אמרי הצבי א קפה

מתיישב היטב דא"כ למה סיים שם בה"ט על הא דראה שור ונגח של"נ סיים בזה"ל נעשה מועד לסירוגין לשוורים וכן כל כיוצא בזה והלא זה הוא מועד לסירוגין לימים ולא לשוורים בלבד ומועד לסירוגין לימים כבר כתב לקמן שם בהלכה י"א נגח בט"ו בחודש זה ובט"ז לחודש שני ובי"ז לחודש שלישי אינו מועד עד שישלש בדילוג ע"ש

(ו) והנלע"ד בדברי הרמב"ם ז"ל דסובר ג"כ כחילוקו של התוס' לחלק בין סירוגין דימים לסירוגין דשוורים רק דיש לו שיטה אחרת בזה והוא דסירוגין לימים הוא דוקא כשהוא בימי החודש כגון כט"ו לחודש ובט"ז ובי"ז וכדומה אבל כל שאינו דוקא במנין החודש בזה לא נעשה כלל מועד לסירוגין לימים רק זה מיקרי סירוגין דשוורים ואם נגח ביום א' וביום ב' ל"נ כו' בה' נגח בששי ל"נ זה אינו כלל מועד לסירוגין לימים דהא לאו יומי הוא דקא נרמי וזה מיקרי מועד לסירוגין לשוורים ודלא כשיטת התוס' בזה שכתבו דלפי"ז אם נגח ביום א' וביום ב' ל"נ ביום ג' נגח וביום ד' ל"נ וביום ה' נגח וביום ו' ל"נ אינו נעשה מועד לכ"ע עד שישלש בדילוג ואין ראשונה מן המנין כו' ע"ש והרמב"ם סובר דבכה"ג מיקרי מועד לסירוגין לשוורים ולא לימים דהא לא תליא כלל בימים וא"כ שפיר נוכל לתרץ דברי הרמב"ם ז"ג דבכה"ג דנקיט בה"ט מיקרי רק סירוגין דשוורים ולא דימים דלא תניא כלל בימי החודש או השבוע ומש"ה הוי נגיחה ראשונה מן המנין ומפרש שפיר הברייתא דקתני ראה שור נגח שור נ"נ דמיירי בימים כגון ביום א' נגח וביום ב' ל"נ ביום ג' נגח כו' דבכה"ג דנעשה מועד לסירוגין לשוורים הוי נגיחה הראשונה מן המנין ודוק

ומה שדחק לו לרבינו הרמב"ם ז"ל לחלק כן משום דהיה דוחק לו לפרש דהברייתא דקתני ראה שור נגח של"נ כו' דאם נימא דמיירי שהיה הכל ביום אחד ולא היה לסירוגין לימים א"כ היאך נעשה מועד כלל דהא בעינן דוקא שנגח בג' ימים אפילו אם היו הנגיחות רצופין דפסקינן כר' יהודה לעיל (דף כ"ג ע"ב) וכ"פ הרמב"ם ז"ל כאן בה"א ומש"ה מפרש הרמב"ם דהברייתא מיירי שביום א' ראה שור נגח ביום ב' ל"נ ביום ג' נגח בד' ל"נ בה' נגח ובששי ל"נ ואפ"ה אמרינן דנעשה מועד לסירוגין לשוורים ומשום דכל דלא תליא בימי החודש זה לא מיקרי מועד לסירוגין דימים רק, סירוגין דשוורים ואע"ג דבסירוגין דימים אמרינן דאין הנגיחה הראשונה מן המנין אבל בסירוגין דשוורים הוי הנגיחה הראשונה מן המנין וכחילוקם של התוס' הנ"ל רק לא לגמרי כחילוקם של התוס' וכמ"ש בביאור הדברים

(ז) השתא דאתית להכי תו נוכל נפרש דברי הרמב"ם ז"ל על הדרך שכתבתי בראשונה דהרמב"ם אינו סובר כחילוק שכתבו התוס' לחלק בין מועד לסירוגין לשוורים לבין מועד לסירוגין לימים רק דלעולם בעינן עד שתשלש בדילוג ורק דסובר דרבא ואביי פליגי בזה אם חייב על נגיחה שלישית נ"ש דאביי סובר דדוקא על נגיחה רביעית הוא דחייב נ"ש ורבא סובר דעל נגיחה שלישית הוא חייב נ"ש ופוסק כרבא. וא"כ כשהוא מועד לסירוגין בעינן עד שתשלש בדילוג ומשום דפוסק כשמואל ומש"ה פסק נגח ט"ו לחודש זה וט"ז לחודש זה וי"ז לחודש זה עדיין לא נעשה מועד דבעינן עד שישלש בדילוג ובעינן דוקא שיגח עוד בי"ח בחודש והא דכתב בה"ט נגח ביום א' וביום ב' ראה ול"נ ג' נגח וד' ראה ול"נ ובה' נגח ובששי ראה ול"נ ה"ז נעשה מועד לסירוגין לשוורים היינו דאם יראה ביום שביעי ויגחנו שהוא שור רביעי לנגיחה יהיה חייב אז נ"ש על נגיחה רביעית משום דהא כבר שילש בדילוג וא"כ באותה נגיחה רביעית הרי הוא נעשה מועד עליה והרי הוא חייב לשלם על נגיחה זו הרביעית נ"ש משום דפוסק כרבא דעל נגיחה שלישית חייב לשלם נ"ש וה"ה היכא דנעשה מועד לסירוגין לשוורים ג"כ הדין כן וכמש"ל בביאור הדברים והא דכתב הרמב"ם ה"ז נעשה מועד לסירוגין לשוורים אע"ג דהא הוי לימים ג"כ משום דסובר הרמב"ם דזה לא מיקרי מועד לסירוגין לימים הואיל דלא תליא בימי החודש ובהא דלקמן בהי"א בנגח ט"ו לחודש וט"ז לחודש וי"ז לחודש דכתב דלא נעשה מועד עדיין כוונתו לענין דלישלם על נגיחה שלישית שהיה בי"ז לחודש נ"ש זה לא נעשה מועד דאם היינו אומרים דנעשה מועד בנגיחה שלישית היה הדין דצריך לשלם על נגיחה שלישית נ"ש וזה שכתב לא נעשה והיינו דא"צ לשלם נ"ש על נגיחה שלישית ואדרבא איכא למשמע מדבריו אלו דפוסק כרבא ולעיל בה"ט שכתב ה"ז מועד לסירוגין לשוורים התם אינו צריך לפרש דאינו משלם על נגיחה שלישית נ"ש משום דהא ידעינן זה בפשיטות כיון דאכתי תליא באם לא יגח ביום הששי ואז הוא דחזינן דהוא נוגח לסירוגין וממילא מובן מ"ש דה"ז מועד לסירוגין לשוורים היינו אם יגח אח"כ ביום שביעי שהוא נגיחה רביעית אז הוא דמשלם נ"ש ודוק היטב בכ"ז

(ח) והנה לכאורה יש לעיין בדברי התוס' הנ"ל במ"ש לחלק בין סירוגין של ימים לסירוגין של שוורים והעולה מדבריהם הוא דברייתא דקתני ראה שור נגח של"נ כו' לא מיירי בסירוגין של ימים וא"כ מיירי שהיה הכל ביום א' והלא גם בנגח ג' שוורים רצופים ביום אחד לא נעשה מועד דהא פסקינן להלכה כר' יהודה דסובר דבעינן דוקא בשלשה ימים ועי' לעיל (דף כ"ג ע"ב) ובגמרא שם ולכאורה י"ל בזה

אולם באמת נוכל לפרש דבריהם דכוונתם הוא שלא היו הסירוגין של הימים שוים ונוכל לומר שפיר שלא היו ביום אחד כל הנגיחות הללו רק ביום א' ראה שור ונגח ואח"כ באותו יום ראה שור ול"נ וביום ב' ראה שור ונגח ובג' ראה ונ"נ וכן באינך שוורים או דמיירי שביום א' ראה ונגח ואח"כ ראה ולא נגח וביום ד' ראה ונגח וביום ה' ל"נ וביום ו' נגח דלא היה הדילוג שוה בימים אבל לא נגח כולם ביום אחד ומש"ה מיקרי זה מועד לסירוגין לשוורים ולא לימים כנלע"ד בפי' דברי התוס' הנ"ל

ומעתה עפ"י האמור נוכל לפרש תו דברי הרמב"ם הנ"ל בפ"ו מהל' נזקי ממון ה"ט בפשיטות דמ"ש ראה שור ונגחו ולמחר ראה ונ"נ וביום שלישי ראה שור ונגחו וברביעי ל"נ ובחמישי נגחו ובששי ל"נ נעשה מועד לסירוגין לשוורים וכן כל כיוצא בזה כ"ל כוונת הרמב"ם ז"ל הוא ג"כ על דרך זה שלא היה הדילוג לימים שוים ומ"ש הרמב"ם שלישי ורביעי וחמישי וששי הכוונה לראיה ונגיחה אבל לעולם שלא היה הדילוג כסדרן וא"כ לא נעשה מועד לסירוגין דימים. רק לסירוגין דשוורים ולא בעינן שישלש בדילוג ושיטת הרמב"ם הוא ממש כשיטת התוס' הנ"ל וזה שדקדק הרמב"ם נעשה מועד לסירוגין לשוורים וכן כל כיוצא בזה והכוונה כמ"ש וי"ל עוד בזה

[טו] (א) שם במתני' שור של ישראל שנגח שור של הקדש ושל הקרש שנגח שור של הדיוט פטור שנאמר שור רעהו ולא שור של הקדש ועיין בגמרא כל הסוגיא וכ"פ הרמב"ם בפ"ח מהל' נזקי ממון ה"א כסתם מתני' יעו"ש

והנה יש לעיין באם המקדיש שאל על הקדישו אחר הנזק בין אם המזיק הוא של הקדש בין אם הניזק הוא של הקדש ובאופן דמהני שאלה כגון שנא בא ליד הגיזבר אם איכא חיוב ניזקין בין אם המזיק הוא הדיוט בין אם המזיק הוא הקדש. והנה אם המזיק הוא של הקדש ואח"כ שאל על הקדישו נלע"ד דבודאי פטור דבשעת הנזק לא הוי מוטל עליו לשומרו דאף דבידו לשאול על הקדישו מ"מ כל זמן שלא שאל לא הוי שלו ואינו מוטל עליו לשומרו וא"כ אפילו אם שאל אח"כ על ההקדש ג"כ פטור מלשלם ויש לעשות סמוכין מלשון הקרא כי יגח שור איש את שור. רעהו דבעינן שבשעת נגיחה יהיה שור איש ואע"ג דחכם עוקר נדר מעיקרא מ"מ חיוב שמירה לא הוי עליו אז. ויש להביא ראיה לזה ממ"ש התוס' במסכת ב"ק לקמן (בדף נ"ו ע"ב) ד"ה פשיטא בסה"ד וי"ל דסברא הוא דגזלן נכנס תחת הבעלים דכיון שהוציא מרשות בעלים שהיו חייבין בשמירתה ואין הבעלים יכולין לשומרה לפי שנגזלה מהם יש על הגזלן לשומרה דלענין נזקין אקרו בעלים ם כל מי שבידו לשומרה כו' עכ"ל הרי דעיקר תליא על שעת הנזק אם בידו לשומרה דהא אם אחר הנזק החזירו הגזלן להבעלים אפ"ה פטורין הבעלים רק הגזלן חייב וא"כ ה"ה אם היה של הקדש בשעת ההיזק הואיל דלא היה מחויב אז לשומרה לא היה כלל חיוב עליו ואפילו אם נשאל על הקדישו אח"כ ג"כ פטור. מיהו יש לדחות זה. אולם לכאורה יש להביא ראיה עוד מהא דאיתא לעיל בב"ק (דף י"ג ע"ב) תנ"ה יתר על כן אר"י אפי' נגח ואח"כ הקדיש