אמרי הצבי א קס

של הנגזל ושפיר יכול הנגזל לאקדושי וא"כ ה"נ הואיל דזה היה מודה לו בפלגא דזוזא עפ"י פסק ב"ד וא"כ שפיר מיקרי ברשותו לענין שיכול להקדישו וא"כ שפיר שמעינן מדהוצרך ר"י לומר אנן יד עניים אנן דבעניים לא אמרינן ביה אמירה לגבוה כמסירה ויכול לחזור בו והאריך בזה ויתבאר אי"ה לקמן

והרמב"ן ז"ל במלחמות דחה דאפילו בגזל חפץ והגזלן מודה ורוצה להחזירו ג"כ אמרינן דהדעת נוטה דאין הנגזל יכול להקדישו ואפילו את"ל דבחפץ כל שגזלן רוצה להחזירו מיקרי שהוא ברשותו של הנגזל ושפיר יכול הנגזל להקדישו מ"מ זה דוקא בגזל חפץ הואיל דהוא חפץ מבורר אבל אם חייב לו מעות אף שהלוה רוצה להחזיר לו המעות אפ"ה אין המלוה יכול להקדישו דאכתי מיקרי אינו ברשותו דהא אין המעות מבורר שמחויב ליתן לו זה המטבע ומכ"ש הכא גבי נזיקין שהיה חייב לשלם לו פלגא דזוזא ומעולם לא היה פלגא דזוזא הדין ביד המוכה ואף שהמכה אינו כופר לו אפ"ה מיקרי אינו ברשותו של המוכה ואינו יכול להקדישו וא"כ אכתי צדקו דברי הרי"ף ז"ל והאריך בראיות לחזק דבריו והעתקתי רק תורף הדברים וגם זה אינו בלשון הרמב"ן ז"ל עצמו רק כתבתי תמצית דבריו הקדושים

והנה פלוגתא זו של הבעה"מ והרמב"ן ז"ל כבר הובא ג"כ בשמ"ק ב"ק (דף ע') בד"ה לענין פסק הלכה הביא שם שני דיעות הללו בקצרה וגם בכאן הביא השמ"ק ג"כ דיעות הללו יעוש"ה בזה. ועיין בשמ"ק ב"מ (דף ו' ע"א) בד"ה ולענין פסק הלכה כ' הרמ"ך באה"ד שם וז"ל ובמטלטלי דלא כפרי' כגון פקדון וכל דדמי ליה בדאיתיה בעיניה ואי אקדשיה מריה הרי הוא קדוש. וא"כ היכא דהדר גזלן בתשובה וא"ל לנגזל מהדרנא לך מה דגזלתי מינך אי אקדשיה נגזל באפי גבאי וא"ל לגזלן באפי גבאי הביא לעניים אע"ג דליתא בעין אינו יכול לחזור בו דכמעמ"ש דמי כו' ע"ש והוא כשיטת הבעה"מ

(ב) והנה לענד"נ לכאורה להביא ראיה לשיטת הרמב"ן ז"ל דבמעות אפי' כי מודה ליה הלוה ג"כ לא מיקרי דבר ברשותו רק דהוי דבר שאינו ברשותו מהא דאיתא במסכת גיטין (דף י"ג ע"ב) גופא אר"ה א"ר מנה לי בידך תנהו לי לפלוני במעמד שלשתן קנה אמר רבא מסתברא מילתא דרב בפקדון אבל במלוה לא והא"ל א"ר אפי' במלוה. והנה לכאורה י"ל מאי חילוק יש בין מלוה לפקדון ולפי סברת הרמב"ן מובן שפיר החילוק בין מלוה לפקדון דבפקדון הרי הוה דבר שברשותו דפקדון כל היכא דאיתא ברשותא דמרא איתא ומש"ה הואיל דהוא ברשות הנותן שפיר יכול להקנותו לחבירו ואפי' דמעמ"ש הוה בע"כ של נפקד מ"מ הרי הנפקד מודה עכ"פ בהפקדון וא"כ שפיר יכול להקנותו לאחרים משא"כ במלוה דליתא בעין ואפי' אם הלוה מודה ורוצה לשלם מ"מ מיקרי אינו ברשותו ואינו יכול להקנותו לאחרים ואפילו לפי מה דמסקינן להלכה דגם במלוה מהני מעמ"ש הוא משום דהוי ליה הנאה דקא משתני ממלוה ישנה למלוה חדשה או דהוה באמת הלכתא בלא טעמא וכדמסיק הש"ס שם אלא לשיטת הבעה"מ דכל שהלוה מודה שחייב מעות מיקרי דבר שברשותו א"כ מאי חילוק יש בין מלוה לפקדון ואמאי א"ר מסתברא מילתא דרב בפקדון אבל לא במלוה ולכאורה י"ל בזה. והרמב"ן ז"ל בעצמו הביא לקמן בקצרה מהא דמעמ"ש וז"ל, ואס"ד דבר שברשותו מיקרי כו' ובמעמ"ש נמי מדינא לא הוי מצי למקניא לה והלכתא בלא טעמא עכ"ל. הרי שבגוף הדבר העיר הרמב"ן ז"ל בעצמו מהא דמעמ"ש דלמה הוצרכו כלל לתקנה דמעמ"ש ולפמ"ש יש עוד ראיה מבוררת יותר מהא דגיטין לשיטת הרמב"ן ז"ל

(ג) עוד נלע"ד להביא ראיה לשיטת הרמב"ן ז"ל מהא דאיתא במס' גיטין (דף למ"ד ע"א) המלוה מעות את הכהן ואת הלוי להיות מפריש עליהן מחלקן מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין כו' ובגמ' ואע"ג דלא אתו לידיה אמר רב במכירי כהונה ולויה ושמואל אמר במזכה להן ע"י אחרים עולא אמר ה"מ ר"י הוא דאמר עשו את שאינו זוכה כזוכה כו' ת"ר המלוה מעות כו' כל הסוגיא ופירש"י בד"ה ואע"ג דלא אתו לידיה בתמיה אעפ"י שאינו נותנין לכהן ויחזירם לו קתני מתני' דיפריש עליהן וכיון דלא מטו לידיה מאן זכו ליה להאי כהן האי תרומה שיקבלנה זה בחובו והיאך יצא ידי נתינה עכ"ל. ולסברת הבעה"מ הנ"ל דכל שזה רוצה ליתן לו החפץ אע"ג שעדיין לא נתן לו הרי מיקרי זה ברשותו ויכול להקדישו ואפילו אם אינו חפץ מבורר שעדיין לא היה מעולם שלו אם זה רוצה ליתן לו בחובו חפץ וזה רוצה לקבלו הרי החפץ הוא מעתה של המלוה אפילו שלא משכו עדיין ואפי' במעות ג"כ הוה כן שהרי כתב דהכא הואיל דהמכה רצה ליתן לו פלגא דזוזא ומש"ה היה המוכה יכול להקדישו לעניים וכמבואר בדבריו. וא"כ התם גבי מלוה מעות את הכהן והלוי דהרי מגיע להכהן המתנות וא"כ זה הבעה"ב שרוצה ליתנם לכהן זה הרי הוה ממילא שלו ואפי' כי לא משכן ג"כ מיקרי ברשותו של הכהן וזכה בו הכהן ומאי פריך הש"ס ואע"ג דלא אתו לידיה וע"כ מוכח מכאן כשיטת הרמב"ן ז"ל דאפי' בחפץ מבורר ג"כ לא זכה בו דהא כשהפריש הישראל להתרומה הרי תו הוה מבורר ואפ"ה פריך הש"ס ואע"ג דלא אתו לידיה. ואולי י"ל דכשמשני הש"ס במכירי כהונה א"כ ה"נ כשהב"ד פסקו שמחויב ליתן להמוכה נחשב ג"כ כמכירי כהונה. אולם אכתי י"ל דבשלמא במכירי כהונה לאחר ההפרשה תו הוה החפץ מבורר אבל הכא לא הוי הפלגא דזוזי מבורר והרבה י"ל בזה

(ד) והנה באמת צריכין להבין דברי הבעה"מ בגוף סברתו שכ' דכל שהלה רוצה ליתן לו הרי מיקרי תו ברשותו דא"כ היאך משכחת לה קנין משיכה כלל דהא מיד כשהלה רוצה ליתן לו חפץ זה הרי הוא ברשותו של המקבל וגם דפסקינן דמעות אינן קונות ובעינן משיכה דוקא והלא כשנתן לו המעות והלה רוצה ליתן לו החפץ הרי הוא כאילו כבר הוא ברשותו ולמה לי תו משיכה כלל ולכאורה י"ל בזה לדברי הבעה"מ ז"ל. אשר על כן נלע"ד לומר בכוונת הבעה"מ ז"ל דלעולם דגם דבעה"מ ס"ל דכל זמן שלא עשה בו קנין המועיל אף שהלה רוצה ליתן לו אכתי לאו שלו מיקרי עד דמשיך לה או שיעשה בו שאר קנין המועיל וגבי גזל ולא נתייאשו הבעלים דהוה הדין דשניהם אינן יכולין להקדישו זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו מ"מ אם הגזלן רוצה להחזיר החפץ שגזל להנגזל שפיר אמרינן דהוה של הנגזל לגמרי דהא באמת החפץ היה שלו מקודם ולא יצא מרשותו לגמרי ורק הואיל דהיה ביד הגזלן לא היה כח ביד הנגזל להקדישו אבל כשרוצה הגזלן אח"כ להחזיר לו החפץ הרי הוא עתה ברשות הנגזל לגמרי והרי הוא עתה שלו כמו שהיה מקודם שגזלו ממנו וכ"ז הוא בחפץ מבורר אבל במעות דיכול להחזיר לו מעות אחר. וכן אם הלוה רוצה ליתן חפץ להמלוה בחובו או שרוצה ליתן לו מעות אשר דבר זה שרוצה הלוה ליתן להמלוה מעולם לא היה עדיין של המלוה בזה ודאי גם הבעה"מ מודה דבזה אכתי לא נכנס לרשות המלוה דנימא דכבר זכה בו המלוה דהא עדיין לא עשה בו המלוה קנין המועיל ובמה יזכה בו ורק לענין שזה המלוה יהיה יכול להקדישו בזה סובר הבעה"מ דאפי' בדבר שלא היה עדיין מעולם שלו אם הלוה או המזיק רוצה ליתן לו חפץ או אפי' מעות תו יכול המזיק והמלוה להקדישו דלענין זה תו מיקרי ברשותו אף שעדיין אינו שלו לגמרי דהא עדיין לא עשה בו קנין המועיל מ"מ יכול להקדישו וטעמא רבא איכא בזה כאשר יבואר אי"ה. דהנה באמת מצינו להר"א ממיץ שכתב בשם הרר"י ז"ל, ג"כ כעין זה יעויין במסכת נדרים (דף ל"ד ע"ב) א"ר היתה לפניו ככר של הפקר ואמר ככר זו הקדש נטלה לאוכלה מעל לפי כולה כו' ופירש"י דכיון שהחזיק בה קנאה ואם אכלה מעל כו' ובר"ן ז"ל כתב דהוא היה בתוך ד' אמות שלו שקונות לו בכל מקום ומש"ה כי אמר ככר זו הקדש חייל ומקדיש זה לא קנה להו מעולם רק לצורך ההקדש זכה תיכף ע"ש והרא"ש הביא בשם הר"א ממיץ וז"ל והקשה הר"א ממיץ אמאי נקיט ככר של הפקר נימא היתה לפניו ככר של הקדש ופי' בשם הרר"י שהככר של הפקר היתה רחוקה ממנו הרבה ואין אדם סמוך לה שיוכל לזכות אלא הוא ואמר לכשאזכה בככר זה תהיה הקדש וקמ"ל דחל עליו הקדש דכיון דבידו לזכות כדאמר בפרק אע"פ שדה זו שמשכנתי לך לכשאפדנה תקדוש דקדשה הואיל ובידו לפדות עכ"ל. והנה באמת כבר הארכתי בזה והבאתי דברי הירושלמי פ"ד דמסכת פיאה ה"א רשב"ל משום אבא כהן ברדלא אדם זוכה לחבירו ממציאה מ"ט ואני בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף וכסף אלף אלפים וגו' ר"י א"ר הושעיא בעי מה אנן קיימין אם בתוך ארבע אמות עשיר הוא אם בחוץ לד"א ויש אדם מקדיש דבר שאינו