אמרי הצבי א רב

דקנס שוה בזה לדיני ממונות כו' עיי"ש שהאריך עוד בזה

והנה באמת לפי מה שכתבו התוס' שם (בדף ע"ד ע"ב) בד"ה כי אתא וז"ל למ"ד בסנהדרין (דף ל') אין עדותן מצטרפת עד שיעידו שניהם כאחד הוי הכא השני מצטרף בהדיה היינו שיעידו שניהם בב"ד עכ"ל. ולכאורה רציתי לומר דלפ"ד התוס' הנ"ל א"כ שפיר נוכל לומר כהט"ז דבקנס לא מהני עדות מיוחדת והא דקאמר הש"ס כי אתא ע"א מצטרף בהדי' היינו שגם העד הראשון יעיד עוד הפעם עדותו בפני הב"ד בהדיה העד השני ול"ק על הט"ז רק מפירש"י בד"ה כי אתא ע"א שהבאתי לעיל וכבר הוכחתי לעיל דשיטת רש"י ז"ל ע"כ דלא כהט"ז רק דגם עדות מיוחדת מהני בקנס דדינו של קנס שוה לדיני ממונות

אולם כד עיינתי היטב בזה נראה דשפיר הקשה הקצה"ח גם לפ"ד התוס' דהא גם התוס' כתבו למ"ד אין עדותן מצטרפת עד שיעידו שניהם כאחד הוי הכא השני מצטרף שיעיד עוד הפעם בפני הב"ד בהדי העד השני והיינו דוקא למ"ד דגם בדיני ממונות פסול עדות מיוחדת אבל למ"ד דבד"מ מהני עדות מיוחדת לא בעינן התם שיעיד העד הראשון עוד הפעם עם העד השני כאחד והלא הוי קנס ומבואר בהדיא דלא כהט"ז. ועיינתי עוד שם בקצה"ח וראיתי כי נשמר מזה שכתב שם בסוף דבריו גם מתוס' פרק מרובה שם משמע דלר"י ב"ק שומעין דבריו היום ושל חבירו למחר וכמ"ש רש"י ע"ש עכ"ל וכוונתו כמו שכתבתי

(ג) והלום נזכרתי וראיתי בשו"ת נוב"י מהדו"ק חאהע"ז (סי' ע"ב) במ"ש שם באריכות בסתירת ההיתר הראשון בענין דרישה וחקירה האריך בפלפול עצום ועי"ש בד"ה הכלל העולה מתמצית דברינו בסוה"ד שם וז"ל והנה מסתעף מדברי דין חדש דאף דקיי"ל כר"נ דשומעין דבריו של זה היום ושל חבירו למחר היינו בד"מ אבל לא בדיני קנסות שהרי כתבתי דזה סותר לעדות שאי"ל דבמקום דבעינן עדות שאי"ל ודאי א"א לצרף העד המעיד היום לעד המעיד אחר כמה ימים וק"ל. ואל תשיבני מגמ' ערוכה פרק מרובה, (דף ע"ד ע"ב) דמקשי הגמ' עפ"י ע"א פשיטא אמרי הא קמ"ל עפ"י עצמו דומיא דעפ"י ע"א מה ע"א כי אתא אחר מלטרף בהדיה וכו' ע"ש ושם איירי בדיני קנסות יכילנא להשיב כמ"ש בתוס' ד"ה כי אתא היינו שיעידו מחדש שניהם כאחד בב"ד ודוק עכ"ל הטהור

הנה מצאנו שגם הנוב"י ז"ל העלה מדעתו הגדולה חילוק זה שכ' רבינו הט"ז ז"ל ועמד ג"כ בקושיא של הקצה"ח ז"ל וניחא ליה כמו שכתבתי ג"כ בתחלה אבל לפי מה שביארתי אדרבה מדברי התוס' עצמם מבואר ההיפוך רק בקנס ג"כ מהני עדות מיוחדת והתוס' כתבו כן למ"ד דגם בממון לא מהני עדות מיוחדת אבל למ"ד דבממון מהני עדות מיוחדת ה"ה נמי דמהני גם בקנס עדות מיוחדת וצ"ע אצלי דברי הנוב"י ז"ל. אם לא שנימא דמפרש בהש"ס הפי' כמו שכתבו התוס' והיינו דכוונת הש"ס דקאמר כי אתא ע"א מצטרף בהדיה היינו שיעיד העד הראשון עמו עוד הפעם לפני הב"ד והיינו לכ"ע דאפי' למ"ד דבדיני ממונות מהני עדות מיוחדת אבל בקנס לא מהני עדות מיוחדת ומ"ש יכילנא להשיב כמ"ש בתוס' הנ"ל היינו שהוא ז"ל יפרש הסוגיא כן כמ"ש התוס' להאי מ"ד אבל עכ"פ חזינן דרש"י ותוס' לא מפרשי כן ודוק בזה

ואחר העיון נלע"ד לומר עוד בזה עפ"י מ"ש הנוב"י בעצמו שם (בסי' ע"ד) בד"ה והנה ראיה ראשונה שהבאתי ואעתיק שורש דבריו היקרים במה שהעלה הנוב"י שם דבקנס פסול עדות מיוחדת כתב לחלק בין קנס שיש עמו גם דיני ממון לבין קנס לבד שאין בעדותן שום ממון דבקנס עם ממון פסול עדות מיוחדת כגון באונס ומפתה או גניבה שהקרן ממון והכפל קנס אם הוא עדות מיוחדת לא מהני לענין קנס דהוי עדות שאין אתה יכול להזימה משום דיכול העד הראשון לומר לא באתי רק לחייב שבועה ונהי דעל הקנס ליכא חיוב שבועה מ"מ יכול העד לטעון כן הואיל דאיכא בעדותו גם עדות ממון וא"כ הוי עדות שאי אתה יכול להזימה ולא הוי עדות כלל משא"כ היכא דאין בעדותן רק על קנס לבד ולא הוי עדותן כלל על ממון א"כ תו לא יכול העד הראשון לומר כוונתי היה רק לחייבו שבועה דהא על קנס ליכא שבועה כלל וא"כ שפיר הוי עדות שאתה יכול להזימה אפילו אם הוא על עדות מיוחדת ושפיר כשר עדות מיוחדת לענין קנס לבד יעוש"ה בדבריו היקרים

ומעתה לפום סברא זו ל"ק תו כלל הקושיא מהא דב"ק (דף ע"ד ע"ב) דהא התם על הגניבה איכא שני עדים ורק על הטביחה ליכא רק ע"א וא"כ לא הוי תו עדותו של העד הזה רק על קנס לבד ובכה"ג היכא דלא הוי רק על קנס לבד שפיר כשר גם עדות מיוחדת ושפיר קאמר הש"ס הא קמ"ל ע"פ עצמו דומיא דע"פ ע"א מה ע"פ ע"א כי אתא עד אחר מצטרף בהדיה כו' והיינו הואיל דלא הוי רק קנס לבד שפיר מהני גם עדות מיוחדת וחידוש על הנוב"י ז"ל שלא כתב בעצמו כן ליישב הקושיא מהא דב"ק (דף ע"ד) לפום סברתו הנ"ל

והנה עפ"י סברת הנוב"י הנ"ל ארווח לי ליישב מה שהיה קשה לי בהא דאיפלגו ר"פ ור"ה בריה. דר"י אי פלגא נזקא קנסא או ממונא וכתב רש"י ז"ל לעיל בב"ק (דף ט"ו ע"א) בד"ה ממונא דין הוא שישלמנו ואינו קנס ונפקא מינה דאי מודי מקמי דאתי סהדי לא מיפטר עכ"ל ואם נימא דעדות מיוחדת פסול בקנס א"כ איכא נ"מ לעדות מיוחדת דאי ממונא הוא כשר עדות מיוחדת ואי קנסא הוא פסול עדות מיוחדת. ולכאורה רציתי לומר בזה לפי מה שכתבתי לעיל דשיטת רש"י ז"ל הוא דעדות מיוחדת כשר בקנס וא"כ שפיר הוצרך רש"י לומר דהנ"מ הוא אי מודה מקמי דאתי סהדי

אולם לפי"ד הנוב"י הנ"ל א"ש דהא הוי רק קנס לחודי' ושפיר כשר עדות מיוחדת. ולפי האמור מיושב ג"כ לשיטת רש"י ז"ל דסובר דמה שהורגין להשור שהרג להאדם הוא קנס והקשיתי דא"כ משכחת לה שהרג ג"פ והיה רק עדות מיוחדת שלא העידו שניהם כאחד בפני הב"ד וא"כ אין השור נסקל ומשכחת לה דנעשה מועד וכמש"ל אבל לפי"ד הנוב"י א"ש גם זה דהא הוי רק קנס בלחודיה וליכא ביה שום ממון כלל ובכה"ג גם בקנס כשר עדות מיוחדת ודוק

אמנם לשיטת הט"ז הנ"ל א"א לומר כן שהרי הט"ז כ' בפירוש דהעדאת עדים ע"י צירוף אינו מביא לידי שבועה הואיל דעיקר הק"ו הוא מקנס וגבי קנס לא מהני עדות ע"י צירוף ואם נימא דהיכא דהוה רק קנס בלחודיה מהני עדות שע"י צירוף דהיינו עדות מיוחדת א"כ אכתי איכא למימר הק"ו גם על עדות מיוחדת מקנס לחודיה דמה פיו שאינו מחייבו קנס מחייבו שבועה עדים שמחייבין אותו קנס ואפי' עדות מיוחדת מכ"ש דמחייבין אותו שבועה ואדרבא עיקר הק"ו הוא רק מקנס בלחודיה וא"כ הואיל דהט"ז לית ליה להאי סברא א"כ תיקשי כל הני קושיות שהבאתי לעיל

(ד) ועיין ברמב"ם פ"ח מהל' שבועות ה"א וז"ל הגונב שורו של חבירו וטבחו או מכרו תבעו בעל השור וא"ל גנבת שורי וטבחת או מכרת והוא אומר גנבתי אבל לא טבחתי ולא מכרתי ונשבע ה"ז פטור משבועת הפקדון שאילו הודה מעצמו שטבח או מכר לא היה משלם תשלומי דו"ה מפני שהוא קנס כמו שיתבאר בהל' גניבה כו' ע"ש. וכתב המלמ"ל שם וז"ל שאילו הודה מעצמו לכאורה נראה דוי"ו דומפני מיותרת וצריך לגרוס מפני אך אפשר לומר דתרי טעמי יהיב רבינו חדא דאף דנימא דמה דמשלם בעד הטביחה או המכירה הוא ממון אפ"ה פטור משבועת הפקדון משום דכיון דנפטר מכפל משום דהודה על הגניבה שוב לא יתחייב על הטביחה או על המכירה משום דתשלומי דו"ה אמר רחמנא ולא תשלומי גו"ד דהא אם הודה טל הגניבה וכפר על הטביחה פטור מהאי טעמא וכמ"ש רש"י בפרק מרובה (דף ע"ה) ועוד כ' טעם אחר מפני שהוא קנס כו' נמצא שלא כפר לו ממון עכ"ל המלמ"ל. והנה הגירסא ברמב"ם שלפנינו הוא באמת מפני והוא עפ"י גירסתו של המלמ"ל ז"ל

והנה מ"ש המלמ"ל דיש פנים לומר דאף דתשלומי כפל בודאי הוי קנס מ"מ התשלומי גו"ד לא הוי קנס רק ממון לא אדע מהיכן למד הרב ז"ל לסברא זו. אבל באמת סוגית הש"ס שם בב"ק (ע"ד ע"ב) דקאמר הש"ס ע"פ עצמו דומיא דעפ"י ע"א מה עפ"י ע"א כי אתא ע"א מצטרף בהדיה אף עפ"י עצמו נמי כי אתו עדים מחייב לאפוקי מדר"ה א"ר דמודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור והא התם איכא עדים על הגניבה ורק על הטביחה