אמרי הצבי א רכג

דבנגח בקרן ימין ג"כ חייב ח"נ דה"פ בהא דקאמר הש"ס אמרי לעולם כר"י ולא ס"ל דראב"א והכי קאמר כה"ג הוא דמשכחת בי' צד תמות ומועדת אבל מועד לגמרי לא משכחת בי' צד תמות כלל. וה"פ דמשכחת בי' צד תמות ומועדת היינו היכא דלא עביד לי' כלל שימור ונגח בקרן ימין דמשלם נ"ש אבל כי נגח בקרן שמאל משלם ת"נ והיכא דעביד לי' שמירה פחותה ונגח בקרן ימין משלם נ"כ ח"נ והטעם הואיל דהי' תחלתו בפשיעה לגבי קרן שמאל א"כ חייב ג"כ על קרן ימין ח"נ. וא"ל א"כ כי מחייבינן לי' על קרן ימין ח"נ משום דאפילו אם שמרו שמירה פחותה ומועד סגי לי' בשמירה פחותה משום דלא הי' שמור לגבי קרן שמאל א"כ נימא דמשלם נ"ש אם נגח בקרן ימין דהא הוא מועד לקרן ימין. אבל באמת ז"א דהא עיקר מה דמחייבינן לי' על קרן ימין אף דעביד לי' שמירה פחותה וסגי לי' בשמירה פחותה דהא הוה מועד הוא משום דלא הוה שמור לקרן שמאל וא"כ עיקר החיוב הוא הואיל דלא הוה שמור לקרן שמאל וא"כ לא נוכל לחייבו יותר מאילו נגח בקרן שמאל דלא הי' משלם רק ח"נ דהא תם הוא וא"כ גם בקרן ימין לא משלם יותר רק ח"נ וז"נ בסברא ובטעמא

ומעתה לפי הצעה זו עולה יפה פסקו של רבינו הרמב"ם ז"ל במ"ש דאם הועד לקרן ימין ולא הועד לשמאל ושמרו כראוי דהיינו שמירה פחותה דמשלם על של ימין ועל של שמאל ח"נ והיינו דשפיר פוסק דלא אמרינן צד תמות במקומה עומדת והא דמשלם על של ימין ח"נ הוא משום דלא הי' שמור לשל שמאל וכמו שביארתי וע"ז כ' הראב"ד דהח"נ הוא מגופו והיינו דהא עיקר החיוב על של ימין הוא משום דלא הי' שמור לשל שמאל וא"כ לא נוכל לחייבו על של ימין יותר משל שמאל וכי היכא דבנגח בשל שמאל לא הי' משלם אלא מגופו ה"ה בנגח בשל ימין ג"כ הדין כן דאינו משלם אלא מגופו ודוק

ועיין בלח"מ שם שכ' דרבינו ז"ל סובר דבין בקרן ימין בין בקרן שמאל משלם ח"נ נראה דמפרש כך משכחת צד תמות ומועדת כלומר אע"פ שהוא מועד מ"מ יש לו דין תם שמשלם ח"נ דהרי הוא בפעולתו הוא מועד, לענין הקרן ימין ומשלם ח"נ כיון שאינו מועד לשתיהן אבל שתאמר לר"י דמועד לגמרי ששמרו שמירה פחותה דאע"פ שהוא מועד בפעולתו יהי' לו דין תם וישלם ח"נ הא לא אמרינן עכ"ל. ולכאורה אינו מובן דבריו אבל לפי מה שביארתי מובן שפיר והוא עה"ד שכתבתי ואולי גם כוונת הלח"מ הוא כמו שכתבתי

אבל הרא"ש ז"ל כאן בסוה"פ כ' וז"ל ודוקא צד מועד סגי בשמירה פחותה אבל צד תמות בעי שמירה מעולה כרב אדא בר אהבה ואע"ג דרב פליגי עלי' הלכתא כראב"א דאמוראי סברי כוותי' בשמעתתא דמעמידין אפוטרופוס לתם לגבות מגופו עכ"ל, ועיין ביש"ש (סי' ל"ד) כאן האריך בסוגיא זו והביא דברי הרא"ש הללו והקשה עליו והביא ג"כ דברי הרמב"ם הנ"ל ומפרש בדבריו שהרמב"ם פי' שרב אף בקרן ימין קאמר דמשלם ח"נ בשמירה פחותה כי צד תמות במקומה עומדת ודוקא הכא דמאחר שאית בי' צד תמות ממש בקרן שמאל הלכך אף בקרן ימין צד תמות במקומה עומדת אבל במועד לגמרי כלומר בשאר מועד לא וסוגי' דשמעתתא משמע כמו שפירשתי מדאקשי לעיל אפילו בקרן ימין נמי ומשני לעולם כר' יהודה ס"ל ולא ס"ל דדאב"א ואם הי' כפי' הרמב"ם שאפילו בקרן ימין אמר רב א"כ הי"ל להשיב אין ה"נ והא קמ"ל דבמועד לגמרי לא משכחת בי' צד תמות ולא ס"ל כרב אדא כו' והאריך בזה. ולעד"נ נכון מאד פירושי שפירשתי בסוגית הש"ס דכאן לשיטת הרמב"ם ז"ל וא"ש הכל ודוק היטב כי קצרתי במובן: שור שנגח את הפרה פרק

חמישי

[א] דף מו ע"א אר"י אמר שמואל זו דברי סומכוס דאמר ממון המוטל בספק חולקין אבל חכ"א זה כלל גדול בדין המע"ה כו' ובתוד"ה דאפילו וא"ת והא מחויב שבועה ואינו יכול לישבע הוא שזה מודה במקצת בנזק הפרה ובחק הולד אומר איני יודע ומתוך שאיל"מ כדא"ר בב"מ (דף צ"ח) כו' ועוד י"ל דלמ"ד פ"נ קנסא לא יהא מחויב שבועה גדולה מהודאת עצמו דמודה בקנס פטור עכ"ל ועי' במהרש"א שהקשה דא"כ מ"ט דסומכוס דסובר יחלוקו הלא ליכא חיוב כלל כל זמן שלא העידו עדים בב"ד לחייבו ועיי"ש שתי' וז"ל ונ"ל לומר דאע"ג דלא קיי"ל כמ"ד גמל האוחר בין הגמלים בידוע שזה הרגו מ"מ היכא דהמזיק מודה אנן סהדי דכן הוא ולא מיקרי מודה בקנס וה"נ הכא כיון דאיכא סהדי דהאי שור נגח הפרה ונמצא העובר מת בצדה והמזיק מודה לאו מודה בקנס מיקרי אלא דאהני סהדי סמכינן ובידוע שזה השור הרג גם הולד וכן צ"ל בההוא דסו"פ המניח בשור שהי' רודף אחר שור כו' וזה אומר לא כי אלא בסלע לקה המע"ה משמע דאי הוה מודה לא מיפטר משום דמודה בקנס הוא מה"ט שכתבנו כיון דאיכא סהדי דרדף אחריו והוא מודה לית למתלי אלא בשור ולא בסלע והתוס' שכתבו לא יהא מחויב שבועה גדולה מהודאת עצמו ר"ל לא יהא מחויב שבועה הכא גבי קנס גדולה מהודאת עצמו בשאר דוכתין דמודה גופי' בקנס פטור עכ"ל

והנה באמת בעיקר הקושיא לעיל בסו"פ המניח כבר הקשו כן הראשונים ז"ל ועיין ברא"ש שם (סי' ט"ז) שהביא דברי הרמ"ה ז"ל דטעמא דטענו חטים והודה לו בשעורים הוא מטעם דיכול לטעון משטה כ' הרא"ש ז"ל עלה וז"ל ול"נ לי דא"כ מאי פריך לרב"נ ממתני' דהך טעמא דמשטה אני בך לא שייך במתני' דע"כ מיירי שראו עדים הנגיחה אלא שאינם יודעים אם גדול הזיק או קטן דאל"כ הוה מודה בקנס כו' עיי"ש. וכבר האריכו הראשונים ז"ל בזה ולעיל על (דף ל"ה) שם הארכתי הרבה בזה בעזה"י. והנה הרא"ש ז"ל כ' לדינו על גדול וקטן ובאמת גם ברישא דמתני' דזה אומר שורך הזיק וזה אומר לא כי אלא בסלע לקה ג"כ צרכינן לומד כן ועיין בפ"י שם על מתני' דזה אומר בסלע לקה הקשה באמת קושיא זו והאריך בזה והביא דברי הראשונים הראב"ד ד והרמב"ן מובאים ברא"ש ב"ק סופ"ק דהראב"ד סובר דאפילו תפס מקמי הודאה בב"ד לא מהני תפיסתו והביא ראיה מהא דא"ל ר"ג לר"י אי אתה יודע שטבי עבדי יוצא לחירות וקא"ל ר"י אין בדבריך כלום אע"ג דהעבד הי' מוחזק בעצמו והרמב"ן חולק עליו בזה דהודאה בב"ד דוקא בעינן והאידנא דליכא ב"ד מהני תפיסתו והאריך הפ"י בזה ועיין בח"מ (סי' א' ס"ה) בסמ"ע (ס"ק י"ח) ובש"כ (ס"ק ט"ז) ובקצה"ח שם (סק"ו וסק"ח) ובנתה"מ שם והארכתי בזה לעיל על (דף ל"ה ע"ב) [אול"א]

והיותר נלע"ד להסביר סברת המהרש"א ע"פ דברי הראב"ד ז"ל מובא בשמ"ק ב"ק (דף ל"ה) בד"ה הא לא מייתי ראי' ועל (דף ל"ג ע"א) בד"ה א"ב הביא בשם הראב"ד דשאני קנס ח"נ משאר קנסא דעלמא דאע"ג דליכא עידי נגיחה ומודה בקנס פטור לא דמי האי קנסא לשאר קנסות דהכא קרנא ובי דינא כי מודה זיל שלים אמרי, לי' וכ"ש דאי תפס לא מפקינן מיני' ואע"ג דבשאר קנסות לא אמרינן הכי עכ"ל. והארכתי לעיל על (דף ל"ג) [אוי"ר אוק"ג] בביאור דברי קדשו עיי"ש וא"כ נוכל לומר דזה הוא כוונת המהרש"א ז"ל דגבי קנס דח"נ הואיל דאית לי' פסידא בזה מחויב באמת לשלם רק דבלא ערים אין הב"ד יכולים לחייבו ומש"ה כי איכא אומדנא ומודה שפיר מחויב לשלם ע"פ עידי האומדנא ומש"ה לסומכוס הוה הדין כאן דיחלוקו והתוס'