אמרי הצבי א יח

אמרינן כאן דפטור באין בליבויו לבד כדי ללבותה. ביאור הסוגיא כאן. [אק"ג] ישוב לקושית הש"כ (בסי' תי"ח) על הרמב"ם דלא הביא להא דר"א. פלפול דזה תליא בפלוגתא דר"ל ור"י לעיל (כ"ב) אי אשו משום חציו או משום ממונו ובדברי הרמב"ן בטעמא דר"נ דסובר דמשתלם מהשני הוא משום דעל חלקו חייב מטעם מזיק ועל חלק חבירו חייב מטעם גרמי

ס ע"א אות כב. ביאור הא דתני ר"י מה דכתיב ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו כו' וביאור הא דאר"י א"ר לעולם יכנס אדם בכי טוב

ס ע"ב אות כג. ביאור המאמר דבר בעיר אל יכנס אדם יחידי לביהכ"נ

ס ע"ב אות כד. בעינן אסור להציל עצמו בממון חבירו [אק"א] ישוב לקושית הפר"ד על רש"י שפי' דדוד נסתפק אי מותר להציל עצמו במ"ח והלא אין כל דבר שעומד בפני פ"נ. עפי"ד הרא"ש כאן (סי' י"ב) ומבאר בסוגיא דמאכילין הקל תחלה ביומא (דף פ"ג). [אק"ב] מפלפל בסוגיא דכתובות (י"ט ע"א) עדים שאמרו להם חתמו שקר ואל תהרגו. והערה ע"ד התוס' דהיכא דרוצה לשלם מותר להציל עצמו במ"ח מכתובוות שם. ובענין היכא דהוי רק גרמי אי מותר להציל עצמו. וישוב לקושי' התוס' בב"ב (כ"ט ע"א) ד"ה הני. [אק"ג] ישוב לקושית הפ"ש בסוגיא דמאכילין הקל תחלה להר"ן דפי"ש דמיירי דאין הבעלים לפנינו לפ"ד התוס' דהיכא דרוצה ללם מותר להציל עצמו במ"ח א"כ הוי לקוח ופטור. בעינן היכא דהוא סכ"נ דמותר לו לאכול של חבירו אי מקרי שלו. מפלפל בזה בסוגיא דהיתר אכילה בסוכה (ל"ה)

ס ע"ב אות כה. עוד בענין הנ"ל. ומבאר דברי השמ"ק אי יש חילוק בין הפסד מועט להפסד מרובה. ומבאר הפסוקים בשמואל (ב' כ"ג) ודה"י (א' י"א)

ס ע"ב אות כו. בדברי הרא"ש כאן (סי' י"ב) שפוסק דהיכא דהעדשים היו מזומנים מותר להחליף בגדישים דשעורים אף שאין בעל השעורים לפנינו משום דעדשים עדיפי

ס ע"ב אות כז. בדברי הפנ"י שהעלה דהא דרודף להציל חבירו ששיבר כלים פטור דוקא היכא דהרודף ליתא בסכנה אבל היכא דגם הוא בסכנה חייב

סא ע"א אות כח. ביאור דברי הש"ס כל המוסר עצמו למות על ד"ת אין אומרים דבר הלכה משמו

סא ע"ב אות כט. בדברי הרא"ש כאן (סי' י"ג) שכ' דהא דקאמר בש"ס עד כמה תעבור הדליקה היינו דוקא במדליק בתוך שלו אבל במדליק בשל חבירו לעולם חייב. ביאור הטעם בזה

סא ע"ב אות ל. בדברי השמ"ק דגם ספק מיתה פוטר מתשלומין. ובענין היכא דהוי רק ספק רודף אחר חבירו להרגו אי ניתן להצילו בנפשו

סב ע"א אות לא. בענין עשו תקנת נגזל באשו. [אק"א] פלפול בדברי הראשונים ז"ל היכא דמבעיר טוען ברי אי עשו תקנת נגזל. ומחלק דהיכא דלא נעשה חשוד לא עשו תקנת נגזל היכא דטוען ברי וישוב בזה קושי' הקצה"ח (סי' תי"ח) בזה. [אק"ב ג' ד'] מפלפל אם גם במוסר הדין כן. ומתרץ קושית הש"כ (סי' שפ"ח ס"ז) על הרמב"ם ע"ש. ובענין היכא דאיכא דררא דממונא אי מועיל תפיסת התובע בעדים. פלפול בזה בחו"מ (סי' פ"ז ס"ל) ועפי"ד הדרישה (בסי' שפ"ח הק"א) בטעם הרא"ש דסובר דל"מ תפיסה בהני איבעיא אי עשו תקנת נגזל. [אק"ה] בדברי השמ"ק כאן דמדליק בשל חבירו במזיד נעשה רשע. וחילוק בין מזיק דעלמא דל"מ רשע לבין מבעיר דהוי חשוד לשבועה

סב ע"ב אות לב. עוד בענין הנ"ל. [אק"א] ישוב לקושית הש"כ (בסי' פ"ז סקל"ו) על הר"ת בסוגיא. ומפלפל בדיני מוסר. [אק"ב] פלפול בדברי הקצה"ח (סי' פ"ז ס"ק ל"ב) שהביא חבל ראיות דבחיוב דרבנן שייך שבועה דאורייתא: