אמרי הצבי א רלט

והנלע"ד בזה ובהקדם יבואר במאי דקאמר הש"ס או דילמא דעתי' נמי אשטרא וכתב המוהרש"ל בד"ה דעתי' נמי אשטרא וז"ל נ"ב אין הפי' של נמי שכוון לזכות בשניהם שהרי שני הפכים הם אם דעתו לזכות בקרקע א"כ צריכא לי' שטרא וא"א לקלקלו ואי דעתו אנייר א"כ אין דעתו על הקרקע וק"ל אלא ה"ק נמי אשטרא כלומר תמצא נמי אדם שדעתו יהיה על השטר ודוק וכן יראה מפירש"י למבין במה שפי' על וכי לצור עפ"י צלוחיתו ודוק עכ"ל המוהרש"ל ז"ל. והנה דבריו הקדושים אינם מובנים כלל לכאורה וגם הלשון שכ' אם דעתו לזכות בקרקע א"כ צריכא ליה שטרא וא"א לקלקלו ג"כ אינו מובן כלל אפי' פי' המלות

והנלע"ד בזה דהנה בהא דקאמר הש"ס מאן דמחזיק בשטרא אדעתי' כו' ושטרא נמי ל"ק דלאו דעתי' אשטרא כו' דמדוע נימא כן דכי רצה לזכות בקרקע לא היה דעתיה אשטרא דילמא היה דעתו לקנות תרווייהו השטר וגם הקרקע ונהי דלא קנה הקרקע אבל הנייר עכ"פ קנה ולכאורה י"ל בזה

אולם הנכון בזה דזה דוקא בשטר מכר ומתנה אז הוא דיכול המחזיק לקנות השטר עם הקרקע דהיינו שיקנה שניהם דהיינו שיכול לקנות הקרקע ויקנה השטר עמו וכדכ' הרשב"א מובא ג"כ בשמ"ק כאן דאם עשה קנין חזקה בהקרקע דאז קנה גם השטר הואיל דשטר אפסרא דארעא הוא או אם עשה קנין חזקה בהקרקע וגם עשה קנין בהשטר דבודאי קנה שניהם אבל בשטר מלוה ששעבד לו קרקעותיו דאז אינו יכול לקנות שניהם דממנ"פ אם נימא דקנה הקרקע הואיל דהוה כמו אלו גבאו בחובו ונהי דהלוה יכול לשלם אח"כ החוב ומחויב הוא להחזיר הקרקע להלוה מ"מ הלא אם תרצה לומר שהמחזיק זכה בהקרקע ע"כ צריך אתה לומר דלא מיקרי הקרקע של הלוה הואיל דיכול לפרעו החוב דא"כ הרי הול"ל דנפקע החוב לגמרי דהא מת הגר וע"כ צריך אתה לומר דכ"ז שלא פרע לו החוב הרי מיקרי הקרקע של המלוה דהיינו של הגר וא"כ הרי השטר מלוה שכתוב בו השעבוד אינו של המלוה כלל רק צריך להחזיר לו להלוה וא"כ האיך יכול המחזיק לקנות גוף השטר הלא אין השטר כלל של הגר רק הוא של הלוה דהא הלוה נותן שכר הסופר והנייר ואם תאמר שיכול לזכות בהנייר האיך יכול לזכות גם בהקרקע וע"כ דבכה"ג בשטר מלוה ששעבד לו קרקעותיו אם מת הגר אין המחזיק יכול לזכות בשניהם רק או בשטר או בהקרקע וז"פ

אמנם אכתי י"ל בזה דהא אם כוון לזכות בשטרא אמאי יכול לקנות השטר הלא אם יפרענו הלוה החוב א"כ הרי מחויב המלוה להחזיר לו השטר וא"כ נימא דהשטר הוא רק כמו משכון וא"כ נימא דגבי נידון דידן דפקע שעבודא דהא השטר לא הוי רק כמו משכון. אולם י"ל בזה עפ"י מ"ש בש"ע חו"מ (סי' ס"ו סכ"ג) המוכר שט"ח כדינו אם חזר ומחלו ללוה מחול מיהו אין הלוקח מחויב להחזיר ללוה שטרו והיא שיטת הרשב"א ועיי"ש בש"ך (ס"ק ע"ו) מ"ש בזה והקצה"ח (ס"ק כ"ז) האריך בזה ואסברה לה לשיטת הרשב"א והעלה דהמלוה זכה בגוף השטר ויש לו קנין בגוף השטר שנתן לו הלוה ורק אם הלוה פורע לו חובו אזי מחויב המלוה להחזיר לו אבל הברירה ביד המלוה אם ירצה להחזיק לעצמו השטר ולא לגבות החוב הרשות ביד המלוה ואין הלוה יכול לכופו שיקבל המעות ויחזיר לו את השטר והביא ראיה לזה מסוגיא דידן דא"ל אין לצור ולצור ואי נימא דהשטר הוא בתורת משכון ואם המלוה רוצה להחזיק בשטרו ולא לגבות החוב יכול הלוה לכופו שיקבל המעות ויחזיר לו השטר וא"כ לא הוי השטר אלא כמו משכון א"כ כשמת הגר הרי פקע לה השעבוד וא"כ אמאי יכול המחזיק לזכות בהנייר אלא ע"כ דלא הוה השטר כמו משכון רק שהוא קנוי לגמרי להמלוה עכ"ד. והנה על ראייתו יש להשיב לפי מה שאבאר לקמן בעזה"י אבל עכ"פ זאת היא העולה דהשטר הוא לגמרי של המלוה ויש לו בו קנין ממש ועיין בנתה"מ שם מ"ש בזה

ודברים הללו שכתבתי נוכל להעמיסם בדברי המוהרש"ל ז"ל על הא דקאמר הש"ס או דילמא דעתי' נמי אשטרא דאין הפי' של נמי שיהיה כוונתו של המחזיק לקנות שניהם כאחד דהיינו השטר וגם הקרקע שהרי שני הפכים הם אם דעתו לזכות בהקרקע א"כ ע"כ צ"ל דמיקרי זה כגבוי דהיינו כאלו הקרקע כבר יצאת מרשות הלוה הממשכן ומש"ה לא אמרינן בי' דפקע שעבודו כשמת הגר א"כ האיך יכול לזכות בהשטר דהא תו הוי השטר של הלוה וכמו שכתבתי לעיל וזה הוא כוונת המוהרש"ל במ"ש אין הפי' של נמי שכוון לזכות בשניהם שהרי שני הפכים הם אם דעתו לזכות בקרקע א"כ צריכא ליה הטרא וא"א לקלקלו. דברים הקדושים הללו צריכים תיקון הלשון קצת ורק כוונתו הוא כמ"ש דצריך לו השטר להחזירו להלוה וזה שכתב עוד ואי דעתו אנייר א"כ אין דעתו על הקרקע והכוונה ג"כ כמ"ש דאם כוונתו על הנייר וע"כ צרכינן לומר דהנייר מיקרי של המלוה לגמרי וא"כ האיך יכיל לזכות בהקרקע ג"כ דבשניהם כאחד א"א לו לקנות ורק באחד מהם הוא דיכול לזכות וז"ש אלא ה"ק נמי אשטרא כלומר תמצא נמי אדם שדעתו יהיה על השטר וכוונתו שירצה לקנות רק השטר בלחוד וזה יכול לקנות רק שהאיבעי' הוא אם דעתו של אדם כן לקנות רק הנייר בלבד כנלע"ד בכוונת המוהרש"ל

ועפ"י הצעה הנ"ל שפיר, נוכל לומר דזה שדחקו לרש"י ז"ל לפרש האיבעיא דהוא רק בשטר שעבוד משום דהיה קשה לרש"י ז"ל דאי נימא דמיירי בשטר מכר או מתנה א"כ מאי קאמר הש"ס מאן דמחזיק בשטרא אדעתא דארעא הוא דמחזיק ובארעא הא לא אחזיק ושטרי נמי לא קנה דנימא דכוונתו היה לקנות שניהם השטר וגם הקרקע ונהי דלא קנה הקרקע אבל השטר מיהו קנה אבל אם נימא דמיירי בשטר שעבוד א"ש דהא בשטר שעבוד לא יוכל לקנות שניהם כאחד רק או השטר או הקרקע ומש"ה קא מיבעי' להש"ס ובארעא הא לא אחזיק ושטרי נמי לא קנה דלאו דעתי' אשטרא והפי' הוא דמי אמרינן דכוונתו היה רק אקרקע או דילמא דמתרמי אדם שרוצה לקנות רק השטר בלחוד וכמ"ש המוהרש"ל ודוק

(ב) אולם אכתי תיקשי קושית השמ"ק בשם הר"א מגרמיזא ז"ל דהא אם מיירי בשטר שעבוד א"כ הלא הול"ל דפקע שעבודא כמו דסובר רבה גבי משכון וא"כ אמאי קאמר הש"ס ובארעא הא לא אחזיק דמשמע הא אחזיק בארעא קני לה לארעא והלא פקע שעבודא כיון דנכסי הגר הם הפקר וכדאמר רבה לקמן גבי משכונו של גר ביד ישראל

והנלע"ד בזה דנוכל לומר דרש"י ז"ל היה סובר דר"נ ורב ייבא סבא לא היו סוברים להא דרבה דס"ל דפקע שעבודו גבי משכון רק דלא אמרינן דפקע שעבודו וכן נוכל להוכיח קצת מדברי הג"א בכאן שכתב וז"ל ובא"ז פסק כרבה המחזיק בשטרותיו של גר לא קנה הקרקע שנשתעבדה בזה השטר ואם זכה בנייר בעיא הוא ולא איפשטא עכ"ל. ולכאורה דבריו הקדושים אינם מובנים כלל דהא לשיטתו דמיירי בשטר מלוה שכן כתב לא קנה הקרקע שנשתעבדה בזה השטר א"כ תיקשי למה דקדק וכתב המחזיק בשטרותיו של גר אפילו אם החזיק בגוף הקרקע ג"כ לא קנה הקרקע המשועבדת דהא פקע שעבודו אלא ע"כ דס"ל להג"א דרבה הוא דסובר דפקע שעבודו ומש"ה פוסק כרבה והדר הביא לההוא איבעיא דרב ייבא סבא דלא קנה הקרקע והטעם הואיל דלא החזיק בהקרקע אלא בהשטר הא אם הי' מחזיק בהקרקע שפיר היה קונה להקרקע דלא אמרינן פקע שעבודו ורק אם קנה השטר זה הוא איבעיא דלא איפשטא אם כוונתו היה לקנות רק הקרקע ולא רצה לקנות כלל השטר או דרצה לקנות גם השטר וקמה לה באיבעיא דלא איפשטא והוא דלא כשיטת הרמב"ם ושאר הראשונים ז"ל דס"ל דאיפשטא האיבעיא דקנה לי' לשטר לצור ולצור. אבל עכ"פ חזינן דהג"א סובר כן דרב ייבא סבא ור"נ לא סבירא להו להא דרבה דפקע שעבודו וא"כ נוכל לומר דגם רש"י סובר כן וא"כ מש"ה פירש"י אליבא דאיבעיא דרב ייבא דמיירי בשטר שעבוד ולא בשטר קנין ומשום דלא מצינן לפרש דמיירי בשטר קנין וכמו שכתבתי לעיל ולא תיקשי ג"כ דהא פקע שיעבודא דהא רב ייבא סבא ור"נ לא סבירא להו להאי סברא דפקע שעבודא ודוק. ועיין בש"כ (סי' ער"ה סק"ג וסק"ד) מ"ש בזה וי"ל בדבריו

והנה לפי מה שכתבתי בפי' דברי הג"א הנ"ל א"כ נוכל לומר דלעולם דשטר מלוה לא קנוי הוא לגמרי להמלוה רק דהוא כמשכון אצל המלוה והא דמספקא לי' להש"ס אי קנה הנייר או לא הוא משום אם היה כוונתו לקנות הנייר או לא והא דלא אמרינן פקע שעבודא דהא רב ייבא סבא ור"נ לא ס"ל להאי סברא