אמרי הצבי א טו

מט ע"ב אות טו. ישוב לקושית המע"ח על המהרש"ל כאן דפוסק דאם אחד תפס מהמחזיק מהני תפיסה מב"מ (י"ב ע"א). אי אזלינן בתר חזקה באיבעיא דלא איפשטא

מט ע"ב אות טז. בענין המחזיק בנכסי הגר אי הוי כיורש לשלם חובות

מט ע"ב אות יז. פלפול וישוב לקושית המח"א בהל' זכיה מהפקר (סי' ט') בסתירת דברי המהר"ם ז"ל אי בע"ח יש לו שעבוד הגוף בהמשכון. ופלפול בסוגיא דכאן

נ ע"א אות יח. ישוב לקושית הש"כ חו"מ (סי' ת"י סק"א) מה שהקשה על הסמ"ע שם. וישוב לקושית הט"ז שם מהא דנר חנוכה

נ ע"ב אות יט. ביאור מאמר הש"ס מעשה בבתו של נחוניא חופר שיחין. וביאור דברי התוס' ד"ה דבר שמלאך בדמות ר"ח נזדמן לה

נ ע"ב אות כ. בדברי המאירי שבשמ"ק דסובר בחופר בור פחות מ"ט. ונפל ומת פטור גם משיעור הראוי להיות ניזק

נא ע"א אות כא. פלפול בענין אשלד"ע. [אוק"א ב' ג'] ישוב לקושית הרשב"א על הא דפריך הש"ס בור של שני שותפין המ"ל כו' אשלד"ע הלא משכחת ע"י עכו"ם. ועוד כמה קושיות המפרשים בזה. עפי"ד הסמ"ע והש"כ (סי' רצ"ב) דגם היכא דאמרינן ישלד"ע מ"מ עיקר החיוב הוא על השליח. ורק היכא דלית ליה להשליח אז גובה גם מהמשלח. ופלפול בדבריהם וסברא דבבור הקפידה התורה דוקא שהוא יהיה הכורה ולא השליח. [אוק"ד] פלפול בדברי המלמ"ל פ"ב מהל' רוצח אם באיסור דרבנן אמרינן אשלד"ע. ואם קלקול רה"ר הוה איסור דאורייתא או דרבנן

נא ע"א אות כב. פלפול בדברי הצל"ח פסחים (דף ו') שהעלה דהא דאר"א בור אינו ברשותו ועשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו היינו דוקא אם לא זכה בו אחר. והערה בהא דפריך הש"ס בור של ש"ש המ"ל הלא משכחת באחד חפר בור בקרקע הפקר והפקירו ועשו שניהם שליח לזכות עבורם. סברא דלר"י חייב דוקא בכרי' באיסור

נא ע"א אות כג. מבאר לרבנן דסברי באחד חופר בור ט' ואחד השלים לעשרה דסילק מעשה ראשון אי גם לענין נזיקין הדין כן. וגם אי הראשון צריך לשלם עכ"פ שיעור הנזק במת השור

נא ע"ב אות כד. ישוב לקושית הפלפ"ח על הרא"ש דהביא דראשון מיפטר בבור של ש"ש ועבר הראשון ולא כסהו, משהניחו משתמש. ולא הביא הדין משימסור לו דליו

נב ע"א אות כה. בענין קנין מסירת מפתח. [אק"א] ישוב לקושית התוס' על הרשב"ם דסובר דמסירת מפתח הוי קנין במכר ושכירות. והערה חדשה אי מהני משיכה בקרקע בדבר דשייך משיכה כגון בעציץ נקוב. [אק"ב] מביא ראיה דמהני מקידושין (כ"ב ע"ב) ע"כ נקנה בכסף. ופלפול בדברי הפ"י שם. [אק"ג] מבאר עפי"ז ענין הנ"ל. וסברא דמפתח להבית הוי קצת כמו עציץ לזרעים. וישוב לקושית התוס' פסחים (דף ד' ע"א) ד"ה אם על רש"י דסובר דמסירת מפתח הוי קנין

נב ע"א אות כו. ישוב לקושית התוס' על הרשב"ם דסובר דנעילת דלת לא הוי קנין מגיטין (ע"ז ע"ב). ובענין אי שרי לזכות מהפקר בשבת היכא דליכא אלא איסור

נב ע"א אות כז. בענין אמירה לעכו"ם בשבת. [אק"א] בדברי השמ"ק שכתב דאמירה לעכו"ם שיעשה קנין בשבת לא היינו מתירין בשביל שכ"מ תיפוק ליה דאין שליחות לעכו"ם. ישוב בזה עפי"ד הבית מאיר אהע"ז (ס"ס ה) דבשבת ל"ש שליחות. ומפלפל בענין שליחות לעכו"ם בפועל. [אק"ב] פלפול בדברי המח"א ה"ל קנין משיכה (סי' ט"ו) אי מהני חזקה ע"י עכו"ם

נב ע"א אות כח. הערה על הא דפריך הש"ס ה"ד אי בכספא ליקני בכספא. דלמא מיירי באתרא דל"ק בכספא ובעינן שטרא

אות כט. בענין תחלתו בפשיעה וסופו באונס [אק"א] בקושית הבעה"מ על מסקנת הש"ס דלא אמרינן מגו מב"מ (מ"ב) בעובדא דצריפי דאורבנא. [אק"ב ג'] פלפול בדברי בעה"מ והרמב"ן אי גם בנזקי בור אמרינן תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב. מבאר דהא דתב"ש וסופו באונס אי חייב תליא בשני לשונות בכתובות (ל"ד) אי חיובא דשומר הוי משעת משיכה או משעת פשיעה

נג ע"א אות ל. ביאור הא דבור שחייבה עליו התורה, אי להבלו ולא לחבטו או כ"ש לחבטו. [אק"א ב'] ישוב לדברי הרמב"ם בפי"ב מהל' נ"מ הי"ח מהשגת הראב"ד במ"ש דאם נבעתה וחזרה על עקבה לאחור ונפלה ומתה פטור. ובנפלה לפניו מקול החפירה חוץ לבור הוי ספק ומועיל תפיסה. ביאור הסוגיא שם ומפלפל עפי"ד התוס' לעיל (כ"ח ע"ב) דהיכא דנישוף באבן ונתקל בקרקע גם לשמואל פטור. [אק"ג] ביאור דברי הפה"מ להרמב"ם בזה. [אק"ד] בדברי הירושלמי בפרקין ה"ז בדין זה

נג ע"א אות לא. בדברי רש"י אם בעל הבור עצמו כרה ונפל לפניו מקול הכרי' אי חייב

נג ע"א אות לב. ישוב לסתירת תשו' המהר"ם בר"ב זל"ז בענין שנים שהזיקו ואין לאחד לשלם אם השני חייב לשלם הכל וחילוק בין אם היה ההיזק ממש בגוף הממון לבין אם היה ההיזק רק בגרמא. ובדברי החידושי אנשי שם שהקשו על הטור (בסי' ת"י) שלא הביא דעת המהר"ם כלל הנ"ל

נג ע"א אות לג. פלפול בענין שנים שהזיקו. [אק"א] בהא דפליגי הני תרי לישני אי אמרינן כ"א כולה הזיקא עביד או כ"א רק פלגא הזיקא עביד. ואם דומה זה לשנים שעשאוהו בשבת. ואם גם בחייבי לאוין אמרינן שנים שעשאוהו פטורים. [אק"ב] מחלק בין שנים שהזיקו דעיקר החיוב בא מכח דבר הניזק לבין שנים שעשאוהו דהחיוב הוא על העושה הדבר. וישוב בזה קושית התבו"ש יו"ד (סי' ב' סקנ"ב) דלמה צרכינן קרא למעט שנים שעשאוהו בשבת. ועל שנים שהעלו בחוץ צרכינן קרא לחייב. [אק"ג] מפלפל דגם להסוברים לר"נ בזה א"י וזה א"י ג"כ אמרינן כי ליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי היינו על חציה שלו חייב מדינא ועל החציה השניה חייב רק מכח גרמי. [אק"ד] מתרץ בזה קושית הקצה"ח (סי' כ"ה ס"ג) על הא דדיינים שטעו דצריכים לשלם ואם אחד לא הסכים משלמים הב' דיינים וחלק השלישי מפסיד והקשה דהא קיי"ל כר"נ היכא דליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי

נג ע"ב אות לד. פלפול בענין שור ושור פסוהמ"ק שנגחו [אק"א] ביאור נוסחת רבינו יהודאי גאון ז"ל דבכור בע"מ לא מקרי אית ליה בעלים ולא הוי שור רעהו. ומחלק בין קודם שחיטה לבין אחר שחיטה