אמרי הצבי א יז

שוה פרוטה. ביאר בזה דברי התוס' וישוב בזה קושי' הפ"י דלמה מקרי שו"נ מצוה הא צריך לעשות כן דאל"ה הוי פושע. ומבאר הא דשו"נ אי הוה מצוה תליא בשני לשונות בטעמא דר"י. [אק"ב ג'] פלפול עצום בדברי הש"כ (סי' ע"ב סקל"ד) ונתה"מ שם (סק"כ) בענין שנים שהשלישו חפץ אצל אחד אי השליש הוה ש"ש דנהנה פרוטה דר"י בשעת שו"נ. ומבאר ומחלק בין שו"נ דשומר אבידה וש"ש לבין שו"נ דנפקד דעלמא. ומפלפל בזה בדינא דהש"כ והנתה"מ הנ"ל. [אק"ד] פלפול בדינא דהמחבר (סי' ע"ב ס"ו) במלוה על המשכון ומת דבנו נעשה ש"ש עליו. ובדברי המהרש"ל והש"כ שם

נו ע"ב אות ז. עוד בענין הנ"ל. [אק"א] ישוב לקושית הנתה"מ (סי' ע"ב סקי"ט) מהא דב"מ (נ"ח ע"א) השוכר את הפועל לשמור את הפרה כו' דל"א הוי ש"ש משום פרוטה דר"י. עפי"ד האו"ז הגדול דהיכא דמקיים המצוה בשוא"ת ל"א עוסק במצוה פעור ממצוה. וגם עפי"ד התוס' דהיכא דאפשר לקיים שתיהם ל"א עוסק במצוה פטור ממצוה. וקושיא על האו"ז מברכות (י"ח ע"א) המשמר את המת וישוב לזה. [אק"ב] בענין אם גם בהכשר מצוה אמרינן דפטור ממצוה פלפול בזה במס' סוכה (כ"ו) כותבי ספרים כו' מחלק בין היכא דע"י ההכשר מצוה בודאי יגמור המצוה או לא. [אק"ג ד']. פלפול בדברי הנתה"מ הנ"ל שהעלה דבגבאי צדקה ל"א דנעשה ש"ש משום פרוטה דר"י. וחילוק בין היכא דגבה מעות דנעשה ש"ש. והיכא דגבה משכון מקרי רק ש"ח

נז ע"א אות ח. עוד בענין הנ"ל. [אק"א] מפלפל היכא דבא בעל האבידה ואמר סימנים והמוצא א"ל טול את שלך אם עדיין מקרי ש"ש לר"י. ובענין ש"ש שכלתה זמן שמירתו אי הוה ש"ח. פלפול בסוגיא דב"מ (מ"ט ע"א) ההוא גברא דיהיב זוזי אשומשמי. [אק"ב] בדברי המח"א הל' שומרים (סי' י"ט) שמספק בש"ח שכלתה זמנו אם עדיין הוי ש"ח. ומבאר דלרבה דסובר שומר אבידה הוי ש"ח סובר הטעם דרחמנא שעבדיה בע"כ. וממילה באמר טול את שלך תו גם ש"ח לא הוי [אק"ג] מבאר דבשומר אבידה דכתיב השבה לכן גם כי אמר טול עדיין מיקרי שומר אבידה לעולם עפי"ד הקצה"ח שהעלה דבשומרים ליכא חיוב השבה עליו כ"ז שהוא בעין

נז ע"א אות ט. עוד בענין הנ"ל. [אק"א] ישוב לקושית הפ"י על הא דמוקי הש"ס בטוען טענת לסטים מזוין ולמה לא מוקי שנטלה שלא ע"מ להשיבה דלא נעשה ש"ש. ביאור דבריו ז"ל. [אק"ב] משאר דבסברת הפ"י פליגי השני לשונות בטעמא דר"י. [אק"ג ד'] ביאור דברי הפ"י בתירוצו על קושיא הנ"ל וביאור הענין בזה בנטלה שלא ע"מ להשיבה ולא לגוזלה ואח"כ כפר אם נעשה גנב

נז ע"א אות י. עוד בענין הנ"ל. ישוב לקושית הפ"י על הא דפריך הש"ס לר"י מהא דטוען טע"ג באבידה והלא גם לרבה יקשה. סברא דגם לרבה צרכינן הטעם דרחמנא שעבדיה בע"כ. וחקירה דמשכחת פתרי דלרבה יהיה חייב ולר"י יהיה פטור

נז ע"ב אות יא. ישוב לקושית הפ"י לפי מה דמוקמה בש"ס הברייתא דשליחות יד צריכה חסרון כר"י א"כ ל"ל קרא לחייב בש"י בש"ש נילוף משומר אבידה. וביאור הסוגיא בב"מ (מ"א ע"ב) בזה

נז ע"ב אות יב. הערה בדברי התוס' ד"ה נפלה לגינה שכתב דמיירי באינה יכולה לירד דאל"כ הוי תחלתו בפשיעה וסופו באונס והלא האונס לא בא מכח הפשיעה. ביאור הדבר

נח ע"א אות יג. פלפול בסוגיא דמבריח ארי. [אק"א] פלפול בהסוגיא בכתובות (ק"ז ע"ב) ובדברי הב"י יו"ד (סי' רכ"א) דגם למ"ד פורע חובו שלמ"ד פטור מ"מ גבי מודר הנאה אסור. [אק"ב] ישוב לדברי הרמב"ם בפכ"ו מהל' מלוה שלא הביא דינא דהירושלמי דבבע"ח דוחק חייב והערה מהא דהמקדש בהנאת מחילת מלוה דמקודשת והרי דמקרי הנאה. מסביר הדבר עפי"ד הש"ג מובא בש"כ (סי' רל"ב סק"ב) דהיכא דאין המלוה תובע להלוה ליכא עליו חיוב לשלם. וביאור שני תירוצי דרבא ורב אושעיא בסוגיא זו. [אק"ג] ביאור הסוגיא והנ"מ בין השני תירוצים בש"ס כאן וישוב לקושית התוס' על תי' הב' דהיכא דאית ליה פסידא לא מקרי מבריח ארי מפורע חובו שלמ"ד

נח ע"ב אות יד. פלפול ארוך בסוגיא דכחש גופנא. [אק"א ב' ג' ד'] ישוב לדברי הראשונים שהשמיטו ולא הביאו כלל להאי דינא. [אק"ה] ישוב לדברי הרא"ש דפוסק כחכמים דרואין אותו כמה היה יפה וכמה יפה עכשיו ופוסק להא דכחש גופנא והא כתרתי דסתרי. [אק"ו] ישוב לקושי' הדרישה (בסי' שצ"ד) על הטור דפוסק דמנכינן כחש גופנא. ובדמי ולדות לא פסק כן

נט ע"א אות טו. ביאור דברי התוס' ד"ה אכלה סמדר שכ' דאפי' אם נתקלקל המשויירת משלם כענבים העומדות ליבצר. ובאם בספק נזיקין אזלינן לחומרא

נט ע"א אות טז. הערה על הא דקאמר הש"ס דא"ל איתתא דידי פקיחא היא ולא בעי' חיה ממס' סוטה (י"א ע"ב) דגם חיה בעי' חיה

נט ע"א אות יז. בסוגיא דכחש גופנא. [אק"א ב' ג' ד'] ישוב לדברי הרמב"ם בפי"ד מהל' נ"מ הי"ד דנקיט על הפירות דוקא ולא על האילן וביאור הסוגי'. [אק"ה] ישוב לקושית הלח"מ שם על הטור דבין בנזקי ממונו ובין בנזקי גופו מחלק בין דיקלא ארמאה לדיקלא פרסאה ובש"ס קאמר רק על נזקי גופו ולא על נזקי ממונו

נט ע"ב אות יח. פלפול בסוגי' דהמגדיש בתוך שדה חבירו [אק"א ב'] ביאור דברי הירושלמי דפ' הפרה ה"ד על מתני' דהקדר שלא יחלוק על הש"ס דילן. ואם בבית גם רבי מודה דבסתם מקבל עליו נטירותא: ואם גם שדה נחשב כבית לענין זה דלא ניבעי בפירוש קבלת שמירה. [אק"ג] ישוב לדברי הרמב"ם בפ"ג מהל' נ"מ הט"ו דפוסק דהמגדיש בשדה חבירו ברשות גם בלא קיבל עליו שמירה חייב ודוקא הבעל שדה חייב ולא השומר

נט ע"ב אות יט. ביאור דברי הרא"ש כאן (סי' י') שכ' דלרבנן גם שלא ברשות ג"כ חייב בעל השדה היכא דמיירי בבי דרי. וביאור דברי הטור (בסי' שצ"ג)

ס ע"א אות כ. פלפול גדול בענין שנים שהזיקו. [אק"א] פלפול וביאור דברי התוס' והמרדכי שכתב דשנים שהביאו עצים וליבו ואין בכ"א כדי ללבות פטורים ומ"ש דגבי שבת בזא"י וזא"י חייבין, והערה בדברי הרי"ף דהביא לאוקמתא דר"א דגרמא פטור הלא לדעת הראב"ן מקרי הכא גרמי ובגרמי פוסק הרי"ף דחייב. סברא בדעת התוס' והמרדכי הנ"ל דמש"ה פטורים משום דלא עשו מעשה [אק"ב] מפלפל עוד ומבאר דהיכא דהביאו אש שפיר חייבים. [אק"ג] ביאור הסוגיא דכאן (ודף צ"ח ע"ב) שלא יסתרו ומבאר דתירוצא דר"א עולה גם לדידן דפסקינן דד"ג. [אק"ד] פלפול בדברי הרמ"א (סי' תי"ח ס"ט) שהביא לדינא דהמרדכי הנ"ל. בשנים שליבו ולא הביא כלל להא דהביאו עצים. מבאר בדעת הרמ"א דהיכא דהביאו עצים עשו מעשה שפיר חייבים, ומתרץ בזה דברי הרמב"ם בפי"ד מהל' נ"מ ה"ז. [אק"ה] עוד ישוב וביאור לדברי התוס' והמרדכי הנ"ל עפי"ד רש"י לקמן (דף ס"ב) דמבעיר חייב משום פושע

ס ע"א אות כא. עוד בענין הנ"ל. [אק"א ב'] ישוב לדברי הרמב"ם בפי"ד מהל' נ"מ שלא חילק כלל בין יש בליבוי לבד כדי ללבות או לא. פלפול ארוך בזה. דתליא בפלוגתת ר"נ ורבנן לעיל (נ"ג) היכא דליכא לאשתלומי מהאי אי משתלם מהאי. והערה לר"נ דסובר דהשני חייב למה