אמרי הצבי א רמט

לו עדיין את המעות א"כ ליקני בחזקה כלומר דהואיל דעדיין לא נתן הלוקח את הכסף א"כ לא קנה במסירת מפתח את הבית ועל זה משני הש"ס דמסירת מפתח הוה כמו א"ל לך חזק וקני

ועפ"ז נוכל ליישב קושית התוס' בפסחים (דף ד' ע"א) בד"ה אם משמסר פירש"י דמסירות המפתחות קונה ואין נראה לר"י דהא אמר במרובה (ע"ט) כשם שקרקע נקנית בכסף בשטר ובחזקה כך שכירות נקנה בכסף כו' ולא אמרינן דמהני מסירת מפתח אלא כמאן דא"ל לך חזק וקני כדאמר בהפרה (נ"ב) עכ"ל. והנה גם דעת רש"י ז"ל הוא דמסירת מפתח הוה קנין לשכירות ורק שרש"י ז"ל לא הזכיר רק דהוה קנין לשכירות ואילו הרשב"ם הזכיר גם לקנין ואולי גם דעת רש"י ז"ל הוא כמו הרשב"ם דמהני גם לקנין. ולפמ"ש איש דבשכירות דא"צ ליתן לו מעות דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף בודאי דמהני מסירת מפתח ומן הטעם שכתבתי לעיל ואילו במכירה לא מהני מסירת מפתח לקנות היכא דצריך עדיין ליתן לו כסף וא"כ הש"ס דנקיט כשם שהקרקע נקנית בכסף ובשטר ובחזקה היינו לעולם מהני אלו הקנינים ואפילו היכא דצריך עדיין ליתן לו כסף ונתן לו רק פרוטה לקנות על ידה ג"כ קונה ומסירת מפתח לא מהני בכה"ג לקנות וקתני כך שכירות קרקע נקנית כו' היינו דשכירות קרקע ג"כ נקנה באלו הג' קנינים אבל לעולם דאיכא בשכירות עוד קנין מסירת מפתח מה דלא מהני במכירה וכמש"ל ודוק היטב בזה ואף כי יש לפקפק על איזה סברות שכתבתי בזה מ"מ אחר העיון נוכל לומר כן ליישב קצת דברי הרשב"ם ז"ל. אולם לפי המבואר לעיל בסוגיא דגיטין (כ"ב) דדעת רש"י ותוס' דלא מהני משיכה בקרקע לא נוכל לתרץ כן קושית התוס' בפסחים (דף ד') ע"ד רש"י ז"ל וי"ל בזה

אחז"ר עיינתי עוד במקנה קדושין (כ"ב) שם שכתב שבמציאה ומתנה ונכסי הגר דאין שום חיוב כנגדו בודאי מועיל המשיכה בקרקע בעציץ נקוב עייש"ה והוא סעד גדול לדברי שכתבתי: ז"ל ומה שפירש דלא קני [כו] שם בתוס' ד"ה כיון בנעילת דלת אין נראה דבגיטין פרק הזורק (ע"ז) אומר גבי גט דתיזיל איהי ותיחוד ותפתח אלמא לנעילה לחודי' קניא שלא היה יכול לעשות שום מנעול דשבת הי' ואע"פ שאסור לקנות בשבת בשכ"מ שרי וכו'. ולעד"נ לתרץ הקושי' הנ"ל דהנה נוכל לומר דהטעם דלא מהני נעילה לקנות ע"י הוא משום דבעינן שיהי' ניכר הקנין והיינו שנדע שרוצה לקנות בזה ובנעילה לחודי' לא מוכחא מילתא שעושה זה לשם קנין דדילמא לשמור הבית עשה כן וכ"כ הרא"ש בגיטין שם דמש"ה בעינן תיחיד ותפתח שבנעילה לחודי' לא מוכחא מילתא עיי"ש וברמב"ם פ"א מהל' מכירה ה"י ובה"ה ובכ"מ מ"ש בזה. ונוכל לומר דסובר הרשב"ם דבנכסי הגר לא מהני נעילה דלא ניכר שעושה לשם קנין ואפילו כי פתח ג"כ דדילמא לא איכוין לשם קנין [ואולי אם יאמר בפירוש בפני עדים שרוצה לקנות בנעילה מהני ורק הרשב"ם נקיט דבעשה מנעול בודאי קנה לעולם וצ"ע עדיין בזה] אבל היכא דאיכא דעת אחרת מקנה והרי ע"כ היו עסוקין באותו ענין בודאי דמהני נעילה דהא ניכר ומוכחא מילתא שעושה לשם קנין ועיין במהרש"א שכ' דאין לחלק בנעילה בין איכא דא"מ או לא ובאליהו רבא כ' באמת לחלק כן אבל לפי האמור א"ש לחלק כן ומש"ה בגט שכ"מ שהיו עסוקין באותו ענין וא"כ בודאי דמוכחא מילתא שעושה לשם קנין. ונוכל להוסיף עוד ולומר דהא הגט היה נכתב בע"ש וע"כ הי' נכתב הזמן כהוגן בע"ש וא"כ הי"ל מוקדם ועיין אהע"ז (סי' קל"ו) בב"ש (סק"ז) וע"כ צ"ל הואיל דבודאי קלא אית להו וכשר בכה"ג כדאמרינן בגיטין (י"ח) גיטין הבאין ממדה"י קלא אית להו למילתא וא"כ ה"נ גבי שכ"מ קלא אית להו למילתא וא"כ הכל יודעין שהאשה עושה הנעילה לשם קנין ודוק

והנה מדי עיוני בענין זה עיינתי במג"א (סי' של"ט סק"ט) גט שכ"מ וראיתי שם בהגהות הגאון מוהר"ע זצ"ל במג"א (סק"ו) שכ' שם להסתפק אם מוצא בשבת דבר הפקר מה דאין בו איסור טלטול צ"ע לדינא אם מותר לזכות כיון דליכא מקנה וקונה אינו בכלל אין קונים בשבת כו' והביא ראי' לאיסור ממס' גיטין (ע"ז) דההוא גיטא דא"ל תיזיל ותיחוד ותפתח והלא באמת איכא איסורא להקנות בשבת ורק משום שלא תטרף דעתו של שכ"מ התירו והלא איכא תקנה שיפקיר השכ"מ החצר דלהפקיר ליכא איסורא כדאיתא במס' שבת (קל"ב) הואיל דבידו להפקירן. ועיין מג"א (סי' י"ג ס"ק) ותוכל האשה לזכות בו מן ההפקר ולא נצטרך להתיר האיסור בשביל שכ"מ אלא ע"כ דלזכות בהפקר בשבת ג"כ אסור וא"כ ע"כ נצטרך להתיר בשביל שלא תטרף דעתו והתירו בכה"ג עכ"ד. והנה לכאורה י"ל בזה ע"פ מ"ש האליה רבא בדברי הרשב"ם לתרץ קושית התוס' מהא דגיטין (ע"ז) דיש חילוק בנעילה בין איכא דא"מ דמהני קנין נעילה אבל היכא דליכא דא"מ לא מהני נעילה לקנין ודלא כמהרש"א שכ' דדוחק לומר כן וא"כ לא הי' מהני אם היה מפקיר השכ"מ דא"כ לא הי' דא"מ ולא היה מהני נעילה לקנות בו. אולם התוס' ע"כ לא ס"ל לחלק כן ורק נעילה מהני גם בנכסי הגר וא"כ ראיית הגאון ז"ל נכונה. אולם באמת נוראות נפלאתי בראיה זו דהא באמת הקשו התוס' שם בגיטין בד"ה ותיזיל דאמאי לא הוי כמו טלי גיטך מע"ג קרקע וכתבו בזה דכיון שהגט בא מרשות הבעל לרשותה הוי כאילו נתנה לה והנה זה ניחא באם החצר הוא של הבעל ונותן לה החצר עם הגט כאחד שייך זה אבל אם יפקיר הבעל החצר א"כ כשתזכה בהחצר מן. ההפקר הוא דקא זכי והוי עלי גיטך מע"ג קרקע ומש"ה היו צריכין דוקא שיקנה לה החצר אבל לעולם נוכל לומר דמותר לזכות דבר מן ההפקר וז"פ ובמק"א הארכתי קצת בענין הפקר בשבת ועיין מס' עירובין (דף ע"א ע"א) גבי ישראל וגר שרויין במגורה אחת ומת גר מבעוד יום אע"פ שהחזיק ישראל אחר בנכסיו כו', כל הסוגיא וחזינן דישראל עשה קנין בשבת ודוחק לומר שבאיסור עשה הקנין או ששוגג הי' באיסור שבת ואם נימא דנעילה מהני בנכסי הגר הי' משכחת לה בנעילה אבל קנין חזקה הוא עושה איסור מלאכה והרבה י"ל בזה

עוד כתבו התוס' שם להקשות על הרשב"ם מהא דב"ב (נ"ז) גבי ההוא דתנן אלו דברים שיש להם חזקה ואלו שאין להם חזקה ופריך הש"ס מ"ש רישא ומ"ש סיפא א"ר כל שאילו בנכסי הגר קנה כו' א"כ הא דקתני סיפא הכניס תרנגולין לתוך הבית הרי זו חזקה בנכסי הגר נמי קנה והיינו טעמא דקנה מסתמא דכשנתן שם תרנגולין נעל דלת כדי לשמרם אלמא בנעילת דלת סני ואין לדמות נעילת דלת למבריח ארי וכו' עיי"ש. והנה עיינתי שם בב"ב (דף נ"ז) ראיתי שם ברשב"ם ד"ה בנכסי חבירו שמפרש פי' אחר והביא ואית דמפרשי דהכניס תרנגולין נמי הוי חזקה בנכסי הגר כו' ודחה זה עיי"ש. הרי שהרשב"ם לא ניחא לי' בפירוש זה ופי' פי' אחר בהסוגיא דב"ב שם קצרתי

[כז] (א) שם בתוד"ה כיון דמסר לו באה"ד וז"ל שלא הי' יכול עשות שום מנעול דשבת הי' ואע"פ שאסור לקנות בשבת בשכ"מ שרי שלא תטרף דעתו כו' עכ"ל. ועיין בשמ"ק כאן בד"ה כיון שמסר לו מפתח כ' בתוס' שלא הי' יכול לעשות שום מנעול. מ"מ אמירה לעכו"ם במלאכה דאורייתא לא היינו מתירין בשביל שכ"מ הר"א מגרמישא ז"ל. והנה לכאורה י"ל במ"ש דלא היינו מתירין אמירה לעכו"ם במלאכה דאורייתא כו' הא אם היינו מתירין הי' מהני לקנות ע"י עשיית העכו"ם המנעול הא אין שליחות לעכו"ם. ולכאורה י"ל בזה ע"פ מיש המח"א בהל' שלוחין (סי' י"א) דאף דאין שליחות לעכו"ם אבל אם הוא שליח בשכר דהוא פועל דידו כיד בעה"ב אמרינן יש שליחות והביא ראיה מן הירושלמי דמס' פאה ע"ש הבאתיו ג"כ לעיל על (נ"א ע"א) וא"כ הכא נמי שהי' העכו"ם עושה מנעול בשכר ואמרינן בכה"ג יש שליחות והיה מהני כאילו עשה הישראל בעצמו החזקה וקונה ע"י חזקה זו

אלא דאכתי קשה דהא הי' בשבת וא"כ הי"ל לומר דאשלד"ע ולהסוברים דאשלד"ע המעשה בטל וא"כ לא מהני כלל החזקה ואף דהכא לא שייך לומר דהמעשה בטל דהא כבר אית איתעביד המעשה מ"מ נימא דהשליחות בטל ולא חשוב כאילו עשאו המשלח והנה להאי לישנא דפ"ק דב"מ (דף יו"ד) דתליא בין השליח בר חיובא והכא השליח לאו בר חיובא ואמרינן שליחות ורק להאי לישנא דאי בעי עביד וה"נ אי בעי עביד וא"כ הי"ל לומר אשלד"ע ולכאורה י"ל בזה: