אמרי הצבי א רנא

[כח] שם בגמ' ה"ד אי בכספא ליקני בכספא כו' ולכאורה י"ל דדילמא מיירי באתרא דלא קני בכספא ובעינן שטרא ג"כ כדאיתא בקדושין (כ"ו) וא"כ כי איכא מסירת מפתח מהני דהא עיקר הטעם דבאתרא דל"ק בכספא רק בשטרא הוא משום דלא סמכה דעתי' דלוקח וכי איכא מסירת מפתח סמכה דעתי' ואשמעינן ריב"ל דבר זה דמסירת מפתח הוי סמכה דעתי' ואולי הואיל דריב"ל נקיט סתמא ומשמע אפילו באתרא דקני בכספא

[כט] שם ע"ב כי איבעיא לן הכי הוא דאיבעיא לן כו' עד לבסוף הסוגיא ת"ש נפל לתוכו שור חרש שוטה וקטן סומא ומהלך בלילה חייב פקח ומהלך ביום פטור ואמאי נימא מדהוי פושע לענין חרש הוי פושע לענין פקח אלא לאו ש"מ לא אמרינן מיגו ש"מ. והראשונים ז"ל האריכו בסוגיא זו ועיי"ש בתוס' ושמ"ק באריכות וגם הבעה"מ והרמב"ן במלחמות האריכו בזה ויש לי איזה הערות קטנות בדברי הבעה"מ והרמב"ן ז"ל ואציגם כאן בקצרה

(א) הנה הבעה"מ ז"ל הקשה דלמסקנת הש"ס דלא אמרינן מגו א"כ אמאי פסקינן בעובדא דצריפא דאורבני בב"מ (מ"ב) דתחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב וקיי"ל הלכתא הכי. ואי איכא מאן דסליק אדעתי' לומר שאני בור הואיל דהתורה מיעטה בשמירתו והרי שן ורגל דהתורה מיעטה בשמירתן כדאיתא בב"ק (דף נ"ה ע"ב) ואפ"ה לא משנינן הכי גבי שן בבעי' דר' ירמי' דירדה כדרכה וטינפה פירות במי לידה [עיין לקמן בב"ק נ"ח ע"א] וגבי רגל בהכלב והגדי שקפצו מראש הגג [לעיל בב"ק (דף כ"א ע"ב)] והר"א ז"ל פריק לי' להאי קושיא הכי התם גבי זוזי אמרינן מיגו כו' משים דאינהו זוזי גופייהו אגנבו אבל הכא בחרש פושע ובחרש לא אירע הנזק אלא בפקח לא פשע ולא מידי כו' עד וזה התירוץ מאד מאד דחוק ועדיין אינו מספיק לפרק קושייתנו כהוגן דהא פשטינא מהכא דלא אמרינן מגו דהוי כו' הוי פושע לענין החלטה דאע"ג דפשיעו הא דגמלים פשיעתא הוא להנהו שוורים גופייהו דמטו להו נזק מחמת התלעה דהא אתו גמלים ומרעי לי' לכסוי ואתא שוורים ונפלו בי' ועל מה לא אמרינן מיגו דהוי פושע לענין גמלים הוי פושע לענין התלעה דהא תרווייהו גמלים והתלעה קא ממטו להו נזק לשוורים כו' ע"ש היטב. והנה באמת קושיא זו הקשו ג"כ בתוס' כאן ותי' דמיירי דאי אתו גמלים יהי' הכיסוי נשבר לגמרי וא"כ לא הוה כלל פשיעה לשוורים ועיין בשמ"ק ועיין בטור ח"מ (סי' ת"י) ובש"ע (סעיף כ"ד) בהג"ה שב' בהדיא לחלק דהיכא דהגמלים ישברו לגמרי להכיסוי וא"כ לא חשיב כלל פשיעה לשוורים ופטור אבל היכא דאי אתו גמלים לא ישברו לגמרי לכיסוי רק יארעוהו להכיסוי ועי"ז כשילכו השוורים על הכיסוי יפלו בהבור בכה"ג באמת חייב וא"כ שפיר נוכל לתרץ על קושית הבעה"מ מהא דצריפא דאורבני כמו שתי' הר"א ז"ל שהביא הבעה"מ ולא קשה קושית הבעה"מ הנ"ל ודוק

(ב) עוד כ' הבעה"מ שם לתרץ הקושיא מצריפא דאורבני וז"ל והפירוק שנראה לנו מדאמרינן לקמן (בדף נ"ג ע"ב) מסתברא פטורא גבי בור הואיל ופטר בו את הכלים וכשם שנשתנה בזה לפטור כך נשתנה בדין תחלתו בפשיעה וסופו באונס ולא גמרינן מיני' לדינא אחריני כו' עכ"ל. והרמב"ן ז"ל במלחמות השיג עליו וז"ל אבל הקושיא שהקשה עליו הבעה"מ ז"ל דהא לענין התלעה איכא פשיעה גבי הני שוורים גופייהו דדילמא אתו גמלים ומרעי לי' בודאי קושיא הוא ופירוקו גם מאד מאד רחוק ואינו מספיק לפרק קושייתנו מפני שלא מצינו פטור גבי בור יותר משאר אבות נזיקין אלא מגזירת הכתוב ועוד מצאתי עליו פירכא ממאי דאמרינן בפ"ק (דף ט' ע"ב) שור ובור שמסרן לחש"ו חייב משא"כ באש כו' יעוש"ה במלחמות מ"ש בזה

והנה לתרץ קצת דברי הבעה"מ מקושית הרמב"ן שהקשה דהא דבור פטור בו על הכלים הוא משום דגלי קרא והוא גזה"כ אבל מנ"ל לומר דתחלתו בפשיעה וסופו באונס יפטור בו יותר מבשאר אבוס נזיקין ולולא דמסתפינא הייתי אומר בזה דבר חדש בעזה"י ומקודם אציין איזה הערות קטנות אשר יש לעורר בזה לע"ד. והוא דהנה לכאורה י"ל דהאי פלוגתא דתחלתו בפשיעה וסופו באונס אי חייב או פטור תליא בשני לשונות במס' כתובות (ל"ד ע"ב) אי חיובא דשומר הוא משעת משיכה או משעת גניבה ואבידה דלהאי לישנא דחיובא הוא משעת משיכה וא"כ אז נתחייב השומר לשלם ורק אם נאנס התורה פטרתו וא"כ זה דוקא אם ידעינן באונסא שהוא אונס גמור כגון שהאונס הוא מתחלתו ועד סופו משא"כ היכא דהוא תחלתו בפשיעה וסופו באונס וכה"ג לא מיפטר השומר ע"י אונס זה דבעינן דוקא אונס גמור שיכול לפוטרו ולמ"ד דחיובא דשומר אתא רק משעת גניבה ואבידה או פשיעה וא"כ עדיין לא התחיל החיוב של השומר רק אז בשעת גניבה ואבדה או פשיעה וכשהוא אנוס אז אף דהוי תחלתו בפשיעה נ"כ פטור וזה הוא הפלוגתא של אמוראי אם תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב או לא תליא בהאי פלוגתא אימת מתחיל חיובא דשומר אי משעת משיכה או משעת פשיעה וגנבה ולכאורה י"ל כן. ויש להסביר הדבר עוד יותר דאם אמרינן דהחיוב של השומר מתחיל תיכף משעת משיכה א"כ החיוב הוא ודאי ורק אם נאנס פטרה התורה אבל זה דוקא אם לא הי' פשיעה מתחלה וא"כ כשפשע מתחלה ואח"כ אירע האונס ומכ"ש אם האונס בא ע"י פשיעה א"כ לא נוכל לפטרו מכח אונס זה ודומה קצת כמו א"י אם פרעתיך דחייב דהואיל דהחיוב הוא ודאי והפרעון ספק ונוכל להוסיף עוד תבלין ע"פ הירושלמי שהביא הש"כ בח"מ (סי' כ"א) בענין אונסא כמאן דעביד כו' או כמאן דלא עבר אבל אם נימא דחיוב שומרין הוא רק משעת פשיעה וגניבה ואבדה א"כ אנו דנין אם התחיל החיוב כלל ומש"ה כל שעתה הוא באונס אף שתחלתו בפשיעה פטור וי"ל בזה. ואפילו למ"ש הראשונים דנם אם נימא דהחיוב הוא משעת משיכה היינו דאז בשעת פשיעה וגניבה נגמר החיוב מעיקרא משעת משיכה ועיין בשמ"ק כתובות שם מ"ש בשם הריטב"א ובב"ק (קי"ב) ועיין בקצה"ח (סי' ש"מ ושמ"א) האריך בביאור הדבר. מ"מ י"ל שפיר דמ"ד תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב הוא משום האי טעמא דסוף סוף עיקר החיוב הוא תיכף משעת משיכה וא"כ בעינן דוקא היכא דאיכא אונם גמור לפוטרו בלי שום פשיעה כלל אבל כל שתחלתו בפשיעה חייב וא"ש הפסק להלכה דפסקינן תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב משום דפסקינן להלכה כהאי לישנא דהחיוב של השומר מתחיל משעת משיכה. ודוק בזה

והנה כ"ז הוא דוקא רק בשומרים דאיכא קבלת השמירה בזה הוא דשייך לומר הטעם דתחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב משום האי טעמא אבל במזיק י"ל דאמאי יהי' חייב תחלתו בפשיעה וסופו באונס דהא באונס גמור פטור גם גבי המזיק וא"כ מדוע יהי' חייב היכא דתחלתו בפשיעה וסופו באונס. וגם בפשיטות י"ל דאמאי יהי' חייב גבי מזיק תחלתו בפשיעה וסופו באונס דמנ"ל לומר כן דדילמא דוקא בפשיעה גמורה חייב אבל כל שסופו באונס נימא דפטור ולכאורה י"ל בזה

ולולא דמסתפינא הייתי אומר בזה דבאמת מה"ר פטור גבי מזיק היכא דסופו באונס אבל רק מדרבנן הוא דמחייב ואפילו אם נימא גבי שומרים דלמ"ד תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב מה"ת אבל גבי מזיק י"ל דלא הוי חיובא מה"ת ורק חיובא מדרבנן הוא דאיכא עליו ולכאורה י"ל כן אולם לא מצאתי עוד ראי' לזה

והנה אם נימא כן נוכל לומר דזה הוא כוונת הבעה"מ ז"ל שכ' ליישב הקושיא מצריפא דאורבני דשאני גבי בור הואיל דפטור בו על הכלים והיינו הואיל דעיקר מה דגבי מזיק חייב תחלתו בפשיעה וסופו באונס הוא רק מדרבנן וכמש"ל וא"כ גבי בור הואיל דאיכא בי' עוד קולא שהקילה התורה בבור דפטור על הכלים לא החמירו רבנן בבור לחייבו על תחלתו בפשיעה וסופו באונס כנלע"ד ליישב קצת קושית הרמב"ן על בעה"מ

(ג) עוד כ' הרמב"ן ז"ל להקשות על בעה"מ וז"ל ועוד מצאתי עליו פירכא ממאי דאמרינן בפ"ק שור ובור שמסרן לחש"ו חייב משא"כ באש כו' עד כך עיקר פירושה של אותה שמועה וכך פירשה רש"י ז"ל ומצינו למדין שאף בבור כל שתחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב כו' עכ"ל ולעד"נ דנוכל לומר שהבעה"מ ז"ל מפרש להסוגיא דב"ק (דף ט' ע"ב) שם כמו שפירשו התוס'