אמרי הצבי א קפד

קבעה לה וסת לדילוג דהא ראתה ט"ו וט"ז וי"ז וי"ח ואיכא ג' דילוגין וכמש"ל בהל' ו' שאני התם דלא היה לה קביעת וסת לראות בט"ו ומש"ה ראיה הראשונה מן המנין שתקבע לדילוגין משא"כ בהלכה ד' שהיתה למודה לראות בט"ו א"כ אין ראיה הראשונה מן המנין לדילוגין. וראיה לחילוק זה מצאתי ברש"י כאן בסוגיין בד"ה ראתה יום ט"ו כו' בחודש זה ומתחלה היתה למודה בימים אחרים עכ"ל ולכאורה י"ל מאי בעי רש"י בזה. אולם הכוונה בזה דאם היתה למודה לראות ביום ט"ו בודאי לכ"ע אין ראיה הראשונה מהמנין וגם רב מודה דבעינן ג' ראיות אחרות דהיינו ט"ז וי"ז וי"ח ולשמואל היה בעינן עוד יום י"ט דבעינן שתשלש בדילוג והבן בזה והוא ראיה גדולה לפירושי שכתבתי בפי' דברי הרמב"ם ז"ל ודוק היטב בזה כי קצרתי במובן. אבל עכ"פ סובר הרמב"ם ז"ל להלכה כשמואל עד שתשלש בדילוג וכפי' ה"ה יעוש"ה ואילו בפ"ו מהל' נזקי ממון ה"ט כתב וז"ל ראה שור היום ונגחו ולמחר ראה שור ולא נגחו וביום שלישי ראה שור ונגחו וברביעי ראה שור ולא נגחו ובחמישי ראה שור ונגחו ובששי ראה שור ולא נגחו נעשה מועד לסירוגין לשוורים וכן כל כיוצא בזה עכ"ל ועיין עוד שם בהי"א וז"ל נגח בט"ו לחודש זה ובט"ז לחודש שני ובי"ז לחודש שלישי אינו מועד עד שישלש בדילוג עכ"ל הרי דפוסק ג"כ כאן בהדיא דבעינן גם בנגיחות עד שישלש בדילוג וא"כ קשה קושית התוס' לשיטת הרמב"ם ז"ל דהרי פסק כשמואל עד שתשלש בדילוג וא"כ גם בשור המועד היל"ל דבעינן עד שתשלש בדילוג ועד נגיחה רביעית לא יהי' מועד ועיקר תירוצם של התוס' הוא לחלק בין מועד לסירוגין לימים דבעינן עד שישלש בדילוג ואין הראשונה מן המנין ובין סירוגין דשוורים דהראשון מן המנין וברייתא דקתני ראה שור ונגח שור ולא נגח מיירי דוקא בסירוגין דשוורים ולא בימים ואילו הרמב"ם דנקיט להאי דינא דברייתא בסירוגין דימים א"כ לא שייכא תירוצא של התוס' וא"כ נשאר הקושיא דהיל"ל עד שתשלש בדילוג ואין הראשונה מן המנין ולכאורה צ"ע בזה

וראיתי בחידושי הרשב"א כאן בד"ה ושמואל אמר וז"ל וא"ת א"כ לשמואל תיקשי ליה ברייתא דשור שנגח שור ולא נגח שור ונגח שור לא נגח כו' דקתני נעשה מועד לסירוגין לשוורים ואמאי והא נגיחה קמייתא לאו בדילוג נגחה ועד שישלש בדילוג ויגח רביעית בדילוג לא הוי מועד לסירוגין ואפשר דיש הפרש בין שוורים לראיות לדבר זה עכ"ל א"כ היה אפשר מקום לומר דגם הרמב"ם הכי ס"ל וא"ש. אולם הלא הרשב"א ז"ל בעצמו דחה זה התי' וכתב עלה ואינו מחוור שהרי משווה אותן כאן ועיי"ש מ"ש בשם הר"ח יעוש"ה. ועוד דהרמב"ם ז"ל כתב בהי"א בנגח בט"ו לחודש זה ובט"ז לחודש זה כו' עד שתשלש בדילוג הרי דגם בשוורים פוסק דבעינן שישלש בדילוג וא"כ אכתי נשאר קושית התוס' והרשב"א הנ"ל לשיטת הרמב"ם ז"ל

(ה) ולולא דמסתפינא הייתי אומר בזה לתרץ שיטת הרמב"ם ז"ל דהנה בהא דאיפלגו אביי ורבא לעיל (בדף כ"ג ע"ב) מ"ט דר"י אמר אביי תמול חד מתמול תרי שלשום תלתא ולא ישמרנו בעליו אתאן לנגיחה רביעית רבא אמר תמול מתמול חד שלשום תרי ולא ישמרנו האידנא חייב כו' כל הסוגיא ופירש"י דפלוגתא דאביי ורבא הוא אם חייב על נגיחה שלישית דאביי סובר דלא חייב על נגיחה שלישית נ"ש רק על נגיחה רביעית ורבא סובר דגם על נגיחה שלישית חייב נ"ש ושיטת התוס' הוא דרבא לא פליג כלל על אביי וסובר ג"כ דעל נגיחה שלישית אינו חייב רק ח"נ ורק על נגיחה רביעית חייב נ"ש ורק משמעות דורשין איכא בינייהו והאריכו בזה וכתבו כי גם רש"י ז"ל חזר מפירושו וסובר ג"כ דאין חילוק כלל בין רבא לאביי רק משמעות דורשין א"ב ולכ"ע אינו חייב נ"ש רק על נגיחה רביעית ולא על נגיחה שלישית יעוש"ה וכבר הבאתים לעיל. והנה לא מצאתי מפורש דעת הרמב"ם ז"ל בזה אם חייב נ"ש על נגיחה שלישית או רק על נגיחה רביעית דוקא. והנה לכאורה רציתי להוציא מדברי הרמב"ם בפ"ו שם ה"ד דדוקא בנג"ר הוא דמשלם נ"ש מדכתב ואם הועד בו שלשה ימים ואח"כ הוזק משלם נ"ש מן היפה שבנכסי אפיטרופסין יעו"ש ועי' לקמן בפירקין [אכ"ב] מ"ש בזה ועי' בב"ק (ל"ט ע"א) תוד"ה ואם הוחזקו נגחנין ובשמ"ק שם דדוקא בנגיחה רביעית הוא דמשלם נ"ש וכן נראה לכאורה פי' דברי הרמב"ם ז"ל הנ"ל. ועיין ברמב"ם פכ"א מהל' עדות ה"ח ג' כיתי עדים שנתקיים בעדותן ששור זה מועד ונמצאת כת ראשונה ושני' זוממין כולן פטורין נמצאו שלשתן זוממין כולן חייבין לשלם הנזק שאע"פ שהוא תם משלם ח"נ בד"א כו' ועיין בכ"מ האריך בביאור דבריו וז"ל ובמ"ש רבינו נמצאו שלשתן זוממין כולן חייבים לשלם הנזק שאע"פ שהוא תם משלם ח"נ קשה למה ישלמו יותר מח"נ כיון שעדיין אינו חייב לשלם יותר מח"נ ופי' מורי הר"י בי רב שדעת רבינו כר"ת שכתבו שם התוס' דאע"ג דעדיין לא חייב נ"ש מ"מ כיין שמייעדים אותו וממילא מתחייב נ"ש כשהוזמו צריכין לשלם כפי מה שיעלה נגיחה ד' כשיבא ומפרש בזה לשון הרמב"ם ז"ל יעוש"ה ובלח"מ ועיין לעיל על (דף כ"ד) [אי"ט אק"ב] מ"ש בביאור דברי רבינו ז"ל. והנה אם נימא דסובר רבינו ז"ל דפסקינן כרבא וכפי פי' רש"י בלשון ראשון קודם חזרתו וא"כ בפעם שלישית כשנגח משלם נ"ש א"כ מובן שם היטב לשון הרמב"ם ז"ל ולא יקשה כלל ודוק ועיין בשמ"ק שם (בדף כ"ד) מ"ש בשם הגליון בשם מוהר"ש ז"ל יעוש"ה ואם נימא דהרמב"ם פוסק כרבא דבנגיחה שלישית משלם נ"ש א"כ נוכל ליישב היטב דברי הרמב"ם שהתחלנו בו דהא נוכל ליישב קושית התוס' דהא דקתני בברייתא כאן נגח שור וראה שור ול"נ דהוה הפי' כשיראה שור ששי ולא יגחנו אז יהי' מועד לסירוגין וכפי' התוס' רק לא מטעמם שהם מפורשים דהא דאמרינן דהוה מועד לסירוגין היינו ג"כ כשיגח, אח"כ שור שביעי כשיראה שהוא הרביעי לנגיחה ואז ישלם נ"ש אבל הם ז"ל מפרשים משום דאינו משלם נ"ש רק על נגיחה רביעית וכפירושם דלעולם הוה הדין כן ומשום דסברי דרבא ואביי לא פליגי לדינא רק משמעות דורשין א"ב ומש"ה קשה להו דהא פסקינן דלא הוה מועד לסירוגין עד ד' פעמים שאז איכא ג' דילוגין ואז בנגיחה רביעית הוא דאיכא ג' נגיחות בסירוגין וא"כ היל"ל דאז הוא דנעשה מועד ועל נגיחה חמישית הוא דמשלם נ"ש והוצרכו לחלק בין סירוגין דימים לסירוגין דשוורים ותי' זה לא שייך לשיטת הרמב"ם וכמו שביארתי. אולם הרמב"ם ז"ל מפרש דהא דאמרינן כשראה בפעם ששי שור ולא נגח נעשה מועד לסירוגין היינו דנעשה מועד אם יגח אח"כ שור שביעי שיראנו שהוא יהי' רביעי לנגיחה ישלם נ"ש על נגיחה רביעית וכפי' התוס' הנ"ל רק לא מטעמם רק שטעמו של הרמב"ם הוא משום דפוסק כשמואל דכל שהוא לסירוגין אין הראשונה מן המנין דבעינן ג' דילוגין וכמ"ש בפ"ח מהל' איסורי ביאה וא"כ ה"ה הכא גבי שור המועד ג"כ אם הוא לסירוגין כשיגחנו להשור שביעי שיראנו שהוא הרביעי לנגיחה אז הוא דנגמר העדאתו ונעשה אז מועד לסירוגין וחייב אז נ"ש ומשום דפוסק כרכא דעל נגיחה שלישית חייב נ"ש והכא דהוא מועד לסירוגין בעינן ג' דילוגין ובנגיחה רביעית שהוא השור השביעי לראייתו אז הוא דנגמר העדאתו ומשלם נ"ש דהעדאתו לסירוגין וחיובו נ"ש באין כאחד. והא דנקיט התנא דברייתא ראה שור נגח שור ל"נ ש"נ של"נ ש"נ של"נ ה"ז מועד לסירוגין כוונתו על מה שיגח אח"כ אז ישלם נ"ש כנלע"ד שהרמב"ם הי' מפרש כן ליישב קושית התוס' הנ"ל וא"כ תו לא צריכינן לחלק כמ"ש התוס' בין סירוגין דימים לסירוגין דשוורים וא"כ שפיר הביא הרמב"ם להאי דינא דברייתא על היכא דנעשה מועד לסירוגין דימים וכ' ראה היום שור נגח ויום ב' נ"נ כו' יום ששי לא נגח ה"ז מועד לסירוגין וכוונתו ג"כ על אופן זה אם יגח אח"כ נגיעה רביעית שהוא השור השביעי לראייתו משלם נ"ש דאז נגמר העדאתו לסירוגין וחיובו נ"ש עם העדאתו לסירוגין באין כאחד דהא פוסק כשמואל דבעינן בוסתות עד שתשלש בדילוג ודוק. אולם הוא דבר חדש כי לא ראיתי לא' ממפרשי הרמב"ם ז"ל שיפרש דבריו דפוסק כרבא דבנגיחה שלישית חייב לשלם נ"ש ואולי יזכני ה' בזמ"א למצוא מפורש כן בשיטת הרמב"ם דפוסק כרבא בזה ויראתי לחדש כן מדעתא דנפשאי

אולם שבתי וראיתי כי אף אם נימא כן בשיטת הרמב"ם ז"ל ויהיה מובן שפיר דבריו בפכ"א מהל' עדות שפירשתי דבריו בזה אולם בדבריו כאן בפ"ו מהל' נזקי ממון אכתי אין מתפרש יפה דא"כ נהי דבדינו של הרמב"ם אין לפקפק תו מ"מ אין לשונו