אמרי הצבי א רלח

דממילא כן נראה לע"ד בפירוש דברי הכ"מ והסמ"ע הנ"ל

והנה לכאורה איני מבין הא דאמרינן דבמת הגר האם זכתה בהולדות הלא האם אינה יורשת את הבן גם כי לית ליה משפחת האב כגון שהוא גר ועי' ב"ב (דף קי"ד ע"ב) בתוס' סוד"ה ונראה לר"ת ולר"י דבגיורת קאמר דיורשת את בנה ונ"מ שלא יהיו נכסיו הפקר עכ"ל. והנה התוס' כתבו זה למ"ד דהאם יורשת בנה אבל להלכה פסקינן דאין האם יורשת את בנה וגם אם האב הוא גר ג"כ אין האם יורשת את בנה ועי' בחו"מ (סי' רע"ו ס"ד) וברמ"א שם וא"כ ה"ה הכא אמאי חזכה האם בדמי ולדות ולפי"ד הכ"מ הנ"ל הואיל דהכתוב קראה וילדיה גילה רחמנא דיורשת הזכות של דמי ולדות ונ"ד לירושה אחר שהיה בעולם כבר ואכתי י"ל בזה: אחז"ר עיינתי בתה"ד (סי' שנ"ב) שהביא הרמ"א (בסי' רע"ו) ודן שם בשתוקי שנתן ביתו לאמו במתנת ש"מ ואחר מיתתו זכה ראובן בהבית דכתב דלהרי"ף ועוד קדמונים שתוקי איתא במתנת ש"מ דהא דגר ליתא במתנת ש"מ הוא דוקא כשנותן למי שראוי ליורשו כו' וכתב וז"ל וא"ת דבנ"ד אפי' הרי"ף כו' מודים דלא מהני מתנת ש"מ דאקרי נמי ראוי ליורשו האם את בנה היכא דליכא יורש מן האב והכי ס"ל לר"י משום רשב"י כו' ואע"ג דאנן לא קיי"ל הכי כו' מ"מ מיקרי טפי ראוי היה ליורשו מהורתו שלא בקדושה דליכא מ"ד דירית ליה לאבא כו' ע"ש מ"ש בזה. ולע"ד לא זכיתי להבין הקושיא כלל דבשלמא אם אמו היתה ג"כ גיורת היה שייך להקשות כן, אבל התם דאמו ישראלית א"כ אם נימא דהלכה כרשב"י דהאם יורשת בנה א"כ הלא מיד כשמת השתוקי זכתה אמו בהנכסים מדין, יורש ופשיטא דלא מהני מה שזכה ראובן אח"כ וצ"ע אצלי להבין בזה דבריו הקדושים של התה"ד

[יג] שם ע"א תוד"ה חמרתא מעברתא וא"ת הא גבי בור תנן בשלהי פרקין נפל לתוכו עבד או אמה פטור ולא אמרינן דהוי כחמרתא מעברתא ולא נמעטי' משור ולא אדם כו'. ולעד"נ בזה דהנה לכאורה י"ל לרבה דאית ליה יש דמים לבן חורין עיין לעיל (דף מ"ג) וכ"פ הראב"ד בהשגות בפ"י מהל' נזקי ממון וא"כ אמאי יהיה שור פטור מדמי ולדות והלא יש שוויא להולדות וא"ל דגלי קרא דכתיב כי ינצו אנשים ודרשינן ולא שוורים א"כ תיקשי דנילוף מיניה דאין דמים לבן חורין. מיהו י"ל בזה דהא חזינן דאם אדם הכה את האשה והפילה דחייב לשלם דמי ולדות וא"כ חזינן דיש דמים לבן חורין אלא די"ל דהוא גזה"כ וא"כ לא ידעינן אי יש דמים לב"ח והא דאדם משלם דמי ולדות הוא משום האי טעמא והא דשור פטור מדמי ולדות הוא מגזה"כ וזה הוא דפליגי אמוראי דרבה סובר דיש דמים ואמוראי דפליגי סוברים דאין דמים לבן חורין וי"ל בזה

אולם י"ל עוד בזה דנהי דרבה סובר דיש דמים לבן חורין היינו דוקא היכא דהוא גדול כבר ויש לו זכות בנפשיה בכה"ג הוא דאמרינן דיש דמים לבן חורין ובר דמים וגובין היורשים מן המזיק אכל אם עדיין הוא עובר דלית ליה זכות בנפשיה ואביו ג"כ לית ליה זכות בו דהיכן מצינו דיהיה לאביו זכות בבניו שיהיה לו קנין הגוף בו דאין לו לאב קנין הגוף בבניו ודוקא בעבד כנעני יש לו לאדון קנין הגוף בהעבד אבל לא בבן חורין והא דקאמר הש"ס במסכת קידושין (דף ט"ז) זאת אומרת עבד עברי נופו קנוי לאו לכל מילי אמרינן דאית ליה לאדון קנין הגוף בו ורק לענין דלא מהני מחילה לגרעון אבל לא לכל מילי וכ"כ הרשב"א שם בקידושין יעוש"ה. וא"כ הואיל דאין להאב קנין הגוף בבניו א"כ גם בעובר פשיטא דלית ליה לאב קנין הגוף בעובר שלו. ומש"ה א"ש הא דשור שנגף אשה דפטור מדמי ולדות דהא עיקר מה דאדם משלם דמי ולדות הוא ג"כ רק מגזה"כ דמשלם לבעל הולדות אבל מצד הסברא לא היינו אומרים כלל דלישלם דמי ולדות דלמי ישלם דהא אין להאב זכות וקנין כלל בהעובר שלו כלל ורק דהתורה גלי דלישלם דמי ולדות להבעל והואיל דהתורה גילה כן תו היינו אומרים דגם שור ישלם דמי ולדות הואיל דגלי קרא והיינו אומרים. תו דהתורה גלי דיש להאב קנין בהעובר מדחזינן דמשלם דמי ולדות לבעל האשה וגלי קרא אנשים ודרשינן ולא שוורים וא"כ אמרינן דדוקא אדם שנגף אשה והפילה הוא דמשלם דמי ולדות ומטעם גזה"כ אבל שור פטור ונוכל לומר שפיר דהטעם הוא דשור פטור מדמי ולדות הוא משום דבאמת אין לאב קנין כלל בהעובר שלו וא"כ למי ישלם ואדם דמשלם דמי ולדות הוא רק מגזה"כ וא"כ לא תיקשי תו לרבה דסובר דיש דמים לבן חורין אמאי שור פטור מדמי ולדות דלישלם מדין מזיק דשאני הכא הואיל דאין לאב קנין הגוף בהעובר שלו וא"כ למי ישלם ואדם דמשלם דמי ולדות הוא משום גזה"כ דגלי קרא

אולם לכאורה י"ל דפליגי בסברא זו רבה ורב חסדא בסוגיין דאמר רבה לא שנו אלא שחבל בה בחיי הגר כו' אבל חבל בה לאחר מיתת הגר זכיא לה איהו בגווייהו ומחייב לשלומי לה לדידה אר"ח מרי דיכי אטו ולדות צררי נינהו וזכי' בהו אלא איתא לבעל זכה ליה רחמנא ליתא לבעל לא ופירש"י בד"ה זכיא בהו איהי דהא ולדות נכסי בעליהן וכשמת הגר ועדיין היא מעוברת היא החזיקה בהן והיא קודם לכל אדם כו' עי"ש.. והרי זו הסברא שכתבתי היא באמת סברת ר"ח דפריך וכי ולדות צררי נינהו אבל רבה סובר דיש לבעל האשה זכות וקנין הגוף בהולדות וכמ"ש רש"י ז"ל דהא ולדות נכסי בעליהן כו' עיי"ש

אמנם באמת א"ש דאחר דגלי לן קרא דמשלם דמי ולדות א"כ הרי זיכתה לו התורה דמי ולדות לבעל האשה וא"כ הרי היא כמו שיש לו קנין בעובר שלו וסובר רבה דבאשת גר אם חבל בה אחר מיתת הגר דזכי' איהי בגווייהו ורב חסדא פליג גם על זה וסובר דנהי דהתורה חייבה לשלם דמי ולדות לבעל הוא דוקא לבעל אבל האשה לית לה שום זכות בהעובר דהא גם להאב ליכא שום זכות בהעובר ורק הא דמשלם דמי ולדות לבעל האשה הוא משום דגלי קרא כו' וכמש"ל

והנה ראיתי בספר פ"י על הא דאמר רבה ל"ש אלא שחבל בה בחיי הגר כו' וז"ל כיון שמת הנר זכתה איהי כדין כל הקודם בנכסי הגר אבל א"ל דהא דזכה רחמנא דמי ולדות לבעל היינו כי איתא משום שזוכה בעל בנכסי אשתו כגון במציאתה ומעשה ידיה אבל אי ליתא לבעל אית לה חלק בגווייהו דהא בהדיא מסקינן לעיל מ"ג גבי גרושה דהתורה זכתה לבעל אפילו בא עליה בזנות משמע דאיהי לית לה שום זכות בגווה והיינו דפריך ר"ח אטו ולדות צררי נינהו וכ"מ להדיא מלשון רש"י ז"ל עכ"ד ז"ל. ונפלאות נפלאתי בזה דהא מאי דמעשי ידיה ומציאתה הוא לבעל הוא רק מתקנתא דרבנן וכדאיתא בכתובות (דף נ"ח) ובכמ"ד וצ"ע בזה. אם לא שנדחוק ולומר דכוונתו הוא דכמו דתיקנו רבנן מעשה ידיה ומציאתה לבעל ה"ה הכא גבי דמי ולדות אמרה התורה כן אבל זה דוחק לפרש כן

ועפ"י האמור נוכל ליישב היטב קושית התוס' הנ"ל דהא אם נגף שפחה והפילה דבכה"ג צריך לשלם דמי ולדות מדין מזיק דמשלם דמים דהא יש לו לאדון קנין הגוף בהשפחה ובהולדות וא"כ צריך לשלם מדין מזיק דאפי' להסוברים דאין דמים לבן חורין אבל בודאי דיש דמים לעבד ושפחה וא"כ שפיר קאמר ר"פ שור שנגח את השפחה ויצאו ילדיה משלם דמי ולדות מיט חמרתא מעברתא בעלמא הוא דאזיק דא"ק שבו לכם פה עם החמור וה"פ דעבד ושפחה יש לו להאדון קנין הנוף בהם וא"כ משלם דמי ולדות מדין מזיק ומשלם דמים אבל לא הוה הפי' דאין בכלל אדם רק דעבד ושפחה ג"כ הם בכלל אדם וא"כ ל"ק קושית התוס' דאמאי בבור פטור אם נפל לתוכו עבד ושפחה דהתם שאני דהואיל דממעטינן אדם מקרא דונפל לתוכו שור או חמור א"כ מימעט נמי עבד ודוק ועי' בתוס' מה שתי' בזה ועי' במהרש"א ושמ"ק ופ"י מ"ש בזה וי"ל בזה

[יד] (א) שם ע"ב בעי מיני' רב ייבא סבא מר"נ המחזיק בשטרותיו של גר מהו מאן דמחזיק בשטרא אדעתי' דארעא הוא דמחזיק ובארעא הא לא אחזוק ושטרי נמי לא קנה דלאו דעתי' אשטרא או דילמא דעתי' נמי אשטרא א"ל עגי מורי וכי לצור עפ"י צליחותו הוא צריך א"ל לצור ולצור ועיין כל הסוגיא שם ופירש"י בד"ה בשטרות של גר ששיעבד לו ישראל אחר קרקעותיו. ודברי רש"י ז"ל אינם מובנים כלל ועיין בשמ"ק כאן בד"ה בשטרותיו וז"ל פ"ה כו' והקשה מוהרא"ל א"כ מאי קאמר ובארעא הא לא אחזוק וכי אחזוק בה מהני הא פקע שעבודא ונראה דבשטר מכר איירי הר"א מגרמיזא ז"ל עכ"ל: