אמרי הצבי א קסד

לענין זה שיהיה יכול זה להקדישו ומטעמא הואיל דזה רוצה ליתן לו המעות ובידו של זה המקדיש ליקח המעות שהרי זה הודה לו ורוצה ליתן לו עכשיו או שהב"ד חייבוהו ליתן לו ושתק הרי הוה כאילו הודה שיש לו מעות בעין שפיר מיקרי ברשותו של זה שיהי' יכול להקדישו וכמש"ל בביאור דבריו הקדושים של הבעה"מ. ואדרבה אי איכא לדמויי להא איכא לדמויי לאומר שדה זו שמשכנתי לך לכשאפדנה ממך תקדוש דקדשה ומה התם שמחוסר עוד פדיי' שהרי צריך לשלם לו החוב מקודם ואפ"ה חל ההקדש ואמרינן דמיקרי ברשותו שיהי' חל ההקדש מכ"ש הכא שזה רוצה ליתן לו המעות או החפץ ואינו מחוסר מעות כלל דפשיטא דמיקרי ברשותו לענין זה שיהי' חל ההקדש שלו והבן בזה

וע"פ האמור אינני מבין דברי הרמב"ן ז"ל במ"ש להקשות עוד על הבעה"מ ז"ל וז"ל ואמרינן בפרק כל שעה גבי ב"ח רבא אמר מיכן ולהבא הוא גובה ואי אקדיש מלוה כיון דמצי ליה לסלוקי בדמים לא עשה ולא כלום וש"מ שאין אדם יכול להקדיש מה שלא הגיע לידו ואינו שלו אע"פ שחייב לו חבירו הואיל ומצי חלפי לי' א"נ לסלוקי במיטב וזו ראיה גמורה לדברי רבינו הגדול ז"ל ולפיכך כתב דהני נזקין לא קדשי ק"ו מדר' יוחנן כו' עכ"ל. ולפי האמור לעיל לא תיקשי כלל מסוגיא הנ"ל לרבינו הבעה"מ דהא לא מיבעיא אם נימא דלא מיירי באפותיקי בודאי דא"ש דהא לא צוה לו הלוה שיגבה מקרקע זו ובודאי דמיקרי אינו ברשותו דע"כ לא קאמר הבעה"מ דמיקרי ברשותו ויכול להקדישו אלא דוקא היכא דא"ל שרוצה ליתן לו החפץ זה או קרקע זו או מעות משא"כ התם אלא אפילו אי מיירי באפותיקי כאשר האריכו בזה הראשונים מ"מ הלא לא עשה לו אפותיקי רק אם לא יפרע לו יגבה מזה משא"כ אם ירצה לפרוע לו במעות הלא אין לו רשות לגבות מזה וא"כ הרי לא רצה הלוה כלל ליתן לו זה בפרעון וא"כ בכה"ג בודאי דזה לא מיקרי ברשותו שיהיה יכול להקדישו ומש"ה סובר רבא דאי אקדיש מלוה לא חל כלל ההקדש וי"ל בזה ועיין לקמן [אות ז] מ"ש ע"ד רש"י ז"ל בד"ה ההוא דתבע לי' הבאתי ג"כ דברי הבעה"מ והרמב"ן ז"ל בזה יעויין היטב שם מה שכתבתי בשיטת רש"י ז"ל שם

(יז) עוד כתב הרמב"ן ז"ל שם וז"ל ולא תטעה במ"ש ר"ח ז"ל כי לא עלה על לבו לומר שיהא יכול להקדיש מה שאינו ברשותו אלא כך אמר מאחר שקנו עניים במעמ"ש אין אתה רשאי אפילו לשנותה שהרי הוא ביד המחזיק שהוא גבאי בסלע זה ודחיק לה להאי פירושא מדלא קאמר הדרי בי שאם אתה אומר שאפילו שלא במעמ"ש קנה הקדש לא הוצרך ר"י לומר אנן יד עניים אלא כיון דאמר לחובל תנהו לעניים והקדישו הקדש שוב אינו יכול לשנותה שהרי זה נעשה גבאי להקדש וה"ה להדיוט כו' עכ"ל. והנה כוונתו בזה הוא דהבעה"מ הביא לפי' הר"ח שלא רצה לחזור בו מן ההקדש רק ללותה וא"ל ר"י יד עניים אנן והוי כמטי ליד גבאי ואינו יכול ללותה וא"כ שמעינן מדברי הר"ח דס"ל דההקדש חל ורק אם נימא דמיקרי לא אתא ליד גבאי היה יכול ללותה והלא היאך חל ההקדש וע"כ דזה מיקרי דבר שברשותו וחל ההקדש כן נראה מדברי הרמב"ן שכן פי' הבעה"מ בדברי הר"ח ז"ל. וע"ז כ' הרמב"ן דאין ראיה כלל מזה דלעולם דס"ל להר"ח דזה מיקרי אינו ברשותו אפילו שרוצה ליתן זה לעניים ורק הואיל דזכה ביה ר"י לעניים מדין מעמ"ש וא"כ עתה נעשה המזיק גבאי לעניים וה"ז כמו שאתא ליד גבאי ואינו יכול לשנותה דהיינו ללותה כן נראה פי' דברי הרמב"ן ז"ל במלחמות. והנה לכאורה דבריו הקדושים צריכים ביאור דהא הואיל דאתינן עלה דמזיק זה אשר מגיע ממנו לשלם החוב הוא עצמו נחשב לגבאי א"כ למה לי להאי סברא הואיל דר"י הי' גבאי וקנוהו עניים במעמ"ש ת"ל דהמזיק עצמו הוא הגבאי והרי המעות בידו ומיקרי אתא ליד גבאי ואינו רשאי תו לשנותה דהיינו ללותה

ונוכל להבין זה עפי"ד הש"כ (בסי' קכ"ו ס"ח) בהא שכתב המחבר שם לא הי' במעמ"ש כשא"ל מנה לי בידך תנהו ללוי לא קנה ויכול לחזור בו ל"ש מתנה מרובה כו' ובסמ"ע ס"ק ח"י ולא איירי כאן בעני דבעני צריך לקיים דבריו אפילו אמר כן בפ"ע שלא בפני שום אדם משום דאמירתו לגבוה הוא או משום נדר כמ"ש הטור והמחבר לעיל (קכ"ה ס"ה) ובש"כ (ס"ק כ"ט) דחה דברי הסמ"ע וכ' דפשיטא דהכא אפילו בעני יכול לחזור בו ול"ד לדלעיל (קכ"ה) דהתם הרי הוא נותן המעות לשלוחו והרי המעות ברשותו וזוכים בו עניים אבל באומר מנה לי בידך כיון שאין החוב ברשות הנותן לא זכו בו עניים אלא כשהי' העני או הגבאי אצל המומחה במעמ"ש כמ"ש הפוסקים בפרק שור שנגח דו"ה והטור והמחבר ביו"ד רנ"ח כו' יעו"ש בדבריו והרי מפורש בדבריו דדוקא בכה"ג שכבר זכו בו עניים בזה שייך לומר שזה שהמעות בידו נעשה גבאי על המעות לענין דנימא שמיקרי אתא ליד גבאי ולא יוכל לחזור בו אפילו לשאול עליו אינו יכול משא"כ אם עדיין לא זכו בו עניים ע"י איזה קנין או ע"י מעמ"ש וכדומה לא שייך לומר דזה שהמעות בידו יהי' מיחשב גבאי דהא לא היה החוב ברשות הנותן ולא זכו ביה העניים וא"כ לפ"ז הן הן הדברים שכ' הרמב"ן בשיטת הר"ח דכוונת הר"ח הוא הואיל דזכה בי' ר"י בשביל עניים וא"כ שפיר נעשה המזיק הגבאי בשביל העניים ומיקרי תו אתא ליד גבאי ואינו יכול לשנותה אבל אי לא הוה מכח דזכו העניים במעמ"ש ומכח דר"י הי' גבאי עניים אכתי לא הי' להעניים זכות בהחוב הנ"ל דהא הנותן שהקדיש המעות לעניים דהיינו הניזק לא היה המעות ברשותו ודוק בזה

(יח) והנה שם בח"מ (סי' קכ"ה ס"ה) במד"א דהולך הוה כזכי במלוה או בפקדון אבל במתנה לא הוי כזכי כו' ואם היה המקבל עני שאין לו ק"ק זוז נעשה נדר וא"י לחזור בו ובסמ"ע ס"ק כ"ה האריך בזה ותורף דבריו הוא דהכא דהואיל דמסרו ליד השליח שוב אינו יכול לחזור בו אפילו ע"י התרה אבל אם לא מסרו לידו אע"ג דחייב לקיים נדרו מ"מ היה יכול לשאול עליו ולהתיר ובש"כ הוסיף להביא ראיה משו"ת הרשב"א דבכה"ג דהכא אינו יכול לשאול עליו ולהתיר וז"ל וכל מה שכבר מסר ביד הזוכה בו או ביד אחר שזוכה בשביל עניים אינו יכול לחזור בו דהו"ל כתרומה ביד כהן דאינו נשאל עליו עכ"ל הש"כ ובאו"ת שם סק"ח כ' ע"ז אבל לבי חוכך בזה דבתשובת הרשב"א מיירי בנותן לבני אדם שיזכו בשבילו לעניים וא"כ הם זוכים בשביל עניים ואיך אפשר להשאל עליו אבל כאן באומר תנו לעניים דבמתנה לא הוי תן כזכי א"כ ידם הוי כיד בעל הנותן וברשותו קאי בכל אופן ואפשר דמצי להשאיל עליו. ומה שהביאני לידי ספק זה הוא דברי הטוש"ע סי' רנ"ח דכ' בבא ליד גזבר א"י לשאול עליו ומאי איריא ביד גזבר תיפוק לי' בכל אדם אלא ודאי דוקא ביד גזבר דידו כיד עניים אבל באחר דוקא דאומר זכי אבל בתן דלא הוי כזכי אפשר דמצי לשאול עליו וצ"ע עכ"ל התומים. ופלא בעיני דהא מדברי הרמב"ן ז"ל הי"ל להוציא דין זה דלאו דוקא גזבר רק כל אדם לבד הנודר בעצמו שם גזבר עליו לענין דאין יכול לשנותה וה"ה לשאלה ג"כ דהא חזינן הכא דאחר שזכה בו ר"י בהחוב מכח מעמ"ש תו מיקרי המזיק עצמו גבאי עניים וצ"ע כעת. והנה שבתי, וראיתי כי סברת התומים בצד אחד נוכל לקיים סברתו במ"ש דהואיל דהוא בעצמו נתן המעות ליד חבירו א"כ הרי שלוחו של הנותן וידו כידו אולי זה נוכל לקיים דאכתי מיקרי לא אתא ליד גבאי דזה אינו נחשב כגבאי ושאני התם מהאי סוגיא דידן דהכא הרי לא הי' המעות לעולם ברשותו ובידו של הניזק וא"כ לא שייך לומר דהמזיק הוא שלוחו של הניזק וידו כידו ומש"ה שפיר נעשה גבאי משא"כ בנידון שכתב בש"ע (סי' קכ"ה) דראובן נתן מעות לשמעון שיוליכנו ללוי בזה שפיר י"ל סברת התומים דלא מיקרי שמעון גבאי הואיל דידו כיד הנותן וי"ל בזה

אבל הא שמעינן מדברי הרמב"ן לפי מה שכתב בפירוש הר"ח דכל אדם יכול להיות גבאי וכל שבא צדקה לידו נעשה הוא גבאי אף שאינו גזבר קבוע וכמש"ל בביאור דבריו. מיהו לאו כ"ע ס"ל כן דהרי דעת בעה"מ הוא דדוקא גזבר קבוע בעינן כאשר יבואר להלן אי"ה במ"ש הרמב"ן עוד

(יט) עוד כתב הרמב"ן ז"ל שם וז"ל לו בידו פקדון והקנה לאחר קונה לו כגון במתנת ש"מ כיון שקנה ליתנו לאחר אלא ודאי מה שהוצרך ר"י הקדש הוא דבלא"ה לא קני כדברי רבינו **(וה"ה להדיוט שאם היה בחליפין או בדבר שהוא הלה אין הנפקד רשאי למעמ"ש כדי שיקנה אותו הגדול ז"ל זה דעת הר"ח)**