אמרי הצבי א יד

בדעת הרמב"ם דהפקר עדיין שלו רק דאינו ברשותוי [אק"ד] פלפול בדברי התוס' יו"ד (סי' שט"ז) בענין זה דהפקר פטור מן הבכורה

מד ע"ב אות נא. ביאור דברי הירושלמי כאן ה"ז מ"ט אם הפקר או בנגח ואח"כ הקדיש חייב בכופר. ואם שור של הפקר נגח ואח"כ זכה בו אחד דפטור מכופר

מד ע"ב אות נב. ישוב לקושית הפ"י דאמאי לא תני נגח ואח"כ מכר פטור אליבא דר"י עפי"ד הקצה"ח (סי' רע"ג סק"א) דהפקר מיקרי שלו ואינו ברשותו ובענין אם בקדושת מזבח שייך הואיל

מה ע"א אות נג. ראיה לשיטת הר"ת דשור הנסקל לא נאסר מחיים ממכות (כ"א ע"ב) ובדברי השמ"ק כאן בענין עינוי הדין לשור

מה ע"א אות נד. ביאור איזה דברים בשמ"ק כאן בזה. ובענין אם אוכל איסורי הנאה אי צריך לשלם דמיו

מה ע"א אות נה. בענין שור שהקדישו ונסקל אי פקע מיניה שם הקדש לאחר הסקילה

מה ע"א אות נו. ראיה מירושלמי ב"ק פ' הגוזל עצים לדברי המלמ"ל בפ"ג מהל' גזילה דגזלן ושומר דבעי למעבד השבה גם היזק שא"נ חייב

מה ע"א אות נז. בענין שור תם שהמית אדם למ"ד דיש דמים לב"ח אם חייב לשלם חצי דמיו. ופלפול קצת בזה בהא דאין אדם מוריש קנס לבניו

מה ע"א אות נח. בענין הא דארבעה נכנסו תחת הבעלים השואל כו' על מי לשלם כופר על הבעלים או על השומר

מה ע"ב אות נט. בביאור דברי המאירי ז"ל שכ' דמועד יש לו קול ונשמרין ממנו

מה ע"ב אות ס. בענין צד תמות במ"ע. [אק"א ב'] ישוב לדברי הרמב"ם בפ"ז מהל' נ"מ דפוסק כרב דל"א צ"ת במ"ע. ובה"ב פוסק דמועד לקרן ימין ולא לשל שמאל ונגח בקרן ימין משלם ח"נ. ובענין תחלתו בפשיעה וסופו באונס

פרק חמישי

מו ע"א אות א. פלפול בדברי מהרש"א דהיכא דאיכא אומדנא עפ"י עדים תו לא מיקרי מודה בקנס עפי"ד הראב"ד דפ"נ עדיף משאר קנסות אף דהוי קנס. ופלפול בזה בכתובות (ל"ו ע"ב) ואילו שאין להם קנס

מו ע"ב אות ב. פלפול בדברי המוהרמ"ל שהקשה על הא דפריך הש"ס ל"ל קרא דהמע"ה הא בעינן להקרא דלא נימא יחלוקו כסומכוס וגם דלא אזלינן בתר רובא. מבאר דדברי המוהרמ"ל מבוארים בשמ"ק כאן. ובדברי הרביה"ז דצרכינן להקרא היכא דתובע טוען ברי ונתבע שמא

מו ע"ב אות ג. ביאור רחב בדברי בעה"מ והרמב"ן בפירושם על הא דקאמר הש"ס ח"נ ור"נ פ"נ הוא דבעי שלומי וישוב לקושית הרמב"ן על הבעה"מ שם בזה. ובענין שני ב"א שהזיק א' מהם וא"י איזהו לסומכוס אם כ"א צריך לשלם ח"נ להניזק

מו ע"ב אות ד. מבאר הא דא"י להקנות העובר לפטור מבכורה

מו ע"ב אות ה. פלפול בענין שותפין שהזיקו. [אק"א] ישוב לקושי' הקצה"ח (סי' ת"י סל"ז) על שיטת הרמ"ה דסובר דבכל ענין אמרינן כי ליכא לאשתלומי מהאי כו'. [אק"ב] פלפול בספיקו של המעשה חושב היכא דהשותף השני מחויב רק מטעם ספק אי אמרינן דמשתלם מהאי לשיטת הר"ר חזקיה בטור (סי' ת"י). [אק"ג] מבאר דהפלוגתא שבין הר"ר חזקיה והרמ"ה הנ"ל תליא בהני ב' לישני בב"ק (נ"ג ע"א) אי האי כולה הזיקא עביד כו'

מו ע"ב אות ו. פלפול בקושית המהרש"א על תוד"ה מידע שהביאו ראיה דחזקת מעוברת ל"מ להוציא ממון ולא הביאו ראיה ממתני' דשור שנגח כו'. ובדברי המע"ח שתי' קושיא הנ"ל דבמתני' איכא סברא דמבעתותא הפילה מבאר דהסברא דמבעתותא הפילה נהי דמגרע להרוב אבל לא יוכל לגרע חזקת מעוברת

מז ע"א אות ז. פלפול בענין פרה מעוברת שנגחה ומתה הפרה אי משתלם כוליה ח"נ מולד. [אק"א] בדברי התוס' ד"ה ליתא שכ' דמתני' אתיא כר"י דב"ח נינהו שלא יסתרו דבריהם. ובדברי התוי"ט כאן. [אק"ב] צ"ע בדברי הרי"ף שהביא הא דרבא דפרה שהזיקה גובה מולדה ופוסק כר"ע. [אק"ג] צ"ע בדברי היש"ש בפ' (סי' ב') שמתרץ על קושית התוס' לר"ע דשותפי נינהו למה גובה מולדה בנאבדה הפרה ומחלק בין נאבדה בפשיעת המזיק או לא [אק"ד] ישוב לקושית התוס' הנ"ל ומחלק בין שני שוורים תמים של אדם אחד שהזיקו לבין פרה מעוברת הזיקה

מז ע"א אות ח. ביאור דברי התוס' בד"ה מ"ט שמחלקו בין ביצה שמעורה בגידין או לא לענין נזיקין. ופלפול בדברי הר"מ מסרקסטה בשמ"ק דאם נטענה ביצים אח"כ גובה הניזק ומבאר דסובר כשיטת הרמב"ם דהא דקיי"ל כר"ע דשותפי נינהו היינו לאחר גמ"ד ודוקא כדי ח"נ. ובענין אם הביצים גמורות מסייעים בנזק לשלם כפי שיעור הנזק

מז ע"ב אות ט. פלפול בהא דאיבעיא להו היכא דקיבל עליו נטורתא אי רק דנפשיה קיבל או אפילו דעלמא [אק"א] בדברי השמ"ק דמבואר בדבריו דאיפשטא האיבעיא והערה דלמה לא פשט הש"ס מלעיל (מ"ה ע"ב) מסר שורו לש"ח. ומבאר זה [אק"ב] פלפול בדברי הרמב"ם שהשמיט האיבעיא זו וביאור דברי הרמב"ם והראב"ד בפ"ה מהל' נ"מ ה"י ומבאר הסוגיא דב"ק (י"ג ע"ב) דאזקי' תורא דשואל לתורא דמשאיל

מח ע"א אות י. בדברי התוס' ד"ה אע"ג במה שנראה כמסתפקו היכא דבר חיובא חפר לבור בחצר חבירו אי בעל הבור חייב

מט ע"א אות יא. בדברי הרא"ש שכ' דהרי"ף ל"ל האי כללא דכ"מ ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו

מט ע"א אות יב. בענין תשלומי דמי ולדות. [אק"א] ישוב לדברי הרמב"ם בפ"ד מהל' חובל ה"ב דפוסק כרבה דאם חבל באשה לאחר מיתת בעלה משלם דמי ולדות להאשה ל"ש אשת ישראל ול"ש אשת הגר עפי"ד תוד"ה אטו. וביאור דברי התוס'. [אק"ב] בדברי הכ"מ שם בענין ירושה בדשלב"ל ובענין אם האם יורשת היכא דליכא יורשים אחרים

מט ע"א אות יג. הערה לרבה דסובר יש דמים לב"ח למה יהיה השור פטור מדמי ולדות. פלפול בזה וחילוק בזה בין ב"ח גדול לעובר. וישוב בזה קושית התוס' בד"ה חמרתא

מט ע"ב אות יד. פלפול בהא דהמחזיק בשטרותיו של גר. [אק"א] ביאור דברי רש"י שפי' דהיינו שטרי מלוה. מבאר ומחלק בין שטר מכר ומתנה דיכול לקנות השטר והקרקע שניהם יחד ובין שטר מלוה ששיעבד לו הקרקע. ביאור בזה דברי המהרש"ל כאן התמוהים [אק"ב] ישוב לקושית השמ"ק על רש"י דהלא כשמת הגר נפקע השעבוד. מבאר דר"נ ור"י סבא לא ס"ל כן. ולעולם שטר מלוה קנוי למלוה רק למשכון. [אק"ג] עוד ישוב לדברי רש"י הנ"ל עפי"ד הקצה"ח (סי' ע"ב סקל"ז) שמסופק באם קדם אחר והחזיק במשכון בחיי הגר אי פקע שעבודו: