אמרי הצבי א רו

למ"ד דחמץ לאחה"פ אסור בהנאה ושם בירושלמי לקמן ה"ב הביא פלוגתא בזה וכן כאן בסוגיא זו בירושלמי דקאמר ר' אבהו בשם ר"י העושה איספלנית משור הנסקל ומחמץ שעבר עליו הפסח אינו לוקה כו' והלא חמץ שעבר עליו הפסח הוא רק מדרבנן וסבור הייתי לומר כי ט"ס יש וצ"ל חמץ בפסח. אולם שבתי וראיתי כי י"ל דס"ל דחמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה מן התורה וא"כ ה"נ שפיר קאמר הירושלמי הכא על חדש שנייה הוא שקבע לו זמן שלאחר הבאת עומר מותר אבל חמץ לעולם אסור זה החמץ. ועוד יש לומר דיש חילוק בין חדש לחמץ דחדש מותר להשהותו עד שיביא העומר ושפיר קאמר שני' הוא שקבע לו זמן אבל חמץ עובר בב"י וב"י ואיכא עליו עשה דתשביתו וי"ל בזה. והש"ס דילן מתרץ קושיא זו מחדש דכתיב קצירכם]. עוד בירושלמי והא כתיב לא תאכלום כי שקץ הם א"ר מיעט איסור הנייה שבו ר' אבהו בשם ר' יוחנן העושה איספלנית משור הנסקל ומחמץ שעבר עליו הפסח אינו לוקה שאין לא תעשה שבו מחוור מכלאי הכרם לוקה א"ר חנינא פן תקדש פן תוקד אש מערלה צריכה עשה לרחקו כתיב כו' [ועיין בירושלמי ערלה הנוסחא בזה ויש לי לפרש גם כפי הנוסחא הכתובה לפנינו כאן וקצרתי]. מתניתא פליגי על ר"י ממשמע שנאמר סקול יסקל השור וכי אין אנו יודעים שבשרו אסור באכילה מת"ל לא יאכל את בשרו בא להודיעך שכשם שהוא אסור באכילה כך הוא אסור בהנייה מה עבד לה ר' יוחנן פתר לה בשקדמו הבעלים ושחטוהו כו' ועיין בפירוש המפרשים שם

והנה שמעינן מהירושלמי דר' אבהו בשם ר' יוחנן סובר דאין לוקין על איסור הנאה הואיל דאין הלאו שבו מחוור והיינו הואיל דאכילה והנאה ילפינן מחד קרא ופשטא דקרא קאי רק על אכילה ומש"ה לא לקי על הנאה והוא ע"כ כלישנא קמא דר' אבהו א"ר יוחנן בפסחים (כ"ד) דס"ל דאין לוקין על הנאה ומש"ה סתם הש"ס כאן בב"ק תירוצא בתרא אליבא דהאי לישנא ופוסק הרמב"ם ז"ל כן. רק שיש לעיין על הירושלמי מדוע נקיט דוקא אספלנית משור הנסקל דהא זה הוה שלא כדרך הנאתו הלא לפום האי טעמא שכ' הירושלמי הואיל דאין לא תעשה שבו מחוור אפילו אם הוא כדרך הנאתו ג"כ לא לילקי ובקרבן עדה הניח בצ"ע אם לא שנדחקו דנקיט זה אגב חמץ ואכתי צ"ע

(ד) והנה ראיתי בספר פני אריה הנספח לספר פ"י בב"ק שהאריך בסוגיא זו למאוד ואנקוט חדא שהקשה דלמה לי קרא בשור הנסקל דאסור בהנאה הי"ל למילף ק"ו מערלה שלא נעבדה בו עבירה אסור בהנאה ק"ו לשור הנסקל שנעבדה בו עבירה וא"ל מה לערלה שלא היתה לו שעת הכושר איכא למימר בב"ח יוכיח שהיתה לו שעת הכושר ואסור בהנאה ואפילו לר"ש דס"ל בב"ח מותר בהנאה איכא למימר חמץ בפסח יוכיח כדאמרינן בפרק כ"ש (כ"ה) ולריה"ג דס"ל דחמץ מותר בהנאה איכא למימר בב"ח יוכיח אע"כ דה"ק אין לי אלא באכילה דאיכא מלקות בהנאה מנין דאיכא מלקות ומש"ה לא ילפינן מק"ו דאין מזהירין מן הדין אלא לשיטת הרמב"ם דאין לוקין על הנאה א"כ תיקשי ל"ל קרא נילף מק"ו מערלה ומכח קושיא זו העלה דבר חדש דגבי שור הנסקל גם הרמב"ם מודה דלוקה על הנאתו והטעם בזה דהא מאי דסובר הרמב"ם דאין לוקין על הנאה הוא משום דפוסק כר' אבהו והי"ל לאו שבכללות כיון שכולל אכילה והנאה ואין לאו של הנאה מפורש ומש"ה אין לוקין משא"כ בשור הנסקל דילפינן מבעל השור נקי או מאא"ע גם הרמב"ם מודה דאיכא מלקות ובזה כתב פרפרת נאה ומתקבל במה דאמר רב שימי בר אשי בפסחים (כ"ד ע"ב) ללישנא בתרא למעוטי מאי למעוטי שאם הניח חלב של שור הנסקל ע"ג מכתו ודקדק דוקא בחלב של שור הנסקל דבשור הנסקל לוקין על הנאתו ודוקא אם הוא כדרך הנאתו יעוש"ה שהאריך בזה ובפלפול עמוק בכל השיטה. ולא אדע מה יענה הגאון ז"ל לדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' מאכלות אסורות הכ"ב וז"ל ולא נאמר בשור הנסקל ולא יאכל את בשרו והיאך הי' אפשר לאכלו אחר שנסקל והרי הוא נבלה אלא לא בא הכתוב אלא להודיעך שכיון שנגמר דינו לסקילה נאסר ונעשה כבהמה טמאה ואם קדם ושחטו שחיטה כשרה ה"ז אסור בהנאה ואם אכל מבשרו כזית לוקה וכן כשיסקל לא ימכר ולא יתננו לכלבים ולא לעכו"ם לכך נאמר לא יאכל את בשרו כו' הרי שדקדק הרמב"ם בלשונו הטהור וכתב ואם אכל מבשרו כזית לוקה ומשמע אבל על הנאה לא לקי דאזיל לשיטתו דאין לוקין על הנאה ואין חילוק בין שור הנסקל לשאר איסורי הנאה וצ"ע כעת

[לו] שם תוס' ד"ה איני יודע שהיא נבלה וא"ת איצטרך לבן פקועה לרבנן דר"מ דלא בעי שחיטה כו' יעו"ש מה שתי' בזה. ובשמ"ק הביא ג"כ קושיא זו בשם הרבה ראשונים ז"ל ומה שתירצו בזה ובד"ה אינו יודע וז"ל באה"ד ורבינו ישעי' תירץ הא דלא משני דאיצטריך משום בן פקועה משום דמ"מ נחירה טפי והאריך עוד עיי"ש והנה מ"ש מ"מ נחירה טפי הוא ט"ס וצ"ל נחירה בעי. והנה שמעינן מדבריו ז"ל דמה"ת בעי נחירה עכ"פ ובש"ע לא מצאתי דעה זו וגם לא בב"י ורק דבעי שחיטה מדרבנן אבל מדאורייתא ליבעי נחירה לא מצאתי כלל וגם דלפ"ד רבינו ישעי' הנ"ל צרכינן לומר דבן פקועה שמת מיתת עצמו אסור באכילה ודוקא כי נחר לי' שרי והוא דבר חדש מאד

ועיין מס' חולין (דף ע"ה ע"א) פלוגתא אי בן פקועה מקבל טומאה מחיים ופסקינן כרבנן דסברי דלא מקבל טומאה מחיים דנהי דא"צ שחיטה מ"מ חי הוא ודומה לדגים ועיין ברמב"ם פ"ב מהל' טומאת אוכלין ה"ו. ולענין שבת אם שחט לבן פקועה בשבת בודאי דחייב משום נטילת נשמה. ועיין בפר"ד להגאון בעל מלמ"ל דרך האתרים דרוש ראשון הביא שם במה שהיו מחולקין יוסף עם אחיו השבטים לענין מפרכסת וכ' שם וז"ל וראיתי להרב מוהר"ש יפה שכתב בשם רבו ז"ל שטעות יוסף הי' שראה את אחיו אוכלים בן פקועה בלא שחיטה דשרי כדאיתא בפרק בהמה המקשה ויוסף לא ידע שהוא בן פקועה עכ"ד. ונוראות נפלאתי על הרב כו' והאריך בזה עד לבסוף שכתב כללו של דבר אין חילוק כלל בין מפרכסת לבן פקועה. עוד אני חמי' בשיטת רבו הלזו דמוקי טעותו של יוסף בבן פקועה שלא הי' יודע שהוא בן פקועה דהא פשיטא לי דבן פקועה נהי דלא בעי שחיטה אבל נחירה מיהו בעי ואי לא אסור משום לא תאכלו על הדם שהרי כתב הרמב"ם בפ"א מהל' מ"א ה"ב ואסור לאכול מן השחיטה כל זמן שהיא מפרכסת והאוכל ממנה קודם שתצא נפשה עובר בל"ת והרי הוא בכלל לא תאכלו על הדם ע"כ ופשיטא דלא גרע בן פקועה ממפרכסת וא"כ מה הוא שראה יוסף באחיו אם ראה שהיו חותכין קודם שתמות א"כ נמצא שגם השבטים טעו דנהי דלית בה משום אבמה"ח הא איכא משום לא תאכלו על הדם ואם חתכו לאחר נחירה הרי אין כאן לתא דאבמה"ח והי' לו לומר שאוכלים נבלות כיון שלא ידע יוסף שהוא בן פקועה כו' עכ"ד המלמ"ל

והנה לא אבין דברי המלמ"ל הנ"ל דהא שכתב הרמב"ם שהאוכל ממפרכסת קודם שת"נ הוא עובר על לא תאכלו על הדם הוא דוקא אם אוכל אז ממנה קודם שת"נ אבל אם חתך מבהמה מפרכסת והניח החתיכת בשר עד שת"נ בודאי דלא שייך לאו דלא תאכלו על הדם ורק איסור מבליע דם באיברים הוא דאיכא והוא רק דרבנן ורק אבמה"ח אסור לעולם וא"כ שפיר י"ל דהשבטים חתכו מבן פקועה ויוסף לא ידע שהוא בן פקועה וסבור שהוא אבמה"ח ונוכל לומר שבאמת המתינו מלאכול עד שת"נ של הבהמה ומה שלא אמר יוסף עליהם שאוכלים נבלות הלא אם איכא איסור אבמה"ח לא חל איסור נבלות כלל וגם שיוסף לא אמר עליהם רק שעוברים על אבהמ"ח שהוא מן השבע מצות. והנה שמעינן מדברי המלמ"ל הנ"ל דסובר דאפילו בבן פקועה דניתר בשחיטת אמו מ"מ אם חתך ממנו אבמה"ח ואכלו עובר על לא תאכלו על הדם אפילו אכלו לאבר כשכבר מתה הבהמה והוא הולך כשיטת רבינו ישעי' הנ"ל המובא בשמ"ק כאן דבעי נחירה עכ"פ מה"ת וחידוש שלא הביא המלמ"ל ראיה לדבריו מן רבינו ישעי' הנ"ל

וראיתי בפרמ"ג יו"ד (סי' י"ג) בשפ"ד סק"ג וז"ל ודע שאני נסתפקתי בספרי ראש יוסף אם מותר להושיט אבמ"ה של בן פקועה לב"נ מי אמרינן דדמי לחתוך בשר מפרכסת דשרי להושיט דליכא מידי כמ"ש (בסי' כ"ז) או דילמא אכתי לא דמי