אמרי הצבי א קנד

והנה לפום ריהטא היה נלע"ד דבשני כיתי עדים המכחישים זא"ז אף שמכחישים א"ע בגוף הדבר כגון הכא שכת אחת אומרת חבית יין ואחת אומרת חבית שמן אפ"ה צריך ליתן לו עכ"פ חבית יין אע"פ שאין הכחשה בדמים רק בגוף הדבר ומנא אמינא לה מלישנא דש"ס שם בסנהדרין דקאמר אחד אומר חבית של יין ואחד אומר חבית של שמן כו' הרי דעיקר הוא דוקא בע"א אומר חבית יין וע"א אומר חבית שמן הוא דאמרינן דבטלה עדותן וא"צ ליתן כלום אבל היכא דשני כיתי עדים המכחישים זא"ז בכה"ג שפיר הוה עדותן עדות אלא דלא ידעינן לאיזה כת נאמין ומש"ה צריך ליתן עכ"פ כפחות שבשניהם דבזה גם ב"ש מודו וליכא פלוגתא כלל בינייהו ולכ"ע לא נתבטלה עדותן. וכן מורה לשון הברייתא ארשב"א לא נחלקו ב"ש וב"ה על שתי כתי עדים אחת אומרת מאתים ואחת אומרת מנה שיש בכלל מאתים מנה כו' וא"כ לא נתבטלה העדות שלהן כלל ולאו דוקא בתבעו הדמים דא"כ לב"ה אין חילוק כלל בין ב' כיתי עדים המכחישים זא"ז לחד כת שמכחישין העדים זא"ז וכמו דלב"ש עדיף שני כתי עדים שמכחישים זא"ז מחד כת שמכחישין זא"ז וה"ה לב"ה ג"כ עדיף שני כיתי עדים המכחישים זא"ז דבכה"ג אפילו אם הכחשה הוא בגוף הדבר ולא לדמי ג"כ מהני עדותן עכ"פ לענין דצריך ליתן חבית יין כפחות שבשניהם ובחד כת המכחישין זא"ז בכה"ג נתבטלה העדות לגמרי וא"צ ליתן כלל אם לא היכא שזה אומר דמי חבית יין וזה אומר דמי חבית שמן דבכה"ג צריך לשלם לו דמי חבית יין עכ"פ. אולם בעינן דוקא שהוא יתבע שניהם חבית יין וחבית שמן וכ"כ הטור מובא להלכה בח"מ סי' למ"ד ס"ב בהג"ה גבי אם זה אומר מנה שחור וז"א מנה לבן כ' הג"ה וזה תובעו שניהם ובסמ"ע ס"ק י"א דאילו לא תבע לשניהן אז העד האחד מוכחש מפיו ותו אין סברא לגבות ע"י בצירוף אבל כשתבע כדברי שניהן אף שהעדים מכחישים נפשם זא"ז כיון דאין הכחשתן אלא בבדיקות מוציאין מידו כדברי הפחות דבכלל מאתים מנה והו"ל כאלו שניהם העידו אמנה והביא שם דברי הנ"י דלא בעינן שיתבע שניהם יעו"ש שהאריך בזה. וגם י"ל אם לא הוה כטענו חטים והודה לו בשעורים וכבר העיר האו"ת בזה ע"ש מ"ש בזה. והנה הכא בשני כיתי עדים המכחישים זא"ז לפמ"ש דמהני באיכא הכחשה ביניהם בבדיקות כגון שכת אחת אומרת חבית שמן וכת שניה מכחשת ואומרת חבית יין דגובה עכ"פ חבית יין צרכינן לומר דמיירי שהוא תובע שניהם או בטוען התובע שמא ויש להאריך עוד בזה

(ג) אמנם עדיין יש לעיין בגוף הדבר הזה דבתרי ותרי אפילו היכא דהכחשה הוא בגוף הדבר כגון הכא דבכה"ג אמרינן דצריך ליתן לו עכ"פ חבית יין ולא דמי לעד נגד עד עדיין הי' בספק אצלי אם לא דמי זה לעד גבי עד והרבה צ"ע בזה. ואחר העיון ראיתי כי כן כתוב ג"כ במהרש"א דבתו"ת לא אמרינן דנתבטלה עדותן ורק דאין אנו יודעין למי להאמין וא"כ עכ"פ נוטל כפחות שבשניהם. דהנה בב"ב (דף נ"ו ע"ב) אר"י אחד אומר אכלה חטין ואחד אומר אכלה שעורין ה"ז חזקה מתקיף לה ר"נ אלא מעתה אחד אומר אכלה ראשונה שלישית וחמישית ואחד אומר אכלה שניה רביעית וששית ה"נ דהוי חזקה כו' ועיין ברשב"ם ותוס' שם ד"ה אלא מעתה ובמהרש"א שם כתב וז"ל אבל בשנים אומרים אכלה אב"ג ובד"ו הניחה בורה כו' וב' אומרים לא כי כו' אע"ג דמכחשי אהדדי הוי חזקה דלעדות אחת עדות הב' כתות בטלות דלא ידעינן הי מינייהו דמשקרי אבל הכא אע"ג דכת אחת ודאי משקרא מתקיימת החזקה בכת השניה ולפירשב"ם יש להסתפק בזה בב' כיתות שאמרו בדילוג ודוק עכ"ל המהרש"א והרי מפורש בהדיא במהרש"א דבשני כיתי עדים המכחישים זא"ז, לא נתבטלה עדותן לגמרי ורק שאין אנו יודעין למי להאמין וא"כ נוטל עכ"פ כפחות שבשניהם ודוק

(ד) אולם באמת מצינו בזה פלוגתא דרבוותא הראשונים בהא דאיתא במס' קידושין (דף ס"ה ע"ב) מתיב רב אחדבוי בר אמי שנים שבאו ממדה"י ואשה עמהם וחבילה עמהם ז"א זו אשתי וזה עבדי וזו חבילתי וז"א כו' ואשה אומרת אלו שני עבדי וחבילה שלי צריכה ב' גיטין וגובה כתובתה מן החבילה כו' ה"ד אי דאית ליה סהדי להאי ואית ליה סהדי להאי מי מציא אמרה אלו שני עבדי וחבילה שלי אלא לאו בע"א כו' כל הסוגיא וכתב הרשב"א בד"ה ה"ד וז"ל פירשו הראב"ד והרב אב ב"ד ז"ל בשאינן מכחישין אלו את אלו אלא אלו מעידין שנתקדשה לזה ואלו מעידין שנתקדשה לזה ואינן מעידין על זמן ידוע ואפשר שנתקדשה לשניהם בזא"ז גרש זה ונשא זה אבל אם היו מכחישין אלו את אלו לא היתה צריכה גט מאחד מהן שאין כאן עדים ותמיהא לי דהא אפילו במכחישין אלו את אלו הויא לה כב' אומרים נתקדשה וב' אומרים לא נתקדשה דאמרינן בפרק האשה שנתארמלה ה"ז לא תנשא וכאן נמי זיל לגבי האי והו"ל כב' אומרים נתקדשה לו וב' אומרים לא נתקדשה וכן נמי לגבי אידך ועוד דהא קיי"ל בשני כיתי עדים המכחישים זא"ז דזו באה בפ"ע ומעידה וזו באה בפ"ע ומעידה והילכך הכא ודאי חדא מינייהו מהימני ולחד מהני ודאי נתקדשה וכיון שכן ע"כ צריכה גט משניהם ואפילו נשאת תצא דלא אמרו לא תצא אלא בקידושי אחד כו' ומ"מ התם נמי צריכה גט ואפילו למ"ד תו"ת ספיקא דרבנן כו' ומסתברא דאפילו במכחישים עכ"ל הטהור והרי מבואר שיטת הראב"ד והרב אב ב"ד ז"ל דכל דאיכא תרי כיתי עדים המכחישים זא"ז לא מהני עדותן כלל ומשום דמשקרי וכעדי פסולים הם כל הב' כיתות ולשיטת הרשב"א לא הוי עדים פסולים ורק דאין אנו יודעין לאיזה כת להאמין ויש ספק לב"ד איזה כת אומרת אמת ואיזה שקר אבל כל שיוצא לנו איזה דבר משני הכיתות הללו דהיינו שלפי עדותן של שני הכתות הללו יוצא דבר אחד שכולם מודים בזה שפיר מהני עדותן של העדים לחייבו בזה ולא אמרינן דהואיל דהכחישו העדים את הכת השניה והוי נתבטלה העדות לגמרי רק דבתרי כתי עדים המכחישים זא"ז לא נתבטלה העדות ורק שאין אנו יודעין למי להאמין וא"כ אם איכא דבר אחד היוצא מעדותן של שני הכיתות אשר בזה ודאי חייב שפיר צריך לשלם והוא כסברתי שכתבתי וכעין דברי המהרש"א ומדברי המהרש"א מוכח עוד יותר כנראה למעיין היטב בזה וקצרתי מאד בזה וסמכתי על המעיין היטב

והנה זכיתי בעזה"י לקנות ספר הנחמד דברי אמת להגאון מו"ה יצחק בכר דוד ז"ל ובראיה ראשונה שראיתי בדבריו מן השמים אנהירונהו לעיני כי פתחתי עתה הספר הנ"ל וראיתי שם בענין תו"ת האריך והרחיב הדיבור באסתפקתא זו שנסתפקתי בענין תו"ת המכחישים זא"ז והאריך שם בביאור הסוגיא דמסכת נזיר (דף כ) בהא דאמר רב במונה כו' והביא דברי הירושלמי דמסכת יבמות פ' האשה שהלכה ודמסכת נזיר ודמסכת סנהדרין פ' היו בודקין ומפרש שם דפליגי בהאי סברא רב ור"י דרב סובר דבתו"ת לא נתבטל עדותן ואפי' היכא דלא שייכא האי סברא דבכלל מאתים מנה ור' יוחנן חולק בזה יעו"ש שהאריך לבאר כל חמירא בזה והראה כחו ורב אונו בפלפולו ובקיאותו הרבה. ועיין בשו"ת נוב"י מהדו"ק חאהע"ז סי' מ"ו מ"ש לפרש שם בדברי הירושלמי והביא דברי הפ"מ והרבה י"ל בדבר הזה אולם אין כאן עיקר מקומו ואולי יזכני ה' בזמ"א לברר הדבר

שוב ראיתי בספר המקנה על מסכת קידושין שם (ס"ה ע"ב) על ד"ה ותסברא שהעיר ג"כ בזה וכתב כן בפשיטות דבתו"ת המכחישים זא"ז כת אחת אומרת חבית שמן וכת שניה מכחשת אותן ואומרת חבית יין דבודאי צריך ליתן חבית יין עכ"פ יעו"ש שמדייק כן מסוגית הש"ס דמסכת סנהדרין כמו שהוכחתי ג"כ והביא ג"כ הא דש"ע אהע"ז סי' י"ז בע"א אומר מת וע"א אומר נהרג ולא העיר כלל במה שהבאתי יעוש"ה בזה. ועיין לקמן בפרק מרובה על (דף ע"ג ע"ב) בסוגיא דמיפך והזמה [אק"ו אק"א] מ"ש שם עוד בענין זה. שוב ראיתי ג"כ בספר דברי חיים להגאון מוהרי"א ז"ל בחלק חו"מ הל' עדות נסתפק ג"כ בזה והביא דברי המהרש"א והנוב"י והירושלמי הנ"ל יעוש"ה בדבריו

(ה) והנה ע"פ הצעה זו נוכל ליישב היטב קושית השמ"ק והראשונים הנ"ל דנוכל לומר שפיר דמתני' וכל הסוגי' אתיא אפי' למ"ד פ"נ קנסא ולא תיקשי דהא אם הניזק אומר גדול הזיק והמזיק אומר קטן הזיק הואיל דמיירי דליכא עדים דהא קתני במתני' המע"ה וא"כ הא אפילו אם המזיק מודה ג"כ מיפטר דהא הוה מודה בקנס ולפי האמור א"ש דנוכל לומר דמיירי דאיכא תרי כיתי עדים המכחישים זא"ז דהניזק אומר דגדול הזיק ואיכא שני עדים המעידים כדבריו והמזיק אומר קטן הזיק ואיכא שני עדים המעידים כדבריו ומכחישים לעדים הראשונים וא"כ דאיכא תו"ת המכחישים זא"ז וע"ז קתני המע"ה והיינו שהניזק יביא עדים להזים ולפסול העדים