אמרי הצבי א קסו

לעניים ליתן לעניים מן התורה והרי הוא של העניים ומה היה חושש בזה אלא ע"כ משום דשנת הביעור הי' וא"כ מאי קא קשיא להו מהאי דר"ג וזקנים על הא דדרשינן בפיך זו צדקה

ועיין בריטב"א על קדושין (כ"ז) בד"ה ומקומו מושכר לו דייקינן דבעינן ציבורין וכ"ת מנ"ל דמדין אגב הוה דילמא מדין חצר ששכר את מקומו הא ליתא דבחצר המשתמרת לדעת הקונה בעינן וחצרו לא היתה משתמרת לדעת ר"ע ור"י ואינו קונה אא"כ עומד בצדו וכ"ת ואכתי ל"ל אגב דהא פירות בעין הוה דקיי"ל אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט דמי וכיון דכן באמירה בעלמא סגי ואיכא למימר דה"מ לחיובי מדין נדר שאם מקבל עליו לעשות או לתת להקדש או לעניים כו' אבל דבר שלא קיבל עניו אלא חיובא הוא עליו ממילא כגון מעשר ותרומה כו' היכא דאיתנהו בעין ברשותו מוציאין ממנו בע"כ כו' יעו"ש שהאריך בזה. והנה שיטת הריטב"א ז"ל הוא ג"כ כשיטת הרי"ף והרמב"ן ז"ל והביא ג"כ סברא זו שכ' הרמב"ן ז"ל דבמעשר הואיל דלא אתא מכח חיובא שחייב א"ע דהיינו שנדר רק דהוא חיובא דממילא שהתורה חייבה בזה יעוש"ה

(כד) ולהבין דברי קדשו של תשובת רב האי גאון ז"ל נלע"ד בזה לפרש דבריו דהנה הא דחייבה התורה להוציא את המעשר בשנת הביעור הלא באמת המעשר אינו שלו רק של העניים וא"כ אמאי חייב להוציאו מן הבית וליתנו לעניים הלא תיכף משעת ההפרשה הרי הוא של העניים הכי נימא דאם עני יתן לו בפקדון מעשר עני שנתנו לו הכי נימא דצריך להוציאו מביתו ומרשותו בשנת הביעור בודאי דז"א וא"כ אפילו מעשר עני שיש לו ג"כ הרי הוא של העניים ואמאי חייבה התורה אותו להוציאו מביתו וליתנו לעניים בשנת הביעור. אמנם טעמו של הדבר דכל זמן שלא נתנו לעני התורה אוקמוה ברשותו לענין זה שיהי' חובה עלי' להוציאו מביתו וליתנו לעניים בשנת הביעור ונוכל להסביר עוד בטעמו של הדבר דהואיל דרשות לבעלים ליתנו לאיזה עני שירצה ויש לו בו טובת הנאה לבעלים א"כ הרי הוא שלו וכשהגיע שעת הביעור הוא מחויב להוציאו מביתו ומרשותו וליתנו לעניים

אולם י"ל נהי דיש לו זכות בו אכתי יהי' סגי באמירה בלחודי' שיאמר להעני שיקח המעשר עני שיש לו בביתו כי הוא נותן לו דהא אפילו אם יש לו חולין ואומר לעני שיקח החולין כי הוא נותן לו דמהני והרי הוא של העני אם נימא דגם בצדקה לעניים ג"כ אמרינן אמירה לגבוה כמסירה להדיוט ומהני בכה"ג גם במעשר עני ליהני בכה"ג והיינו דקשי' להו לתלמידיו השואלים לרב האי גאון ז"ל דהא חזינן דר"ג השכיר את מקומו לר"ע שהי' גבאי עניים ול"ל להשכיר את מקומו שיקנה מדין חצר או אגב באמירה בעלמא שיאמר לר"ע שיקח המעשר עני שבביתו לעניים יהי' סגי דהא אמרינן אמירה לגבוה כמסירה להדיוט וגם בצדקה הדין כן וה"ה הכא גבי מעשר עני וע"כ שמעינן מהתם דבצדקה לעניים לא אמרינן אמירה לגבוה כמסירה להדיוט ומש"ה הי' צריך דוקא להשכיר מקומו א"כ תיקשי מהא דדרשינן בפיך זו צדקה וע"ז השיב הגאון ז"ל דמקרא דבפיך לא הוי רק חיובא על הנודר אבל לא הוה כמסירה וא"כ מש"ה הוצרך ר"ג דוקא להשכיר את מקומו בכדי שיזכה בו ר"ע לעניים וא"כ שפיר נוכל לומר דרב האי גאון ג"כ מפרש להמתני' שהי' שעת הביעור וכפירוש התוס' והרמב"ן הנ"ל מובן שפיר דברי תשובת הגאון ז"ל ודוק היטב בזה

(כה) והנה ראיתי להריטב"א בקדושין (כ"ז) שם אשר הבאתיו תחילת דבריו וסיים שם אחר שכתב דהיכא דמקדיש לעניים מה שאינו ברשותו אפילו כי אמר לכשיבא לרשותו יהי' הקדש לעניים לא חל והביא סוגיא דב"ק דכאן וכדברי הרי"ף ז"ל וסיים וז"ל הלכך הא דר"ג שהמעשר הי' ברשותו בדין הוא דבאמירה סגי אלא דלא מיפטר מדין ביעור אי לא מפיק לה מרשותי' לגמרי דלקנינהו ללוים ולעניים הקנאה גמורה דליזכי בי' כך קבלתי שיטה זו מפי רבנן נר"ו עכ"ל. הנה נחית הריטב"א ז"ל לסברא שכתבתי בדברי הגאון ז"ל דבאמירה בלבד לא יצאה מרשותו אלא שלא זכיתי להבין דברי הריטב"א ז"ל דהא לשיטתו לפמ"ש הוא ז"ל דמש"ה צריכינן להא דר"י הי' גבאי עניים והי' מעמ"ש משום דהוה דבר שאינו ברשותו הא אם הי' ברשותו הי' מהני דיבור לחודי' משום דגם בצדקה לעניים אמרינן אמירה לגבוה כמסירה להדיוט וכשיטת הרי"ף והרמב"ן ז"ל כאן א"כ אכתי קשה ל"ל לר"ג להשכיר מקומו דוקא לר"ע תיפוק ליה דזכי ר"ע לעניים בדיבורא בלבד. אולם סברת הריטב"א ז"ל הוא דלענין ביעור הקפידה תורה דוקא בהוצאה מרשותו לגמרי וכמ"ש הריטב"א ז"נ וא"כ נוכל לומר שפיר דרב האי גאון ס"ל דאם נימא דאמרינן אמירה לגבוה כמסירה להדיוט ממש גם בצדקה לעניים א"כ מיחשב זה היכא דא"ל לגבאי שיקח המעשר עני בשביל עניים כי הוא רוצה ליתן לו הוה זה ג"כ כמסירה ומש"ה קשי' לי' לתלמידי ושואלי הגאון ז"ל מדהוצרך ר"ג להשכיר מקומו לר"ע אלמא דבדיבורא בעלמא לא זכו בי' עניים עדיין והלא אמרינן בפיך זו צדקה ומכח זה הוצרך הגאון ז"ל לחלק ולומר דאמירה לעני לא מיחשב כמסירה רק דנדר הוי עליו ולא זכו בי' עדיין העניים וכמו שכתבתי לעיל בביאור דבריו ובסברא זו פליגי הגאון והבעה"מ עם הרמב"ן אם לענין ביעור מהני זה ודוק היטב בזה

ועיין בירושלמי פ"ה דמע"ש ה"ד על משנה זו דמעשה בר"ג וזקנים שהיו באין בספינה וז"ל אר"ח הדא אמרה שהי' ר"ג צריך לזכות. ועיין בפי' מוהרא"פ הדא וז"ל דאל"כ הי' יכול ליתן להם מתנות הללו בלא שכירת המקום ואע"ג דכל מתנות צריך לזכות כשאינו מקבלו אלא לאחר זמן מ"מ מתנות אלו שבלא"ה אין לבעלים בהם אלא טובת הנאה הי' מקום לומר דלא צריכא זכי' אלא מדהוצרך לשכור להם מקום ש"מ דאף מתנות הללו צריכין זכי' עכ"ל. ולפמ"ש בפי' דברי רבינו האי גאון נוכל לומר דהפי' בירושלמי הוא דיהי' סגי בדיבור בעלמא שאומר ר"ג לר"ע שנותן זה המש"ע לעניים דהא אפילו בחולין ג"כ יש סברא לומר דבכה"ג כבר יצא מרשות ר"ג והרי הוא ברשות עניים דאמירה לעני הוי כמסירה וקמ"ל דבעינן קנין מועיל דוקא ודוק היטב בפי' זה

(כו) ומעתה לפי האמור מובן שפיר דברי רבינו האי גאון ז"ל במ"ש בסוף דבריו וז"ל ודאמר צדקה הרי הוא כנדר לבל תאחר וכולהו נדרי בדיבור פה בלחוד אינון אבל האי נודר אי אתי למיהדר בי' בעון קאי וב"ד לא מצי למעבד לי' מדעם ולא עניים אית להון בהדי' עסק דברים וכד זכי פרנס לעניים כגון ר"ע דזכה לעניים וכדאר"י אנן יד עניים אנן אי אתי למיהדר ביה לא משגחינן בי' וב"ד מתפיסין לההוא מדעם לעניים ולית בהא מילתא דבר אחר. והרמב"ן ז"ל תמה בזה וז"ל ובעיקר הדין אני תמה היאך יאמר הגאון שאין הב"ד יכולין לעשות דבר במעשר עני עד שיזכה פרנס כגון ר"ע לעניים והלא אמרו בו בפרק הזרוע ואפילו עני שבישראל מוציאין אותה מידו ומוציאין מדינא הוא וגבי מתנות כהונה קנסי נמי ב"ד אטמא וגלימא ומשמת עלייהו ולא אמרו אלא במזיק שהוא פטור דהי"ל ממון שאין לו תובעים הלכך בנדרים נמי כל דבר המסויים בודאי מוציאין מידו דמ"ש ומעתה בכל הנדרים נמי למה לא יהיו ב"ד נזקקין להוציא מידו חיובו והרי התשובה לא דקדקה בכל זה אלא אפיל בית זה וחפץ זה לעניים קאמר דליכא עליו ולא כלום ונראית כמשובשת עכ"ל. ולפי מה שביארתי לעיל וכתבתי הפי' והכוונה בדברי תשובת רבינו האי גאון ז"ל א"ש גם זה דלעולם נוכל לומר דגבי מעשר עני אם אין רוצה ליתן המעשר עני דהב"ד לוקחין המעשר, עני בע"כ ורק עיקר ראיית הגאון ז"ל בזה הוא דבצדקה לעני לא אמרינן אמירה לגבוה כמסירה להדיוט והראיה מהא דר"י בסוגיא דכאן ומהא דר"ע שכר את מקומו בכדי שיהי' ברשותו לגמרי והלא באמירת ר"ג שנותן המעשר עני לר"ע בשביל העניים ג"כ סגי וע"כ דבצדקה לעניים לא אמרינן אמירה לגבוה כמסירה להדיוט וזה הוא כוונת הגאון ז"ל במ"ש אבל האי נודר כו' וכד זכי פרנס לעניים כגון ר"ע דזכה לעניים כלומר דהא חזינן דר"ע שכר את מקומו אלמא דאם לא היה שוכר את מקומו אכתי הי' ברשות ר"ג אע"ג דהי' אומר ר"ג לר"ע דנותן לו המעשר עני בשביל העניים דהיינו הזכות שהי' לו לר"ג ליתנו לאיזה עני שירצה ועל הדרך שכתבתי לעיל בביאור הדברים ורק אם העניים קנו לגמרי דהיינו שהגבאי עשה קנין כמו ר"ע ששכר מקומו או כגון ר"י במעמ"ש אז הוא דאמרינן דזכו בי' עניים לגמרי וב"ד מתפיסין