אמרי הצבי א קעח

הקרקע המשועבד לו ולא הקדיש את החוב אלא הקרקע והשתא כשהגיע הזמן ולא פרעו זה והוא בא לגבותה מן הלוה חוזר בו מן ההקדש עכ"ל דקדק רש"י ז"ל וכ' ולא הקדיש את החוב ומשמע דאילו אקדיש החוב גם רבא הי' מודה דחל ההקדש והלא החוב הי' אינו ברשותו רק כיון דאית לי' למלוה הקרקע לשעבוד הי' חל ההקדש על החוב ודוקא במלוה ע"פ לא חל אבל כיון דהי' מלוה בשטר ושעבד לו בפירוש שעבוד קרקעות תו חל ההקדש על החוב וא"כ ה"ה היכא דתפיס משכון ג"כ י"ל דחל ההקדש על החוב אם הקדיש גוף החוב ולכאורה י"ל בזה. והנה הרמב"ן ז"ל במלחמות אייתי באמת ראי' מסוגיא דפסחים הנ"ל דלרבא דס"ל דלא חל ההקדש שהקדיש המלוה הואיל דמצי לסלוקי בזוזי וש"מ דאין אדם יכול להקדיש מה שלא הגיע לידו ואינו שלו וזה הוא כדברי רבינו הרי"ף ז"ל יעו"ש ברמב"ן הבאתיו לעיל. ועיין מ"ש ליישב לשיטת הבעה"מ ז"ל הואיל דהלוה לא אמר לו שרוצה לפורעו בקרקע זו רק אמר אם לא אפרע לך לזמן פלוני תגבה מקרקע זו ומש"ה אכתי לא מיקרי של המלוה משא"כ היכא דהלוה רוצה תיכף לפורעו שפיר חל ההקדש שהקדיש הלוה החוב אע"פ שעדיין לא פרעו ולא מסר המעות ליד המלוה ג"כ יכול המלוה להקדישו יעויין היטב שם מ"ש בביאור שיטת הבעה"מ והרמב"ן ז"ל. והנה לשיטת רש"י ז"ל הנ"ל גבי מלוה בשטר ושעבד לו נכסיו אם הי' המלוה מקדיש החוב שפיר הי' חל וכאשר הוכחתי משיטת רש"י ז"ל בפסחים שם וא"כ י"ל דה"ה אם יש למלוה משכון ג"כ יכול להקדיש החוב המגיע לו דמיקרי שפיר ברשותו וא"כ ה"ה הכא לפירש"י ז"ל דמיירי שתפס המוכה חפץ משל המכה הרי הוא כאילו תפס משכון ומגיע לו חוב וא"כ הרי הי' יכול להקדיש החוב וא"כ למה הוצרך ר"י לומר דזכו בי' עניים מכח מעמ"ש ונוכל לומר דס"ל לרש"י ז"ל כשיטת הרב האי גאון והבעה"מ ז"ל דצדקה שאני מהקדש ויש להאריך עוד בזה אולם כבר הארכתי לעיל [או"ד אקט"ו] בדברי הבעה"מ והרמב"ן ז"ל

[ח] (א) שם ברש"י ד"ה אנן יד עניים אנן ר"י הוה גבאי בשלהי החובל (דף צ"ג ע"א) עכ"ל. הנה דקדק רש"י ז"ל לומר ר"י הוה גבאי מבואר דדוקא גבאי קבוע הוא דיש לו דין גבאי אבל אם אינו גבאי קבוע אינו יכול להעשות גבאי מעצמו ולאו שם גבאי עליו. והנה כבר ביארתי לעיל [א"ד אקי"ט] בשיטת הרמב"ן ז"ל במלחמות דס"ל דכל אדם יכול להעשות גבאי מעצמו אפילו אם הב"ד ורוב טובי העיר לא מינו אותו לגבאי ודעת הבעה"מ דבעינן דוקא גבאי קבוע יעויין לעיל מ"ש בזה. והנה יעדתי שם לבאר קצת ענין זה ואבאר כאן בקצרה. הנה דעת רש"י ז"ל נראה דדוקא בעינן גבאי קבוע מדכ' רש"י ז"ל ר"י הוה גבאי והנה כבר האריכו בזה וראש המדבר והמבאר זה הוא הגאון בעל מחנה אפרים הל' צדקה העיר כ"פ בזה ועיי"ש (בסי' ג') הביא דברי הירושלמי דפ' בני העיר דיהבי זוזי לר"ח בר בא למפלגי ליתמי ולארמלתא נפיק ופלגין לרבנן מה שיהי' צריך להפריש תחתיהן ר' זעירא אמר צריך להפריש תחתיהן ר' אילא אמר א"צ להפריש תחתיהן ר' ייסא בשם ר"א אומר א"צ להפריש תחתיהן ריב"א ר"י ר"ל בשם ר"ח כל המצות עד שלא נתנו לגזברין את רשאי לשנותן משנתנו לגזברין אין את רשאי לשנותן עכ"ל הירושלמי ופי' המח"א דעד שלא באו ליד גבאי עדיין לא זכו בי' עניים אבל משבאו ליד גבאי כבר זכו בי' עניים דידו כיד עניים ור"ח לאו גבאי הוה כדי דליזכו בי' עניים כו' עכ"ד המח"א,, וא"כ שפיר הביא ראי' המח"א דבעינן דוקא גבאי קבוע ור"ח לא הי' גבאי קבוע עיי"ש. אולם הגאון בעל קרבן העדה מפרש שם פי' אחר והוא דהא דקא מיבעיא להירושלמי אם צריך ר"ח בר בא להפריש אחרים תחתיהן היינו הואיל ושינה מדעת הנודר או דילמא הגבאי מותר לשנותו וא"צ להפריש תחתיהן דמעיקרא אדעתא דהכי יהבי לי' אם ימצא מצוה גדולה שיקח המעות לנדבה עיי"ש בפי' ק"ע בד"ה מה שיהי'. והגה לפום פי' הק"ע צרכינן לפרש סוגית הירושלמי שם בהא דאיפלגי בזה ר"ז סובר צריך להפריש תחתיהן דס"ל דגם הגבאי אינו יכול לשנות ור' אילא ור' ייסא בשם ר"א סברי דא"צ להפריש תחתיהן ומשום דגבאי יכול לשנותן ולפ"ז צרכינן לפרש הא דמייתי הירושלמי עוד ריב"א ר"י ר"א בשם ר"ח כל המצות עד שלא נתנו לגזברין את רשאי לשנותן משנתנו לגזברין אין את רשאי לשנותן קאי דוקא על הנודר אבל הגבאי רשאי לשנותן וע"כ צרכינן לפרש כן דאל"כ תיקשי דר' ייסא ור"א אהדדי כנ"ל ברור בפי' הירושלמי לפום פי' קרבן העדה. אבל עכ"פ חזינן דהק"ע מפרש דר' חייא בר בא הי' לו באמת דין גבאי וא"כ אינו מבואר אם הי' באמת גבאי קבוע או רק שעכשיו נעשה ממילא גבאי הואיל דיהבי' הצדקה בידו וברשותו לחלקה וא"כ אין שום ראיה כלל מהירושלמי

הנ"ל

(ב) והנה ראיתי עוד שם בספר מח"א הל' צדקה (סי' י') הביא ג"כ עוד הפעם הירושלמי הנ"ל וכ' עלה וז"ל ולכאורה יש להבין דא"כ מ"ע דר"א דאמר א"צ להפריש אחרים תחתיהן מאחר דהוא בעצמו ס"ל דמשבאו ליד גבאי אי אתה רשאי לשנותן וראיתי לחד מן המורים שפי' דמאי דקאמר משבאו ליד גבאי אי אתה רשאי לשנותן היינו דוקא לדבר הרשות אבל לדבר מצוה רשאי לשנותן ולע"ד אין פירושו עולה יפה דהא בירושלמי פ"ק דמגילה עלה דמעות פורים אינם משנים דייק עלה הא שאר המעות משנין אלא כל המעות עד שלא בא ליד גבאי רשאי אתה לשנותן משבאו ליד גבאי אי אתה רשאי ע"כ מוכח מהתם דאפילו לדבר מצוה אינו רשאי לשנותן דומיא דמעות פורים דאינן משנין אפילו לדבר מצוה עכ"ל המח"א. והנה לפום פי' הקרבן העדה הנ"ל אין קושיא כלל מהירושלמי דפ"ק דמגילה דהתם קאי על הנודר וה"פ דבשאר צדקה עד שלא בא ליד גבאי מותר לשנותה להנודר לצדקה אחרת אבל משבאו ליד גבאי תו אסתלקא לי' לגמרי זכותו של הנודר ובמעות פורים אפילו אם עדיין לא בא ליד גבאי ג"כ אסור לי' לנודר לשנותן אבל הגבאי שפיר מותר לו לשנותן כשבאת לידו אבל זה דוקא בשאר צדקה אבל לא במעות פורים ועיין בירושלמי פ"ק דמגילה ה"ד ובקרבן העדה בד"ה אלא כל המעות מה שהביא דברי התוס' דמס' ב"מ (ע"ח ע"ב) ד"ה מגבת פורים ועיי"ש מ"ש הקרבן העדה בזה ועיין בעירוכין (ו') ד"ה משבאת ליד גבאי וי"ל בזה. ועיין עוד שם בספר מח"א (סי' יו"ד) בד"ה וראיתי להרב מהריט"ץ ומ"ש הוא עליו וי"ל הרבה בזה

(ג) עוד ראיתי שם בספר מח"א שם (סי' י"א) באמצע התשובה וז"ל דלעד"נ דלא הוה בזכי' זו ממש שהרי לא היו הת"ח שילמדו בישיבה מבוררים מי הם כדי שיזכו בהם דאין אדם מצי לזכות למי שאינו מבורר וידוע שיזכה בהם וכמ"ש מוהרמי"ט ז"ל בתשובה ואע"ג דמכי אתי ליד הגבאי זכו בי' עניים ומשמע אפילו בשאין העניים מבוררים כמו שהוכחתי במק"א גבאי שאני משום דידו כיד כל העניים אבל אדם אחר לא כדמוכח מהירושלמי דלא קא חשיב לר"ח בר אבא גבאי ואע"ג דיהבי לי' בידי למיפלגן ליתמי הואיל ולא הי' גבאי קבוע מעיקרא וכמ"ש המוהריט"ץ (בסי' ע"ט) ואם את"ל דכל שזיכה אותם לעניים ע"י אחר זכו בי' עניים דהשתא נעשה זה גבאי לעניים במעות אלו וכדמשמע לכאורה מדברי הרשב"א (בסי' תרנ"ו) ומדברי הרמב"ן במלחמות ג"כ גבי ההוא עובדא דתקע לחברי' וקצת איכא למידק הכי אתלמודא דידן בפ"ק דקדושין בשמעתין דאגב דבעי לאוכחא דשדה לאחד ומטלטלין לאחר דקני ממעשה דר"ג שאמר ועישור אחר נתון לר"ע כדי שיזכה בו לעניים ומקומו מושכר לו ודחי לי' דשאני ר"ע דיד עניים הוא ופירש"י הואיל וגבאי הוה הרי דלא איצטרך להאי טעמא דגבאי הוה אלא משום דלא תיהוי כשדה לאחד ומטלטלין לאתר הא לא"ה בלאו טעמא דגבאי הו"א דמכי מטו ליד ר"ע כאילו אתא ליד עניים ממש והא דבירושלמי לא קא חשיב לי' גבאי לרחב"א איכא למימר דכי יהבי לי' מעיקרא לאו לחלקם הוא עצמו אלא כדי לאמטינהו ליד הגבאים הוה כו' יעו"ש שהאריך עוד בזה והנה הראי' שהביא המח"א דכל אדם יכול להעשות גבאי כשיטת הרמב"ן במלחמות מהא דר"ג הקנה המעש"ע בקנין אגב כו' לענ"ד לא זכיתי להבין כלל ראיה זו דהא התם דאר"ג בפירוש לר"ע שיזכה בו לעניים, וא"כ דל זה מה דר"ע הי' גבאי מהני מדין הדיוט דמהני ולא צרכינן כלל לסברא זו דר"ע הי' גבאי וא"כ לעולם נוכל לומר דבעינן דוקא גבאי קבוע ורק בהא דאר"ג שמקנה לר"ע לא אתינן עלה כלל מדין גבאי וע"ז דחי הש"ס שאני ר"ע דידו כיד עניים דלעולם אמרינן שדה אאחד ומטלטלין לאחר לא