אמרי הצבי א קפז

שכתוב בתוס' שלפנינו וכפי שהגיה המוהרש"ל תליא בפלוגתא דר"פ ור"ה ברדר"י אי פלגא נזקא ממונא או קנסא והוא דגירסת התוס' דהאי דרשא אתיא בענין זה שנגח שור שלנו שור שלהם אבל בשור שלהם לשלנו לא צריך קרא כלל הוא משום דסובר דפ"נ ממונא ובדין דלישלם כולה ורחמנא הוא דחס עלי' דאכתי לא אייעד א"כ בנגח שלהם לשלנו מדינא חייב בכולה ניזקי' דהא גם בישראל לישראל היה הדין כן ורק משום דחס עלי' והכא לא שייך זה דלא גלי קרא והיכא דגלי גלי ודלא גלי לא גלי אבל עיקר הלימוד מקרא דראה ויתר צריכינן להיכא דנגח שלנו לשלהם דאי לאו קרא הוה אמרינן דחייב שפיר דהא סתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימי ולגירסת המוהרש"ל דקרא אתא בענין זה שנגח שור שלהם לשור שלנו קאי למ"ד פ"נ קנסא ובדין דלא לישלם כלל ורחמנא הוא דקנסיה וא"כ היינו דוקא היכי דגלי גלי אבל בשלנו לשלהם דלא גלי וא"כ ממילא פטור ומש"ה צריכינן לומר דקרא אתיא על שלהם לשלנו דיהיה חייב בנ"ש כנלע"ד לכאורה בזה

וראיתי במוהרש"ל ביש"ש כאן (סי' ח') והאריך בזה ותורף דבריו מה שדחקו להגיה כן בתוס' הוא משום דקשיא ליה דהא ל"ל קרא למעט על שלנו שנגח לשלהם דהא אימעט לה מקרא דרעהו דכי היכא דממעטינן הקדש כו' יעוש"ה. וא"כ אזדא לה מ"ש בזה. אולם לפום ריהטא נוכל לומר כשמסיק הש"ס דאימעוט מקרא דראה ויתר או כדר"י מקרא דהופיע א"כ לא אימעוט כלל מקרא דרעהו וא"כ שפיר נוכל לומר כמו שכתבתי. ועיין שמ"ק כאן בד"ה ממ"נ אי רעהו דוקא וא"ת מאי קאמר והא פשיטא דרעהו דוקא מדמיעט הקדש לעיל י"ל ה"מ לענין הקדש דאינו בכלל רעהו אבל נכרי כיון דהדיוט הוא מיקרי שפיר רעהו וה"ק אי רעהו לאו דוקא לענין נכרי דאיתיה בכלל רעהו כו' ומשני אמר קרא עמד וימודד ארץ כלומר לעולם נכרי איתיה שפיר בכלל רעהו מיהו אתי קרא דויתר כו' עכ"ל וא"כ לפי"ד השמ"ק הנ"ל שפיר נוכל לומר דשני הגרסאות אמיתים ותליא בפלוגתא דאמוראי אי פלגא נזקא ממונא או קנסא ודברי השמ"ק הנ"ל לא היה לפני המוהרש"ל. ובגוף דבר זה העירותי לעיל בדברי הרבינו בחיי ויעויין לעיל [אוט"ז] מ"ש בזה

[יח] שם בגמרא ר"י אמר מהכא הופיע מהר פארן כו' ופירש"י מפארן כשסיבב והחזיר התורה על כל האומות ולא קיבלוה ועיין בתוס' ד"ה מפארן מ"ש בזה ועי' שמ"ק ד"ה מפארן מ"ש בזה. ועי' באגרת תימן לרבינו הרמב"ם ז"ל באמה"ד שם וז"ל ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו כו' והבן איך דייק שפארן שהוא יותר רחוק נאמר בו הופיע ושעיר שהוא יותר קרוב אמר זרח כו' ועל הדרך שבארוהו חכמז"ל שהקב"ה שלח נביא לאדום קודם מרע"ה להורות להם התורה ולא רצו לקבלה וכן שלח לישמעאל והראה אותה להם ולא קבלוה ממנו. ואח"כ שלח לנו מרע"ה וקבלנוה ואמר (שמות כ"ד ג') כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע כו' עכ"ל מבואר בדבריו הקדושים שהיה לעכו"ם אז נבואה לכל אומה מנהון. אולם בזוה"ק (פ' בלק) על פסוק וישלח מלאכים אל בלעם ב"ב שם בד"ה פתח ואמר באה"ד וז"ל ת"ח כתיב ה' בצאתך משעיר וג' כו' מבואר בהדיא דרק להשרים שלהם קרא קב"ה ועי' במג"ע עה"ת אחר פ' תזריע בדרוש על פסח בד"ה ע"ד השכל הביא ג"כ דברי הזוה"ק הנ"ל יעו"ש מ"ש בזה

[יט] שם תוד"ה אלא האדם ור"ת מפרש דיש חילוק בין אדם להאדם תדע מדפריך ביבמות מקראי דנביאים ולא פריך מקראי דתורה דהאדם והבהמה אשר ימצא בשדה (שמות ט') כו' יעו"ש. ולכאורה אינו מובן דהא שם (בשמות ט') אחר דכתיב האדם והבהמה כתיב אדם ובהמה אלמא דאפילו היכא דכתיב אדם בלא ה"ה ג"כ כולם בכלל אם לא שנאמר הואיל דכתיב מעיקרא האדם והוי כמפורש דקאי על מצריים א"כ אף דכתיב אח"כ אדם קאי על הא דקמא

[כ] (א) שם ע"ב א"ל הקב"ה לא כשעלתה על דעתך עלתה על דעתי שתי פרידות טובות יש לי להוציא מהן רות המואביה ונעמי העמונית כו' ועי' בתוד"ה נשא משה ק"ו מ"ש בזה, ועי' בשמ"ק ד"ה נשא משה באה"ד וכ"כ הר"ר ישעיה ז"ל וז"ל אור"י דדוד דחה אותם בקש וקרא דשופטים דעגלון וכו' ככתוב בתוס', א"נ י"ל שדוד דחה אותם בקש אלא הטעם הוה משום פרידות וכבר נולדו בימי דוד דאף נעמה נולדה כדאיתא ביבמות (דף ע"ז ע"א) דרש רבא מאי דכתיב רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו אלי לא נאמר אלא אלינו מלמד שהיה רחבעם יושב בחיקו של דוד [אמר לו עלי ועליך נאמרו שתי מקראות הללו] וכו' ונעמה היתה אם רחבעם ע"כ עכ"ל השמ"ק. והנה מבואר דנעמה היתה ממש אם רחבעם בן שלמה המע"ה. ובאמת כן מפורש בקרא בהדיא (במלכים א י"ד פסוק ל"א) ושם אמו נעמה העמונית מבואר דאמו ממש היה נעמה העמונית. ושלמה מלך ארבעים שנה ורחבעם כשנעשה מלך היה בן מ"א שנה כמפורש בקרא שם. וא"כ כשהיה רחבעם יושב בחיקו של דהע"ה ע"כ היה ילד בן שנה אבל בודאי נולד בחיי אדונינו דהע"ה. והנה מדברי השמ"ק הנ"ל מבואר דעיקר מה שהיה דהע"ה מותר להלחם בעמון היה משום שכבר יצאו הפרידה טובה מהם דהיינו מה שנעמה אם רחבעם גיירה את עצמה ונשאת לשלמה ונולד רחבעם וא"כ לפי"ז היה המלחמה כשכבר גיירה א"ע נעמה. ולפי"ז י"ל ע"ד הנוב"י מהדו"ק בחלק חו"מ (סי' א') שהביא דברי הכ"מ בפ"א מהל' מלכים ה"ד שכתב הרמב"ם אין מעמידין מלך בא"י על ישראל מקהל גרים אפי' אחר כמה דורות עד שתהיה אמו מישראל שנאמר לא תוכל כו'. וכתב הכ"מ דכ"ש דאם אביו מישראל דמותר אפי' אם אין אמו מישראל והביא ראיה מרחבעם בן שלמה שאמו היתה נעמה עמונית יעו"ש והנוב"י כתב לחלק דדוקא במלך ראשון הדין כן משום דכתיב שום תשים דמשמע על עיקר השימה אבל כשהוא בן מלך שנפל לו המלכות בירושה לא שייך האיסור דשום תשים ומש"ה היה מותר ברחבעם בן שלמה. וכתב עוד לתרץ דנעמה אם שלמה לא היתה הוא עצמה גיורת רק שהיתה באה מעמון ואולי אמה או זקנתה היו גיורת ותמה על הכ"מ דמנ"ל שנעמה בעצמה היתה גיורת יעו"ש שהאריך בזה. והנה מלבד שלשון הכתוב מורה שהיא היתה גיורת דאל"כ אמאי קרי לה הכתוב העמונית [ועי' (מלכים, א' י"א) ברד"ק ועי' רלב"ג שם בפסוק א' מ"ש בזה ומבואר מדבריו בהדיא שהיתה אם רחבעם בעצמה גיורת דאל"כ אלא שזקנתה היתה גיורת מאי איכפת לן בזה יעוש"ה. ובאמת דברי הרלב"ג אינם מובנים דאיך שייך למיחשב זה לעון ח"ו הלא עיקר הענין של מלכות בית דוד היתה מוכנת לצאת רק עפ"י שני אומות הללו והש"י קראן שתי פרידות טובות והרבה י"ל בזה וקצרתי במובן] וגם כי לפי"ד השמ"ק הנ"ל מבואר בהדיא כן שנעמה היתה גיורת שהרי בשביל שני פרידות טובות אסורים היו ללחום עמהם ורק כשיצאו שני פרידות טובות הותר ללחום עמהם והרי השמ"ק כתב בפירוש ונעמה היתה אם רחבעם וקאי על הא דאיתא שם ביבמות דרש רבא מאי דכתיב פתחת למוסרי אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע שני מוסרות שהיו עלי פתחתה רות המואביה ונעמה העמונית ועי' ברש"י שם הרי דמדמה נעמה לרות ששניהם גיורות היו וי"ל בזה

(ב) והנה ראיתי דבר פלא בספר מדבר קדמות להגאון חיד"א ז"ל מערכת נו"ן (אות כ"ד) נעמה העמונית וז"ל כתב הרב עיר וקדיש הרמ"ע ז"ל במאמר אם כל חי ח"ג (סי' ט') מאלף נשים שגייר שלמה לא נתקבלה מכולן להעמיד ממלכת ישראל אלא נעמה העמונית דנשאת לשלמה כשהיה בדלי דלות ולא חזר למלכותו אלא בזכותה ונמצא כתוב באגדה שאותה טבעת ששם המפורש חקוק עליו ונפתה שלמה לאשמ' ונתנה לו כדאיתא בפ' מי שאחזו השליכה לים הגדול וכו'. סוף דבר זימן הקב"ה דג אחד ובלעה ושלש שנים נטרד שלמה בעניותו על שעבר ג' לאוין ונטרפה דעתו באבדן הטבעת עד שרחם הקב"ה עליו ונזדמן לפני מלך בני עמון ונעשה לו מלצר ראתהו נעמה בתו וחשקה בו ואביה הגלה את שניהם למדבר שעם למען ימותו מיתת עצמן וזמנם הקב"ה לשפת הים ואותו הדג עלה לגורלם ומידה של נעמה קיבל שלמה תנחומין שנתנה לו הטבעת בקריעת הדג תחי רוחו ומנדעי' עלי' יתוב כו' ומיד שנשתפה גייר אותה ועדיין היו שניהם עניים מרודים וזכתה יותר מרות כו' עכ"ל. וכתב עלה הגאון חיד"א שמכללן של דברים תשובה מוצאת לדברי הגאון בעל נוב"י הנ"ל שתמה על מרן הכ"מ דאנה מצא דאם רחבעם גיורת היתה ודלמא הא דנקראת נעמה העמונית מזרע עמון באה ומלבד דכולהו שמועי רהטי כדברי