אמרי הצבי א כג

א"כ אמרינן דהלמ"מ היה דבצרורות אינו משלם רק ח"נ ורק על זה לבד היה ההלמ"מ ודוק

מיהו מהא דקאמר הש"ס שם ואמאי קרי לה תולדה דרגל לשלם מן העליה והא מיבעיא בעיא לרבא ח"נ צרורות מגופו משלם או מן העליה משלם לרבא מיבעיא ליה לר"פ פשיטא ליה כו' והרי חזינן דקא מיבעיא ליה לרבא אם ח"נ צרורות מגופו משלם או מן העליה הרי דהיה ספק בהלכה איך היה ההלכה ומשמע לכאורה כפירוש המוהרמ"ל וכפי שכתבתי בפירוש דבריו דבכה"ג דכולם מודים שהיה בזה הענין ההלמ"מ רק באיזה אופן היה ההלכה בזה שייך פלוגתא א"כ א"ש. אבל לסברת המהרש"ל הנ"ל וכפי מה שכתבתי בפירוש דבריו א"כ אינו מובן לכאורה. אם לא שנאמר דשניהם מודים דעל זה לא היה כלל ההלמ"מ אם לשלם מגופו או מן העליה רק דההלכה היה דנזק דצרורות דמשלם ח"נ וי"ל בכ"ז

(ג) והנה בגוף הדבר שכתב הרמב"ם ז"ל בהקדמה לפה"מ הנ"ל כבר העירותי איזה פעמים בזה וגם האריכו גדולי המחברים בעלי הכללים בספריהם ואין לי כעת הספרים לעיין בהם. והנה כעת ארשום איזה ציונים אשר לכאורה י"ל בזה וגם נראה מדברי רש"י ותוס' דלא ס"ל האי כללא ולפעמים נראה קצת מדברי התוס' דמודו להאי כללא דכייל רבינו הרמב"ם ז"ל

הנה במס' מגילה דף י"ח ע"ב כמאן כי האי תנא דתניא רבי ירמיה אומר משום רבינו תפילין ומזוזות נכתבות שלא מן הכתב ואין צריכות שירטוט והלכתא תפילין אין צריכין שירטוט מזוזות צריכין שירטוט אידי ואידי נכתבות שלא מן הכתב מ"ט מגרס גריסין ופירש"י ז"ל בד"ה והלכתא כך הלמ"מ עכ"ל הרי מבואר דאף דהוי הלמ"מ אפ"ה איכא בה פלוגתא, ועיין מס' עירובין דף ט"ו ע"ב איתמר פרוץ כעומד ר"פ אמר מותר ר"ה בריה דר"י אמר אסור ר"פ אמר מותר הכי אגמרי' רחמנא למשה לא תפרוץ רובה ר"ה ברדר"י אמר אסור הכי אגמריה רחמנא למשה גדור רובה ופירש"י אגמרי' רחמנא למשה כדאמר בריש פרקין מחיצות והלכותיהן הלמ"מ והרי דשייך פלוגתא בהלמ"מ ועיין עוד שם בעירובין כ"א ע"ב ברש"י ד"ה ויותר מהמה לעיל מיניה כתיב דברי חכמים כדרבונות אלו דברי תורה שנמסרו למשה על פה שנחלקו בהן חכמי ישראל לאחר שנתמעט הלב ושכחו כו' ע"ש. ואולי אין כוונת רש"י ז"ל בזה על הלכות שנאמרו למשה מסיני ורש"י נקיט רק הלשון דברי תורה שנמסרו למשה ע"פ וי"ל בזה. וע"ש תוד"ה מפני מה לא נכתבו וגם בהלכה למ"מ לא נתנו כדי שלא ישתכחו ונרשם בגליון הש"ס מהגאון מוהרי"ב ז"ל ע' שו"ת חו"י סי' קצ"ב כוונת תוס' בזה עכ"ל. ואין לי הספר חו"י לעיין בו ואולי כתב שם מענין הזה כי דרכו של הגאון בעל חו"י לעורר הרבה בעניני הכללים הגדולים. ועיין פסחים דף י"ז כל הסוגיא עד אר"פ אפילו למ"ד טומאת משקין דאורייתא משקי בי מטבחיא הילכתא גמירי לה ופירש"י הילכתא גמירי לה מסיני דלא מיטמאו. והנה אם נימא טומאת משקין לאו דאורייתא לא היה כלל ההלמ"מ. ועיין עוד שם ל"ח ע"ב כשבאתי והרציתי דברים לפני ר"א אמר לי ברית הן הן הדברים שנאמרו לו למשה בסיני איכא דאמרי ברית הן הן הדברים שנאמרו לו למשה בסיני ולא טעמא בעי ועיין רש"י שם הרי דללשון ראשון נאמר כן בסיני למרע"ה וללישנא בתרא לא נאמר כן בסיני. ואולי י"ל דגם ללשון ראשון לא הוי ממש הלמ"מ. ועיין עוד בפסחים דף פ' ע"ב בסוגיא דטומאת התהום הותרה לנזיר ועושי פסח וקמבעיא לרמב"ח כהן המרצה בקרבנותיהן אי הותרה טומאת התהום וגם פליגי שם מאיזה קרא ילפינן דטומאת התהום הותרה לנזיר ועושי פסח ולבסוף מסיק הש"ס דגמירי לה מהלמ"מ ע"ש. והרי חזינן דלא ידעו בס"ד מהלמ"מ וקא בעי למילף מקראי וגם היה להו ספק בכהן המרצה בקרבנותיהן אי הותרה להן טומאת התהום וי"ל בזה. מיהו י"ל דהא דקא בעי למילף מקראי היינו אף דהיה ידע מהלמ"מ אפילו הכי בעי למילף מקראי ג"כ. וכמדומה כי מצינו כמה פעמים כן דומיא דמילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא

והא דהיה ספק להש"ס בכהן המרצה בקרבנותיהן זה לא היה נחשב בכלל פלוגתא בהלמ"מ ורק שהיה ספק בדין. ומצינו במס' תמורה דף ט"ז שלש מאות הלכות שנשתכחו באבלו של מרע"ה וי"ל בזה. ועיין עוד בפסחים דף פ"ב ע"א בתוד"ה בשלמא בסה"ד וז"ל אך קשה ע"ז כיון דמסברא לא הוה אמרינן דישרף מיד אלא בעיבור צורה אי לאו דמסיק דהילכתא גמירי לה מאי קאמר ולרבה ב"א דאפילו פיגול בעי עיבור צורה מנלן לימא דלא גמירי הלכתא כו' ע"ש. ועיין מס' מ"ק דף ג' ע"ב דידהו היא הלמ"מ היא דאר"א אר"י משום ר' נחוניא איש בקעת בית חורתן עשר נטיעות וערבה וניסוך המים הלמ"מ אר"י כי גמירי הילכתא שלשים יום לפני ר"ה כו' והני הילכתא נינהו קראי נינהו כו' כל הסוגיא עיין שם היטב. וכבר העירותי בזה במק"א הרבה. ועיין מס' יומא דף מ"ד ע"ב וברש"י ד"ה מעלות דאורייתא ובתו"י שם עייש"ה אלמא דאיכא פלוגתא ר"א ב"א סבר דהוא הלמ"מ והגמ' דחי דלא הוי הלמ"מ. ועיין סוכה דף י"ט ע"א וברש"י ד"ה מחיצות עייש"ה. ועיין עוד שם בהא דקאמר הש"ס בפומבדיתא מתני וברש"י ד"ה ורבא נראה ג"כ דלא ס"ל האי כללא וקצרתי מאוד. ועיין תוי"ט פ"ה דמס' סוכה סוף מ"ה נקיט ג"כ דאיכא פלוגתא בדבר הלמ"מ עייש"ה. ועיין מס' קדושין דף ט' ע"א ברש"י ותוד"ה הילכתא מ"ש בזה. והנה המעיין שם היטב יראה דלפירש"י ופי' הראשון של התוס' שייך פלוגתא בהלמ"מ ולפי' השני של התוס' שם נוכל לומר דלא שייך פלוגתא בהלמ"מ דפירשו שם הלכתא מדינא. ועיין מס' נזיר דף למ"ד במתני' האיש מגלח על נזירות אביו כו' ובגמ' מ"ט א"ר יוחנן הלכה היא בנזיר פירש"י הלכה היא בנזיר שהבן מגלח ואין לנו ללמוד הימנו אלא מה שמסורת בידינו בן ולא בת כו' כל הסוגיא. ועיין הרע"ב במשניות ואין האשה מגלחת על נזירות אביה ואפילו היא בת יורשת ודבר זה הלכה מפי הקבלה עכ"ל. ולכאורה נראה הכוונה הלמ"מ והרי חזינן בה פלוגתא דת"ק ור' יוסי. וי"ל בזה. ועיין עוד שם במס' נזיר דף נ"ו ע"ב במתני' אר"ע דנתי כו' והתם הוא הלמ"מ. ואולי י"ל דר"ע לא פליג רק שהיה קשה לו הקושיא. ועיין סנהדרין נ"ג ע"א אמר רבא ארבע מיתות גמרא גמירי לה. ושם דף נ"ב ע"ב בד"ה אלא להקל עליה ולקמן מפורש שם דארבע מיתות כסדרן גמרא גמיר להו ר' יאשיה מסיני כו' והרי מבואר בסוגיא דאית ביה מחלוקת בהלמ"מ. עוד שם בדף פ"ח ע"ב ברש"י ד"ה קשר עליון מ"ש בזה. ועיין מנחות דף ע"ו ע"ב במתני' העומר היה מנופה בי"ג נפה כו' ופירש"י העומר היה הלכה למ"מ עכ"ל. ופליג התם ר' שמעון ואומר לא היה להן קצבה. ועיין עוד שם במנחות בדף צ"ב כל הסוגיא ובתוס' ד"ה גירסא בעלמא פ"ה כלומר דר"י לית ליה הלמ"מ בשתי סמוכות כו' ע"ש דרש"י לית ליה האי כללא וגם התוס' שהקשו על רש"י ע"ש ולא דחו פירש"י מכח האי כללא. ועיין תוי"ט סופ"ו דמס' מנחות מ"ז מ"ש שם עייש"ה. ועיין מס' חולין דף כ' ע"ב אבל למ"ד יש שחיטה לעוף מה"ת וברש"י ד"ה אבל מתורה שנמסרה על פה דהיינו הלמ"מ ע"ש וגם בזה מבואר דרש"י לא ס"ל להאי כללא

אולם עיין מס' יבמות דף ע"ז ע"ב בתוד"ה הלכה אני אומר וז"ל לאו הלכה למשה מסיני קאמר דא"כ אמאי פליג עלי' ר' יהודה אלא ה"ק הלכה אני אומר כך קבלתי מרבותי עכ"ל. והרי מבואר בהדיא בתוס' דלא שייך לומר דאיכא פלוגתא אי הוה זה הלמ"מ או לא. דאל"כ נימא דר' יהודה פליג ואומר דלא היה כן ההלמ"מ. ואולי י"ל דלא יסתרו התוס' הללו להני דוכתי שהבאתי לעיל דנראה דלא ס"ל להאי כללא והוא די"ל דכל זמן דמצינו לומר דפליגי בהלמ"מ מהיפוך אל היפוך דחד תנא יסבור דהיה כן ההלמ"מ ואידך יפלוג ע"כ צ"ל דסובר בבירור דלא היה כן ההלמ"מ דאי לא שמיע ליה בלחוד יקבל מן התנא דאמר דכן היה ההלכה וע"כ דצריכינן לומר דפליג ואומר דלא היה כן ההלכה וזה דוחק. ומש"ה כתבו התוס' הפי' דכך קבלתי מרבותי ועדיין צ"ע בזה. ועיין מס' מכות דף י"ז ע"א ברש"י ד"ה כך מחלוקת בזו מ"ש שם בזה. הנה ציינתי כאן רק איזה מקומות הנוגעים לזה וקצרתי וכבר העירותי עוד בעזה"י במס' ב"מ דף ס"א ע"ב בענין זה עוד באיזה מקומות בגמ' ובראשונים וקצרתי כאן בזה

[ח] שם ע"ב בגמרא וכי קאמר ר"פ אתולדה דרגל כו'. הנה הרמב"ם בפ"ב מהלכות נזקי ממון ה"ב כתב ז"ל כל תולדה כאב שלה חוץ מצרורות המנתזין מתחת רגלי הבהמה בשעת הילוכה שאע"פ שתולדות הרגל הם ופטור עליהן בר"ה כרגל ואם הזיקו ברשות הניזק משלם מן היפה שבנכסיו כרגל שהוא אב אעפ"כ אינו משלם אלא ח"נ. וכתב הה"מ וז"ל דין