ראי' לרב אבל תיובתא לשמואל לא הוי משום דברייתא מיירי שנפל לבור והא דקתני לאחריו מקול הכרי' מיירי שנפל על פניו והא דפטור הוא משום דמיירי שנבעתה מקול הכרי' וחזרה על עקבה לאחור ונפלה לבור ולא הוי דרך נפילה וגם שמואל מודה לזה דאע"ג דלעיל (דף נ' ע"ב) קאמר הש"ס ולשמואל ונפל כל דהו משמע היינו דוקא אם נפל מהגובה שעבד ברה"ר דעכ"פ היה הנפילה כדרכה דהיינו על פניו אבל אם נבעתה מקול הכרי' וחזרה על עקבה לאחוריה ונפלה לתוך הבור דלא היה הנפילה כדרכה כלל גם שמואל מודה לזה דפטור דבעינן ג"כ שיהי' עכ"פ קצת כדרך נפילה דהיינו שבדרך הילוכה נפלה ועיין בלח"מ הנ"ל שכ' ג"כ כעין סברא זו בש"ס דלעיל (דף