אמרי הצבי א כב

בחצי נזק צרורות דהלכתא גמירי לה ואמאי קרי לה תולדה דרגל לשלם מן העליה והא מבעיא בעי רבא חנ"צ מגופו משלם או מן העליה משלם לרבא מיבעיא ליה לר"פ פשיטא ליה וכו' ופרש"י בד"ה בחנ"צ וז"ל דקי"ל דהלכתא גמירי לה למ"מ דממונא הוא ולא קנס ואע"ג דפלגא נזקא של נגיחה הוי קנס כדאמרינן לקמן האי פ"נ ממונא הוא כו' עיי"ש. והנה מלשון רש"י ז"ל נראה שפי' דהלכה למשה מסיני היה דהוא ממון ולא קנס. והנה ע"כ צריכין לומר לפירש"י דהלכה היה על שניהן דהיינו דאינו משלם רק ח"נ וגם דהוא ממון ולא קנס ולא הוי ח"נ דצרורות כמו שאר ח"נ דקרן שהוא קנס כצ"ל דברי רש"י ז"ל. ועיין בהרא"ש ז"ל סי' א' וז"ל ואם יקנא דכולהו תולדותיהן כיוצא בהן לבד מתולדה דרגל ומאי ניהו חנ"צ דהילכתא גמירי לה דממונא הוא ולא משלם אלא ח"נ. הא דקאמר הילכתא גמירי לה דממונא הוא להא לא בעי הילכתא דממילא ממונא הוא כיון דתולדה דרגל הוי ועיקר הלכה לח"נ גמירי אלא ה"ק דאע"ג דתולדה דרגל הוי וממונא הוי הלכה גמירי לה דלא משלם אלא ח"נ כו' עכ"ל. ובפלפלא חריפתא על הרא"ש אות ג' וז"ל הא דקאמר הלכתא גמירי לה כו' גם הר"ן גורס בדברי רי"ף הילכתא גמירי לה דממונא אבל בגמ' דפוס ישן וכן בספרי הרי"ף שבידינו ליתא ונ"ל שנשתבשו לגרוס כאן דממונא ממאי דבסוף פרקין דף ט"ו אמרינן כיון דאיכא ח"נ צרורות דהלכתא גמירי לה דממונא הוא מש"ה לא קתני והתם ה"פ דהילכתא גמירי לה בח"נ מ"מ ממונא הוא מש"ה לא קתני כל שאינו משלם כמו שהזיק כו' ומהתם נשתבשו לגרוס כאן כו' יעו"ש. ויעוי' עוד שם אות ד' ואות ה' מ"ש שם עוד בזה יעוש"ה. ויעוי' במהרש"ל בחכ"ש כאן שכתב ע"ד רש"י הנ"ל וז"ל הלכה למשה מסיני דממונא הוא כו' נ"ב נראה לפרש לאו דוקא דהכי הילכתא דממונא א"כ למ"ד ח"נ ממונא מא"ל אלא הילכתא אח"נ קאי והוא מפירש"י ויש ספרים איתא בגמרא דממונא הוא ועכ"פ אינו מדברי ההילכתא ודוק עכ"ל. והנה לכאורה יש ליישב קושיית המהרש"ל הנ"ל שהקשה דאם נימא בכוונת רש"י ז"ל דהלכה היה דח"נ דצרורות הוי ממונא א"כ תיקשי למ"ד דפ"נ ממונא בשלמא למ"ד פ"נ קנסא א"כ א"ש הא דהלמ"מ אתיא לגלויי דח"נ דצרורות הוי ממונא ולא קנסא אלא למ"ד פ"נ ממונא הוא אם כן מאי אשמעינן הלמ"מ דח"נ צרורות הוי ממונא הלא כל פ"נ הוי ממונא כן הוא כוונת המהרש"ל בקושייתו. אולם לפמ"ש בדברי רש"י ז"ל דכוונתו הוא דההלכה היה על שניהן דצרורות אינו משלם רק ח"נ וגם דהוא ממונא. א"כ ל"ק כלל קושיית המהרש"ל הנ"ל דנוכל לומר דלמ"ד פ"נ דקרן הוא קנסא אמרינן דהלמ"מ אתיא על שניהן דצרורות אינו משלם רק ח"נ ודהוי ממונא אף דבכל פ"נ הוי קנסא ח"נ דצרורות הוי ממונא ולמ"ד פ"נ דקרן ג"כ הוי ממונא אמרינן דהלמ"מ לא היה רק על דבר אחד דהיינו דצרורות אינו משלם רק ח"נ ודהוי ממונא לא היה כלל מן ההלמ"מ דהא ממילא ידעינן זה דהא כל פ"נ הוי ממון ולא קנס. כנלע"ד לכאורה

גם ראיתי במוהרמ"ל כאן כתב ג"כ בכוונת רש"י ז"ל דהלכה היה דהוי ממונא וכתב ויש לדקדק א"כ למה אמרה הגמ' ואמאי קרי לה תולדה דרגל לשלם מן העליה ולא קאמר דקרי לה תולדה דרגל מפני שהוא ממונא ולא קנס לפירש"י דפי' דהילכתא לאגמורי אתיא דממונא הוא א"כ ע"כ לא אתיא כמ"ד פ"נ דקרן ממונא הוא אלא כמ"ד קנסא הוא א"כ היל"ל דלהכי קרי לה תולדה דרגל אע"ג דאינו משלם אלא ח"נ משום דממונא הוא ואינו דומה לקרן דפ"נ דקרן קנס הוא יעוש"ה מ"ש לתרץ. וכתב עוד אבל עיין באשר"י דכתב דהילכתא גמירי לה לא אתי לאגמורי דהוי ממונא אלא לאגמורי דאינו משלם כי אם ח"נ עיי"ש. וזה יתיישב טפי דאל"כ לא הוי א"ש למ"ד פ"נ דקרן ממונא הוי א"כ לדידיה הילכתא לגבי נזק צרורות ל"ל עכ"ל. והנה הקשה באמת קושית המהרש"ל הנ"ל ולפמ"ש מיושב שפיר קושיא הנ"ל וכמו שפירשתי. ועיין ברי"ף פ"ק דב"ק דכתב וז"ל ומאי ניהו ח"נ צרורות דהילכתא גמירי לה דלא משלם אלא ח"נ עכ"ל הרי דעיקר ההלכה לא היה רק על ח"נ אבל לא לענין אם הוי ממון או קנס, ובנ"י שם בד"ה ותם שהזיק כתב וז"ל בר מתולדה דרגל בח"נ צרורות שהיתה מהלכת והתיזה צרורות ברגליה ושיברה כלים דקיי"ל הלמ"מ דממונא הוא ולא קנסא ואע"ג דפ"נ של נגיחה קנסא הוי כדאמרינן לקמן האי פ"נ ממונא הוא כו' וכתב שם בהגהות אלפסי בחידושי אנשי שם אות א' הביא דברי המהרש"ל הנ"ל וז"ל נראה לפרש לאו דוקא דהכי הלכתא דממונא הוא א"כ למ"ד ממונא מאי איכא למימר כו' והוא כמש"ל בביאור דברי המהרש"ל. וכתבתי זה לפי שראיתי בדפוס ווארשא באלפסי בהג"ה הנ"ל התחכמו המגיהים והגיהו א"כ למ"ד קנסא מא"ל עיי"ש. והנה כמה שגגו המגיהים להגיה מסברא שלא כדת ולא הבינו כלל פירוש דברי המהרש"ל והחידושי אנשי שם וע"כ הנוסחא האמיתית היא א"כ למ"ד ממונא מא"ל וכמש"ל בפירוש הדברים וכל המגיה א"כ למ"ד קנסא כו' לא ידע בין ימינו לשמאלו

(ב) ובעיקר דברי המהרש"ל הנ"ל במה שפירש דברי רש"י ומה שפי' המוהרמ"ל פי' אחר בדברי רש"י ז"ל ולכאורה י"ל בזה ע"פ מ"ש הרמב"ם ז"ל בהקדמה לסדר זרעים בפי' המשנה כי כל מה שלמדו חכז"ל מרוחב דעתם ועוצם בינתם בהו נפלה שכחה ומחלוקת. אבל מה שקיבלו הלמ"מ לא יפול בו מחלוקת ושכחה כלל והן הן הדברים כהוייתן תמיד יעו"ש. ועיין היטב בספר כו"פ בסי' כ"ט שהקשה שם קושיא חמורה בהא דח' מיני טריפות נאמרו למשה בסיני והעלה שם בפירוש הדברים כי לא נמסר למשה מסיני רק כללים ח' מיני טריפות ומסורת וחכז"ל הוציאו לאור פרטי טריפות איך ומה וכל טיב אופני הטריפות כפי סדר לימודם וחכמתם ובכל סוג השמונה מיני טריפות יש בכלל סוג נקובה וסוג חסרה וא"כ חסירה היא בכלל שמונה מיני טריפות הנאמרים למשה מסיני. וזה הוא עיקר מה שנאמר למשה מסיני ובזה לא יפול לעולם מחלוקת. אבל איזהו חסירה טריפה אם חסרון שני חוליות או חוליא אחת או אולי חסרון בשדרה לא הוה טריפה כלל ולא נמסר כלל בהלכה רק דשם חסרון הוא בדבר אחר זה לא הוי מעיקר ההלמ"מ ובזה שייך לומר דאיפלגו בזה דזה לא הוי מעיקר ההלכה יעוש"ה בפליתי שכתב לבאר זה בקיצור דברים וזה הוא הפירוש בדבריו. והנה בחידושי למס' ב"מ דף ס"א ע"ב בפלוגתא דר"י ור"א אם ריבית קצוצה יוצאה בדיינין או לא פלפלתי בעזה"י הרבה בזה ורציתי לומר בפי' דברי הרמב"ם הנ"ל דלא היה פלוגתא בהלמ"מ היינו שיפלגו אם כך היתה ההלכה או באופן אחר. אבל אם היה בזה כלל הלמ"מ או לא בזה שייך ביה מחלוקת ולבסוף חזרתי מזה והארכתי בפלפול קצת והבאתי דברי הריב"ש שכתב כדברי הרמב"ם והבאתי דברי התוס' במס' יומא דף ע"ט ד"ה שיעורו של זה מבואר שם מדבריהם דגם בהלמ"מ שייך פלוגתא והבאתי דברי הספר ארעא דרבנן מערכת א' ח"ר אות ג' יעוש"ה. ומעתה י"ל דזה הוא כוונת המהרש"ל והמוהרמ"ל במה שהם מחולקים בסברותיהם דהמהרש"ל סובר דבהלמ"מ ליכא שום פלוגתא כלל לא בגוף ההלכה אם הוא הלמ"מ או לא וכן בההלכה עצמה איך היה ההלכה אם כך היה ההלמ"מ או בענין אחר היה ההלמ"מ ומש"ה שפיר כתב דהא דקאמר רש"י ז"ל דקיי"ל דהילכתא גמירי למשה מסיני דממונא הוא ולא קנס לאו דוקא דהכי הלכתא דממונא הוא א"כ למ"ד ח"נ ממונא הוא מאי איכא למימר וה"פ דהא לא שייך לומר דהיה בזה פלוגתא אם ההלמ"מ היה דהוא ממון דהיינו בח"נ צרורות דהא למ"ד דכל ח"נ ממונא הוא א"כ ע"כ צ"ל דלא היה בזה הלכה וזה א"א לומר כלל דהא בהלמ"מ לא שייך לומר פלוגתא. ומש"ה כתב המהרש"ל דהא דכתב רש"י דהילכתא גמירי לה למ"מ דממונא הוא ולא קנס הוא לאו דוקא רק דהלמ"מ היה דח"נ צרורות דהיינו דצרורות משלם רק ח"נ ואם הוא קנסא או ממונא בזה לא היה ההלכה כלל. וכן הוא סברת הרא"ש ז"ל שהבאתי לעיל. אולם המוהרמ"ל שרצה לפרש פי' כפשוטו דכוונת רש"י ז"ל הוא כפשוטו דהלמ"מ היה דממונא הוא סובר דהא דאמרינן דבהלמ"מ לא תפול בה מחלוקת היינו בגוף הדבר אם היה בזה ההלכה או לא היה בו כלל ההלכה בזה אבל אם היה ההלמ"מ באופן זה או באופן אחר אבל לכ"ע היה בזה הענין ההלכה למ"מ בזה שפיר יש בהו מחלוקת וכסברת הכו"פ שהבאתי לעיל. ואם כן נוכל לומר דכוונת המוהרמ"ל בפירוש רש"י דהלכה היה למ"מ בח"נ צרורות ולמ"ד דכל פ"נ קנסא היה ההלכה בזה דאינו משלם רק ח"נ וגם דהוא ממונא אע"ג דכל פ"נ דעלמא הוי קנסא הכא גבי ח"נ צרורות היה ההלכה דהוא ממונא. וא"כ היה ההלכה על שניהם דאינו משלם רק ח"נ וגם דהוא ממונא ולא קנסא. ולמ"ד דכל פ"נ הוא ממונא