אמרי הצבי א קפג

דרב ושמואל דאיתמר ראתה יום ט"ו בחודש זה ויום ט"ז בחודש זה ויום י"ז בחודש זה רב אמר קבעה לה וסת ושמואל אמר עד שתשלש בדילוג ועיין ברש"י שם ובתוס' ד"ה יום ט"ו מ"ש בזה באריכות והעולה מדברי התוס' הוא דהיכא דשם היום גורם כגון בשבת או בר"ח או דשם מנין החודש גורם בזה בודאי דסגי בג"פ ורק היכא דאין שם היום ולא שם המנין החודש גורם כגון ראתה היום ולבסוף עשרים לראייתה זו ראתה וחזרה וראתה לסוף עשרים לכ"ע אין הראשונות מן המנין כי פליגי רב ושמואל היכא דהדילוג הוא מיום אחד כגון ראתה בט"ו לחודש ניסן וט"ז אייר וי"ז סיון דאיכא שם מנין החודש ובדילוג בזה פליגי דרב סובר דראיה הראשונה הוא ג"כ מן המנין ושמואל סובר דראי' הראשונה לא הוי מן המנין ובעינן שתשלש בדילוג והוקשו ט"ז דלפי"ז אם נגח יום א' ויום ב' לא נגח יום ג' נגח ויום ד' לא נגח יום ה' נגח ויום ו' לא נגח אין נעשה מועד לכ"ע עד שישלש בדילוג ואיך הראשונה מן המנין ותימא דגבי ראה שור ונגח ראה שור ולא נגח הוי הראשון מן המנין וצריך לחלק בין סירוגין של ימים לסירוגין של שוורים עכ"ד התוס'. ועיין במסכת נדה (דף ס"ד) ע"א בתוס' ד"ה איתמר כתבו ג"כ כעין זה בשינוי לשון קצת ותורף דבריהם מכוונים זה עם זה יעוש"ה

והנה הנראה מדבריהם דבסירוגין של שוורים אמרינן דגם הראשון מן המנין וא"כ כשראה ונגח שור הא' והשלישי והחמישי נעשה מועד לסירוגין והלא אכתי לא נגח רק ג' שוורים והלא כבר כתבו התוס' לעיל (דף כ"ג ע"ב) בד"ה ולא ישמרנו כתבו שם דאביי ורבא לא פליגי בזה ושניהם סוברים דלא משלם נ"ש עד נגיחה רביעית. אולם באמת א"ש דהא מה דקתני הכא תנא דברייתא נגח שור וראה שור ולא נגח כו' חמישי נגח וששי לא נגח דהוי מועד לאו דאמרינן דמשלם על שור שלישי שנגח נ"ש רק דנעשה מועד בנגיחה שלישית כשראה אח"כ שור ששי ולא נגח אמרינן דהוי מועד לסירוגין וכשראה אח"כ שור שביעי ונגח שהוא שור רביעי לנגיחה משלם על השור רביעי שנגח נ"ש והא דאמרינן דנעשה מועד כשנגח שור שלישי וראה אח"כ שור ששי ולא נגח היינו לענין אם יגח אח"כ ישלם מכאן ולהבא נ"ש ודוקא לסירוגין דהא לא נעשה מועד רק לסירוגין וכ"כ התוס' לעיל (ע"א) בד"ה שור ולא נגח וז"ל בתרא דנקיט כדי שאם יגח לאלתר משלם נ"ש עכ"ל והרי מבואר כן בהדיא

והנה יש להוכיח כן כדברי התוס' הנ"ל דהא אם יגח השור הששי ג"כ בודאי היינו אומרים דא"צ לשלם רק ח"נ על השור הששי דהא תו לא הוי מועד לסירוגין א"כ הרי לא נגח תו רק שני שוורים זא"ז ולא הוי מועד עדיין דהא מה שנגח נגיחה ראשונה ונגיחה שלישית היינו השור השלישי אילו שני נגיחות לא מצרפינן כלל למה שנגח אח"כ השור החמישי והששי דהא אפסקיה בראיית השור השני והשור הרביעי שלא נגחן. והרי חזר לתמותו ומתחיל חשבון חדש וכמש"ל וא"כ אם הי' נוגח השור הששי בודאי דלא הי' משלם על נגיחות השור החמישי שראה רק ח"נ וא"כ בשעה שנגח השור החמישי שראה שהוא לנגיחה השור השלישי אכתי לא היינו יודעין שלא יגח השור הששי שיראה ויהי' מועד לסירוגין וא"כ ממילא דלא נוכל לחייבו על נגיחה שלישית נ"ש עד שיראה אח"כ שור ששי ולא יגח אז יהי' נעשה מועד לסירוגין ואז אם יגח אח"כ עוד הפעם השור השביעי שיראנו אז הוא דמחויב לשלה על נגיחה רביעית נזק שלם ודוק היטב בזה

(ב) והנה רש"י ז"ל כאן בד"ה ושמואל אמר עד שתשלש בדילוג בסה"ד וז"ל ונראה דהך ברייתא נמי דאייתינן לעיל ראה שור ונגח שור ולא נגח כו' לרב נעשה מועד דקתני אשלישית קאי ולשמואל ה"ק נעשה מועד לסירוגין דכי הדר נגח משלם נ"ש אבל בהך שלישית סם הוא עכ"ל. והנה מבואר בדבריו ז"ל להיפוך דתיכף על נגיחה שלישית דהיינו על ראיה חמישית משלם נ"ש והלא אם יראה שור ששי ויגיחנו לא יהיה משלם נ"ש דהא תו נא הוה מועד לסירוגין דהא חזינן דאינו נוגח בסירוגין וא"כ תו הו"ל לומר דאכתי לא נגח ג"פ דהא ראיה שניה ולא נגח מבטלת נגיחה ראשונה וכן ראיה רביעית ולא נגח מבטלת נגיחה שניה בשור שלישי וא"כ תו ליכא כאן רק ב' נגיחות רצופין בשור חמישי ובשור ששי והוה הדין דלא משלם על נגיחת השור הששי רק ח"נ וא"כ על נגיחת השור החמישי ג"כ היל"ל דלא משלם רק ח"נ ודוחק לומר דרש"י פליג על סברא הנ"ל דחוזר לתמותו ומתחיל חשבון חדש

אולם באמת א"ש דהא בכאן כתב רש"י ז"ל כמו שהי' סובר קודם חזרתו וס"ל דבג"פ משלם נ"ש ועל נגיחה שלישית משלם נ"ש ועיין במוהרש"א ובמהר"ם כאן שכתבו כן בפי' רש"י ז"ל וא"כ לרב דסובר דנגיחה ראשונה מן המנין א"כ גם בנגח לסירוגין ג"כ אמרינן כן דנגיחה ראשונה מן המנין וא"כ כי נגח שור אחד וב' לא נגח וג' נגח וד' לא נגח וה' נגח הרי הושלם לגמרי העדאתו לסירוגין ומשלם על נגיחה שלישית שהוא בשור חמישי נ"ש ומה שיגח אח"כ שור ששי באמת לא ישלם רק ח"נ עליו ועל הז' כשיגחנו ישלם ג"ש ולפי"ז הא דקתני בברייתא ששי לא נגח הוא לאו דוקא דשור ששי אינו משלים המנין דהיינו להשלים העדאתו שיהי' מועד לסירוגין דתיכף בנגיחה שלישית בשור חמישי אז הושלם לגמרי העדאתו לסירוגין כן הוא לשיטת רש"י קודם חזרתו אבל לאחר חזרתו ס"ל כשיטת התוס' דלא משלם נ"ש עד נגיחה רביעית וא"כ ה"ה במועד לסירוגין ג"כ הוה הדין כן דעל נגיחה רביעית דהיינו בשור שביעי הוא דמשלם נ"ש וכמו שביארתי לעיל לשיטת התוס' ודוק

(ג) והנה התוס' מסקי כאן לפי שיטתם דלא משלם נ"ש עד נגיחה רביעית והוקשו דלפי דבריהם הוה הדין כו' וצריך לחלק בין סירוגין של ימים לסירוגין של שוורים עכ"ל וכוונתם דלשוורים הוה מועד לסירוגין והראשון מן המנין ובנגיחה רביעית משלם נ"ש ובסירוגין של ימים לא משלם נ"ש עד נגיחה חמישית וזה הוא לכ"ע בין לרב ובין לשמואל דבכה"ג לא פליגי כלל רב ושמואל כמבואר בדבריהם וכאשר ביארתי לעיל. ולכאורה אינו מובן סברת התוס' מ"ש לחלק בזה אולם לפמ"ש הרשב"א בתוה"א בשער בית הנשים בית שביעי שער שלישי הביא דברי רבותינו הצרפתים מובן יותר וז"ל שם וכן הורו רבותינו הצרפתים ז"ל ואי קשיא לך הא דתניא בב"ק ראה שור נגח שור ל"נ ש"נ של"נ ש"נ של"ג מועד לסירוגין לשוורים ואע"ג דקמייתא לא לסירוגין הוה אפ"ה מצטרפת לבתרייתא י"ל שאני הכא דכיון דאין הפלגה ידועה אלא בשתי ראיות כדאמרן ארבע ראיות בעינן דהא אנן שלש הפלגות בעינן אבל התם הא איכא שלש נגיחות כו' עכ"ל. ועיין בבדה"ב ובמשמרת הבית שם האריכו רבותינו ז"ל בזה. ועיין בשמ"ק כאן האריך ג"כ בזה יעוש"ה

(ד) והנה לפי האמור אינו מובן דברי הרמב"ם ז"ל בפסק הלכה זו ואביא דברי הרמב"ם ז"ל דפ"ח מהל' איסורי ביאה ואגב אבאר קצת דברי הרמב"ם ז"ל שם וז"ל בה"ו ראתה יום ט"ו בחודש זה ויום ע"ז בחודש שלאחריו ויום י"ז בחודש שלאחריו ויום י"ח בחודש שלאחריו הרי קבעה לה וסת לדילוג בא חודש רביעי וראתה ביום י"ז עדיין לא נקבע לה וסת וכל יום שראתה בו חוששת לו להבא כיון שהגיע אותו ולא תראה טיהר אותו יום מן הוסת שא"צ עקירת ג"פ אלא יום שנקבע ג"פ ועיין בה"ה שכתב שהיו נוסחאות משובשות בדברי רבינו וזו היא הנוסחא הנכונה ומשום דפסק כשמואל לגבי דרב בזה ובעינן עד שתשלש בדילוג יעוש"ה ועיין בהגמ"י (אות ד) וז"ל כרב לגבי דשמואל דאמר עד שתשלש בדילוג עכ"ל ודבריו אינם מובנים כלל ואולי הוא לפי הנוסחאות אחדות. עוד כתב הרמב"ם שם בהל' ז' היה דרכה להיות רואה יום ט"ו ושינתה לט"ז שניהם אסורים שינתה לי"ז הותר ט"ז ונאסר י"ז וט"ו באיסורו עומד שינתה לי"ח נאסר י"ח והותרו כולם עכ"ל, ועיין בה"ה ובכ"מ נדחק מאד בפירושו דהא הרמב"ם פוסק עד שתשלש בדילוג ובעינן דוקא שתראה אח"כ ביום י"ט יעו"ש מ"ש בזה. ולענד"נ הכוונה בדברי הרמב"ם ז"ל דנהי דבעינן שתשלש בדילוג מ"מ לענין עקירת יום ט"ו בודאי דנעקר בג"פ שעבר יום ט"ו ולא ראתה בו והרי כאן נעקר יום ט"ו בג' ראיות הללו יום ט"ז וי"ז וי"ח ונהי דלא קבעה וסת לדילוג עד שתראה יום י"ט דבעינן שתשלש בדילוג מ"מ כבר נעקר קביעת וסת שהיה לו בט"ו ומש"ה כתב דהותר ט"ו וגם ט"ז וי"ז הותרו ולא נשאר באיסורו רק י"ח והא דלא