אמרי הצבי א רכא

כופר אלא לאחר מיתה ה"ה דמים נמי לא משלם אלא לאחר מיתה וכ' הקצה"ח לפ"ז דכיון דפלגא נזקא קנסא אין אדם מוריש קנס לבניו כדאיתא בפרק נערה וא"כ לא משכחת דמים לבן חורין בפלגא נזקא דתם כיון דבתורת ירושה בא הדמים ליורשי המת כו' יעוש"ה בדבריו וא"כ א"ש הכא דאי מיירי במועד א"כ ליכא כלל שעבוד על שור המזיק יותר מעל שאר נכסי' בין לר"ע ובין לר"י וא"כ שפיר יכול השומר לומר הש"ל ואי מיירי בתם א"כ תו אמרינן בי' אין אדם מוריש קנס לבניו הואיל דעיקר חיובא אתא לאחר מיתה וחצי דמים דתם הוה קנס ואין אדם מוריש קנס לבניו ומש"ה ליכא כלל חיובא דדמים ושפיר יכול השומר לומר הש"ל ושפיר יש חילוק בין המית אדם להמית שור ודוק. מיהו בגוף דברי הקצה"ח הנ"ל כבר העירותי עליו לעיל על (דף מ"ג ע"א) [אמ"ז] יעו"ש מה שכתבתי בזה בעזה"י עפ"ד התוס' לקמן (דף ע"ב ע"א) בד"ה סיפא דלאו בכל הקנסות אמרינן אין אדם מוריש קנס לבניו וא"כ אכתי אינו מיושב זה. ואולי י"ל בזה דבתם שהמית אדם לא שייך כלל תשלומי דמים לבן חורין היכא דהוא מחויב מיתה הואיל דתם אינו משלם אלא מגופו והרי הב"ד סוקלין אותו ואין הבעלים או השומר צריכין לשלם דמים ליורשים כלל ודוק בזה

[נח] שם ת"ר ארבעה נכנסו תחת הבעלים ואלו הן ש"ח והשואל נושא שכר והשוכר הרגו חמין נהרגין ופטורין מן הכופר מועדין נהרגין ומשלמין את הכופר וחייבין להחזיר דמי שור לבעליו חוץ מש"ח בו' כל הסוגיא ועיין בתוס' שם ד"ה אפילו ושואל גופי' נהי דחייב לשלם דמי שור לבעלים מ"מ כופר אינו משלם עכ"ל. והטעם דבשמרו שמירה מעולה א"כ הוה רק כנאנס ופטור מן הכופר ורק לשלם דמי השור חייב דשואל חייב באונסין. ועיין ברש"י ד"ה כולהו נמי ליפטרו בר משואל דהא אנוסין הם

והנה הרמב"ם ז"ל לא הביא כלל להאי ברייתא לענין אם המית את האדם אם השומרים חייבים לשלם כופר ורק לענין נזיקין כ' בפ"ד מהל' נ"מ ה"ד המוסר בהמתו לש"ח כו' נכנסו תחת הבעלים ואם הזיקה חייב השומר בד"א בזמן שלא שמרוה כלל אבל אם שמרוהו שמירה מעילה כראוי ויצאת והזיקה השומרין פטורין והבעלים חייבין אפילו המיתה את האדם כו' ועיין בה"ה ובכ"מ ובלח"מ שם הביאו בשם הרמב"ם ז"ל שהשיב לחכמי לוניל ז"ל שט"ס יש בזה וכצ"ל אבל אם שמרוהו שמירה מעילה כראוי ויצאת והזיקה השומרים פטורין שמרוה שמירה פחותה אם ש"ח הוא פטור והבעלים חייבין אפילו המית אדם ואם ש"ש או שוכר או שואל הוא חייבין עייש"ה ונוכל לפרש דכוונת הרמב"ם בזה דאפילו המיתה את האדם הבעלים חייבין לענין כופר וממילא נשמע דהיכא דהשומרים חייבין לענין נזיקין גם לענין כופר חייבין השומרים לשלם ואכתי צ"ע מדוע לא הביא הרמב"ם בפירוש להאי דינא בפ"י מהל' אלו אשר שם עיקר הדינים לענין כופר

גם י"ל מדוע לא הביא הרמב"ם ז"ל להאי דינא היכא דשמרו שמירה מעולה והמית אדם דהשואל צריך לשלם דמי הבהמה להבעלים הואיל דנסקלת והשואל חייב באונסין וכמ"ש רש"י והתוס' כאן ועיין בה"ה מ"ש בשם יש מי שכתב. ובגוף דברי הרמב"ם ז"ל הנ"ל י"ל הרבה ועיין ג"כ בש"ע (סי' שצ"ו ס"ח) ובסמ"ע (ס"ק י"ח) עייש"ה

שוב ראיתי בשמ"ק כאן בד"ה ולענין פסק באה"ד והר"מ מסרקסטה ז"ל כ' בשם הרמב"ם בפ"ד מנ"מ המוסר בהמתו כו' הביא כנוסחאות הרמב"ם שלפנינו אולם בשינוי הסדר קצת וכ' עלה ואי במועדים קא מיירי קשה אמאי בעלים חייבים כדכתיבנא לעיל אליבא דר' יהודה ובתם הוא דאיכא למימר הכי ותמיהא מילתא בשואל כיון שכל הנאה שלו אמאי אינו נכנס תחת הבעלים לגמרי ואפילו אם שמרה שמירה מעולה הי' ראוי לשלם לבעלים מה שיגבה ניזק מגופו של שור וצ"ע עכ"ד וכ' עלה השמ"ק וכבר הגיה הרמב"ם ז"ל הלשון עצמו וכ' כך והוא כמו שהשיב הרמב"ם לחכמי לוניל ז"ל וכאשר מובא בכ"מ ולח"מ שהבאתי לעיל. והנה מ"ש בשם הר"מ מסרקסטה לתמוה דגבי שואל שכל הנאה שלו אמאי לא ישלם לבעלים מה שיגבה ניזק מגופו של שיר אפילו אם שמרו שמירה מעולה. הנה באמת אינו מבואר ברמב"ם ז"ל רק שאינו מביא כלל דין זה ורש"י ותוס' כתבו באמת בפירוש כן כמו שביארתי לעיל

ומ"ש השמ"ק בשם הר"מ ז"ל ואי במועדים קא מיירי קשה אמאי בעלים חייבים כו' ולא זכיתי להבין זה דהא לפי דברי המוהר"ם מסרקסטה בשמרו שמירה מעולה כראוי השומרים פטורים והבעלים חייבין וא"כ בשמירה מעולה ממש גם בתם פטור וא"כ אמאי הבעלים חייבין. וצ"ל דכוונתו לשמירה פחותה כראוי דהשומרים פטורים והבעלים חייבים בתם וצ"ע כעת פי' דבריו הקדושים

[נט] שם ע"ב במתני' קשרו בעליו במסירה ונעל בפניו כראוי ויצא והזיק אחד תם וא' מועד חייב דר"מ רי"א תם חייב ומועד פטור שנאמר ולא ישמרנו בעליו ושמור הוא זה כו' ועיין בפירש"י. וכ' השמ"ק בשם הרב המאירי ז"ל רי"א תם חייב ומועד פטור ונראה לי הטעם הואיל דקול יש לו אף הבריות ראויות להשמר עכ"ל וכוונתו שגם בהמות שמורות הם דהבעלים משמרין אותן כשרואין ששור המועד הולך. ולכאורה י"ל דאיך דרשינן טעמא דקרא הא בפירוש יליף לה ר' יהודה מקרא ולא ישמרנו וכדמפרש הש"ס ולכאורה תליא זה בפלוגתא דתנאי אי דרשינן טעמא דקרא. אולם היכא דאין נ"מ לכ"ע דרשינן טעמא דקרא ועיין יבמות (דף כ"ג ע"א) ברש"י סוף העמוד והארכתי במק"א בזה וי"ל אם יהי' נ"מ לדינא ע"פ האי טעם הנ"ל. אולם דרכן של הראשונים ז"ל ליתן טעמים על כל המצות וי"ל בזה

אולם מה שק"ל לכאורה ע"ד הרב המאירי ז"ל מהאי דלקמן אמר רב מועד לקרן ימין אינו מועד לקרן שמאל אמרי אליבא דמאן כו' כל הסוגיא ובפירש"י יעויין היטב בזה. ולדברי הרב המאירי ז"ל אמאי אמרינן דמועד לקרן ימין אינו מועד לקרן שמאל הא עיקר הטעם דמועד סגי לי' בשמירה פחותה משום דגם הבריות נשמרין ממנו והי"ל שמירה פחותה דידי' כמו שמירה מעולה דתם א"כ היכא דמועד לקרן ימין הבריות נשמרין ממנו שלא ינגחם בקרן ימין וא"כ הי"ל שמירה פחותה דידי' כמו שמירה מעולה ואמאי משלם אם נגח בקרן שמאל הא אילו שמרו שמירה מעולה והזיק פטור גם בתם וא"כ נימא דשמירה פחותה דידי' הוה כמו שמירה מעולה ואמאי הוה תם לקרן שמאל דלא סגי לי' בשמירה פחותה. ואולי י"ל דאם הוא מועד רק לקרן ימין אין הבריות נשמרין ממנו רק מצד ימין שלו שלא יגח בקרנו אבל בצד שמאל שלו אין הבריות נשמרין ממנו ומש"ה לא הוה מועד לקרן שמאל ולגבי קרן שמאל בעי שמירה מעולה

אולם מה שי"ל בזה במה דאמר ראב"א צד תמות במקומה עומדת ואף כי עביד לה שמירה פחותה למועד נהי דלא משלם כולה נזק אבל ח"נ מיהא משלם ולשיטת הרב המאירי ז"ל אמאי לישלם ח"נ הלא שמירה פחותה דמועד הוה כמו שמירה מעולה דתם ולגמרי לפטור ולכאורה י"ל בזה

ואולי י"ל דזה הוא באמת טעמי' דרב דפליג על ראב"א וס"ל דלא אמרינן צד תמות במקומה עומדת אשר לכאורה אינו מובן מדוע פליג רב על סברת ראב"א הלא סברתו של ראב"א הוא סברא טובה דאטו משום דנעשה מועד אישתני למעליותא לפטור וכמ"ש התוס' כאן בד"ה לא פטר וז"ל מסברא אומר כן דאטו משום שנעשה מועד יגרע ויפטר אפילו מח"נ בשמירה פחותה אבל לפי סברת הרב המאירי ז"ל מובן היטב סברת רב דסובר דלא אמרינן צד תמות במקומה עומדת משום דשמירה פחותה דגבי מועד הו"ל כמו שמירה מעולה דתם וי"ל דהרב המאירי ז"ל דכ' לסברתו הנ"ל בטעמא של ר"י הוא כמו דמסיק הש"ס אליבא דרב דס"ל דלא אמרינן צד תמות במקומה עומדת והבן בזה

שוב ראיתי בספ"י על הא דרב לא ס"ל כראב"א כ' באמת כן וכוון מדעתי' הגדולה לסברת הרב המאירי ז"ל יעוש"ה

[ס] (א) שם א"ר אדא בר אהבה לא פטר ר"י אלא צד העדאה שבו אבל צד חמות במקומה עומדת. אמר רב מועד לקרן ימין אינו מועד לקרן שמאל אמרי אליבא דמאן כו' אי אליבא דר"י מאי אריא קרן שמאל אפילו בימין נמי אית בי' צד תמות ואית בי' צד מועדת אמרי לעולם כר"י ולא סבר לי' דרב