אמרי הצבי א רנ

והנלע"ד בזה ע"פ מ"ש הבית מאיר (בס"ס ה') לתרץ קושית השו"ת פ"י לשיטת רש"י דיש שליחות לעכו"ם לחומרא א"כ מאי איבעיא להש"ס בב"מ (צ' ע"א) חסום פרתי ודש בה מי אמרינן שבת דאיסור סקילה אמרינן אמירה לעכו"ם שבות אבל איסור לאו לא תיפוק לי' דלחומרא יש שליחות לעכו"ם. והאריך בזה ועיקר הקושיא הוא דלמה אמרינן אמירה לעכו"ם שבות תיפוק לי' דלחומרא יש שליחות לעכו"ם וכ' הבית מאיר לתרץ דגבי שבת תליא בשביתה שהגוף ישבות ממלאכה והרי הוא שובת דהמלאכה בעצמו אינה אסורה רק שהוא מחוייב לשבות ביום השבת וסוף סוף הרי הוא שובת עייש"ה וא"כ א"ש ג"כ דהואיל דהוא שובת ליכא בזה איסור מלאכה דנימא בי' אשלד"ע ובטל השליחות וא"כ שפיר כ' השמ"ק בשם הר"א ז"ל דמ"מ אמירה לעכו"ם במלאכה דאורייתא לא היינו מתירין בשביל שב"מ אבל אם היינו מתירין בשביל שכ"מ שפיר היה קונה הישראל ע"י הקנין שעושה העכו"ם ומיירי בפועל דידו כיד בעה"ב וכמ"ש המח"א שם. אולם השעה"מ בפ"א מהל' תרומות תמה על סברת המח"א הנ"ל הבאתיו לעיל על (נ"א ע"א). והנה המח"א שם כ' עוד שם בהל' שלוחין (סי' י"א) על חקירתו אם עושה מעקה ע"י פועל עכו"ם אי יצא בזה יד"ח ויברך על העשי' וכ' שם וז"ל ועוד הי' נראה טעם אחר לומר דיכול לברך עליו ואע"פ שהעכו"ם עשהו ואין שליחות לעכו"ם היינו דוקא במידי דבעי שליחות בנון תרומה וכיוצא אבל במידי דלא בעי שליחות ובלא"ה יכול חבירו לעשותו ומה שעשוי עשוי כגון נ"ד דאי תיקן מעקה של חבירו שלא מדעתו ה"ז שפיר כי נמי עשהו עכו"ם חשוב כאילו עשהו ישראל וכיוצא בזה כ' הרשב"א ז"ל דטבילת כלים כיון דאי הטבילו ישראל שלא מדעתו מה שעשה עשוי טבילת עכו"ם נמי מהני כו' והאריך בזה ולבסוף כ' וז"ל ולפמ"ש הפ"ח נראה דכי אמעוט עכו"ם משליחות ה"ד במידי דצריך שליח דא"א לעשותו שלא מדעת בעה"ב אבל מידי דיכול לעשותו שלא מדעת בעה"ב והרי הוא עשוי כסוכה ומעקה ה"ז נעשה שלוחו עכ"ל. והנה לפי טעם זה שכ' המח"א נראה לכאורה כמסתפק בענין הברכה ודעתו נוטה לפי טעם זה שלא לברך ורק לפי טעם הראשון הואיל דפועל ידו כיד בעה"ב יברך והשעה"מ שם בהל' תרומות נקיט טעם זה השני לעיקר יעוש"ה. והנה לפ"ז הי' אפשר לומר דגם לענין קנין מהני גם לטעם השני הגם כי יש קצת סברא לומר דאם נימא דהוי כאילו נעשה הדבר הזה מעצמו וזה ניחא לענין מעקה יצא בזה אבל לא דנימא דחשיב כאילו עשאו בעצמו וא"כ לא חשיב קנין ג"כ. מיהו י"ל לאידך גיסא ג"כ דמיקרי קנין ג"כ דסוף סוף אתעביד המעשה מכחו ולענין קנין נחשב כאילו הוא עשאו בעצמו

(ב) והנה ראיתי במח"א הל' קנין משיכה (סי' ט"ו) וז"ל מי שלקח מקח מחבירו והגביה אותם הלוקח ע"י פועלים עכו"ם והניחוה בחא"ן אי קנאה הלוקח מי אמרינן כיון דהפועלים הם עכו"ם אינם יכולים לקנות לישראל ואפילו בפועלים ישראלים איכא לספוקי מכיון דאין הפועלים מכוונים לזכות ללוקח כו' עיי"ש שהאריך בזה ובסוף דבריו וז"ל ולענין נידון דידן עדיין נראה דאף דיד פועלים כיד בעה"ב מ"מ הוי כחצר מהלכת ועיין בפ"ב דגיטין (כ"א) ובפ' הזורק (ע"ח) גבי מאי דאמר רבא התם כתב לה גט ונתנו ביד עבדה יע"ש אבל עדיין יש לצדד דבמ"א כתבתי דכל מידי דאם עשהו שלא מדעת בעלים כגון עשיית מעקה או איזה פעולה הרי הוא עשוי בכה"ג לא אימעט עכו"ם משליחות דכי אימעוט עכו"ם משליחות היינו במידי דבעינן שליחות ואם עשהו שלא מדעת בעה"ב אין מעשיו כלום עד שיעשנו שלוחו או ידעינן דניחא לי' לבעה"ב בכך דחשיב כאילו הוא עצמו עשהו שליח לכך אבל במידי דלא בעינן שליחות כגון מי שאמר לעכו"ם לעשות לו מעקה ועשהו הרי מה שעשה עשוי וכיוצא לזו כ' הרשב"א בתשובה ועיין במוהרשד"ם בח"מ (סי' שע"ו) שכ' וז"ל ועל הספק הג' אי מיקרי חזקה מה שפרע לחופרים גם זה פשיטא לי דהוי חזקה גמורה כי מה לי חפר הוא ומה לי חפרו הם בשבילו ואפילו שהעכו"ם לאו בר שליחות כלל לא מתורת שליחות אני אומר וכו' יע"ש ועדיין אין ראי' גמורה לנ"ד כמבואר עכ"ל המח"א ז"ל. והנה עיינתי במוהרשד"ם שם וז"ל בענין זה ועל הספק הג' אי מיקרי חזקה מה שפרע היארדום לחופרים גם זה פשיטא לי דהוי חזקה גמורה כי מה לי חפר הוא ומ"ל חפרו הם בשבילו ואפילו שהעכו"ם לאו בר שליחות כלל לא מתורת שליחות אני אומר אלא כיון דכ"ע הכי עבדי דפרעי לחופרים העכו"ם ואדעתא דהכי נחתו במלאכה זו וכהא דכ' הרי"ע על משנת פ"ב דפאה קצרוהו גוים כו' ופירוש ולא שקצרוהו פועלי עכו"ם לישראל דאז הוי כאילו קצרהו ישראל נס שפרע לחופרים וגלי דעתי' דניחא לי' בהאי חפירה שחפרו בנידון כזה בגילוי דעת מהני וכהא דכ' מוהר"ם בתשובה הביאה המרדכי ז"ל על עסקי ראובן כו' אפ"ה כיון דאיכא למימר דניחא לי' דלאו בשופטני עסקינן שפורע בשביל אחרים הו"ל כאילו חפר הוא ועדיף זה מהאי דבפ' השותפין דתנן המקיף את חבירו מג' רוחותיו כו' ואפ"ה בגלוי דעתא שגדר הרביעית הוה מפקינן ממונא מיני' כפי מה שגדר משום דאמרינן דהי"ל כאילו בשליחות עשה ק"ו וכ"ש דאית לן למימר הכי בנידון דידן דכיון שפרע לחופרים גלי דעתי' דמה שהם חופרים הוא הוא החופר ואין לך חזקה גדולה מזו כו' עכ"ל. והנה המעיין בתשובת מוהרשד"ם ז"ל דהרכיב הסברא אתרי ריכשי דלכאורה נראה דשליחות מהני בפועל עכו"ם מדהביא המשנה דפ"ב דפאה ובתחלת לשונו הטהור כתב בהדיא דלאו מתורת שליחות אני אומר כו' אבל לעד"נ דכוונתו הוא דנהי דאין שליחות לעכו"ם ואולי אפילו בפועל עכו"ם ג"כ כן מ"מ היכא דלא בעינן שליחות דוקא רק דבעינן שתיעשה המעשה הזאת בכה"ג נחשב שפיר כאילו עשאו בעצמו וקונה הקרקע בחזקתו של הפועל עייש"ה והוא כסברת המח"א בהל' קנין משיכה (סי' ט"ו) שהביא המח"א ראיה לדבריו מתשובת מוהרשד"ם. והנה חידוש בעיני אשר המח"א ז"ל עזב בהל' משיכה לסברתו הראשונה שכ' בהל' שלוחין (סי' י"א) דבפועל עכו"ם יש שליחות לעכו"ם וא"כ מהני שפיר החזקה ע"י פועל עכו"ם ולכאורה י"ל בזה

והנה לפום הנ"ל מובן שפיר דברי השמ"ק כאן בשם הר"א מגרמישא ז"ל במ"ש דלא התירו לעשות מנעול ע"י עכו"ם אבל אם היה האשה מצוה לעכו"ם לעשות מנעול להחצר בשבת והעכו"ם עשה מנעול שפיר היתה קונה החצר והוא ראי' גמורה לדין זה דקנין מהני ע"י פועל עכו"ם וחידוש שלא הביאו כלל ראי' מהשמ"ק הנ"ל

והנה ראיתי באבני מלואים בח"ב בתשובה (סי' כ"ה) שמסיק להלכה כן דע"י פועל עכו"ם מהני החזקה ולבסוף הביא דברי המח"א בהל' קנין משיכה (סי' ט"ו) והמוהרשד"ם וג"כ לא הביא דברי השמ"ק הנ"ל

שוב ראיתי בנתה"מ (סי' קפ"ח) שנסתפק בדין זה באם שכר לאותן שאינן בני שליחות והן פועלין אצלו לעשות קנין חזקה כגון לבנות או לחפור בשדה הפקר או בקניית בית או אם משך ע"י פועלים שאינן בני שליחות או הגבי' אי מהני והביא שם דברי המח"א והמוהרשד"ם הנ"ל יעו"ש וכ' וכן מוכח מהרא"ש בב"ב (דף נ"ב) שהוכיח דחזקה דנעילה לא הוי תיקון מנעול מגיטין (ע"ז) תיזיל ותיחוד ותיקון מנעול לא התירו בשבת אפילו ע"י אמירה לעכו"ם כו' מזה מוכח דחזקה דתיקון מנעול מהני ע"י עכו"ם רק שלא התירוהו בשבת כו' והנאני שכוונתי לדעתו הגדולה בראי' זו

והנה ראיתי בגליון השמ"ק מחותני הגאון בעל פתחי שערים ז"ל שציין וז"ל דין חזקה ע"י עכו"ם עיין עירובין (ע') ובתשו' מים רבים ובס' נה"מ על חו"מ (סי' ר') עכ"ל. והנה מ"ש בנה"מ ט"ס וצ"ל (סי' קפ"ח) והוא מ"ש לעיל. ומ"ש מש"ס דעירובין ז"ל הש"ס שם (בדף ע' סע"ב) ת"ש ישראל וגר שרויין במגורה אחת ומת גר מבעוד יום אע"פ שהחזיק ישראל אחר בנכסיו אוסר משחשיכה אע"פ שלא החזיק ישראל אחר אינו אוסר כו' כל הסוגיא ובתוס' שם ד"ה ומקני. והנה דייק לה מדקתני סתמא דהחזיק ישראל אחר בכל הקנינים והלא שבת הוא וע"כ דחזקה ע"י עכו"ם מהני דהא מיירי בחצר ובעינן קנין חזקה דוקא דבבית הי' שייך קנין נעילה ופתיחה אבל בחצר בסתמא ליכא מנעול וע"כ בקנין חזקה דרפק פורתא וכדומה ושמעינן דחזקה ע"י עכו"ם מהני כנ"ל בכוונתו והוא בקיאות נפלא אף שיש לפקפק על זה: