אמרי הצבי א יט

אמרי

הצבי

מסכת בבא קמא פרק ראשון

עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ

[א] דף ב ע"א במתני' ארבעה אבות נזיקין כו' לא הרי השור כהרי המבעה כו'. ובגמרא מדקתני אבות מכלל דאיכא תולדות תולדותיהן כיוצא בהן או לאו כיוצא בהן כו' כל הסוגיא. וקושיות העולם היא מפורסמת דאמאי לא קא פשיט הש"ס ממתניתין דתולדותיהן כיוצא בהן דהא אבות הויין הני דכתיבי מפורש בקרא והני דלא כתיבי מקריין תולדות ואם נימא דתולדותיהן לאו כיוצא בהן וא"כ אינו חייב על התולדות. א"כ מאי קאמר התנא במתני' לא הרי השור כהרי המבעה. דהיינו אי הוה כתב רחמנא רק שור ולא הוה כתב מבעה לא הוי מצינן למילף מבעה מניה תיפוק ליה דאף אם היינו מצינן למילף מבעה מניה ג"כ צריך קרא למיכתב מבעה כי היכא דליחייב עלה. דאם לא יהיה כתוב מבעה רק דנגמור משור א"כ לא יהיה מבעה אב רק תולדה. ואם נאמר תולדותיהן לאו כיוצא בהן א"כ לא יהיה חייב על מבעה ומש"ה איצטריך קרא למיכתב מבעה דיהיה אב ויחייב עלה לשלם. וא"כ נשמע ממתניתין דתולדותיהן כיוצא בהן. ועי' בספ"י מ"ש לתרץ בזה, ויעויין ג"כ בספר מעשה חושב על ב"ק שכתב ג"כ ליישב קושית העולם הנ"ל

והנלע"ד ליישב קושיא הנ"ל ולפרש סוגית הש"ס דקא בעי' אי תולדותיהן כיוצא בהן אי לאו כיוצא בהן. דגבי שבת תולדותיהן כיוצא בהן וגבי טומאה תולדותיהן לאו כיוצא בהן. היה מפרש כן דגם לתנא דמתני' היה ספק זה אם תולדותיהן כיוצא בהן או לאו כיוצא בהן. וקאמר התנא דאם תולדותיהן כיוצא בהן א"כ ל"ל דכתבה רחמנא מבעה נילף משור. ומדחזינן דכתבה רחמנא למבעה א"כ י"ל דתולדותיהן לאו כיוצא בהן. ואם היה צרכינן למילף מבעה משור א"כ לא היה חייב על מבעה דהא הואיל דלא כתוב בפירוש בתורה א"כ לא הוי רק תולדה ולא היה מחייב עלה. ומשום הכי הוצרכה תורה לכתוב מבעה בפירוש. אולם י"ל דלעולם תולדותיהן כיוצא בהן ושפיר היה חייב על מבעה אם היינו מצינן למילף מבעה משור רק דלא מצינן למילף מבעה משור משום דיש בשור מעלה לחיוב מה שאין במבעה וזה שאמר התנא לא הרי השור כהרי מבעה ולא הרי מבעה כהרי השור וע"ז קאמר ר"פ יש מהן כיוצא בהן ויש מהן לאו כיוצא בהן וה"פ דהתנא דמתני' היה פשיטא ליה דיש מהן כיוצא בהן וא"כ אם היינו יכולין למילף מבעה משור שפיר היה חייב על מבעה רק דהתנא קאמר דלא מצינן למילף מבעה משור משום דיש בשור מעלה לחיוב מה שאין גבי מבעה. אולם סיפא דמתני' לא אתיא שפיר לפ"ז הפי' דקתני לא זה וזה שיש בהן רוח חיים כהרי אש שאין בו רוח חיים. ולפי פי' הנ"ל תיקשי קושית העולם הנ"ל דהא קתני בהדיא במשנה הטעם דלא מצינן למילף אש משור ומבעה והוא משום דיש בהן רוח חיים וא"כ שפיר נוכל למידק ממתני' דתולדותיהן כיוצא בהן. וכן תיקשי מסיפא ולא זה וזה שדרכן לילך ולהזיק כהרי הבור שאין דרכו לילך ולהזיק ג"כ קשה קושיא הנ"ל ולא שייך לשנויי ולפרש כמו שפירשתי ברישא דמתני'. מיהו י"ל בזה על הדרך שכתבתי לעיל דהמקשן היה סובר דגם להתנא דמתני' קא מספקא ליה זה אם תולדותיהן כיוצא בהן או לאו כיוצא בהן וה"ק דאם נאמר תולדותיהן לאו כיוצא בהן א"כ פשיטא דא"ש מה שהוצרכה התורה לאשמועינן שור ובור ומבעה והבער כל חדא באנפי נפשיה משום דאי לא הוה אשמעינן בפירוש רק היינו למדין חדא מאידך א"כ לא היה הלמד נחשב אלא תולדה הואיל דלא מפורש בקרא בהדיא ולא היה חייב עליה אלא אף אם נימא תולדותיהן כיוצא בהן א"כ תיקשי לכתוב חדא או תרתי ולילף אידך מנייהו וע"ז קאמר דלא מצינן למילף מנייהו משום דאיכא למיפרך לא זה וזה שיש בהן רוח חיים כהרי האש שאין בו רוח חיים ואף אם היה כתוב שור ומבעה והבער לא הוה מצינן למילף בור מנייהו ומשום דאיכא למיפרך לא זה וזה שדרכן לילך ולהזיק כהרי הבור שאין דרכו לילך ולהזיק כנלע"ד לכאורה ליישב קושיא הנ"ל

והנה בעיקר הדבר לא זכיתי להבין פירש"י ז"ל שפי' דהא דקא מיבעיא ליה להש"ס תולדותיהן כיוצא בהן או לאו כיוצא בהן דאם נימא תולדותיהן לאו כיוצא בהן הוא פטור לגמרי וכדאיתא ברש"י ז"ל ע"ב בד"ה הכא מאי וז"ל מי אמרינן תולדותיהן כיוצא בהן ל"ש אב ל"ש תולדה אם הזיק משלם או דילמא לא. הרי דלשיטת רש"י אם נימא תולדותיהן לאו כיוצא בהן הוא פטור לגמרי ודלא כפי' הרי"ף והרא"ש ז"ל בזה. וא"כ י"ל לענין מאי אמרינן דהוה תולדה בשלמא גבי שבת הוה תולדה אף אם היינו אמרינן דתולדותיהן לאו כיוצא בהן ולא היה חייב על התולדה. מ"מ נ"מ דזה הוה תולדה דיהיה אסיר עכ"פ. וכן גבי אבות הטומאה דאמרינן תולדותיהן לאו כיוצא בהן יש נ"מ דהוה תולדה דעכ"פ מטמא אוכלין ומשקין. משא"כ הכא גבי נזיקין דאם נימא דפטור על התולדות א"כ למאי נפקא מינה במאי דהוה תולדה

ולולא דמסתפינא הייתי אומר דגם כוונת רש"י ז"ל הוא כפירוש הרי"ף והרא"ש ז"ל דהא דקא מיבעיא להש"ס אם תולדותיהן כיוצא בהן או לאו כיוצא בהן לא הוי הפי' דאם נימא תולדותיהן לאו כיוצא בהן הפי' דפטור דזה ודאי לא נוכל לפרש כן אלא הפי' הוא דלא הוי ממש שוה בדינא להאב שלו אבל עכ"פ חיוב איכא בתולדה גם כן וכוונת רש"י ז"ל אם הזיק משלם או לא היינו אם הזיק משלם דדינו שוה לגמרי להאב שלו או דילמא לא דהיינו דלא שוה לגמרי להאב שלו. אבל עכ"פ חיוב תשלומין איכא אלא שאינו שוה לגמרי להאב. ואולי נוכל לומר דיהיה בכל התולדות רק חצי נזק וכמו ח"נ צרורות וי"ל בזה

[ב] בתוס' ד"ה ולא זה וזה בסוה"ד וז"ל וק"ק דמשמע דעונשין ממון מה"ד ובמכילתין תניא כי יפתח וכי יכרה אם על הפתיחה חייב על הכריה לא כל שכן אלא ללמדך שאין עונשין ממון מה"ד כו' ועיין בשמ"ק כאן מ"ש בזה ועיין לקמן דף ד' ע"ב בתוס' ד"ה ועדים זוממין מ"ש בשם הר"י. ועיין מס' חגיגה דף י"א ע"ב בסוף פ"א בתוד"ה לבתו מאנוסתו באה"ד וז"ל וא"ת ק"ו הוא אין מזהירין מה"ד ואין עונשין מדין ק"ו. ד"מ ומ"ע והלכות עבודה ופסולי קדשים אתה למד מק"ו אבל לא אזהרות ועונשין כו' עיי"ש. הרי מבואר גם שיטת הר"י ז"ל דבממון עונשין מה"ד. ועיין בספר כריתות להר"ש מקינון ז"ל בית א' אות י"ז וז"ל משמע בירושלמי דגם ממונא לא היו עונשין מה"ד דקאמר כי יפתח וכי יכרה אם על