אמרי הצבי א רמב

לבנים הקטנים בודאי דלא פקע השעבוד מן המשכון במחילה לבדה וא"כ קשה האי סוגיא דידן והרי הריטב"א כ' בפירוש דגם במשכנו בשעת הלואתו ג"כ הדין דקונה משכון ולא נוכל לתרץ כדברי המוהר"ם בתשו' (ע"ד) הנ"ל. וראיתי בספר אמרי בינה דיני יו"ט (סי"ג) האריך בזה ונדחק ליישב דמ"מ כיון דיש ברשות הישראל תמיד לסלק החוב ולהפקיע הקנין ממילא כשמת ואין מי שירשנו נפקע ממילא קנין של הגר עייש"ה בדבריו שהאריך שם בענין ספיקו של השעה"מ בפ"ה מאישות אם יוצא באתרוג שהיא משכון בידיו. ולענ"ד ליישב הקושיא הנ"ל לשיטת הריטב"א וסייעתו דלא מהני מחילה בחוב שיש עליו משכון דהטעם דלא מהני מחילה הוא משום שיש לו קנין בגוף המשכון ומיהו אם הלוה רוצה לשלה לו חובו בודאי דהמלוה מחויב להחזיר לו המשכון ותו אין לו שום צד זכי' כלל בגוף המשכון וא"כ גבי משכון של גר אם הלוה אומר שרוצה לשלם החוב מחויב הוא להחזיר המשכון ופקע קנינו שקנה להמשכון הזה לאחר מיתת הגר ובדמי החוב הרי לא עשה בו המחזיק שום קנין והיאך שייך לומר שיתן לו הלוה להמלוה דמי החוב שחייב הוא להגר הלא לא עשה שום קנין בהמעות ואדרבה אמרינן דהלוה הוא מוחזק בהמעות והוא קודם לזכות בו משא"כ במוחל החוב שיש לו על המשכון אמרינן דלא מהני המחילה ומשום דהוא יש לו קנין בגוף המשכון ובאמת אם זה בא לשלם לו דמי החוב והוא אינו רוצה לקבל מ"מ מחויב הוא להחזיר לו המשכון וכופין אותו להחזיר המשכון ואם אח"כ אינה רוצה לקבל המעות בודאי דמהני המחילה דכיון שהחזיר המשכון לבעליו פקע זכותו שהי' לו בו והרי הוא מעתה כשאר חוב דעלמא בנא משכון דבודאי מהני מחילה על חוב הזה ודוק. ועיין בש"ע ח"מ (סי' רמ"א ס"ב) כ' הרמ"א ז"ל וי"א אפילו הי' לו שטר או משכון עליו אפ"ה הוי מחילתו מחילה בדברים בעלמא. מרדכי פ"ק דסנהדרין. ועיין בש"כ שם ועיין בח"מ (סי' י"ב ס"ח) ובסמ"ע (ס"ק כ"א) ובש"כ (ס"ק י"ז) מ"ש בזה. ועיין לעיל בסוגיין [אוי"ד אוק"א] מ"ש שם בשם הקצה"ח ויש לפלפל בזה

ובעת סידור הדברים הי' נלע"ד ליישב סתירת המוהר"ם ז"ל שהקשה המח"א ז"ל והוא די"ל דהנה אף דאם נימא דב"ח קונה משכון שלא בשעת הלואתו מ"מ לא אלים הקנין הזה כמו שיש להאדון קנין בגוף העבד עברי דבע"ע יש לו ממש קה"ג לזמן דהיינו על שש שנים ואין ביד העבד להוציא א"ע מן רשות האדון והא דיוצא בגרעון כסף הוה כמי שמוכרו לו בחזרה וגזה"כ הוא דהאדון מחויב לקבל דמי פדיונו אבל במשכון שלא בשע"ה נהי דיש לו קנין בו מ"מ אין הקנין הזה אלים כ"כ דנימא דעד אותו הזמן יש להמלוה קנין בהמשכון דהא כל אימת שישלם לו הלוה בע"כ פקע זכותו וזה שדן המוהר"ם ז"ל דאף דב"ח קונה משכון אבל אין גופו קנוי להמלוה והיינו משום דביד הלום לשלם לו ויופקע הקנין הזה ודן המוהר"ם ז"ל עלה דשוב מהני ג"כ מחילה דהי"ל כאילו אמר לו התקבלתי אבל זה דוקא היכא דשילם לו או דמחל לו אבל אי ליכא חדא מהני שפיר יש לו להמלוה קנין בהמשכון ורק דלא אלים כ"כ כמו ע"ע אבל מ"מ יש למלוה קנין בגוף המשכון כ"ז שלא שילם לו או שמחל לו דהוי כא"ל התקבלתי וא"כ כשמת הגר ולא מחל החוב עדיין נשאר הקנין כמו שהיה וא"כ אם הוא משכון שלא בשעת הלואתו דיש להמלוה קנין בהמשכון הרי נשאר עדיין הזכות והקנין הזה ומש"ה אין מוציאין מיד המחזיק וזה שכ' המוהר"ם ז"ל דסוגיא דפ' הפרה איירי דוקא במשכון בשעת הלואתו כנלע"ד ליישב הסתירה הנ"ל ודוק

[יח] דף נ ע"א מיתיבי החופר בור ברה"ר ופתחו לרה"י והחופר בורות ברה"י הסמוכה לרה"ר כגון אלו החופרים לאושין פטור וריבר"י מחייב עד שיעשה מחיצה עשרה כו'. ועיין בש"ע ח"מ (סי' ת"י ס"ט) הבונה סמוך לרה"ר רשאי לחפור לצורך היסוד אפילו לצד רה"ר ואם הוזקו בו פטור כיון שעשה ברשות ובסמ"ע (ס"ק י"ג) אפילו להרחיבו לצד רה"ר נראה דר"ל דל"מ דמותר לעשות ברשותו בתוך ד"ט סמוך לרה"ר אף דבלא לצורך בנין הוה אסור וכמ"ש בסמוך בס"ו אלא אפילו לחפור עד סוף גבולו והיינו שהרחיב קצה הבור עד שהי' עומדת פתוחה בצד הרה"ר ממש מותר עכ"ל. והש"כ (בסק"א) כתב וביש"ש כתב שהוא טעות וחייב לשלם והש"ס מיירי כשכנס החומה לתוך שלו והחפירה הוא בחלק הכניסה ע"ש שהוכיח כן ודלא כמ"ש בסמ"ע (ס"ק י"ד) וכ"כ הב"ח עכ"ל. ולא זכיתי להבין ד"ק של הש"כ דהא הסמ"ע כתב בפירוש (בס"ק י"ג וס"ק י"ד) דדוקא מיירי בחופר בתוך שלו רק שהוא סמוך לרה"ר וגם היש"ש כתב ג"כ כן וליכא פלוגתא כלל בין הסמ"ע והיש"ש

שוב ראיתי בדרישה הביא דברי היש"ש מה שהקשה על הטור וכתב שם דבאמת גם כוונת הטור הוא ג"כ דוקא רק היכא שכנס לתוך שלו והרחיבו להבור עד סמוך לרה"ר ממש יעו"ש וכתב ג"כ שם דאפילו אם נפרש דברי הטור דמותר לחפור אפילו בתוך הרה"ר ממש כל שהוא לצורך בנין שרי ואם הזיק פטור והא דקתני בב"מ (קי"ח) כל המקלקלין אע"פ שעשה ברשות אם הזיקו חייבים לשלם צרכינן לומר דס"ל להטור דלאו כללא הוא אכל דבר יעוש"ה. ועיין בט"ז שם שהביא דברי הסמ"ע הנ"ל בס"ק י"ד וכ' וז"ל במ"ש הסמ"ע בשם הרי"ף לחלק בזה קשה ממשנה פ' הגוזל בתרא כו' אלא דק"ל ממה דאוקמינן בפרק בתרא דב"מ הך מתני' דלהוצאת זבלים לר"ה דחייב בהיזק דלא כר' יהודה דאמר בנר חנוכה שהזיק דפטור אלמא דס"ל לת"ק דחייב ומ"ש זה מחופר סמוך לר"ה דכאן דהא בנר חנוכה הוא עושה ברשותו ואינו אלא לפי שעה ואפ"ה חייב לרבנן וצ"ע עכ"ל. ולעד"נ דהא דבנר חנוכה מחייבי רבנן הוא ג"כ דוקא היכא דהניח הנר מבחוץ לרשותו כגון שלא הניח כלום מרשותו לצד הרה"ר ובכה"ג הוא דמחייבי רבנן אבל אם הכניס כותל ביתו מבפנים לרשותו והרחיק מעט מרה"ר דאז המקום שאצל ביתו והוא סמוך לרה"ר הוא שלו בכה"ג שפיר נוכל לומר דפטרי רבנן ג"כ ומשום דבשלו הוא עושה ואין קבוע לדורות רק לזמן מועט

ומצאתי ראיה לדברי מדברי הרשב"א ז"ל מובא ג"כ בשמ"ק סו"פ הכונס על הא דר"י אומר בנר חנוכה פטור וז"ל בד"ה רי"א בנ"ת פטור מפני שהוא ברשות כלומר ברשות דמצוה וכדאמרינן בפרק המניח על פתח ביתו משום פרסומי ניסא ומיהו לאו כל מוציא ברשות מצוה פטור שאלו עשה סוכתו סוכה דמצאה על פתח ביתו מבחוץ והוזקו בו חייב כדאיתא בירושלמי כגון אלו שעושין סוכות בפתחי חנויותיהן בחג מפני שהוא רשות ובא אחר והוזק בו חייב אלא כי קאמר ר"י בנ"ח שהוא מצוה להניחה על פתח ביתו משום פרסומי מצוה הרשב"א ז"ל עכ"ל. והנה הא דעושין סוכות ע"כ מיירי שעושין על הרה"ר ממש דאל"כ רק שהוא על מקומו הסמוך לביתו וכגון שהכניס כותל ביתו והרחיק מצד הרה"ר הכי יהי' אסור לו לבנות ביתו שם הלא הוא מקום שלו ואם יבנה שם ביתו והוזק בו אחר הכי יתחייב בעה"ב לשלם בודאי דזה אינו וע"כ הוה הפי' שבנה סוכתו על מקום הרבים ממש ובכה"ג בנר חנוכה סובר ר"י דפטור ובזה הוא דפליגי רבנן ומחייבי אבל אם באמת הניח הנר חנוכה על מקום שלו הסמוך לרה"ר וכגון שהרחיק כותל ביתו מן הרה"ר והכניסו לתוך שלו ואח"כ הניח שם הנר חנוכה אצל ביתו מבחוץ פשיטא דגם רבנן פטרי וא"כ ל"ק כלל קושית הט"ז ז"ל

[יט] שם ע"א ת"ר מעשה בבתו של חנינא חופר שיחין שנפלה לבור גדול כו' אלא כך אמרתי דבר שאותו צדיק מצטער בו יכשל בו זרעו ובתוס' ד"ה דבר בירושלמי שקלים פ"ה מלאך בדמות ר' חנינא נזדמן לה עכ"ל

ונלע"ד הכוונה בזה בהקדם מ"ש בשמ"ק כאן בד"ה יכשל וז"ל ולר' נראה לפרש אמרתי כלומר השמעתי דבר זה לפני הקב"ה והם דבר שנצטער וכו' והסכים הקב"ה לדברי שכן דרכו של הקב"ה שמסכים לסברת הצדיקים שבדור וכשמת בנו בצמא כבר מת ר' חנינא וכן מצינו בחגיגה שלא היו אומרים דבר במתיבתא דרקיע בשם ר"מ מפני שלמד מאחר עד שאמר רבה בר שילא לאליהו ומאי איכפת ליה ר"מ אגוז מצא בירר את האוכל וזרק את הפסולת והסכים הקב"ה לדעתו ואמרו מכאן ואילך דיבר בשם ר"מ עכ"ל

ונראה לענ"ד להבין דבריו הקדושים ז"ל עפ"י מה ששמעתי בילדותי מפי צדיק אלופי המאוה"ג מו"ה זאב דוב ז"ל