אמרי הצבי א קעא

לה העבודה הרי הן הקדש עליך ואין לך בהן אלא כאחד מעניי ישראל עכ"ל וחזינן דהוא הקדש לעניים. והנה באמת בנוסחא שלפנינו הוי הגירסא הרי הן הקדש עליך ולא אמר הקדש לשמים אבל באומר הקדש לשמים שפיר נוכל לומר דכוונתו על הקדש גמור לבדה"ב ואף אם נימא שהיה לפני הרשב"ש ז"ל הנוסחא הרי הן הקדש לשמים עליך מ"מ אין ראי' כלל דבאומר הקדש לשמים דכוונתו על הקדש לעניים דשאני התם דסיים בדיבורו ואין לך בהם אלא כאחד מעניי ישראל מוכח דכוונתו הי' מתחילה תיכף רק להקדש עניים ועוד מדקאמר הלשון הרי הן הקדש לשמים עליך דלמה אמר עליך מוכח שלא רצה להקדישן ממש וז"ב לענ"ד. אבל עכ"פ בהא דפרק הספינה דאמר הרי הן מוקדשין שין לשמים ע"כ כוונתו הי' לשמים ולהקדש גמור נתכוין דאל"כ רק להקדש עניים נתכוין א"כ מה הואיל בזה הלא גם בהקדש עניים ליכא איסור חפצא רק איסור גזל ובלא הקדש ג"כ איכא איסור גזל ולא אשגחו בה ודוחק לומר דגזל עניים חמיר להו אדרבא הוי ממון שאין לו תובעין וקיל. וע"כ דלהקדש גמור נתכוין וא"כ נוכל לומר דהמרדכי קאי על האי סוגיא הנ"ל וכתב דמכאן שמעינן דיכול אדם להקדיש החוב שיש לו על חבירו ג"כ מיירי ע"כ בהקדש גמור אבל בהקדש לצדקה לעניים שפיר נוכל לומר דס"ל למרדכי דלא חל משום דס"ל דבצדקה לעניים לא אמרינן ביה אמירה לגבוה כמסירה להדיוט ומש"ה א"ש הא דהוצרך ר"י לומר יד עניים אנן ומכח מעמ"ש והוא סובר ממש כשיטת רב האי גאון והבעה"מ ז"ל והי' א"ש הכל

אולם הרמ"א ז"ל לא פי' כן בדברי המרדכי הנ"ל רק דדעת המרדכי הוא דגם בהקדש לעניים יכול להקדיש החוב וא"כ קשה מה שהקשיתי וז"ל הרמ"א בד"מ (סי' רנ"ח סק"ד) על הא שכתב הב"י בד"ה ומ"ש רבינו ומיהו אם הוא מקדיש או נודר דבר שאינו בידו כגון שיש לו חוב על אחר כו' הביא דעת הרי"ף והנ"י יעוש"ה וע"ז כתב הד"מ בסק"ד אבל במרדכי פרק הספינה בסופו פסק דאף מלוה יכול להקדיש וכ"ש פקדון כו' יעוש"ה וא"כ מדהביאו להלכה על דברי הרי"ף שהביא הב"י משמע דסובר דהמרדכי דכתב לדינו דיכול המלוה להקדיש החוב הוא גם בהקדש צדקה לעניים ג"כ וא"כ קשה קושיית הראשונים הנ"ל לשיטת המרדכי וכמו שביארתי לעיל בארוכה ולכאורה צע"ג בזה

(ז) והנלע"ד לתרץ ולפרש דברי המרדכי דלא יקשה לפרש סגנון סוגיא הנ"ל ובהקדם צריכים לפרש לשון המרדכי בפרק שור שנגח בסוגיא דידן במ"ש בשם הריב"א דלא הוי בעי למהדר בי' אלא בעי למיזיף האי פלגא למיברי נפשי' עד דהי"ל זוזי ופרע להו לעניי בתר הכי כיון דלא אתא עדיין ליד הגבאי כו' והוא כפירוש הר"ח הנ"ל וכתב עלה המרדכי וז"ל ולא נהירא האי פירושא דנהי דמעמ"ש מהני דלא מצי למהדר בי' מיהו למיחשב כאילו באת ליד גבאי ואסור לשנויי כדאמרינן לא מהני כו' עכ"ל. והנה דבריו הקדושים הנ"ל צריכין ביאור דמאי חילוק יש בין לענין שלא יכול למיהדר בי' מהני מעמ"ש ולענין שיהי' נחשב כאילו בא ליד הגבאי לענין שלא יהי' רשאי ללותה לא מהני, קנין מעמ"ש ורק אעפ"י שהי' במעמ"ש אכתי הוי כאילו לא בא ליד הגבאי ודבריו צריכין ביאור. והנלע"ד לפרש בזה דה"פ במ"ש דמעמ"ש מהני דלא מצי למיהדר בי' היינו לענין דלא ליהני שאלה עפ"י חכם והטעם בזה נוכל להסביר עפי"ד הש"כ בחו"מ (סי' רנ"ה סק"ו) שכתב שם להסביר הדבר דלמה כשבא ליד גיזבר לא מצי למישאל עלה ובלא אתא יכול להשאיל עליו הלא אמירה לגבוה כמסירה להדיוט דמי ומשמע דכמסירה ממש וכתב להסביר וז"ל ונ"ל הטעם דדוקא באמירה לגבוה נהי דהוי כקנין גמור מ"מ כיון דלא קנה אלא מצד האמירה אתי דיבור ומבטל דיבור דגלי לן קרא דיש שאלה בנדרים דלא יחל דברו הוא אינו מיחל אבל אחרים מיחלין לו אבל כשמסרו לגיזבר אמרינן דל אמירה מהכא דלא יהי' כח הדיוט חמור מכח הקדש דהא בהדיוט גופא כשהקנהו במשיכה תו לא מהני שאלה וא"כ בהקדש נמי כיון שמסרו ליד הגיזבר הרי קנהו ההקדש במשיכה ופשיטא דלא אתי דיבור ומבטל משיכה דהא בהדיוט נמי אין לאחר משיכה כלום. ולפי"ז ה"ה היכא דקנהו ההקדש בקנין חליפין או שאר קנינים תו לא מהני שאלה דלא גרע כח הקדש מכח הדיוט כנ"ל ברור עכ"ל הש"כ שם וא"כ לפי"ז שפיר נוכל להבין כוונת המרדכי במ"ש דנהי דמעמ"ש מהני דלא מצי למיהדר בי' מיהו למיחשב כאילו באת ליד הגבאי ואסור לשנויי לא מהני והיינו דמעמ"ש מהני דלא יכול תו לישאל על הקדישו והיינו דנהי דבלא מעמ"ש יכול לישאל מ"מ כשהי' קנין במעמ"ש שפיר חל ההקדש לעניים דלא מצי הדר ולישאל דדל זה מה שהוא הקדש לעניים דלא גרע מהדיוט דכמו שכתב הש"כ באם הי' קנין חליפין או שאר קנינים דלא מצי למישאל על הקדישו אפי' שלא משכו הגיזבר וה"ה בקנין מעמ"ש ג"כ לא מצי לישאל דלא גרע מאילו הי' דהדיוט ממש אבל לענין שיהי' אסור לו ללותה ולשלם אחר תחתיו בזה בעינן דוקא אתי ליד גיזבר כנלע"ד הפי' בדברי המרדכי הנ"ל

ומעתה לפי האמור נוכל ליישב היטב סוגית הש"ס לשיטת המרדכי ג"כ דשפיר נוכל לומר דהמלוה יכול להקדיש החוב המגיע לו אצל הלוה כל שאין הלוה מכחישו וכדכתב המרדכי בס"פ הספינה וגם להקדישו לעניים ג"כ חל ההקדש ונוכל לומר ג"כ דסובר דבצדקה לעניים ג"כ אמרינן אמירה לגבוה כמסירה להדיוט והא דהוצרך ר"י לומר יד עניים אנן ומכח מעמ"ש תיפוק לי' דהי' יכול להקדיש לעניים החוב שיש לו אצל הלוה אם אין הלוה מכחישו ל"ק כלל דשפיר הוצרך ר"י לומר יד עניים אנן ומכח מעמ"ש דמיירי שזה הי' רוצה לישאל על הקדישו וא"ל ר"י דאנן יד עניים והוי מעמ"ש והוי כמו קנין ממש דמהני בהדיוט ותו לא מהני שאלה בזה דלא גרע כח הקדש לעניים מכח הדיוט ואילו בהדיוט היכא דהקנה לו החוב במעמ"ש לא יכול לחזור בו וא"כ ה"ה דלא מהני שאלה ג"כ ודוק

(ח) והנה עוד באופן אחר יש לומר בזה עפ"י מה שהעליתי במק"א בעזה"י בהא דאמרינן דתרומה ביד כהן לא מצי למיתשיל עלה וכתבתי הטעם בזה דהואיל שכבר זכה בה הכהן לא מצי למיתשיל עלה כי ע"י השאלה יוציא הישראל מיד כהן ולא מהני שאלה להוציא דבר מחבירו מה שכבר זכה בו חבירו והוצאתי סברא זו מלשון רש"י ז"ל שם במסכת נדרים (דף נ"ט ע"א) בד"ה בתרומה ביד כהן עסקינן דמאחר שזכה בה כהן לא מצי מיתשיל עלה אינש ולא דמי לקונמות וכ"כ הר"ן שם לשון זה אלמא דעיקר קפידא הוא במה שזכה בה כהן והארכתי בסברא זו וכעת ראיתי כי יש לעשות סמוכין לזה מהא דאיתא עוד שם בנדרים (דף פ"ה ע"א) בר"ן ד"ה ומהא שמעינן פליגי שם הרשב"א והר"ן ז"ל במי שאסר על עצמו נכסיו שלא יהנה מהם דהדין הוא דהויין הפקר ויכולין אחרים ליטול אותן בע"כ דאע"ג דיכול לישאל עליהן מ"מ כל כמה דלא שאל עליי' הויין הפקר גמור והקשה הרשב"א דהיאך יטלו כהנים ע"כ ליחוש דילמא ישאל על נדרו וכתב הרשב"א דכל כמה דלא שאיל עלי' בדין קא נטלם ואם יארע שישאל אח"כ על נדרו באמת עבדו כהנים איסורא. וכתב הר"ן עלי' ואני מסתפק בזה לפי שמשעה שאסרו על עצמו הפקירו וכל שזכה בו אחר קנה כזוכה מן ההפקר ואע"פ שאיסור שבו הלך ע"י שאלה קנין ממונו של זה אינו בטל שאינו מוצא שאלה בהפקר ומש"ה יטלו ע"כ כו' יעוש"ה. וא"כ חזינן דגם הר"ן ז"ל נחית קצת לסברא זו דלא מהני שאלה בזה להפקיע בשאלה זו ממון שכבר זכה בו אחר ובמק"א ביארתי ג"כ קצת סברת הר"ן הנ"ל וא"כ באמת זה הטעם הוא בתרומה ביד כהן דלא מהני שאלה הואיל דכבר זכה כהן בתרומה זו ואיך יכול זה לישאל להפקיע ממון אחרים ואף שאם ישאל על התרומה יצטרך להפריש אח"כ תרומה מ"מ שפיר מיקרי מפקיע ממון אחרים דמה שיפריש אח"כ התרומה דילמא יתנה לכהן אחר

ועפ"י סברא זו העליתי דהא דלא מהני שאלה בתרומה ביד כהן הוא עיקר משום הפקעת זכותו של הכהן אם הכהן מסכים על השאלה שישאל הישראל על התרומה דתו ליכא כאן הפקעת זכות הכהן שפיר מהני שאלה והארכתי בזה בעזה"י בביאור הדבר דלא יקשה מהא דנדרים שם דקאמר דתרומה הוי דשיל"מ ועי"ש ברא"ש בשם הר"א ממיץ ז"ל

אולם כ"ז לא שייכא רק בתרומה דוקא אבל בהקדש או בצדקה לא שייכא סברא זו דההקדש יתן לו רשות לישאל אבל סברא זו דבאתי ליד גבאי לא מהני שאלה שפיר נוכל לומר לסברא