אמרי הצבי א ריד

בד"ה נקי מדמי עבד בסה"ד וז"ל ונימא ר"ע לנפשיה כתוב בתוס' וכשא"ל ר"א קיבלם הקשה מוהר"ר רבינו חיים ב"ר מאיר ז"ל א"כ לימא כרבו ודוחק מאד לתרץ דאין נראה לו לחלק חצי כופר מח"נ כדפ"ל לריה"ג עכ"ל וכוונת השמ"ק הוא כמ"ש המהרש"א בקושית התוס' דנימא דר"ע סובר עתה כריה"ג דתם משלם ח"כ והרי מבואר קושית המהרש"א ותירוצו בקושית התוס' בשמ"ק ודוק

[מג] שם בגמרא ת"ר והמית איש או אשה כו' מה איש נזקיו ליורשיו אף אשה נזקיה ליורשיה וסבר ר"ע לא ירית לה בעל והתניא וירש אותה מכאן שהבעל יורש את אשתו דר"ע אר"ל לא אמר אלא בכופר כו' וכ' הרשב"א ז"ל בד"ה וסבר ר"ע וז"ל תמיהא לי טובא בהא אדרבה מהא משמע דר"ע ס"ל דבעל יורש את אשתו ד"ת דאי לא אמאי איצטריך קרא למעוטי ירושת הבעל בנזקיה לשתוק מיניה ואנא ידענא דמנא תיתי וכ"ת כיון דקנין כספו הוא כדאמרינן ביבמות בר"פ אלמנה לכה"ג ממילא הו"א דאף הוא יורשה אלא שלמד כאן הכתוב שנזקיה ליורשיה ולאשמעינן דאין הבעל יורש את אשתו לא היא דאדרבה איצטריך קרא לאשמעינן דבעל יורשה מדכתיב וירש אותה ואיכא נמי דס"ל ירושת הבעל דרבנן כדאיתא בפרק י"נ ובפרק הכותב אלא מהא דנזקין דר"ע ילפי לה [לענ"ד חסרון קצת יש כאן וכצ"ל הלא מהא דנזקין מצי ר"ע לילף לה דבעל יורש את אשתו והיינו מדחזינן דגילה התורה דאין הבעל יורש נזקיה ש"מ הא שאר דברים של האשה יורש אותה הבעל] וי"ל דאה"נ אלא דניחא ליה לאשמעינן האי דינא דכופר דאפי' למ"ד ירושת הבעל דאורייתא כופר שאינו משתלם אלא לאחר מיחה אינו לבעל דהו"ל ראוי ואין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק כן נ"ל עכ"ל הרשב"א ז"ל והובא ג"כ בשמ"ק כאן בד"ה וסבר ר"ע. והנה לכאורה אינו מובן כלל תירוצו של הרשב"א ז"ל במ"ש דאה"נ אלא דניחא ליה לאשמעינן האי דינא דכופר כו' הלא עיקר הקושיא היה דל"ל קרא דוירש אותה שהבעל יורש את אשתו דהא ילפינן לה מדחזינן דהתורה גילה לן דאין הבעל יורש הכופר מכלל דהבעל יורש את אשתו וא"כ לא תירץ כלום על זה

והנלע"ד ליישב קושית הרשב"א ז"ל והוא דשפיר נוכל לומר דמכח הסברא החיצונה הו"א דבעל יורש את אשתו הואיל דהוא קנין כספו וגילה התורה דכופר לא ירית לה בעל וא"כ דכתיב קרא דכופר לא ירית לה בעל הו"א תו דלעולם לא ירית לה בעל כלל ואתיא קרא ואפקה מסברא החיצונה והא דכתבה התורה דוקא בכופר דלא ירית לה בעל משום די"ל סברא להיפוך דדוקא ממון שהיה לאשה בחייה הוא דלא ירית לה בעל אבל ממון דאתא לה ממקום אחר לאחר מיתתה לא ירשו לה קרוביה רק הבעל ומש"ה אשמעינן קרא דגם כופר לא ירית לה בעל ומכ"ש ממון שהיה שלה בחייה בודאי דלא ירית לה בעל ומש"ה צריכינן קרא וירש אותה והרי יש לנו שני כתובים שהדרשות סותרות זא"ז דקרא דוירש אותה אשמעינן דירית לה בעל וקרא דמקיש אשה לאיש ילפינן דלא ירית לה בעל וע"כ צריכינן לחלק ולומר דלעולם ירית לה בעל ורק כופר הואיל דהו"ל ראוי אין הבעל יורש וזה הוא כוונת הש"ס וסבר ר"ע דלא ירית לה בעל והתניא וירש אותה כו' וא"כ סותרין הדרשות ומשני ר"ל לחלק בין בעין לבין ראוי ומיושב הכל ואולי נוכל לכוון קצת כן בתירוצו של הרשב"א ז"ל ודוק

[מד] שם אר"ל לא אמר אלא בכופר הואיל ואינו משתלם אלא לאחר מיתה כו' וכתב השמ"ק בד"ה לא אר"ע אלא בכופר וז"ל ק"ל הא דאמרינן בערכין דמי עלי ומת לא יתנו היורשין שאין דמים למתים וא"כ היאך שמין את הכופר שהוא דמי ניזק לאחר מיתה וא"ת [נלע"ד ט"ס וצ"ל וי"ל] כיון דכפרה הוא למזיק כו' א"נ הכופר י"ל שאינו נישום בעבד אלא בערך האמור בתורה כו' עד לא דמים והרי מת ואין לו דמים כו' עד וראיתי שלא נאמר זה בכל אותה המשנה שאין דמים למתים אלא לענין יורשים כו' הראב"ד ז"ל עכ"ל השמ"ק

ועיין ברשב"א ז"ל לקמן על (דף מ"ג) בד"ה מאי לאו כופר באה"ד וז"ל והראב"ד ז"ל פירש דאפשר שהכופר הוא בקצב כערכין והדמים כדי שויו כו' הקשה הראב"ד אשמעתין דאמר רבה דמשלם דמים שלא במקום כופר והא אין דמים למת וכדאמרינן בערכין דמי עלי ומת לא יתנו יורשים שאין דמים למתים ותי' הוא ז"ל שלא אמרו שם אלא לענין יורשים שהנודר כבר מת והטעם לפי שאין היורשים מתחייבים בדמיו עד שעת שומא ומשירשו נכסי אביהן וכיון שלא נישום בחייו עכשיו שמת אין שמין אותו לחייב היורשין שאין לו עתה דמים והן לא נתחייבו עד עכשיו אבל לענין כופר ודמים שמזיק חי משעת המיתה נתחייב ליורשיו כו' עכ"ד הרב ז"ל. ועי' ג"כ לקמן על (דף מ"ג ע"א) בשמ"ק ד"ה ואי דמים אמאי לא הביא ג"כ קושית הראב"ד הנ"ל ותירוצו יעו"ש החילוק בלשונו הטהור ממ"ש השמ"ק כאן בשם הראב"ד כי מ"ש השמ"ק כאן האי וא"ת כיון דכפרה כו' ליתא שם כלל

והנה לכאורה י"ל בזה בהקושיא שהקשו הראשונים ז"ל דמשמע דהיה קשה להו רק על דמים אבל על כופר אם נימא דהוא בערך הקצוב בתורה לא קשיא להו וכמפורש בהדיא בשמ"ק וכן מוכח ג"כ מדברי הרשב"א בשם הראב"ד ולכאורה צ"ע דהא אם נימא להסברא דעיקר החיוב הוא לאחר מיתה ואז אין דמים למתים, א"כ תיקשי גם על כופר אפי' אם נימא דנותן כערך הקצוב בתורה הלא גם אין ערכין לאחר מיתה וכדאיתא במסכת ערכין (דף ד' ע"א) דת"ר בערכך להביא ערך סתם כו' יכול שאני מוצא אף דבר שהנשמה תלויה בו ת"ל נפשות נפשות ולא המת כו' ופירש"י נפשות ולא המת שאם אמר מת זה עלי לא אמר כלום עכ"ל הרי דגם בערכין ליתא וא"כ כמו שהוקשו על דמים כן תיקשי ג"כ על כופר אפי' אם נימא דכופר הוא בערך הקצוב בתורה ולכאורה י"ל בזה. והנלע"ד ליישב קצת עפ"י מ"ש התוס' ערכין (דף כ' ע"א) במתני' חומר בערכין מבנדרים כיצד האומר ערכי עלי ומת יתנו היורשים דמי עלי ומת לא יתנו היורשים שאין דמים למתים ופירש"י בד"ה שאין דמים למתים והא דתניא בב"ק ונתן פדיון נפשו דמי ניזק התם הוא טעמא משום דמשעתא דאזיק רמי עלי' לשלומי כשעת ההיזק וההוא שעתא דאזקיה חייב אבל דמי עלי שאינו נודר אלא מה שישומו ב"ד והרי לא בא לידי כך שהרי מת לא יתנו היורשים ובתוד"ה דמי עלי והא דתניא בב"ק כו' גזירת הכתוב הוא אבל הכא אינו נודר אלא דמים שישומו בב"ד והוא לא בא לידי שומא שהרי מת לא יתנו היורשים את דמיו עכ"ל. והנה התוס' תי' בפשיטות דגזה"כ הוא וניחא גם על דמים רק שהתוס' הוסיפו לכתוב ג"כ חילוק של רש"י והראשונים הנ"ל משום דתליא בשומא והרי לא נדר אלא מה שישומו הב"ד כו' וא"כ למה הוצרכו לומר האי סברא להוסיף על דברי רש"י ז"ל ולומר משום דגזה"כ הוא. ולולא דמסתפינא הייתי אומר דבסברא זו הואיל דהוי גזה"כ ניחא רק על אם נימא דכופר משלם כערך הקצוב בתורה וגזה"כ הוא דמשלם אבל אם אמר ערך מת זה עלי בודאי דלא משלם כלל וזה שייך דוקא על כופר אבל על דמים לא שייך לומר דגזה"כ הוא וא"כ נוכל לומר גם הפי' בראשונים ז"ל דלא קשה להו על כופר אם נימא דהוא כערך הקצוב ורק על דמים קשיא להו ודוק כי קצרתי מעט

[מה] שם בתוד"ה היתה שפחה פ"ה דנתעברה מן הגר ומן המשוחרר וכו' והא דנקיט היתה שפחה ונשתחררה ולא נקיט היתה משוחררת משום דע"כ כשאין לה בנים קאמר ולהכי נקיט ונשתחררה דמשמע עתה מקרוב וה"ה לישראלית נשואה לגר ומת הגר דפטור דהא דמי ולדות לבעלה כו' ע"ש. והנה דברי התוס' אינם מובנים לכאורה במ"ש משום דע"כ כשאין לה בנים קאמר דמשמע אם היו לה בנים היו נוטלים הבנים והיינו כשמתה היא אח"כ והיינו כרבה דסובר דהיכא דליתא לבעל הוה שלה וא"כ כשמתה היא יורשים בניה עיין לקמן בפרק הפרה (מ"ט ע"א) וא"כ אינו מובן מ"ש התוס' אח"כ וה"ה לישראלית נשואה לגר ומת הגר דפטור והלא לדידה הוה וצריכינן לומר דמיירי שמת הגר לאחר חבלה ודוחק קצת ולענד"נ דחסרון תיבה אחת יש בתוס' וכצ"ל דע"כ כשאין לה בנים הימנו וה"פ דאם היה לה בנים מן הגר א"כ יורשים הבנים ועיינתי לקמן במתני' (דף מ"ט ע"א) ברש"י ד"ה היתה שפחה שמפרש שם כן וכתוב שם כן חיבת הימנו יעו"ש וא"ש הכל: