אמרי הצבי א קעט

מהני ורק הואיל דר"ע הי' גבאי קבוע וידו כיד עניים וא"כ הוה כמו שדה ומטלטלין לאחד דמהני וצ"ע אצלי דברי המח"א בזה. גם במ"ש עוד המח"א לפרש הירושלמי הנ"ל לשיטת הרמב"ן דכל אדם יוכל להיות גבאי מעצמו וכתב לפרש הירושלמי הנ"ל דמיירי שהאנשים שנתנו המעות לרחב"א לא נתנו לו ע"מ שיחלק הוא המעות להיתומים כו'. והנה עדיפא הוי מצי לומר בזה דרחב"א תיכף כשלקח המעות מידם והם א"ל לחלקם ליתומים ולאלמנות הוא לקח אדעתא דידי' לחלקם לרבנן וא"כ לא זכו כלל העניים במעות הזה ועיין לעיל שם במח"א (סי' ג') שכ' בעצמו זה בדברי הירושלמי וז"ל א"נ אפשר לתרץ דר"ח כי נקטינהו מעיקרא בדעתו הי' לת"ת עכ"ל. והנה באמת י"ל עוד לפמש"כ המח"א דברי הירושלמי לשיטת הרמב"ן דמה שנתנו המעות לרחב"א בשביל יתומים לא נתנו לו הכח לחלק להיתומים רק שהוא ימסור המעות ליד הגבאי קבוע א"כ קשה באמת אמאי שינה רחב"א מדעת הנותן וגם י"ל בזה אם בכה"ג מיירי אמאי לא הוצרך רחב"א לשלם אחרים תחתיהן והירושלמי מסיק להלכה כמ"ד דא"צ לשלם תחתיהן ואפילו אם נימא דלשלם אחרים תחתיהן א"צ הואיל דסוף סוף הוא לא לקחם לעצמו רק עשה בהמעות מצוה אחרת ובאמת דין זה צ"ע אצלי כעת ולא מצאתיו מבואר מ"מ לכתחלה בודאי דהי' אסור לרחב"א לשנות מדעת הנותן המשלחו. ועיין בש"ע יו"ד (רנ"ט ס"א ס"ב) וצ"ע כעת. אולם לפום פירושו של הק"ע וכפי מה שביארתי לעיל בסוגיין א"ש דהואיל דבאמת הי' רחב"א גבאי קבוע ומש"ה הותר לו גם לשנות לכתחלה והבן בזה

(ד) ובעיקר דין זה אם כל אדם יכול להעשות גבאי מצד עצמו או בעינן דוקא גבאי קבוע ורש"י ז"ל דקדק בלשונו כ' דר"י גבאי עניים היה. והנלע"ד בזה בהקדם יש לדקדק בלשון הש"ס דקאמר ר"י כבר זכו בי' עניים ואע"ג דליכא עניים הכא אנן יד עניים אנן כו' ולמה האריך ר"י כ"כ בלשון זה וגם מאי מהני אם היו קיימי עניים הכא הלא לא אמר שיהיה לעניים מבוררים הללו רק אמר סתם ניתבי' לעניים וא"כ אף אם היו קיימי עניים באותו מעמד ג"כ לא היה זה מעמ"ש דדילמא יתנו אותו לעניים אחרים ולכאורה י"ל בזה. והנלע"ד ליישב זה דהנה לכאורה י"ל דהאיך מהני הכא מעמ"ש בכה"ג הלא המקבל הם העניים והכא לא היו המקבלים באותו מעמד. ועיין בח"מ (סי' קכ"ו ס"ך) וז"ל ואם אמר הנותן לנפקד במעמ"ש המקבל יש מי שאומר דמהני והוא שעשאו המקבל שליח אבל אם לא עשאו המקבל שליח אלא שאמר ראובן לשמעון בפני לוי מנה שיש לי בידך תנהו ללוי שיזכה בו ליהודה יכול לחזור בו והובא ג"כ בשמ"ק כאן (בדף ל"ו) בשם הרב המאירי בד"ה יד עניי באה"ד וז"ל ומ"מ ראינו מי שכתב שאין מעמ"ש קונה בדרך זה ר"ל שאילו אמר ראובן ללוי תן ממון זה שבידך לשמעון זה שיזכה בו ליהודה אין זה כלום שכל עצמו של מעמ"ש חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו ואין הדברים נראין עכ"ל הרב המאירי ז"ל עכ"ל השמ"ק והנה היכא דעשאו המקבל שלית בפירוש לזכות עבורו במעמ"ש לא נתבאר כלל בשמ"ק אי מהני בכה"ג וי"ל דס"ל ג"כ דמהני מיהו דעת המאירי ז"ל דגם בלא עשאו שלית בפירוש ג"כ מהני כי הרב ז"ל כ' על דעה זו ואין הדברים נראין ועיין בש"ך שם ס"ק פ"ו הביא דברי הבעה"ת שתמה על הרי"ף דמפרש לסוגיא דידן דר"י דאמר יד עניים אנן דהוא משום מעמ"ש והקשה דהא הרי"ף בעצמו ס"ל דכל שלא עשאו המקבל שליח בפירוש לא מהני מעמ"ש ואין לי ספר בעה"ת לעיין בו רק כן הבנתי מדברי הש"ך שמביאו בקצרה ועיין באו"ת שם ס"ק כ"ד הביאו קצת בביאור יותר אולם ג"כ בקצרה ועיין בש"ך שם שכתב וז"ל ול"ד למ"ש הטור ביו"ד (סי' רנ"ח ס"ח) דמי שהיה לו חוב ביד אחד ואמר חוב זה שיש לי ביד פלוני יהא לצדקה אם אמר כן בפני ב"ח ובפני הגבאי או בפני אדם חשוב שבעיר זכה בו הגבאי או האדם חשוב מדין מעמ"ש דהתם יד הגבאי או האדם תשוב הוי כיד עניים עצמם והוי כאילו העניים עצמם עומדין שם וזכה בו מטעם מעמ"ש לא מטעם זכיה ודמי לאפוטרופוס של יתומים דעדיף משליח והיינו נמי מטעם דהוי כאילו היתומים עצמן עומדין שם עכ"ל הש"ך ולענד"נ להסביר הדבר דמש"ה מהני משום דהוה כאילו העניים עשאו בפירוש לגבאי להיות שלוחם לזכות עבורם והיינו משום דבשעה שנתמנה זה לגבאי הוה כאילו העניים עשאוהו בפירוש שליח שיזכה בעבורם כל מה שיתרמי לו לזכות עבורם ומש"ה א"ש הא דמהני הכא מה שאמר ר"י יד עניים אנן ומכח מעמ"ש ואע"ג דאין המקבל כאן מ"מ הואיל דהגבאי הוא באותו מעמד והוה כאילו עשאוהו העניים בפירוש להגבאי לשליח לזכות בעדם כל מה שיתרמי לזכות עבורם ומהני שפיר מעמ"ש בכה"ג דהא אם המקבל עשאהו בפירוש לשליח שיזכה עבורו במעמ"ש מהני וכמפורש בש"ע דעת הראשונים ז"ל. ומעתה מדוקדק היטב לשון הש"ס דקאמר ר"י כבר זכו ביה עניים והיינו מכח מעמ"ש ואע"ג דלא קיימי עניים הכא כלומר ובכה"ג היכא דאין המקבל עצמו עומד שם אעפ"י שהנותן אומר ללוי שיזכה בהחוב המגיע לו משמעון בשביל יהודה אעפ"י שהיה באותו מעמד שמעון וא"כ היו המלוה והלוה והזוכה בשביל יהודה כולם כאחד אפ"ה לא מיקרי זה מעמ"ש שיהיה לוי זוכה בהחוב בשביל יהודה וא"כ ה"נ האיך זכה ר"י בהפלגא דזוזא בשביל העניים דהא לא קיימי הכא עניים וע"ז אמר ר"י יד עניים אנן כלומר דהואיל דר"י היה גבאי קבוע הוה כאילו העניים אמרו לר"י בשעה שנתמנה לגבאי שכל מה שיתרמי לו לזכות עבורם יזכה הוא עבורם וא"כ הוה כאילו עשאו המקבל שליח בפירוש דבכה"ג שפיר קנו העניים במעמ"ש. והנה כ"ז שייך דוקא בגבאי קבוע אבל באדם דעלמא אף אם נימא דיכול להעשות מעצמו גבאי מ"מ זה בודאי דלא הוה כאילו עשאוהו עניים שליח וא"כ אכתי לא מהני לקנות מכח מעמ"ש ולזה הוצרך רש"י ז"ל לפרש ולומר דר"י גבאי עניים היה וא"כ הואיל דהיה גבאי קבוע הוה כאילו העניים עשאוהו שליח בפירוש לזכות עבורם כל מה שיתרמי לזכות עבורם וא"כ שפיר קנו לה העניים במעמ"ש. ומעתה שפיר נוכל לומר דלענין דנימא דבאתו ליד גבאי שלא יהיה יכול לחזור בו שפיר אמרינן דכל אדם יוכל להעשות גבאי מצד עצמו ורק לענין שיקנו העניים מכח קנין מעמ"ש בזה בעינן דוקא גבאי קבוע וכמו שביארתי ודוק היטב בזה. ועיין מ"ש לקמן בפ' הכונס על (דף נ"ו ע"ב) [או"ז אוק"ג] בענין זה

[ט] (א) שם בתוס' ד"ה יד עניים אנן וא"ת בלא יד עניים נמי מחייב צדקה באמירה כדאיתא בפ"ק דר"ה בפיך זו צדקה וי"ל דכמו שאין אדם מקדיש דשלב"ל ה"נ אין אדם נותן צדקה דשלב"ל כו' עכ"ל. והנה היוצא מדברי התוס' דאם אמר אדם על חוב או דשלב"ל יהיה הקדש או צדקה לא חל כלל ורק אם אמר בלשון אתן חייב מטעם נדר וכן הוא שיטת הרא"ש כאן בפרק זה סי' ג' יעו"ש אבל דעת הרמב"ם ז"ל בפכ"ה מהל' מכיריה הט"ו דגם אם אמר בלשון יהיה הקדש או צדקה ג"כ מהני וחל עלי' הנדר ואין חילוק כלל בין אם אמר יהיה הקדש או אם אמר בלשון אתננו בשניהם חל עליו הנדר ועיין בראב"ד ובה"ה ובכ"מ שם ועיין בטוח"מ סי' רי"ב ובב"י שם ובש"ע ס"ז הובא שני דעות במחבר וברמ"א ועיין סמ"ע וש"ך שם. והנה ראיתי בקצה"ח שם סק"ד הביא ראיה לשיטת הרמב"ם ותיובתא להרא"ש מהא דאיתא במס' פיאה פ"ד וב"מ (דף ט' ע"ב) מי שליקט את הפיאה ואמר ה"ז לפלוני עני ר"א אומר זכה לו וחכ"א יתננו לעני הנמצא ראשון ומפרשי לה בפ"ק דמציעא מעני לעני מחלוקת וסבר ר"א מיגו דזכה לנפשי' זכה נמי לחברי' וחכמים סברי דלא אמרינן מיגו ע"ש וכיון דמיירי מעני לעני וסברו חכמים דלא אמרינן מיגו ולא זכה העני שליקט בשבילו וא"כ אמאי יתננו לעני הנמצא ראשון יזכה בו הוא עצמו כיון דעני הוא אלא דלפמ"ש הרמב"ם דצריך לקיים דברו מטעם נדר אע"ג שעדיין לא קנה אותו א"כ כיון שאמר ה"ז לפלוני עני צריך לקיים דברו משום נדר ומשום נדרו יכול ליתנו לעני אחר כו' והביא ג"כ דברי הרדב"ז בתשובה סי' קל"ד באם נודר לפלוני עני אם יכול לשנותו לעני אחר א"כ כיון דיכול לשנותו לעני אחר מש"ה הוה הדין דיתננו לעני הנמצא ראשון אבל הוא עצמו אינו יכול להחזיקו לעצמו אעפ"י שהוא עני משום דאמר בשביל עני הוא מלקט חל הנדר אעפ"י שלא היה שלו והוא ראיה לשיטת הרמב"ם ותיובתא להרא"ש וכ' שם לתרץ דברי הרא"ש עפי"ד הר"א ממיץ יעוש"ה ודבריו בזה צ"ע כי להר"א ממיץ תיכף חל ההקדש אעפ"י שלא זכה בו כלל רק כיון דיכול לזכות בו והארכתי בזה בכמ"ד ולעיל בסוגיא זו [א"ד אק"ד] בדברי הבעה"מ והרמב"ן ביארתי בארוכה דבר זה

(ב) ובעיקר קושי' הקצה"ח הנ"ל נלע"ד ליישב זה דהנה