אמרי הצבי א טז

וגם בין קודם נתינה לכהן לבין אחר נתינה לכהן. [אק"ב] קושיא על שיטה הנ"ל מב"ק (י"ב ע"ב). ומפלפל בזה ומביא ראיה לחילוק הב' הנ"ל משמ"ק ב"ק (י"ב) ד"ה ומחייב. [אק"ג] ישוב לקושיא הנ"ל וביאור הסוגיא בקידושין (נ"ב ע"ב) המקדש בחלקו כו' ע"מ שאדבר עליך לשלטון. ומבאר דנהי דכהן בבכור בע"מ משלחן גבוה זכה ולא מיקרי רעהו לענין נזיקין. מ"מ לענין קידושין שפיר יכול לקדש בזכותו שיש לו בו

נג ע"ב אות לה. ישוב לקושית המהרש"א על הרא"מ דסובר שור ואדם שדחפו חמור לבור האדם לבד חייב. מסוגיא דכאן דמבואר דגם בעל הבור חייב חילוק בין בכוונה בין שלא בכוונה. ובדברי התוס' שכ' דמיירי שהאדם דחף שלא בכוונה. ועוד חילוק לבין אדם לבד שדחף לבין שור ואדם שדחפו

נג ע"ב אות לו. בענין שור ואדם שדחפו לבור לענין כופר [אק"א] ישוב לקושית המהרש"א על רש"י שפי' הטעם דאדם פטור מכופר משום קלב"מ. והלא בש"ס ממעטינן מעליו ולא על האדם. וישוב לקושית הראשונים דהא השור פטור ממיתה משום שנים שהרגו פטורין. חילוק בין שני שוורים ושני אנשים לבין אדם ושור. [אק"ב] בן עוד ישוב לקושית המהרש"א הנ"ל עפ"י מה שהובא בש"ע (סי' ת"י) השני שיטות היכא דאין לאחד לשלם אי השני חייב. ובדברי הסמ"ע שם (ס"ק נ"ז)

נג ע"ב אות לז. בענין אי ממעטינן שור פסוהמ"ק גם לענין נזיקין

נד ע"א אות לח. בענין אי הלכתא כרבא לגבי אביי גם היכא דלא פליגי בסברא דנפשייהו

נד ע"א אות לט. פלפול ארוך בהסוגיא דמרבינן שאר בהמות לנזקי בור. [אק"א] ישוב לקושית המזרחי על רש"י פ' משפטים דילפינן חיובא דשאר בהמות לנזקי בור משור שור דשבת והלא בש"ס מרבינן מכסף ישיב לבעליו כל דאית ליה בעלים. ומבאר דתליא בפלוגתא דאמוראי בשבת (פ"ז ע"ב) אי ששי לחנייתן או ששי למסען. ובענין אם במרה איפקדו אתחומין ג"כ. ופלפול בקושי' התוס' כאן דלמה לא ילפינן באמת משור שור בשבת. עפ"י סוגיא דסנהדרין (נ"ו ע"א) אי ב"נ איפקדו אדינין. וישוב לקושית התוס' הנ"ל ודברי רש"י הנ"ל. [אק"ב] ישוב לדקדוקו של הפ"י בהא דקאמר הש"ס אלא אמר רבא חמור דבור לר"י קשיא. הלא גם בלא דברי רבא היה הש"ס יכול להקשות. ופלפול עפ"י הנ"ל. ובענין אם באדם איכא מ"ע דפריקה וטעינה. [אק"ג] עוד ישוב לדברי רש"י הנ"ל דמפרש כתוספתא וירושלמי

נד ע"א אות מ. ישוב לקושית התוס' על הא דפריך הש"ס חמור לר"י קשיא דלמא אתי למעט שטרות. ופלפול עפי"ד הרמב"ן דד"ג חייב מה"ת. ומבאר דהרמב"ן היה מפרש פי' אחר בהסוגיא

נד ע"ב אות מא. בדברי הרמב"ם והראב"ד בפי"ב מהל' נ"מ הט"ז אם חייב בניזקין על אדם ובהמה פקחת ביום

נד ע"ב אות מב. בענין אי פריקה באדם הוא מה"ת או רק מדרבנן

נד ע"ב אות מג. מבאר המאמר בש"ס כאן מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהם טוב

פרק ששי

נה ע"ב אות א. פלפול בהסוגיא דפורץ גדר בפני בהמת חבירו [אק"א ב'] ישוב לדברי הרמב"ם שמחלק בין פרצוהו ליסטים לבין אדם אחר. עפ"י סוגי' דב"ק (כ"ו) בזרק כלי מראש הגג והיו תחתיו כו"כ. וביאור הסוגיא התם בפלפול. [אק"ג] צ"ע בדברי המחבר חו"מ (סי' שצ"ו) דפוסק דפורץ גדר חייב על הכותל ועל הבהמה ונזקיה. וא"כ היל"ל דהיכא דהוציאו ליסטים ע"מ לאבדה יתחייבו תיכף בפריצת הגדר. ביאור דברי המחבר [אק"ד ה'] פלפול בדברי המע"ח שחולק על הש"כ דס"ל דהא אם הוציאו ע"מ לאבדה פטורים היינו על הנזק אבל על הבהמה עצמה חייב

נו ע"א אות ב. פלפול בענין שוכר עדי שקר. [אק"א] בדברי התוס' שכתב דדוקא שוכר הוא דחייב ביד"ש אבל אמר פטור. וישוב לקושית הש"כ חו"מ (סי' ל"ב) ע"ד התוס' הנ"ל מקידושין (מ"ג) וחילוק בין דינא רבא לדינא זוטא. [אק"ב] פלפול בדברי ההג"ה בש"כ שם שהביא ראיה מהתוס' מסנהדרין (ל"א) אין טוענין למסית ובענין היכא דשכר עדי שקר והנתבע החזיר מעצמו החוב להתובע אי חייב השוכר ביד"ש. [אק"ג] פלפול בדברי המלמ"ל פ"ב מהל' רוצח שהביא ראיה מדברי הריטב"א קידושין דדוקא שוכר חייב אבל אמר פטור

נו ע"ב אות ג. בענין אם שומר יוכל לומר הש"ל. [אק"א] פלפול בהשגת הש"כ על המהרש"ל בחו"מ (סי' שס"ג ס"א) אם שומר גרע מגזלן לענין זה והלא כאן בתוס' מבואר בהדיא דשומר גרע מגזלן. ביאור דברי הש"כ. ומבאר דברי התוס' בסברתם דשומר קיבל עליו חיוב להחזיר הפקדון מש"ה או"ל הש"ל משא"כ בגזלן. וחילוק בין נרקבו הפירות כולן לבין נרקבו רק מקצתן. [אק"ב] ישוב בזה לקושית הקצה"ח (סי' שנ"ד סק"ב) על הסמ"ע דסובר דגזלן פטור מפשיעה מדברי התוס' כאן דמבואר דחייב. [אק"ג] פלפול בדברי השער המשפט שם שתי' קושי' הקצה"ח הנ"ל עפי"ד הרמ"א חו"מ (סי' שמ"ח) דלוי שבא לידו חפץ ראובן ששמעון גנבו ממנו והחזירו לשמעון חייב לשלם לראובן מטעם שומר אבידה. בענין אי שומר אבידה צריך משיכה. ומבואר דגם להסוברים דבשאר שומרים א"צ משיכה מ"מ בשומר אבידה צריך משיכה

נו ע"ב אות ד. ביאור הסוגיא דמסרה לרועה נכנס הרועה תחתיו. [אק"א] ביאור פלוגתת רש"י ורמב"ם אי קאי על הוזקה או על הזיקה הבהמה. [אק"ב] פלפול בדברי הרמב"ם בפ"ד מהל' נ"מ דפוסק במוסר בהמתו לשומר ושמר שמירה מעולה חייבין הבעלים. ובתשובתו חזר דדוקא בשמירה פחותה חייבין. [אק"ג ד'] ביאור וישוב על הא דהמחבר והסמ"ג סוברים כנוסחא הראשונה שברמב"ם. וסברא דנהי דהבעלים מותרין למסור שורן לשמור מ"מ שמירה מעולה לא מקרי תו לגבייהו. וישוב לדברי הרמב"ם שם בהי"א מהשגת הראב"ד שם

נו ע"ב אות ה. בענין שומר אבידה. [אק"א] מבאר הנ"מ בין התרי לשונות אליבא דר"י דשומר אבידה הוי ש"ש אי מטעם פרוטה דעני או מטעם דרחמנא שעבדיה דלל"ק משום פרוטה דעני צריך משיכה. ולל"ב מטעם דרחמנא שעבדיה א"צ. וגם בהיה זהב מחופה בכסף דלל"ק פטור ולל"ב חייב. [אק"ב] קושי' אם נימא דשומר אבידה ל"צ משיכה מב"מ (כ"ו ע"ב) ראה סלע שנפלה. ופלפול בסוגיא שם עפי"ד הרמב"ן שם דיאוש ברשות ל"מ. ומתרץ למה נקטו הראשונים הטעם כל"ק והבה"ג כל"ב. ומבאר סברת הבה"ג עפי"ד הרנב"ר בנ"י ב"מ בסוגיא דוהתעלמת

נו ע"ב אות ו. עוד בענין הנ"ל. [אק"א] פלפול בדברי התוס' שכתב דהמצוה של שומר אבידה הוא שיטוח וניעור וישוב לקושית הפ"י דבכל שומר נימא כן. גם דלמה לא כ' דהמצוה הוא בשעת מציאה. והערה חדשה להטעם משום פרוטה דר"י א"כ למה נעשה ש"ש הלא הנאת פרוטה אינה