אמרי הצבי א קעב

זו דהואיל דכבר זכה בו ההקדש לגמרי ועשה הגיזבר בו קנין דמהני בהדיוט ג"כ בזה לא מהני בי' שאלה דכי ע"י שאלתו שישאל על הקדישו יפקיע הוא ממונו של הקדש דדוקא אם עדיין לא בא ליד גיזבר הוא דמהני בי' שאלה דאכתי לא זכה ההקדש בהממון נהי דאמרינן אמירה לגבוה כמסירה להדיוט מ"מ אכתי לא נקנה הדבר לגמרי להקדש כלומר דאפי' אי הוי כמסירה להדיוט מ"מ בשאלתו לא מיקרי, שמוציא מרשות הקדש דלא מיקרי עדיין בא ליד הקדש ונוכל לכוון זה בדברי הרשב"א ז"ל בתשובה המובא בש"כ (סי' רנ"ה סק"ו) בשם תשו' שמ"ק (סי' מ"ו) במ"ש ותדע לך עוד דאמירה לגבוה אינה כמסירה ממש ליד גיזבר כו' אלא ודאי דיש שאלה להקדש ש"מ שלא אמרו כמסירה ממש אלא לענין קני' בלחוד להיות האמירה גומרת בהקדש כמו שגומרת המשיכה או המסירה בהדיוט כו' דדוקא כי נימא דהו"ל כמסור ממש ליד גיזבר הוא דאמרינן דאין שאלה אבל אי לא אמרינן אלא כמסירה להדיוט דהיינו כקני' של הדיוט שפיר איכא למימר דיש שאלה עכ"ל ונוכל לכוין כן בדבריו הקדושים ועוד יש לי בזה הרהורי דברים אולם לא הבאתים עדיין בכור המבחן

ומעתה לפי"ז נוכל לפרש דברי המרדכי ג"כ על הדרך שפירשתי לעיל דהא דכתב המרדכי על פי' הריב"א דההוא גברא רצה רק ללותה וא"ל ר"י אנן יד עניים ומכח מעמ"ש הוי כאילו כבר בא ליד הגיזבר וכתב המרדכי ול"נ דנהי דמעמ"ש מהני דלא מצי למיהדר בי' כו' כוונתו דנהי דלא מהני שאלה משום דכבר זכו בי' עניים וא"כ לא מהני שאלה דידי' להפסיד ממון עניים ולענין זה מודינא דמיקרי אתי ליד גבאי מ"מ לענין שלא יהי' יכול ללותה לא מיקרי אתי ליד גבאי ומותר ללותה ועל הדרך שפירשתי לעיל. וא"כ לשיטת המרדכי דסובר דמלוה יכול להקדיש החוב שיש לו על הלוה אם הלוה מודה בהחוב וא"כ לשיטתו יתפרש הא דההוא גברא הי' רוצה ליקח הסלע לעצמו היינו ע"י שאלה ולמיהדר בגוף ההקדש וא"ל ר"י אנן יד עניים וכבר זכו בי' עניים מדין מעמ"ש והוי כאילו אתא ליד גיזבר ולא יכול זה בשאלתו על ההקדש להוציא ממון עניים במה שכבר זכו בי' עניים וכמש"ל אבל ללותה שפיר יכול אפילו בכה"ג והבן בזה

(ט) והנה ראיתי בש"כ ביו"ד (סי' רנ"ח ס"ק י"ח) שכתב ג"כ לסברא זו דהי' יכול לשאול אלא שהקשה על הראשונים נ"ע שלא פירשו כן וז"ל וא"ל לפי"ז מאי הוקשו הרי"ף והתוס' בב"ק (ל"ו) גבי ההוא גברא דהדר ואמר ניתבי' ניהלי' דאר"י אנן יד עניים ומכח מעמ"ש תיפוק לי' דאמירתו לגבוה כמסירה להדיוט ותי' שם אמאי לא תירצו דאי משום אמירה לגבוה כו' הי' יכול להתיר ע"י שאלה אבל משום דיד עניים אנן והי"ל כאילו בא ליד עניים אין יכול להתיר י"ל דהתם כיון שאותו סלע לא הי' ברשותו אפי' לא הוה אנן יד עניים לא הי' יכול. ועוד דהתם לא איירי בהתרה כו' יעו"ש הרי דנחית לסברא זו אלא שכתב בתי' השני דהכא לא איירי בהתרה ולהמרדכי ע"כ צריכינן לפרש כן דעיקר מה דקאמר ר"י יד עניים אנן הוא רק לענין שלא יהי' יכול לישאל על הקדישו וכמו שהוכחתי לעיל דאל"כ תיקשי קושית הראשונים הנ"ל על המרדכי וכמו שביארתי לעיל. אלא שבגוף דברי הש"כ י"ל במ"ש בתי' הראשון דהתם כיון שאותו סלע לא הי' ברשותו אפי' לא הוי אנן יד עניים לא הי' יכול ודבריו מחוסרין הבנה הכי נימא דאם חפץ שלו מונח, באגם וברה"ר והקדיש החפץ דלא יהני גבי' שאלה אפי' אם לא אתא ליד גיזבר ודוקא אם החפץ מונח ברשות המקדיש הוא דמהני בי' שאלה. ולא אדע המקום אשר הש"כ הוציא דין זה ובנדרים (דף נ"ט) דקאמר הש"ס בתרומה ביד כהן דלא מהני בי' שאלה ל"ל להש"ס לומר דוקא בתרומה ביד כהן עדיפא הו"ל להש"ס לומר כגון שאין התרומה אצלו בביתו רק אצל אדם אחר דלא יכול התורם הבעלים לישאל עליו. מיהו בתרומה י"ל דהואיל דיש לבעלים טובת הנאה ליתנו לאיזה כהן שירצה ומש"ה אף שאין התרומה בידו וברשותו של התורם אלא שמונח ברשות אחר כל שלא בא ליד כהן אכתי לא יצא מרשותו והוי כאילו הוא ברשותו ממש והי' יכול לישאל עליו ומש"ה הוצרך הש"ס לומר דוקא היכא דתרומה באת כבר ליד כהן אז הוא דלא מצי למישאל עלי' אבל לעולם בהקדש ממש דאין לו בו טובת הנאה שפיר הי' מקום, לומר דכל שאינו ברשותו של המקדיש אולי באמת לא מהני תו שאלה בכה"ג. אלא דהא הש"כ כתב לסברתו על הקדש לצדקה ובזה ודאי אית לי' להמקדיש טוה"נ לתתו לאיזה עני שירצה וא"כ אף שאינו ברשותו אלא שמונח ברשות אחר כל שלא מסרו לגבאי ג"כ יכול לישאל עליו. ולכאורה אינו מובן כלל תי' הראשון של הש"כ בזה. ועיין בחו"מ (סי' ל"ז ס"ט) ובש"כ שם סק"י מבואר דבצדקה לעניים אפי' לגיזבר יש טוה"נ מה שבידו לחלק לעניים וי"ל ואכ"מ והנלע"ד בכוונת הש"כ ז"ל בזה דלענין שאלה בודאי בלא מעמ"ש אינו יכול לישאל על הקדישו הואיל דהסלע הי' ביד החובל שהוא הלוה א"כ הוא בעצמו נעשה. גבאי לעניים על הסלע זו דכל אדם יכול, להעשות גבאי צדקה ולא דוקא גיזבר הממונה לזה. וז"ש הש"כ דהואיל שאותו סלע לא הי' ברשותו אפילו לא הוה אנן יד עניים ג"כ לא הי' יכול לישאל על הקדישו וכוונתו כן

והנה באמת אם כל אדם יכול להעשות גבאי לזה אפי' אי לא הוה גיזבר קבוע הוא באמת פלוגתא בין הראשונים נ"ע ולעיל [ד' או"ק י"ט] בפירושי על הבעה"מ והרמב"ן ז"ל ביארתי קצת דדעת הרמב"ן ז"ל שכל אדם יכול להעשות גבאי וכן כתב הרמב"ן ז"ל בפירוש שהחובל בעצמו נעשה גבאי לזה יעויין בדבריו ובמש"ל וכבר האריכו בזה המפרשים

והן הן הדברים שכתב הרמב"ן ז"ל במלחמות וז"ל זהו דעת ר"ח ז"ל ומפורש בפירושיו ואי לא תימא הכי היכי אפשר לומר דכשבאת ליד גבאי דמי ואין רשאי לשנותה וכי מפני שקנה כו' לעניים הוי כמו שבאת לידו הרי אקדיש סלע שברשותו שקנה ר"י והעניים ויכול לשנותה אלא ודאי הא דלא מצי לשנותה מפני שהוא ברשות אחרים ביד התובע וכל שקנו העניים אינו רשאי לשנותה ולא הוצרך ר"י למעמ"ש אלא כדי שיקנו העניים ורבינו הגדול ז"ל לא חלק על ר"ח כו' עכ"ל וזה הוא כוונת הש"כ ג"כ דאם נימא גבי צדקה לעניים אמירה לגבוה כמסירה להדיוט א"כ הרי זכו בי' העניים ושוב יכול זה התוקע להיות גבאי ומיקרי תו בא ליד גבאי ולא מהני תו שאלה ואכתי קשה למה הוצרך ר"י לומר יד עניים אנן ומכח מעמ"ש כנלע"ד בכוונת הש"כ ז"ל. והנה לפמ"ש הפי' בדברי המרדכי ז"ל דבאמת כן הוא הפי' בסוגית הש"ס דהואיל דהוא במעמ"ש לא מהני בי' שאלה אף שהי' הסלע ביד אחרים והוא ז"ל ס"ל דחל ההקדש על החוב וגם דאמירה לגבוה כמסירה גם בעני צריכינן לומר דס"ל דהא דאמרי' דבאתי ליד גבאי לא מהני שאלה דוקא גבאי קבוע אבל החובל בעצמו אינו נעשה גבאי לזה והרבה יש לפלפל עוד בזה אלא שכבר הארכתי בזה הענין ע"כ אין רצוני להאריך כעת

(י) והנה ראיתי שם בש"כ (ס"ק י"ח) שכתב עוד שם אלא שצ"ע מ"ש הרא"ש בתשובה (כלל י"ב סי' ב') ומה שקשה לך על פי' ר"י ז"ל שפי' דנדר לעניים יש לו התרה ולא ידענא מאי קשיא לך כו' וההיא דב"ק לא בא לידו עדיין הילכך זכו בו עניים וגם לא איירי בהתרה אלא בחזרה לחזור בלא התרה אינו יכול עכ"ל משמע דבא לומר אמאי לא התיר האי גברא בב"ק ומתרץ דלא איירי בהתרה כו' משמע דיכול להתיר אע"ג דיד עניים אנן. ונ"ל שגם דעת הרא"ש דאינו יכול להתיר ומ"ש וההיא דב"ק כו' ה"ק ההיא דב"ק דפשיטא לן התם דזכו עניים אפי' אי לאו דיד עניים אנן והא דאצרכינן ליד עניים אנן היינו משום דההוא פלגא דזוזי לא הוה ברשותי' כו' יעוש"ה בדבריו. ולענ"ד לא אבין כלל הסתירה מדברי הרא"ש ז"ל דבפשיטות א"ש דמ"ש הש"כ לתרץ הקושיא דלמה לא תירצו הראשונים דמש"ה הוצרך ר"י לומר יד עניים ומכח מעמ"ש בכדי דלא ליהני התרה כו' וע"ז שפיר כתב הש"כ דהואיל אם נימא דגם בצדקה לעניים ג"כ אמרינן אמירה לגבוה כמסירה להדיוט ודנימא ג"כ דיכול להקדיש החוב אשר על כן צריכינן לתרץ דכוונת ר"י הי' במה דאמר יד עניים ומכח מעמ"ש דיהי' מיחשב אתא ליד גיזבר ולא ליהני תו שאלה ע"ז כתב הש"כ דא"כ גם בלא מעמ"ש ג"כ אינו יכול לשאול דהואיל דאמרינן בצדקה אמירה לגבוה ואפי' חוב ג"כ יכול להקדיש א"כ תו נעשה החובל גבאי ומיקרי תו אתא ליד